אור ברסלב

בית שערים יורה דעה חלק א· רבי עמרם בלום

תשובה רכג

תשובה רכב

שיל"ת ב' איפאלא יום א' לס' פנחס תרנ"ב לפ"ק

ישאו הרים שלום לאהובי תלמידי הרבני המופלג ושנון וריח לו כלבנון כבוד מו"ה שלמה נ"י שטערן בק"ק חוסט:

קבלתי מכתבך והי' לי לששון כי עודך מחזיק בתומתך להגות בתורת ה' תמימה וגדול התלמוד שמביא לידי מעשה ומה שהקשית אהא דבעי חזקי' בע"ז מ"ו זקף ביצה להשתחוות לה מהו וכו' ומסיק ל"צ כגון שזקף ביצה להשתחוות לה ולא השתחוה לה ובא עכו"ם והשתחוה לה כי הא דאריא"ש ישראל שזקף וכו' ותמהת לפמ"ש הר"ן בע"ז נ"ד שהק' אהא דאריא"ש ישראל שזקף לבינה להשתחוות לה ובא נכרי והשתחוה לה אסרה מנלן דאסרה אר"א כתחלה של א"י דאמר רחמנא ואשריהם תשרפון באש מכדי ירושה הוא להם מאבותיהם ואין אאדש"ש וכו' אלא מדפלחו ישראל לעגל גלי דעתיהו דניחא להו בע"ז וכו' שליחותא דידי' קעביד ומאי ראי' הוא זו דלמא ע"י מעשה אסרום דהא אמרי' דאדם אוסר דשא"ש ע"י מעשה ותי' הר"ן דאפשר דר"י ס"ל כמ"ד אין אדם אוסר דשא"ש אפי' ע"י מעשה ע"ש ולפי"ז למ"ד אדם אוסר דשא"ש ע"י מעשה נשאר קושי' הר"ן במקומו דלא מוכח כלל הא דר"י דבגלי דעתי' דניחא לי' בע"ז נכרי שליחותי' עביד והרי חזקי' ס"ל בע"ז נ"ד דאדם אוסר דשא"ש ע"י מעשה דהרי חזקי' מוקי לברייתא שם כגון שניסך לע"ז יין על קרניה וא"כ לדידי' ליתא להא דריא"ש ומאי קמיבעי לי' בביצה משום דלא מינכרא זקופתה הא אפי' בלבינה דמינכרא זקופתה נמי ל"ל האי סברא דשליחותי' דישראל קעביד:

ולפענ"ד נראה ליישב בתרי אנפין חדא הא דפריך התם רב אדא בר אהבה האי נעבד הוא האי בימוס בעלמא הוא ושרי' אלא אראב"א כגון שניסך לה יין בין קרני' דעביד בה מעשה קאי אדחזקי' לומר דחזקי' לא אמר שניסך לה יין על קרני' אלא אמר שניסך לה יין בין קרני' ועיין בריטב"א שם שכתב ומיירי בשעשה שם מעשה הניכר כגון שחקק בקרני' מקום לניסוך וקמ"ל דאע"ג דלא עבד מעשה בגופה של בהמה ממש הרי הוא מעשה גמור כיון שהוא מגופה ע"ש ונ"ל פירושו דודאי אין לומר דבקרני' לא מקרי גופה ממש דהרי מבואר בעירוכין ז' ע"ב דשיער אשה ושער בהמה גופה היא ועיין זבחים פ"ו ובס' יום תרועה ר"ה כ"ח אלא הפי' הוא דמעשה בגופה של בהמה היינו ששחט בה סימן א' שעושה אותה טרפה והוא מעשה בכל גופה של בהמה שפעל על כל הגוף אבל חקק לה בין קרני' מקום לניסוך אין המעשה פועל בשאר גופה כלום אלא בחלק מגופה מקום שחקק ועיין בריטב"א שם גבי חפר בה בורות וכו' ואמרי' וכי הא דאתי עולא אמר ר"י וכו' כבר תירגמא ר"ה וכו' ובתוס' שם ד"ה היתה כתבו ומייתי כבר תירגמא אע"ג דר"ה מיירי לאוסרה להדיוט ונעבד שלו אסור מיירי בלאוסרה לגבוה דכי היכא דמעשה בגופו כגון שחיטה מהני לאוסרה להדיוט ה"ה נמי דמעשיו דידי' כגון ניסך לה בין קרני' מהני לאוסרה לגבוה ע"ש מבואר דהאי דחזקי' מיירי לגבוה דאוסר במעשה אפי' אינו מעשה בגופו רק מגופה וכמ"ש או אפשר לחזקי' א"צ מעשה הניכר כלל אבל לאסרה להדיוט צריך דוקא מעשה בגופה וגם מבואר דיש סברא יותר לאסור לגבוה במעשה דלא בגופה מלאסור להדיוט במעשה בגופה דאל"כ איך אמר כבר תירגמא ר"ה בבבל דלמא מעשה בגופה אוסר אפי' להדיוט ודלאו בגופה אינו אוסר אפי' לגבוה אע"כ דכ"ש הוא ומה מעשה בגופה אוסר להדיוט כ"ש אפי' מעשה דלאו בגופה אוסר לגבוה ולפ"ז מיושב קושיתך דחזקי' באמת ס"ל דמעשה אפי' דלא בגופה אוסר לגבוה אבל להדיוט ס"ל דאפי' מעשה בגופה אינו אוסר ושפיר מוכח מואשריהם תשרפון באש דהיכא דגלי דעתי' דניחא לי' בע"ז נכרי שליחותי' עביד וכתי' הר"ן ושפיר קמיבעי' לי' וא"ש:

ובהכי ניחא דעת טו"ז סי' ב' סקי"ד דאין אדם אוסר דשא"ש בשחט סימן אלא בעושה דבר שעושה נבלה ולא בחצי קנה ע"ש ובנקה"כ הרעיש עליו דא"כ אמאי צריך לאוקמא בחולין מ' כגון שהי' חצי קנה פגום והוסיף עליו כ"ש הא אפי' לא הי' הקנה פגום כלל נמי בהדדי קאתי, ולפמ"ש א"ש דדוקא לאוסרה בהנאה להדיוט כתב טו"ז דבעי' שעושה מעשה שעושה אותה נבלה שהוא מעשה בגופה אבל בחולין מ' לאסור לגבוה אפילו שוחט כ"ש בקנה כיון שהוא מעשה מגופה אוסר ושוב אינו ראי' לפנים ואין בו משום שחוטי חוץ ולהכי צריך לאוקמא בהי' חצי קנה פגום והוסיף עליו כ"ש וא"ש:

ועוד עלה בדעתי דאפי' אי ס"ל לחזקי' אדם אוסר דשא"ש ע"י מעשה אפי' להדיוט מ"מ מוכח מן ואשריהם תשרפון באש דכיון דגלי דעתי' דניחא להו בע"ז נכרי שליחותי' קעבדי והוי כע"ז שעבדה ישראל ואין להם ביטול דאל"כ אלא שאסרום ע"י מעשה אכתי אמאי ישרפון הא בביטל בעלמא סגי להו ואף דע"ז שעבדה גוי וזכה בה ישראל אין לה ביטול היינו מדרבנן וכמבואר בטוש"ע יו"ד סי' קמ"ו ע"ש וכן תי' הריטב"א בע"ז נ"ג ואף שהר"ן חולק על דינו של רמב"ן וס"ל דאם גוי אוסר ע"ז של ישראל ע"י מעשה לא מהני ביטול היינו שחולק רק על סברת רמב"ן דס"ל כיון דאוסר ע"י מעשה והוי כשלו כאלו קני' ע"י שינוי עיין ריטב"א ע"ז נ"ג יכול נמי לבטלה ואפי' מדרבנן וע"ז חולק הר"ן דא"י לבטלה אבל רק מדרבנן אינו יכול לבטלה אבל מה"ת יכול לבטלה וא"כ שפיר י"ל כתי' הריטב"א ולק"מ לחזקי':

אמנם הא בורכא דהרי הר"ן הוכיח דאי ילפינן מכלים דאחז דאדם אוסר דשא"ש ע"י מעשה מוכח נמי משם דאם אוסר ע"י מעשה לא מהני ביטול וכיון דהא דילפי' מהתם דאוסר ע"י מעשה ע"כ היינו שמה"ת אוסר דאל"כ לא קשה כלל קושי' רמב"ן ודלמא ע"י מעשה אסרום ועיין פלתי סי' ד' דהא מה"ת א"י לאסור רק מדרבנן וא"כ גם הא דילפי' משם שא"י לבטל הוא נמי מה"ת ול"ל כתי' הנ"ל:

אבל מצאתי הדבר מפורש יותר בחי' ר"ן ע"ז נ"ג שהק' אהא דקאמר ואי משום הנך דמעיקרא בביטול בעלמא סגי להו וא"ת והאיך סגי להו בביטול והא כשניתנה להם הארץ אף אותן אשירות שהיו בה קודם לכן באו לרשותן והו"ל ע"ז דישראל ואין לה בטילה עולמית ותי' דמעולם לא באו לרשותן של ישראל דמסתמא מה שנאסר בהנאה לא ניתן להם ע"ש וא"כ עכ"ח ס"ל ע"ז של גוי שזכה בה ישראל אין לה ביטול מה"ת דאל"כ לא הק' כלום דשפיר פריך למה אמר רחמנא ואשריהם תשרפון באש הא מה"ת יש לה ביטול אע"כ דס"ל דגם מה"ת אין לה ביטול וא"כ ליתא לתי' הנ"ל:

לכן נ"ל יישוב אחר דשם בע"ז נ"ב ע"א יליף דע"ז של ישראל טעון גניזה ולא מהני ביטול מן ושם בסתר או מן לא תטע לך כל עץ וכו' והק' בחי' הר"ן בשם הראב"ד ל"ל קרא ת"ל מן ואשריהם תשרפון באש שאלו הי' ביטול לע"ז של נכרי למה הטעינה הכתוב שריפה בביטול בעלמא סגי להו א"ו משום דשליחותייהו דישראל עבדי הו"ל ע"ז של ישראל ואין לה ביטול כדאמרי' בסוגי' דלקמן ותירץ הרמב"ן דאי מן ואשריהם הו"א דגוי העובד ע"ז של ישראל אין לה בטילה עולמית משום דישראל לא עבדה שיבטלנה וגוי לאסרה הוי שליח לבטלה לא הוי שליח אבל ישראל העובד סד"א דאית לה בטילה דאיהו אסרה ואיהו שרי לה ע"ש ולפ"ז התינח אי אמרי' התם משום דפלחי ישראל לעגל גלי דעתייהו דניחא להו בע"ז וכי אתי נכרי שליחותא דידהו עבדי שפיר י"ל כתי' רמב"ן וצריך הני קראי דע"ז של ישראל אין לה ביטול אבל אי נימא דלא אמרי' משום דגלי דעתייהו שליחותי' קעביד והתם משום דעשה בה מעשה אסרום א"כ נימא דגוי אסרה והוא שרי לה ותיסגי להו בביטול אע"כ יהי' מוכח דע"ז כיון שהוא של ישראל אין לה ביטול וא"כ ל"ל הני קראי דדף נ"ב דע"ז של ישראל אין לה ביטול כקושי' הראב"ד אעכ"ח מדאצטריך הני קראי מוכח כדריא"ש דהתם טעמא משום דשליחותייהו עבדי אפי' אי ס"ל אדם אוסר דשא"ש ע"י מעשה ושפיר מיבעי' לי' לחזקי' אף אי ס"ל אדם אוסר דשא"ש ע"י מעשה וא"ש:

ובהכי א"ש דבדף נ"ג אמרי' קמ"ל כי הא דאריא"ש וכו' וקאמר מנלן וכו' ואמאי בדף מ"ו דאמרי' דבעי' דחזקי' הוא כי הא דאמר ריא"ש וכו' לא מייתי האי מנלן ולפמ"ש דריא"ש דס"ל אין אדם אוסר דשא"ש אפי' ע"י מעשה יליף לי' כדקאמרי' שם דף נ"ג אבל חזקי' דס"ל אדם אוסר דשא"ש ע"י מעשה יליף לי' כדקאמרי' שם דף נ"ג אבל חזקי' דס"ל אדם אוסר דשא"ש ע"י מעשה א"א למילף מהאי כקושיתך וע"כ יליף לי' כמ"ש וס"ל כריא"ש ולא מטעמי' לכן מייתי רק דינו של ריא"ש ולא האי מנלן, וד' יראינו מתורתו נפלאות ויעשה עמנו לטובה אות ויחוש ישועות הנבאות ושנת גאולי בא כנפשך ונפש רבך הדו"ש וטובך:

תוכן העניינים

בית שערים יורה דעה חלק א

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה