בית שערים יורה דעה חלק א· רבי עמרם בלום
תשובה רלב
שיל"ת עש"ק בלק תרמ"ט לפ"ק ב' איפאלא יע"א:
אור תורה מרבה המשרה מעוטר בתפארה משיב מלחמה שערה:
כבוד מו"ר הרב הגאון האמתי האדיר בש"ס ופוסקים האדם הגדול בענקים כקש"ת מו"ה מאיר פערלס נ"י האב"ד בקראל:
גי"ה וכו' ומידי דברי אזכיר לפניו מה שנתקשיתי בשבוע זו בסנהדרין כ"ה אמר רבא לוה ברבית פסול לעדות והאנן תנן מלוה ברבית מלוה הבאה ברבית יפלא בעיני למ"ש תוס' שם במשנה ד"ה ואלו דלא חשיב רק פסולי דרבנן ומלוה ברבית מיירי ברבית דרבנן א"כ ליכא איסור בלוה כלל וכמ"ש הרא"ש בפ' א"נ סי' מ"ב ואי משום דעובר הלוה על לפ"ע כמ"ש הרא"ש שם א"כ למ"ש בתשובת בית אפרים או"ח סי' ל"ו דהמכשיל חבירו באי' דרבנן עובר על לפ"ע מה"ת א"כ כיון דעובר הלוה על לפ"ע דאורייתא משום חימוד ממון הרי הוא פסול מה"ת אף שאין בו מלקות דהוי רשע דחמס כמו אוכל נבלות לתיאבון בסנהדרין כ"ז ועיין נמו"י שם וא"כ גם פסולי דאורייתא קחשיב ואיך כתבו תוס' שם דלא חשיב רק פסולי דרבנן:
הן אמת דמדברי שו"ע רס"י ל"ד בחו"מ משמע דאפי' בעובר אי' דאורייתא שאין בו מלקות אפי' מחמת חימוד ממון אינו פסול אלא מדרבנן, אבל אין ראיה מזה דהתם למאי דקיי"ל כאביי בסנהדרין כ"ז דפסול משום דקרוי רשע ולא משום דחשדינן לי' למשקר וכמ"ש נמו"י שם וא"כ באין בו מלקות דלא מקרי רשע אינו פסול מה"ת אבל שם בדף כ"ה דהוא רבא דס"ל רשע דחמס בעינן ומשום דחשדי' לי' למשקר ודאי פסול מה"ת אם עובר אי' תורה משום חימוד ממון ומה"ט אין ראיה ג"כ מהא דפסקינן שם ס"י דברבית דרבנן פסולי' מדבריהם דמשמע דגם הלוה אינו פסול רק מדרבנן דזה ג"כ אינו אלא לפ"מ דקיי"ל כאביי:
שוב מצאתי בתשו' פנ"י חו"מ סי' ט' שהק' כן וגם חידש כן דמכשיל חבירו באיסור דרבית דרבנן עובר על לפ"ע מה"ת ע"ש, ויש קצת ראי' לזה מריטב"א ע"ז כ"ב שהקשה אמאי דמשני חדא ועוד קאמר היכא שביק לפ"ע דאו' ונקט טעם דמראית עין ומאי קושיא דלמא מלאכת חוה"מ דרבנן וליכא רק לפ"ע דרבנן אעכ"ח דאפי' מכשיל באיסור דרבנן נמי עובר לפ"ע מה"ת, וכ"נ ממאי שכתב שם לפי תירוצו שמזה הוכיח רמב"ן דמלאכת חוה"מ מה"ת דאי דרבנן פשיטא דלא ציית כלל ואית בה משום לפ"ע פי' וא"כ ליתא לתי' והדק"ל אמאי שביק דאורייתא וכו' ומוכח בהדיא דאפי' אי' מלאכת חוה"מ דרבנן נמי עובר לפ"ע מה"ת, ואולי י"ל דדוקא אם העובר שוגג או אומר מותר ככותי שאינו מאמין בדברי סופרים והוא מכשילו עובר לפ"ע מה"ת אבל בלוה ברבית שמלוה עובר איסור דרבנן במזיד אלא שלוה עובר משום דהוי כקאי בתרי עברי דנהרא א"כ לא עדיף המכשיל מן העובר גופא וליכא רק איסור דרבנן וכעין שמחלק דג"מ ביו"ד סי' קנ"א דדוקא בגדול העובר בשוגג מצווין להפרישו ולא בעובר במזיד ע"ש וא"ש:
ותו ק"ל אהא דפריך התם והא רבא הוא דאמר לוה ברבית פסול לעדות והו"ל רשע והתורה אמרה אל תשת רשע עד והא קיי"ל בחו"מ סימן ל' ס"ו דאם ע"א אומר שהלוהו מנה בניסן וע"א אומר שהלוהו מנה בתשרי מצטרפין דעדות מיוחדת כשרה בד"מ וא"כ ה"נ אם ע"א מעיד שאוזיף ברבית בניסן וע"א מעיד דאוזיף ברבית בתשרי דנפסל דדוקא בד"נ דאיכא קרא פסול עדות מיוחדת כדילפינן במכות וי"ו מלא יומת עפ"י ע"א וא"כ שפיר משכחת לה דהאי אמר קמי דידי אוזיף בריבתא בניסן והאי אמר לדידי אוזיף בריבתא בתשרי וא"כ לגבי בר ביניתוס איכא תרי סהדי ומפסל אבל הלוה אינו נפסל כיון דליכא עליו תרי סהדי רק הוא עצמו אינו נפסל בשלמא אי מעידין על זמן א' וזה אומר לדידי אוזפן והאחר מעיד שלוה לאחר הוי כמכחישין זא"ז בחקירות דעדותן בטלה כמבואר בסי' ל' ס"ו אבל כנ"ל קשיא, ואי משום דנימא ממנ"פ אם אומר אמת הרי הוא פסול ורשע ואם משקר ודאי אין בעדותן ממש דאכתי קשיא לדעת חכמי בריסק שהביא ש"ך סימן ל"א דשני עדים המכחישין זא"ז מצטרפין לעדות אחרת אף דא' מהם ודאי פסול כיון שאינו נפסל אלא ע"י ע"א כשר לעדות מכ"ש כשאינו נפסל אלא עפ"י אפי' אומר אמת אינו פסול לעדות וכשר ליפסל את המלוה:
ויש לחלק לפמ"ש תוס' סנהדרין ל"א ד"ה שב"ש בתירוץ א' דהיכא דאין הפסול ידוע לא אמרינן נמצא א' מהם קרוב או פסול עדותן בטלה ע"ש, ה"נ דוקא בנידון חכמי בריסק שאין הפסול ידוע מצטרפין כיון שאינו נפסל רק מע"א אבל כאן שהפסול ידוע שפיר אמרינן ממנ"פ כנ"ל:
אבל יותר נראה לפמ"ש תוס' שם במכות ד"ה בדנ"פ דהא דלא ילפינן דנ"מ מדנ"פ דעדות מיוחדת פסול מדכתיב משפט א' כמו דילפינן פסול קרובים היינו משום דהאי קרא ע"כ לאו בדנ"מ קאי דע"א מועיל לממון דלשבועה מיהא איתא ע"ש, וא"כ התינח בדנ"מ אבל למיפסל גברא דאין ע"א מועיל כלום שפיר ילפינן מדנ"פ דעדות מיוחדת פסול וא"ש:
עוד אשאלה מענה לשון על מה שנתקשיתי בכתובות כ"ב דפריך אי ערער דגזלנותא תרי ותרי נינהו למאי דמבואר בסוגיא דנסכא דר"א דאם שני עדים מעידין שראו שראובן חטף חפץ מיד חבירו הוי גזלן ואינו נאמן לומר שלי הוא עיין רש"י ב"ב ל"ד ורש"י שבועות ל"א א"כ שפיר משכחת ערער דגזלנותא בכה"ג ואח"כ באו שנים ואמרו דשלו הוא ואינו גזלן דשפיר נאמנים כיון דאינם מכחישים הראשונים, ודוחק לומר דדוקא לענין ממון אינו נאמן לומר שלי הוא בראו שנים שחטף משום דחזקה מה שביד אדם הוא שלו אבל לענין לפסלו לעדות ולשבועה לא דמנ"ל לחלק, ונא ישים עיניו הבדולחי' על דברי וישיבנו בתשובה מאהבה ויאיר עיני בתורתו של ר' מאיר וחותם בברכה שלמה:
עמרם הק' בלוהם בק"ק הנ"ל