אור ברסלב

בית שערים יורה דעה חלק א· רבי עמרם בלום

תשובה רכט

תשובה רכח

שלום וברכה לנפתלי אילה שלוחה הנותן אמרי שפר כבוד אהובי ידיד ד' וידינ"פ הרב הצדיק מפורסם כגן הדסים המאוה"ג כקש"ת מו"ה נפתלי הירצקא נ"י אבדק"ק ראצפערטא:

גי"ה הני הגיעני ואודות אשר הודיע צערו שהגוים באים לבקשו להתפלל עבור חוליהם שבביתם אם מותר לעשות כן הנני להשיב בקיצור מה שנראה לפענ"ד בזה כאשר יחננו החונן הדעת:

בגמ' ע"ז כ"ו תני ר"א קמי' דר"י העכו"ם והרועים בהמה דקה לא מעלין ולא מורידין ופשטא דמילתא משמע דטעמא דלא מעלין משום שמגדל בן לע"ז כמו בהנך דתנו לעיל מיני' בת ישראל לא תיילד את העכו"ם ולא תניק בנה של עכו"ם וכן מוכח מדברי תוס' שם ד"ה ולא מעלין שכתבו ואפי' לר"מ דאמר בפ"ק דף כ' לנכרי בנתינה ע"ש והיינו אע"ג דליכא משום לא תחנם אסור מטעם הנ"ל וכן כתבו תוס' בע"ז כ' ד"ה ר"י להדי' שהקשו ולמאן דשרי וכי לית לי' האי דהנכרים וכו' לא מעלין ולא מורידין ותי' דקרא מיירי שאינו מחיה באותה מתנה כי אף אם לא יתן לו כלום לא ימות ולא דמי להעלאה מן הבור שהוא קרוב למיתה ואם מעליהו נמצא מגדל בן לע"א ע"ש:

ולפי טעם זה אפי' בשכר אסור להצילו והא דקאמר ר"י בע"ז כ"ו בשכר שרי הרי ביאר טעמו משום איבה דבחנם ליכא איבה דיכול לה להשמט ובשכר א"י להשמט ואיכא איבה ועיין תוס' שם ע"ב ד"ה לאפוקי וב"י יו"ד סי' קנ"ח וטו"ז אבל היכא דליכא משום איבה שיכול להשמט אפילו בשכר אסור אבל אי הטעם משום לא תחנם אז בשכר ליכא אי' כלל כיון שעושה לטובת ישראל ועיין בר"ן גיטין ל"ח דאפי' בנכרי המכירו כתבו תוס' בע"ז כ' ד"ה ר"י דמותר וליכא משום לא תחנם מפני שהוא כמוכרו לו ע"ש:

ושנית דלפי טעם זה דוקא כשהוא קרוב למיתה ומחיהו אסור משום שמגדל בן לע"ז אבל אם אינו קרוב למיתה מותר וזה נראה כונת תוס' בגיטין ע' ד"ה ר' שימי שהק' אמאי לא אסור לרפאות העכו"ם כדאמרי' בפ' אין מעמידין כ"ו גבי מילדת ומניקה אפי' בשכר לפי שמגדלו לע"ז ותי' בתי' הג' או שמא ל"ש כאן מגדל בן לע"ז כמו במילדת ומניקה ולא ביארו הטעם אמאי ל"ש שם משום מגדל בן לע"ז ולפי האמור נכון דשם עביד רפואה לד"א ופירש"י צרעת ולא הי' קרוב למיתה לכן ל"ש משום מגדל בן לע"ז אבל אם הטעם משום לא תחנם גם בכה"ג אסור דהוי כמו מתנת חנם:

ועוד בה שלשי' דלפי טעם זה ע"כ אינו אי' דאו' להצילו דא"כ לא הי' שרי משום איבה וכמ"ש תוס' ע"ז כ"ו ע"א ד"ה סבר ר"י דלא שרי' משום איבה מלתא דאית בי' איסורא דאו' ע"ש אלא דמה"ת אין מצוה להצילם דלא תעמוד על דם ריעך בישראל כתיב ולא בנכרי' וכיון דליכא מצוה אסרוהו רבנן להצילו משום מגדל בן לע"ז וכמו"ש טו"ז סי' קנ"ח אהא דאין מורידין דכיון דקרא רבינהו להיתרא דאע"ג דעובדי ע"ז ועוברי' על ז' מצות מ"מ אין מצוה להורידם דכתיב והי' לך למס ועבדוך כמ"ש תוס' ע"ז כ"ו ע"ב ד"ה ולא מורידין שוב אסרו חכמים להורידן ע"ש וה"נ כיון שאין מצוה מה"ת להעלותם אסרוהו רבנן משום מגדל בן לע"ז והם אמרו והם אמרו דמשום איבה שרי אבל אם הטעם משום לא תחנם הוי איסור דאו' ועיין בספר החינוך מצוה תכ"ו שהוא לאו גמור אלא שאין לוקין עליו משום דהוי לאשב"מ ומ"מ משום איבה שרי דכיון שהוא לטובת ישראל דלא תיהוי לי' איבה אין כאן חנינה דהוי כמוכר לו:

ובזה עולין כהוגן דברי הרמב"ם פ"ד מרוצח שכ' בהי"א ואסור להצילן אם נטו למות כגון שראה א' מהן שנפל לים אינו מעליהו שנ' לא תעמוד על דם ריעך ואין זה ריעך והוא תמוה דמזה לא מוכח רק שאינו מחויב להצילו אבל מנלן דאסור להצילו אלא כנ"ל כיון דמה"ת אינו מחויב להצילו כיון שאינו ריעך ממילא אסור מדרבנן משום מגדל בן לע"ז ומה"ט נמי אינו אסור אלא אם נוטה למות ומחייהו וכתוס' ע"ז כ' וגיטין ע' הנ"ל ולכן כתב ואסור להצילן אם נטו למות אבל אם אין נוטי' למות אין אי' דאין כאן משום מגדל בן לע"ז:

אמנם הרמב"ם רפ"י מעכו"ם כתב אין כורתין ברית לעכו"ם וכו' ואסור לרחם עליהם שנאמר ולא תחנם לפיכך אם ראה עכו"ם אובד או טובע בנהר לא יעלנו ראוהו נטוי למות לא יצילנו וכו' ה"ב מכאן אתה למד שאסור לרפאות עכו"ם אפי' בשכר ותרי תמיהי קחזינא הכא חדא דנראה מדבריו דהטעם דלא מעלין משום לא תחנם והוא סותר קצת לדבריו בפ"ד מרוצח הנ"ל ועוד מ"ש ללמד מכאן שאסור לרפאות עכו"ם אפי' בשכר כלפי לייא דאם הטעם משום לא תחנם הרי בשכר ליכא משום לא תחנם כיון שהוא לטובת ישראל ועיין ביו"ד סי' רנ"א סי"א ובחו"מ סי' רמ"ט ס"ב, אבל אחר העיון לק"מ דכוונת הרמב"ם דקשי' מאי קמ"ל דבת ישראל לא תיילד את העכו"ם ולא תניק בנה של עכו"ם וכן ר"א דתני לא מעלין וברייתא דקתני ישראל מל את העכו"ם לשם גר לאפוקי לשום מורנא דלא פשיטא הא איכא משום לא תחנם אע"כ דמיירי אפי' בשכר היכא דיכול להשמט דליכא משום לא תחנם ומ"מ אסור מדרבנן היכא דיכול להשמט משום שמגדל בן לע"ז, והיינו דכתב ואסור לרחם עליהם וכו' ואסור להצילו מה"ת משום לא תחנם וא"כ תקשי מאי קמ"ל דלא מעלין ואסור למולו לשם מורנא ולכן מכאן אתה למד שאסור לרפאות עכו"ם אפי' בשכר דמשום לא תחנם ליכא ואסור משום מגדל בן לע"ז ואם הי' מתירא מהן או שהי' חושש משום איבה מרפא בשכר משום דא"י להשמט ולא תחנם ליכא אבל בחנם אסור משום לא תחנם:

ולפ"ז אין אנו צריכין למ"ש ב"י סי' קנ"ח דמשו"ה בחנם לא דכל שאינו רוצה לעשות אלא בשכר ליכא איבה אלא כיון דבחנם איכא משום לא תחנם שהוא אי' דאו' לא שרי' משום איבה וכמש"ל בשם התוס' אך דב"י ס"ל כמש"ל דאם עושה משום דלא תיהוי לי' איבה אין כאן איסור לא תחנם כלל דאינו עושה משום שמרחם עליהם וא"ש:

ובהכי ניחא לי דברי כ"מ שם שכתב ומדברי רבינו שהזכיר בכל זה עכו"ם משמע שאם אינו עכו"ם מותר לרפאותו בשכר וכן להעלותו מהבאר ע"ש ואי נימא דטעם האי' להצילו ולרפאותו הוא רק משום לא תחנם וזה אסור אפי' בשכר בעובד ע"ז ובאינו עובד ע"ז מותר וא"כ דבריו סותרי' למ"ש ב"י בחו"מ סי' רמ"ט ומ"ש רבינו אסור ליתן מתנת חנם לעובדי ע"ז לאו לאפוקי ישמעאלים [פי' שאין עע"ז עיין בטור וב"י יו"ד סי' קכ"ד] אלא לאפוקי גר תושב וכו' ועיין סמ"ע שם וש"ך יו"ד סי' קנ"א סקח"י א"כ גם באינו עע"ז שייך לא תחנם ולפמ"ש ניחא דבשכר ליכא משום לא תחנם כלל ואינו אסור אלא משום שמגדל בן לע"ז ולהכי באינו עובד ע"ז מותר להצילו:

ולפ"ז נכרים שבחוץ לארץ דאמרי' בחולין י"ג נכרים שבחו"ל לאו עע"ז הן אלא מנהג אבותיהם בידיהם ועיין תוס' ע"ז ב' ד"ה אסור ותוס' שם נ"ז ד"ה לאפוקי וב"י יו"ד רס"י קכ"ג הי' מותר להעלותם ולרפאותם בשכר אפי' היכא דליכא משום איבה וכ"ש להתפלל עבורם:

ואמנם מדכתבו הטור והמחבר סי' קנ"ח דין זה ולא חלקו משמע דאפי' בגוי שאינו עע"ז נמי אסור להעלותו ולרפאותו אפי' בשכר היכא דל"ש משום איבה, ויש להביא ראי' לזה דהרי כתב ב"י שם דמשמע מדברי תוס' דהאי ולא מורידין לאו למימרא שאסור להורידם אלא היינו לומר שאינו מצוה להורידם אעפ"י שהם עוברים על ז' מצות והק' טו"ז מגמ' סנהדרין נ"ז דאמרי' התם אהא דקתני על שפ"ד ישראל בעכו"ם פטור היכי ליתני אסור ומותר והתני' עכו"ם וכו' לא מעלי' ולא מורידין א"כ מוכח דאסור להורידן ועוד דתוס' ע"ז י' ד"ה חד הקשו והלא שפ"ד הוא מז' מצות ואפי' ישראל אסור דהתני' העכו"ם וכו' ולא מורידין ותי' נה"כ דמבואר בב"י דוקא כשאינם מקיימים ז' מצות ב"נ והכי מוכח בתוס' פרק ארבע מיתות להדיא דהיכא דאין מקיימין ז' מצות ב"נ חייבים מיתה והא דאסור להורידן היינו כשמקיימי' ומתוס' הנ"ל אין ראי' דהתם מי ידע אנטונינוס מי שאינו מקיים הז' מצות ב"נ ע"ש [והנה מ"ש הש"ך דבתוס' פד"מ מוכח דהיכא דאין מקיימי' ז' מצות ב"נ חייב מיתה לא מצאתי שם אבל מבואר בהיפך בתוס' ע"ז ס"ד ע"ב ד"ה איזהו דכל זמן שלא דנוהו ב"ד אינו חייב מיתה תדע דהא אמרי' הנכרי' לא מעלי' ולא מורידין ע"ש] ועכ"פ בסנהדרין שם דאמרי' דלא מתני לי' מותר משום דתני' ולא מורידין ס"ל דהאי ולא מורידין פירושו דאסור להורידן ומיירי במקיימי' ז' מצות לדעת ב"י ונקה"כ וא"כ הך דלא מעלי' דקתני רישא נמי מיירי במקיימי' ז' מצות ב"נ ובכלל שאין עע"ז ואפ"ה אסור להעלותו:

אבל טעמא בעי כיון דכל האי' להעלותו הוא משום שמגדל בן לע"ז ואולי גם אם אינו עע"ז רק שאינו מקיים שאר ז' מצות נמי י"ל שמגדל בן שמכעיס הש"י וכדאמרי' ב"ק ל"ח ראה ז' מצות שאין מקיימי' עמד והתיר ממונם לישראל וה"נ כאן אבל אם מקיים ז' מצות אמאי יהי' אסור להעלותו ונהי דגר תושב לא הוי דבעי' שיקבל עליו בפני ג' חברים שלא לעבוד ע"ז כדאמרי' בע"ז דף ס"ה ולדעת הרמב"ם סוף פ"י מע"ז אין מקבלין גר תושב אלא בזמן שהיובל נוהג אבל מ"מ כיון דאינו עע"ז ומקיים ז' מצות ל"ש שמגדל בן לע"ז, ונ"ל עפמ"ש ב"י יו"ד סי' קכ"ד בד"ה ואיכא למידק דהא דכתב הרמב"ם שכל גוי שאינו עע"ז אינו אוסר יין בהנאה היינו דוקא אם כל בני דתו לא פלחי לע"ז אבל אם הוא מבני דת דפלחי לע"ז אף שהוא אינו עע"ז מ"מ לא יצא מכללם ודינו כדינם דאוסר בהנאה וטעמא נ"ל משום דאפשר ברגע כמימרא חזר לסורו ואפי' למה שצידד ב"י שם דאפי' אם בני אומתו עע"ז רק הוא מוחזקי' בו שאינו עע"ז אינו אסור בהנאה מ"מ היינו דוקא התם דכל זמן שאינו עע"ז ודאי לא היתה כונתו לע"ז אבל לענין להעלותו משום שמגדל בן לע"ז שפיר יש לחוש שיחזור לסורו כיון שנטמע בין בני אומתו דפלחי לע"ז:

וגדולה מזו קי"ל ביו"ד סי' רס"ו סי"ב דמי שהמיר הוא ואשתו ונולד להם בן אין מלין אותו בשבת וכתבו שם טו"ז וש"ך הטעם כיון שאביו ואמו נשארי' מטומעי' בין הגוים יצא לתרבות רעה ויחזורוהו לתועבה שלהם ע"ש ועיין במרדכי פ' א"נ סי' של"ה דמותר להלוות מומר ברבית דהא הוא מן המורידין ומה גופו מותר ממונו לא כ"ש ולא אמרי' דלמא נפיק מיני' זרעא מעליא כמו במסור כיון שנשאר מטומע בין הגוים ע"ש, וראיתי בספר משנת חכמים מצוה מ"ב ביבין שמועה הביא בשם מהרש"ל בביאוריו לסמ"ג סי' מ"א דהא דאין מעלין היינו שאין חיוב להעלותו מיהו מותר להעלותו אם ירצה ע"ש:

תבנא לדינא נ"ל דמותר להתפלל בעד נכרי חולה ולא מיבעי' אם אינו נוטה למות כמש"ל ד"ה שנית אלא אפי' נוטה למות הרי לדעת כ"מ אם אינו עובד ע"ז מותר לרפאותו וכ"ש נכרים בזה"ז דלאו עע"ז הן, ומכ"ש כשמבקש להתפלל עבורו הרי מאמין באלקי ישראל והרי ב"נ אינו מצווה על השותף ודוקא בישראל אמרי' בסוכה מ"ה ע"ב וסנהדרין ס"ג ע"א המשתתף ש"ש וד"א נעקר מן העולם ועיין ברמב"ם פי"א משבועות ה"ב ובמנין המצות מ"ע ז' ולדעת מהרש"ל מותר להעלותו אלא שאינו מחויב ואפי' להאוסרי' כבר הוכחתי לעיל שאינו רק אי' דרבנן אי ליכא משום לא תחנם לכן אין להחמיר כ"כ אפי' אין לחוש משום איבה:

ועוד נ"ל דאפי' אסור לרפאותו מ"מ להתפלל עבורו שרי והוא עפמ"ש נקה"כ סימן קנ"ח הנ"ל דאטו מי ידע אנטנינוס מי שאינו מקיים ז' מצות ב"נ ולפ"ז י"ל דבאמת מי שמקיים ז' מצות ב"נ אפי' נאמר שאין מצוה להעלותן כגר תושב שאנו מצווין להחיותו כיון שלא קיבל עליו בפני ג' חדשים מ"מ אין אי' להעלותן אלא דמשו"ה לא מעלין שמא אינו מקיים ז' מצות ולא מורידין שמא מקיים ואסור להורידן כמ"ש ב"י וכ"ז לענין להעלותן ולרפאותן ביד"א אבל להתפלל לפני שומע תפלה היודע כל מעשי בני אדם ומחשבותם שפיר שרי דממנ"פ אם יודע שאינו מקיים ז' מצות לא ישמע תפלתינו ואם יודע שמקיים ויועיל תפלתינו הרי אז באמת מותר להצילו:

ועוד נ"ל דכמו שכתב טו"ז סי' קנ"ח אהא דאין מורידין דדוקא הורדה בידים אסור אבל סיבוב מיתה מותר ה"נ האי דלא מעלין דוקא העלאה בידים אסור אבל סיבוב העלאה מותר וא"כ להתפלל עליו שאינו הצלה בידים ממש רק סיבוב הצלה מותר וכ"ש למ"ש רש"י פ"א דתענית דף י"ד ע"א ד"ה ולא לצעקה תפלה שאין אנו בטוחי' כ"כ שתועיל תפלתינו וכו':

ויש להביא ראי' לזה ותחלה אקדים דעלה בדעתי דמקרא מלא הוא דמותר להתפלל בעד גוי והוא בראשית כ' ויתפלל אברהם לרפאות אבימלך אעפ"י שהיו עע"ז ולא קיימו ז' מצות דהא חשד אותם על שפ"ד ואמר רק אין יראת אלקים וא"ל משום איבה שהי' מתירא ממנו שהרי אבימלך הי' נכנע אליו ופייסו בממון, וכן מרע"ה התפלל בעד פרעה ואף שאמר לא ידעתי את ה' והיו עע"ז ושטופי זימה ערות הארץ ולא קיימו ז' מצות ול"ש משום איבה דהא הי' אלקים לפרעה ונכנס ויוצא שלא ברשות אע"כ דמותר להתפלל, ויש לדחות ע"ד אגדה אבל בלאה"נ אין ראי' משם דמבואר בירושלמי פ"ג דמו"ק ה"ה ד"ז ע"ב דאין למדין דבר מקודם למ"ת הביאו תוס' מו"ק כ' ד"ה אר"י [ע"ל סי' תכ"ז]:

וגם אין ראי' מן דריוש עזרא וי"ו דאמר ומצלין לחיי מלכא ובנוהי חדא דאפשר לא שמעו בקולו ועוד דהתם הי' שייך משום איבה ועוד דאפשר מקיים ז' מצות ועיין ר"ה דף ג' וגם אין ראי' ממלכים ב' ד' מאלישע שריפא צרעת נעמן דשם ודאי הי' משום איבה ומתירא ממנו כמבואר שם:

אבל יש להביא ראי' ממגילה י"ג ע"ב שהציל מרדכי את האחשורוש מבגתן ותרש שרצו להטיל ארס בספל והאיך הי' רשאי להצילו והלא אין מעלין התם ל"ש איבה דמי הי' יודע שמרדכי שמע ויודע מזה ואי כדי להפריש בגתן ותרש שלא יעברו על שפיכת דמים דב"נ מצווה על שפ"ד כמבואר ברמב"ם פ"ט ממלכים ז"א דהא כתב דג"מ סי' קנ"א דאפי' ישראל העובר במזיד אין מצווין להפרישו וכ"ש גוי אלא ודאי כדכתיבנא דדוקא הצלה בידים להעלותו אסור אבל לסבב הצלה מותר וה"נ להתפלל בעדו, וה' יאזין ויקשיב את תפלתינו בימים הבאים לקראתינו ויקבל תפלת עמו ישראל ברחמים:

שנזכה לחיים טובים בנעימים, עדי יבנה ביתו במו רמים כנפשו ונפש ידידו הדוש"ת בכל לב ונפש וחותם באה"ר:

עמרם הק' בלוהם בק"ק הנ"ל

תוכן העניינים

בית שערים יורה דעה חלק א

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה