בית שערים יורה דעה חלק א· רבי עמרם בלום
תשובה ריט
ישאו הרים שלום, לאוצר בלום, אהובי ש"ב הרב הגדול בתורה, חריף ובקי כש"ת מו"ה אבא חייא נ"י הירש דיין מצויין בק"ק סערעד:
דבריך הנחמדים ראיתי ושמחתי בשלומך ואשר הארכת בדין רוצה בקיומו של איה"נ הנה בחידושי לפ' השוכר את הפועל הארכתי הרבה בענינים אלו וצויתי להעתיק לך כי קשה עלי להכניס עצמי בזה וקשה עתיקא מחדתא, אמנם מה שנראה לפענ"ד הוא:
הנה תוס' בע"ז דס"ג סוף ע"ב ד"ה אין עודרין כ' אין לפרש וכו' א"ו בכלי זרעי' מיירי וכו' ובחי' חת"ס לע"ז דל"ב הק' שדברי תוס' אלו סותרי' מ"ש תוס' שם ד"ה והא דפ' ר"ת דקדרות הבלועות מבב"ח ע"י שנתבשל בהם שמותר לתת בתוכן דבר יבש כגון תבואה וכו' משום דהוי רוצה בקיומו ע"י ד"א ע"ש ולפי שיטת התוס' כאן ל"ש רוצה בקיומו אפי' באיה"נ אלא כשהוא מצוה לבער מן העולם כמו ע"ז או חמץ בפסח אבל היכא שאין מצוה לבערו ואפי' כלאים לרבנן דהמקיים אינו לוקה אין שום אי' כשרוצה בקיומו ע"ש:
והנה לפ"מ שפי' המהרש"א בדברי התוס' דכוונתם אין לפרש וכו' דוקא באיה"נ שייך רב"ק אבל מכלאי זרעי' אף דאסור לקיימן לכ"ע ל"ש רוצה בקיומו ואין ראי' ובאיה"נ שייך רוצה בקיומו אף דמותר לקיימו דהא אינו תלוי באסור לקיימו דהא כלאי זרעי' נמי אסור לקיימו ואפ"ה ל"ש בי' רב"ק ועכ"ח דאין אי' רוצה בקיומו תלוי' כלל באסור לקיימו רק באיה"נ דא"כ כי מוקי לה כרבנן מ"פ מאי ארי' לעקור אפי' לקיים נמי שרי והלא משתכר הוא באיה"נ כשהוא מקיים וכה"כ אסור בהנאה ושייך רוצה בקיומו אפי' מותר לקיימו ואין לומר דלהכי שרי לפי שאין תופסי' דמיהן ול"ש רוצה בקיומו אלא באיה"נ שתופסין דמיהן ולא באיה"נ שאין תופסין דמיהן [והטעם לחלק יבואר בסמוך בס"ד] ולהכי פריך שפיר אפיי לקיים נמי שרי דנהי דכה"כ אסור בהנאה מ"מ אין תופס דמיו דא"כ איך מייתי ראי' מתחילה מכלאי' ליי"נ א"ו בכלאי זרעים מיירי דשייך רוצה בקיומו היכא דאסור לקיים אפי' אינו אסובה"נ וכיון שי"ל דמייתי ראי' מכלאי זרעים שאינן איה"נ שוב אמרי' דדוקא בכלאי זרעי' מיירי דמותרי' בהנאה ולהכי פריך אפי' לקיים נמי שרי אבל בכה"כ ל"ק כלל דבאיה"נ אסור רוצה בקיומו אפי' מותר לקיים ואפי' באותן שאין תופסין דמיהן עיין בפנים ותראה שכן הוא וא"כ אדרבה מסקנת תוס' הוא דבכל איה"נ שייך רוצה בקיומו אפי' אין תופסין דמיהן ואפי' מותר לקיימן ואין כאן סתירה רק שפה אחת ודברים אחדים:
אמנם לפי' מהר"מ לובלין דתוס' נשארו בסברא זו דאפי' נאמר רוצה בקיומו אסור באיה"נ אפי' באותן שמותר לקיימן היינו רק באותן שתופסין דמיהן אבל כה"כ שאינו תופס דמיו ודאי מותר רוצה בקיומו אף שהוא איה"נ לרבנן דמותר לקיים אלא דא"כ גם אי מיירי בכה"כ ג"כ מייתי ראי' רק משום דרוצה בקיומו אסור משום דאסור לקיים וכר"ע אבל לרבנן קשי' אפי' קיומי שפיר דמי וכדפריך וראי' זו א"ש גם אי מיירי בכלאי זרעי' ואי מיירי בכלאי זרעים עכ"ח מיירי בא"י וא"כ אין ראי' מכאן דכלאי' נוהג בשל נכרי די"ל דהטעם משום דאין קנין לנכרי בא"י להפקיע ואתי' כמ"ד אין קנין וכל דברי התוס' סובבי' רק על קוטב זה לאפוקי דאין להוכיח מכאן דנוהג כלאי' בשל נכרי' ע"ש ולפ"ז שפיר יש סתירה דכאן העלה תוס' דאפי' בכה"כ ל"ש רוצה בקיומו וכ"ש בב"ח:
מיהו באמת גם לפי' מהר"מ לובלין נראה דתוס' נאדו מסברא זו וכך הם המשך דברי התוס' דאין לפרש דל"ש רוצה בקיומו רק באיה"נ וא"כ עכ"ח בכה"כ מיירי דא"כ מ"פ לרבנן אפי' קיומו ש"ד ואין לומר דהוי ס"ל דבאיה"נ שאין תופסין דמיהן ל"ש רוצה בקיומו דא"כ היכי מייתי ראי' מתחילה וכו' א"ו סברא זו ליתא אלא דבכ"כ דאסור בהנאה אפי' לרבנן שייך רוצה בקיומו אעפ"י שאינו תופס דמים ועכ"ח הכא דבכלאי זרעים מיירי ושייך רוצה בקיומו אפי' אינו אסור בהנאה אם אסור לקיים וכיון שכן עכ"ח מיירי בא"י וא"כ אין ראי' דכלאי' נוהג בשל נכרי' וה"נ משמע לשון התוס' דאי לא נאדו מסברא זו דהיכא דאינו תופס דמיו ל"ש רב"ק אפי' באיה"נ א"כ נוכל לומר דבכה"כ מיירי אלא שאין אי' רב"ק משום איה"נ אלא משום דמקיים אסור לרע"ק ופריך שפיר לרבנן אפי' קיומו נמי שפיר דמי ולא הו"ל לתוס' לסיים א"ו בכלאי זרעי' מיירי וכן משמע מדמייתי עלה קרא דשדך לא תזרע כלאי' אלא הכי הו"ל לסיים א"ו לאו משום איה"נ מייתי ראי' דהא משום איה"נ ל"ש רב"ק כיון שאינו תופס דמיו אלא מדאסור לקיים א"כ רב"ק נמי אסור ואי משום שרצו לסיים דאינו מוכח מכאן דכלאי' נוהג בשל נכרי' דיש לדחות דבא"י מיירי ואי דאם מיירי דבכלאי זרעים עכ"ח בא"י מיירי משא"כ אי מיירי בכה"כ אין הכרח דמיירי בא"י ז"א דה"א א"נ נימא דמיירי בכלאי זרעים מ"מ זה גופא אינו הכרח דהא י"ל נמי דבכה"כ מיירי א"ו דתוס' הכריחו דעכ"ח בכלאי זרעי' ולא בכה"כ דא"כ מ"פ לרבנן קיומי נמי ש"ד וא"כ עכ"ח דחי תוס' ונאדו מסברא זו דהיכא דאינו תופס דמיו ל"ש גם באיה"נ רוצה בקיומו אלא ס"ל דגם בכה"כ אפי' מותר לקיים ואפי' אינו תופס דמיו מ"מ כיון שאסור בהנאה שייך רוצה בקיומו וא"כ בב"ח נמי דכוותי' וכמש"ל ואין כאן סתירה רק בנין:
ואמנם גוף הדבר תמוה בסברא כמ"ש בחי' חת"ס הנ"ל בשלמא באיה"נ שמצוה לבערו מן העולם כע"ז וחמץ בפסח שייך לומר דרוצה בקיומו אסור אבל בדבר שאין מצוה לבערו ואפי' כלאי' לרבנן דהמקיים אינו לוקה מהיכי תיתי לאסור רב"ק ע"ש, ואמנם מ"ש תוס' כאן בס"ד דמייתי ראי' מכה"כ דאיסורי בהנאה ליי"נ דאסור בהנאה לק"מ למ"ש חי' רמב"ן וריטב"א בר"פ דבעי למימר הואיל ויי"נ אסור בהנאה שכרו נמי אסור כיון שיין נסך גורם הנאה זו אסור אלא שדחה והרי ערלה וכו' ותנן מכרן וקידש בדמיהן מקדושת אעפ"י שאיה"נ גורם זו מ"מ הדמים מותרי' בדיעבד ע"ש ומינה כמו דהתם אסור למכור איה"נ כדי לגרום לו הנאה ה"נ אסור להשתכר באיה"נ לפי שאיה"נ גורם לו הנאה ורוצה בקיומו אסור לפי שאיה"נ גורם לו הנאה ונהי דלא קנסו שיהי' שכרו אסור בדיעבד רק במחמרי' ויי"נ כדאמרי' לעיל מ"מ לכתחילה אסור גם בכה"כ ואפ"ה למעוטי תפלה עוקרי' לכתחילה ה"נ ביי"נ למעוטי תפלה שרי:
ואין להקשות לסברת תוס' א"כ אמאי צ"ל סברוה הא מני ר"ע הוא דאמר המקיים כלאי' לוקה הא אפי' מקיים מותר מ"מ אסור רוצה בקיומו משום דאיה"נ גורם לו הנאה ה"א די"ל דמשו"ה סברוה דרע"ק הוא דלדידי' שפיר הוי למעוטי תפלה כיון דאסור לקיים אבל לרבנן דמותר לקיים אין כאן מיעוטא תפלה והארכתי בזה בחידושי **(ח"ג סי' ל"ח)**] והא דכתב תוס' ד"ה סברוה פי' אפי' לרע"ק וכ"ש לרבנן היינו לפי האמת דבכלאי זרעים מיירי ואין כאן אי' רב"ק לרבנן ולדידהו עוקרי' בלאו ה"ט דמיעוטא תפלה אלא אפי' לרע"ק דאיכא אי' רב"ק נמי שרי משום מיעוטא תפלה אבל לפ"מ דסברו תוס' השתא האי סברוה הא מני ר"ע ה"ד כר"ע דלדידי' שייך למעוטי תפלה אבל לא כרבנן דלדידהו ליכא למעוטי תפלה וא"ש:
ובזה א"ש מ"ש תוס' וא"ל דלהכי שרי לפי שאין תופסין דמיהן והוא פלא דמה ענין אין תופסין דמיהן להתיר רוצה בקיומו לכתחילה ואפ"ה מוכר לעקור לכתחילה משום למעוטי תפלה ה"נ ביי"נ מותר משום למעוטי תפלה עיין מהרש"א ומהרמ"ל, ולפמ"ש א"ש דמשום גרם הנאה דאיה"נ אתאי עלה י"ל עפמ"ש הר"ן בר"פ דאף דהי' ראוי לאסור שכר ערלה וכה"כ עכ"פ להשכיר עצמו מ"מ כיון דרק מדרבנן הוא וא"א לאסור גם לאחרינא משום דאינו תופס דמיו לא אסרו כלל אפי' לדידי' ע"ש, וזה סברת תוס' כיון שאינו תופס דמיו וא"א לאסור השכר בדיעבד לאחריני וגם לא לדידי' כסברת הר"ן הנ"ל אע"ג דאיכא גרם הנאה מאיה"נ לכן גם לכתחלה לא אסרו גרם הנאה דרב"ק, אמנם כ"ז כאן אבל לעיל בקדרה שבישל בה בב"ח לשום בו דבר כגון תבואה שאין בב"ח גורם לו הנאה כלל דגם אם לא בישל בה בב"ח הי' יכול להנות הנאה זו לשום בה תבואה וכדומה רק רב"ק ע"י ד"א ול"ש טעם הנ"ל ודאי קשי' מאי אי' יש ברב"ק כיון שאין מצוה לבערו מן העולם אמאי לא יהי' רב"ק:
וסבור הייתי לומר דכל מקום שהקפידה תורה שלא יהי' דבר זה בעולם כגון בב"ח שאסרה תורה גם הבישול שלא יבא בב"ח בעולם אז רוצה בקיומו אסור שהרי רצון התורה שלא יבא לעולם והוא רב"ק בעולם נגד רצון התורה ולכן אסור אף שאין מצוה לבערו מן העולם אלא דז"א דא"כ צ"ל רע"ק הוא הא אפי' אי מקיים מותר מ"מ כיון דהזריעה אסור א"כ הקפידה תורה שלא יבא כלאים לעולם וממילא רוצה בקיומו אסור:
לכנ"ל דשאני הכא דבכלאי זרעים מיירי שמותר בהנאה וכיון דמקיים מותר א"כ כשכבר בא לעולם לא הקפידה תורה בקיומו לכן רב"ק מותר אבל בב"ח שאסבה"נ והקפידה התורה שלא יבא לעולם אמרי' שקפידת התורה שלא יהנה ממה שבא לעולם כיון שברצון התורה לא הי' בעולם ולכן אם רב"ק כדי ליהנות אסור, ובזה א"ש מ"ש דבכלאי זרעים דוקא מיירי דאי בכה"כ כיון שהזריעה אסור וגם אסבה"נ א"כ רב"ק אסור אפי' לרבנן דמקיים כלאים מותר:
לכן נ"ל לדינא דרב"ק אסור בכל איה"נ כמש"ל בדעת תוס' אבל רב"ק ע"י ד"א אינו אסור אלא בדבר שאסרה תורה לבא לעולם וגם הוא איה"נ כגון בב"ח וכה"כ אבל ערלה אעפ"י שהוא איה"נ מ"מ כיון שלא הקפידה תורה שלא יבא לעולם מותר רב"ק ע"י ד"א אבל בדבר שהקפידה תורה לאבדו מן העולם כגון כלאי זרעים דמקיים לוקה אסור רב"ק וכ"ש בע"ז ויי"נ וחמץ בפסח:
ומה שהקשית בהא דקי"ל באו"ח סי' שס"ג ס"ח דלחי שעשאו מעצי אשרה כשר הא הוי רב"ק של איה"נ נלפענ"ד ליישב בהקדם ליישב קושי' פנ"י חולין דף ח' בשוחט בסכין של ע"ז דלר"נ מותר ואפי' לכתחלה והקשה פנ"י הא רב"ק של משמשי ע"ז ע"ש ולפענד"נ דרמב"ן הק' בשיטת ר"י שבתוס' דס"ב ע"ב ד"ה יאות דאם משך נכרי ע"ז ויי"נ וקנו ואח"כ נותן הדמים לא הוי חליפי ע"ז וק' הא אפי' רב"ק אסור ותי' הר"ן שאני משום דישראל ניחא לי' בהכי ורב"ק אנן מחמרינן ורואין הישראל כאלו הוא מחליף ע"ש מבואר דאי' רב"ק הוא משום דאנו רואים כאלו ישראל נהנה מע"ז ומה שנהנה הנכרי הוי כאלו ישראל נהנה ולפ"ז ל"ש רב"ק אלא במקום שאם הי' הישראל נהנה כמו הנכרי הי' אסור ולפ"ז התם שגוף הנאת השחיטה מותר במשמשי ע"ז דהיינו סכין משום דקלקולו יתר על תיקונו והוי מקלקל ל"ש לאסור משום רב"ק להנאת שחיטה ולפ"ז ה"נ כיון דמצד איה"נ ליכא שום אי' ל"ש איסור רב"ק של איה"נ ובזה אתן החותמת בדברי שלום ואמת ידידך ש"ב הדוש"ת:
עמרם הק' בלוהם בק"ק הנ"ל: