בית שערים יורה דעה חלק א· רבי עמרם בלום
תשובה רכז
שיל"ת ב' איפאלא ג' לס' כן ירבה וכן יפרץ תרס"ה לפ"ק:
שוכ"ט לבני אהובי הרבני החו"ב זו"נ כמו"ה בן ציון נ"י
היום הרגעתי מעט והנני לקיים דברי להשיב על שאלתך אם מותר לשדך נכרית לנכרי בשכר או לא. ומה דפשיטא לך דמשום אי' לא תחנם ליכא דכל שהוא לטובת עצמו ולא לטובת הנכרי ל"ש לא תחנם כמ"ש מג"א סי' צ' בשם הר"ן, הנה בנ"ד לא הוצרכת לדברי הר"ן דהרי דרשי' בע"ז כ' לא תחנם לא תתן להם מתנת חנם ואם הוא בשכר אינו מתנת חנם וכן הוא לשון הרמב"ם פ"י מעכו"ם אלא דהוי סד"א דלא שרי אלא אם הגוי נותן השכר משלו דחסרי' ממון עיין ספ"ק דשבועות או אפי' אם אחר נותן השכר דמהני מדין עבד כנעני עיין פ"ק דקידושין אין המהנה לגוי עובר בשביל זה משום לא תחנם רק מי שנותן השכר בעבורו אם הוא ישראל אבל במשחרר עבדו להשלימו לעשרה דהמשחרר מדידי' קא מיתהני והגוי לא חסר ממונא איכא משום לא תחנם וחידש הר"ן כיון דישראל נמי נהנה אע"ג דמהנה לנכרי בחנם נמי ליכא לא תחנם, ועוד חידש דעשה דלעולם בהם תעבודו הוא משום לתא דלא תחנם אבל ז"פ גם בלי סברת הר"ן דבשכר אינו בחנם:
אבל אני חושש שהרי דרשינן התם נמי לא תחנם לא תתן להם חן ופירש"י שלא יאמר כמה נכרי זה נאה ועיין לשון הרמב"ם פ"י מעכו"ם ה"ד שכתב וכן אסור לספר בשבחן ואפי' לומר כמה נאה עכו"ם זה בצורתו וק"ו שיספר בשבח מעשיו או שיחבב דבר מדבריהם שנאמר לא תחנם לא יהי' להם חן בעיניך מפני שגורם להדבק עמו וללמוד ממעשיו הרעים ע"ש וא"כ כיון שדרך השדכנים לשבח האשה בפני האיש והאיש בפני האשה אסור מטעם הנ"ל ומה לי בשכר או בחנם ואולי אם הוא בשכר שייך יותר טעם הרמב"ם הנ"ל. ואם יאמר האומר שיזהר בנפשו שלא לשבח ולפאר מה שקשה להאמין מ"מ יש בו משום לך לך אמרי' נזירא סחור סחור לכרמא לא תקרב כדאמרינן ע"ז נ"ח ע"ב וכמה דוכתי וגדולה מזו כתב תשב"ץ ח"ג סי' רצ"ד דאף דמן הדין מותר לישראל לבשל נבלה לעכו"ם ולהשיט לו כיון דאין אי' לעכו"ם אלא אמה"ח מ"מ יש כיעור להתעסק עמהם בפת בגם וכו' שהרי אמרו אסור למזוג יין נסך לעכו"ם משום לך לך אמרי' נזירא וכו' והנוהג היתר בזה אין בו רוח טהרה ע"ש ורמזת עליו במכתבך הראשון [הן אמת שדין זה שהביא תשב"ץ שישראל אסור למזוג יי"נ לעכו"ם וכו' לא מצאתי לא בגמרא ולא ברמב"ם ולא בטוש"ע רק להיפך שגוי אסור למזוג לישראל איתא בע"ז נ"ח ע"ב משום אמרי' נזירא סחור סחור וכו' וכן הוא ברמב"ם פ"ג ממאכלות אסורות הי"ג ועיין בלח"מ שם דאינו אסור רק לכתחלה אבל בדיעבד מותר במזג נכרי ועיין ביו"ד סי' קכ"ה ס"ז, ואולי ס"ל לתשב"ץ דכמו שאסרו בגמ' שימזוג העכו"ם המים לתוך היין שביד ישראל משום נזירא סחור סחור אעפ"י שאין בו אי' ניסוך כלל כמ"ש הרמב"ם שם שמא יבא ליצוק היין לתוך המים ה"נ אסור לישראל למזוג לנכרי משום נזירא סחור שמא יבא נכרי למזוג לישראל יין לתוך המים]:
ושוב כתבת לאיסור מהא דסי' קנ"ד ס"ב דישראלית לא תילד לעכו"ם אא"כ היא ידועה למילדת שאז מותר בשכר והוא מגמרא ע"ז כ"ו מפני שמילדת בן לע"ז וה"נ בנ"ד הרי גורם לידת בן לע"ז ותנאי זה שתהא ידוע ל"ש כאן דהתם ההיתר משום איבה עיין בטור ובית יוסף שם והכא ל"ש איבה אם אינו מתעסק בסרסרות זה ושוב דחית זה שהוא חשש רחוק דמי יימר דתלד וציינת מ"ח מ"ע א' מ"ש על דברי תוספות גיטין מ"א שכתבו דבגמר ביאה קיים פו"ר ע"ש, הנה הגם שכבר קדמך בתשו' חוות יאיר סי' קפ"ה שכתב ג"כ כך מ"מ אינו תמה עליו והרי קי"ל יבמות קי"ט דרוב נשים מתעברות ויולדות ע"ש ומ"ש מזה ע"ד תוספות הנ"ל יבא להלן אי"ה:
וסבור הייתי לומר למ"ש רשב"א שבת קל"ג ד"ה ואביי שהק' למאן דמתני לה אהאי דר' יאשי' אמאי קרי לה דבר שאין מתכוין דהא מתכוין לקציצה אלא שאינו מכווין לטהר רק למול ואין זה קרוי דשא"מ אלא משאצל"ג וכו' ותירץ דודאי אי כתב רחמנא בפירוש השמר בנגע צרעת שלא תקוץ ה"נ אלא השמר בנגע צרעת כתב רחמנא כלומר שלא יטהרנו אלא בהוראת כהן ואנן הוא דקאמרינן דכיון שכן אסור לקוץ בהרת שמטהר הוא בקציצתו והלכך כשזה קוצץ לשם מילה הו"ל דשא"מ אצל טהרה ע"ש וה"נ כיון דלא אמרה תורה ישראלית לא תילד נכרית רק אנן הוא דאמרינן שלא תילד מפני שמילדת בן לע"ז וא"כ כשמילדת בשכר הרי היא מתכוונת בשביל שכרה והו"ל לגבי בן לע"ז דשא"מ ומותר אפי' אינה ידועה למילדת ול"ל ידוע וטעמא דאיבה, אך ז"א דהא הו"ל פסיק רישא דודאי מילדת בן לע"ז ואסור דשא"מ אבל במזווגם בשכר שפיר מותר משום דהוי דשא"מ ול"ש פסיק רישא כיון דיש מיעוט שאינן מתעברות ויולדות וא"ש:
אמנם בשמ"ק כתובות בסוגי' דדם מיפקד פקיד משמע קצת במק"א דאם עפ"י הרוב ודאי נעשה האיסור אף על גב דאיכא מיעוט דלא נעשה האיסור נמי שפיר מקרי פסיק רישא וצ"ע:
ושוב כתבת ועוד דמילדת גופא כתב בחידושי הגרעק"א דאם אינו עובד ע"ז מילדין ועכו"ם דידן לאו עובדי ע"ז נינהו כדאיתא א בחולין י"ג ע"ב נכרים שבחוץ לארץ לאו עוע"ז הן אלא מנהג אבותיהם בידיהם ע"ש, הנה גוף דבר זה עד שאתה מביא מחידושי רעק"א הביא דברי הה"מ פ"י מעכו"ם ה"ב שכתב ומדברי רבינו שהזכיר בכל זה עכו"ם משמע שאם אינו עכו"ם מותר לרפאותו בשכר וכן להעלותו מהבאר ע"ש, אמנם כ"ז אם ידעינן בי' בודאי שאינו עובד ע"ז כהאי דע"ז ס"ה דרבא שדר לי' קורבנא לבר ששך אבל בסתם נכרים בזמה"ז כבר העלה ש"ך יו"ד סי' קכ"ד סקע"א בשם כמה גדולים דלא אמרים נכרים בזה"ז לאו עובדי ע"ז הן אלא בהפ"מ ע"ש ועיין בטור וב"י סי' קכ"ג וא"כ להרויח מה שאינו מפסיד מכיסו לא אמרינן כלל דלאו עובדי ע"ז הן, ומ"ש חו"י שם מתשו' רשב"א סי' ק"כ הנה בתשובת רשב"א שלפני נשמט סי' ק"כ בפקודת הצענזור אמנם הב"י בבדק הבית סי' קנ"ד הביא בשם רשב"א בתשו' רופא ישראל מותר לעשות רפואה לנכרי כדי שתתעבר משום איבה כמו שמותר למילדת וכן העיד על הרמב"ן ז"ל שעשה הוא עצמו כן מזה משמע דרק משום איבה התיר ולא משום דלאו עובדי ע"ז הן ובכל זאת הביא שם שכתב הר"ר יונה על מעשה זה תבא עליך ברכה שאתה מרבה זרעו של עמלק:
אבל מ"ש דאולי יש לחוש כיון דפרוצים בעריות ולכשתנשא ותהי' לאיש ותהא אשת איש דעכו"ם נמי מוזהר עלי' כמ"ש רמב"ם פ"ט ממלכים וממילא איכא חשש דלפני עיור ודחית דג"ז רק ספיקא הוי והבאת תשו' פני יושיע חיו"ד סי' ג' דאיסור לפ"ע דעכו"ם בזמה"ז הוי רק דרבנן משום דעמד והתיר להם ע"ש והו"ל ספק דרבנן ולקולא, הנה הראי' שהביא שהוא רק דרבנן דחה הוא בעצמו שם ושפיר קא דחי וכך עלתה במחשבה לפני אבל הטעם שכתב משום דעמד והתיר להם הוא תמוה שהרי שם בע"ז ב' פריך איתגורי איתגר א"כ מצינו חוטא נשכר ומסיק דאעפ"י שמקיימין אותן אינם מקבלים שכר כמצווה ועושה אלא כאינו מצווה ועושה אבל עונשם הוא כמצווה ואינו עושה ושפיר עובר ישראל משום לפ"ע מה"ת דאל"כ אכתי תקשי איתגורי איתגר וכן משמע מדברי רש"י גופא בדף וי"ו שכתב ונהי דאמרן עמד והתירן מיהו אל יעברו על ידיך שהרי עתידין הן ליתן את הדין על שאין מקיימין אותן ואעפ"י שאין להן שכר בקיומן ואהכי קעבר ישראל משום לפ"ע וכו', ומפורש יוצא מפי הריטב"א בע"ז דף וי"ו ד"ה אליבא דעובר אלפ"ע מה"ת אם מכשיל לנכרי וז"ל אבל ללפני עיור לכ"ע חיישינן ואי' תורה נמי הוא ע"ש ועוד שם בד"ה ת"ל בסוף הדיבור דאע"ג דבמכירה לנכרי או להשאיל ולתת לו מידי דעביד בה עבירה או תקרובת לע"ז איכא משום לפ"ע דבר תורה וכו' ע"ש ודלא כתשו' פני יושיע:
אבל מטעם אחר נ"ל דל"ש כאן משום לפני עיור הנ"ל דנ"ל לחדש דבר דהא דבן נח מצווה על אשת איש ילפינן בסנהדרין נ"ח מקרא ודבק באשתו ולא באשת חבירו וכן הוא ברמב"ם פ"ט ממלכים ה"ה א"כ לא מצינו אי' אשת איש אלא גבי האיש אבל על האשה אין שום איסור דאפי' בישראל מצרכי' קרא בקידושין ל"ח דהשווה הכתוב אשה לאיש לכל עונשין שבתורה ע"ש וא"כ בעכו"ם דליכא קרא שפיר י"ל דאין על האשה אי' כלל, [עיין צל"ח ברכות דכ"ב ברש"י ד"ה את האשה וכו'] ועוד דאשה קרקע עולם היא כדאמרי' בכ"ד ולא קעבדה מעשה איהו דקעביד מעשה כדאמרי' ב"ק ל"ב רק הנאה לתרווייהו אית להו כדאמרינן התם והתורה חשבה להנאה מעשה דכתיב ונכרתו הנפשות העושות ועיין תוס' שם אבל בב"נ אין אי' על האשה רק על האיש [ועמ"ש בי"ש או"ח סוס"י של"ד] ולפ"ז אין כאן לפ"ע כלל במה שמזווגם ונעשית א"א שהרי אף אם תזנה כשהיא אשת איש אין היא עוברת על איסור אשת איש רק שמכשילה לבועל והרי אמרינן בע"ז י"ד ושם כ"א אלפני ונפק מפקדינן אלפני דלפני לא מפקדי' דאין הגוי מצווה אלפ"ע ועיין תוס' שם ט"ו ד"ה לנכרי מזדבן, ועוד דלא הוי כתרי עברי דנהרא דהא להבועל מצויין אשת איש ושאר עריות נכריות:
וגם בגוף הדבר אני נבוך אם הא דאמרינן רוב נכרים פרוצים בעריות אם הוא דוקא בגברי או אף בנשי דידהו ואפשר דהא דכתב תוס' הרא"ש ריש כתובות דנשואה בעלמא משמרה שייך גם בנכרית:
ומ"ש דלתוס' גיטין מ"א ע"ב דעבד וגוי מצווין על לשבת יצרה ועיין אריכות מנ"ח הנ"ל א"כ הבו דלא לוסיף עלה לאסור לשדך נכרי ונכרית, לא נ"ל דשבת דידהו לא איכפת לן דגוי ודאי ליתא בכלל ערבות וממילא אסור לזווגם משום תקלות הנ"ל, ועוד אולי אינו מצווה על שבת רק להוליד בנים המקיימים שבע מצות בני נח אבל לא להוליד בנים לע"ז ועוברים על שבע מצות ב"נ שאינם ממישבי עולם רק ממחריבי עולם ועיין בטור או"ח סי' ר"מ:
ובמכתבך השני הבאת ג"כ תשו' חו"י הנ"ל שהובאו ג"כ בבאה"ט יו"ד סי' ב' סקט"ו שכתב דיש לו קבלה מפי גדולים שהמתעסק באלה לא יצא נקי מזרע שאינו הגון ונרמז במש"כ ולא תתחתן בם וגו' כי יסור וגו' ע"ש וכתבת דאולי לא נאמר קבלה זו אלא בעושה בחנם ולא בשכר ולא נהירא דהיתר דבשכר הוא רק שלא יאסור משום מתנת חנם או משום איבה דבשכר לא מצי לאשתמוטי עיין טור וב"י סי' קנ"ד וקנ"ה ובשו"ע ומפרשיו שם, לכן לפענ"ד שומר נפשו ירחק מזה כמטחוי קשת וכדאי הם הר"י ותשב"ץ וקבלת חו"י לירא מפניהם אפי' בשעת הדחק, וה' יזמין לו פרנסה בהיתר ולא באיסור. ויהי' לו זרע כשר עד ביאת רגלי מבשר, שוב הראני בני הב' החו"ש כמו"ה משה נחום נ"י שכבר נשאל בזה בתשו' מהרי"א יו"ד סי' ר"ל והנלע"ד כתבתי:
ועתה אבא על יתר הערותיך ומ"ש ביישוב קושי' מג"א סי' צ' על הר"ן יפה כתבת וגם אני כתבתי בסגנון זה בחידושי לע"ז **(ח"ג סי' ל"ח)** אך לפמ"ש לעיל משום דשא"מ יש לפקפק ובין תבין את אשר לפניך:
תו הבאת קושי' מנ"ח על תוס' גיטין הנ"ל שכתבו דלהכי אין עשה דפו"ר דוחה לאו דלא יהי' קדש משום דלא הוי בעידנא דמשעת העראה עובר לי' בלאו ועשה ליכא עד גמר ביאה ע"ש והקשה איך קיים העשה בגמר ביאה שמא לא יהיו לו בנים ואת"ל דיהיו לו שמא ימותו והרי קי"ל באהע"ז סי' א' דהיו לו בנים ומתו לא קיים פו"ר, וניחא לך משום דקי"ל רוב נשים מתעברות ויולדות וכמ"ש גם אני למעלה לדחות דברי חו"י, אלא דאכתי קשי' לך למ"ש אחרונים בשם עיר דוד דהיכא דהל"ת מצד ודאי וקיום העשה הוא רק מכח רוב לא אמרינן עדל"ת א"כ ה"נ קיום העשה הוא רק מכח רוב ול"ש עדל"ת, ועוד דהא לא קיים פו"ר אלא בבן ובת וזה ודאי דאין רוב נשים מתעברות ויולדות בן ובת, ולקושיתך האחרונה כתבת כיון דעכ"פ חדא מיהת יולדת א"כ יש לומר דחצי מצוה נמי עדל"ת דהרי בכלאים בציצית דמיני' ילפינן ביבמות ד' דעדל"ת אע"ג דתכלת אינו מעכב את הלבן אפ"ה אמרי' עדל"ת והארכת עוד קצת ובכל זה יש לפקפק ולא אכניס עצמי בזה דלפענ"ד קושי' מעיקרא ליתא דודאי אין ביד אדם שיהי' לו בנים עכ"פ והוא רק בידי שמים ול"ש לומר שנצטווה על זה אלא שהוא מחויב להשתדל במעשה שיהי' אפשר שיהי' לו בנים דהיינו לישא אשה ולבעול בכל עונה ועיין ברמב"ם רפט"ו מאישות ואם כבר יש לו בן ובת קיים פ"ו ואינו מצווה יותר מה"ת לבעול בכל עונה ועיין בית שמואל רס"י א' ולא שהוא עשה המצוה במה שהוליד בנים שהרי אין זה בידו ואפילו הוציא זרע באמבטי ונתעברה אשה מזרע זו והולידה בנים כתב חמ"ח סי' א' סק"ח דקיים פרי' ורביה אף שהוא לא קיים מעשה מצוה מ"מ כיון שיש מזרעו בן ובת בעולם שוב אינו מחויב במצוה זו אבל קודם שיש מזרעו בן ובת בעולם יש עליו מ"ע לבעול ביאה שאפשר להוליד על ידה וא"כ בגמר ביאה קיים עשה ודאי אף שלא תתעבר מביאה זו שהרי הוא עשה את שלו ושפיר דוחה ל"ת בעידנא אלא שלא נפטר בזה עדיין ממ"ע דפו"ר וחייב לבעול עוד בכל עונה עד שיהי' לו בן ובת וזה פשוט וברור:
וביישוב קושי' תוס' הנ"ל דאמאי אין עשה דפו"ר דוחה ל"ת דלא יהי' קדש עלה בדעתי כעת לחדודי בעלמא עפ"י מה ששמעתי מגיסך חתני הרב המאוה"ג מוהרג"ש נ"י ששמע מפי רבו הרב הגאון המנוח מוהר"ש ע"פ ז"ל ולא ידענא אי מדידי' או בשם אחרים דדרשי טעמא דקרא דעדל"ת אף דלא תעשה חמור מעשה כדאמרינן ביבמות ז' והוא עפ"י ירושלמי פ"ז דגיטין ה"ו ופ"ג דקידושין הלכה ב' ר' יוחנן אמר אונסא כמאן דלא עביד ע"ש ועיין בש"כ חו"מ סי' כ"א סק"ג ואהע"ז רס"י ל"ח ולפ"ז אם מקיים העשה ועובר הלא תעשה אמרינן דאנוס הוא לעבור הל"ת מחמת העשה והוי כלא עביד העבירה אבל אם לא יקיים העשה משום שלא יעבור הל"ת אף שהוא אנוס בביטול העשה מ"מ לא אמרינן דהוי כמאן דעביד, והנה בלאו דלא יהי' קדש מוזהרים האיש והאשה עיין בספר החינוך להרא"ה מצוה תק"ע ובתוס' גיטין הנ"ל וכמש"ל ואמרינן ב"ק ל"ב הנאה לתרווייהו אית להו איהו מעשה הוא דקעביד ע"ש מבואר דאי' ביאה אינו מצד מעשה הביאה רק מצד הנאת ביאה דהא אשה קרקע עולם ולא עבדה מעשה ואסורה והארכתי בזה בכמה מקומות בדברים ברורים בס"ד ועיין שבועות ח"י שהי' לו לפרוש בהנאה מועטת וכו' דאפי' על הנאה מרובה חייב ע"ש ועיין בש"ע או"ח סי' תע"ה ס"ד דאם אנסוהו לאכול מצה יצא ידי חובתו אע"ג דמצוות צריכות כונה במידי דאכילה שאני שהרי אכל ונהנה כמ"ש מג"א שם סקי"ד ועיין רמ"א סי' ר"ד ס"ח ומג"א שם סק"כ ולפ"ז ל"ש כאן עדל"ת כיון דל"ת חמיר ואי דהוי אונס וכמאן דלא עביד מ"מ כיון דהל"ת הוא משום הנאה והרי אפי' באונס חשוב הנאה כנ"ל ושוב לא אמרינן עשה דוחה ל"ת וא"ש:
ועתה בני אהובי שמע בקולי וקבע עתים לתורה כי היא חיינו ואורך ימינו ואל תפנה אל העבו"ת ואל הידענים המתנשאים לעומת שרפים שרף הנוטף מעצי הכת"ב כתבי קודש תלמוד רבינא ורב אשי ורבותינו בעלי הטוש"ע ונושאי כליהם ומתקדשים ומטהרים אל הגנות לגנות כל דברי שורת הדין ללכת בדרך אשר בדו להם וכן לא יעשה רק תלמוד בהתמדה בכל זמן ועידן שאפשר ותלמוד גדול שמביא לידי מעשה והחזק במוסר אל תרף חובת הלבבות ושל"ה וראשית חכמה וגם מספרי חסידים האחרונים המלאים מוסר השכל והנהגות טובות ומדות ישרות אל תנח ידך ואל תבלה זמנך בשיחה בטילה ושקרים וליצנות ולה"ר המבזים התורה ולומדי' לשמה ויהי ד' עמך ותצליח בכל דרכיך אשריך בעוה"ז וטוב לך לעוה"ב כנפשך ונפש אביך הנאמן דושו"ט ושלום תורתך באהבה ושלום חמיך מחותני נ"י וכל הנלוים אליו:
עמרם הק' בלוהם בק"ק הנ"ל