בית שערים יורה דעה חלק א· רבי עמרם בלום
תשובה ריח
עוד להנ"ל
מכתבך וכו' והנני להשיבך ע"ד הקושיא אשר הצעת לפני בשם ידידי הגאב"ד טאלטשאווא נ"י למ"ש הר"ן בע"ז דיכול למכור חוץ מדמי יי"נ שבו היינו דוקא כשהוא בטל מה"ת ואינו אסור רק מדרבנן אבל כל שלא נתבטל מה"ת לא ע"ש א"כ איך קאמר שמואל בע"ז דע"ד דהלכה כרשב"ג אפי' יין ביין הא שמואל ס"ל כר"י דמב"מ מה"ת לא בטיל לשיטת רש"י בחולין ק"ט ודלא כריטב"א בע"ז דע"ג דשמואל ס"ל כרבנן דר"י וגם לרבנן מדרבנן לא בטיל וא"כ איך אפשר דהלכה כרשב"ג ביין ביין הא רשב"ג נמי לא אמר אלא היכא דבטיל מה"ת ולשמואל יין ביין אינו בטל מה"ת וכבר שאל קושי' זו להגאון המנוח מהר"ם שיק ז"ל ואין פותר אותה לו ואמרת ליישבה עפ"י ריטב"א ע"ז ע"ג בשם הראב"ד דלענין לאסור בהנאה ל"א רב ושמואל דמב"מ ל"ב אבל ע"ז יש לפקפק דראיית הריטב"א היא דלענין הנאה בטל דאל"כ תקשי סיפא דבעי איסה"נ ודבר שבמנין אבל הריטב"א שם עוד הקשה קושי' אח"כ ומכח זה העלה דהא דמב"מ ל"ב היינו רק לח בלח ולא ביבש, ולפ"ז י"ל דגם לענין הנאה מב"מ ל"ב בלח ובסיפא דבעי איה"נ ודבר שבמנין עכ"ח ביבש ביבש הוא דאל"כ ל"ש דבר שבמנין וקושיתו בדוכתי' קאי ותירוצך אינו מספיק:
ומ"ש עוד ליישב לשיטת דביבש ביבש מב"מ בטל א"כ י"ל דגם בלח הממש בטל רק הטעם ל"ב משום דמתחזק כמש"כ פנ"י ביצה דל"ח ובמכירה מוכרין הממש ולא הטעם ג"כ לא נהירא לי משני צדדים חדא דגם הטעם מוכרין ואם הממש אין לו טעם יין אינו קונה אותו ליין ועוד דהא מדם השעיר יליף דמב"מ ל"ב בלח וא"כ גם הממש ל"ב דהא קרי לי' דם השעיר ועוד דברי פנ"י יתכנו לאביי דאזלינן בתר טעמא אבל אנן קיי"ל כרבא דאזלי' בתר שמא ולדידי' צ"ל כמש"כ הפנ"י:
אבל לענ"ד הקושי' מעיקרא ליתא דדברי הר"ן הם בסו"פ כל הצלמים שכ' וחוכך הייתי להחמיר ולומר דלא שריא הכא אלא בשנתבטל כדינו מה"ת דרשב"ג אהאי גוונא קאי וכו' ולפיכך כיון שאין התירו של רשב"ג רווח דהא ת"ק פליג בי' ואנן נמי לא סמכינן עלי' ביי"נ ביין ביין קרוב הי' הדבר לומר דאיהו נמי לא אמר אלא כשנתבטל כדינו מה"ת אבל כל שלא נתבטל לא, אלא שהוכיח מן הירושלמי דאפי' בשלא נתבטל מה"ת נמי ס"ל לרשב"ג הכי ע"ש ולפ"ז כל עצמו של הר"ן לא נסתפק לומר דהיכא דלא נתבטל מה"ת לא ס"ל לרשב"ג דמכר חוץ מדמי איסור שבו אלא לפי דאנן לא סמכינן עלי' ביין ביין אבל לשמואל דס"ל הלכה כרשב"ג אפי' ביין ביין לא נסתפק הר"ן כלל דרשב"ג אפי' בלא נתבטל נמי אמר דימכר כולו לנכרי חוץ מדמי יי"נ שבו ולק"מ וא"ש:
ודברי חת"ס ר"פ השוכר את הפועל שרמזת עליו לא הבנתי שכ' ע"ד תוס' בע"ז דס"ה ע"א ד"ה טעמא וכו' שהק' הא דלא משני מתני' כרשב"ג דאמר ימכר כולו לנכרי חוץ מדמי יי"נ וכאן נמי שכרו מותר חוץ מדמי חביות ובסוף הק' נוקמא כר"א דאי"ל לעיל יש פדיון לע"ז ויוליך הנאה לים המלח וכ' החת"ס בחי' במשנה וצ"ל דס"ל בדרבנן יש ברירה יע"ש ולא הבנתי שיחתו מה ענין זה לברירה הלא אפי' בדאו' ולמ"ד אין ברירה נמי איתא לדינא דרשב"ג ימכר לנכרי חוץ מדמי יי"נ שבו וגם דינא דר"א דהולכת הנאה אף שאינו מבורר שהוא זה רק אחר מ"מ יש פדיון דהרי רבנן דס"ל דל"מ אמרי' לעיל במתני' מ"ט ע"ב אין פדיון לע"ז וצ"ע:
אמנם באמת הא קשי' לי כיון דלדברי תוס' שהק' כנ"ל עכ"ח אינו אסור רק משום פרוטת איסור המעורב וכיון דשכר אינו אסור רק מדרבנן אמאי לא נימא באמת ברירה ואין לומר דהא דאמרי' בדרבנן יש ברירה היינו רק לפי דמספקי' איך הלכתא אי י"ב או אין ברירה לכן אזלי לחומרא ובדרבנן לקולא אבל למ"ד אין ברירה אפי' בדרבנ' א"ב דהתינח לשיטת רש"י בגיטין דמ"ז ע"ב ד"ה טבל וחולין דבכל משהו מעורב הכל א"כ הא דאמרי' אין ברירה הפי' ן שודאי אינו מבורר שפיר אמרי' גם בדרבנן א"ב אבל לשיטת התוס' שם דהוי רק ס' שמא הגיעו חלקו של חברו או חצי חלקו א"כ יש נמי ספק שמא הגיעו חלקו וא"כ פשיטא דאפי' למ"ד א"ב בדרבנן יש ברירה דסד"ר לקולא:
ונלע"ד דהנה תוס' בכורות דנ"ו ד"ה לברור הק' איך שייך לברר א' שיהי' כנגד הכלב במה הוא מבורר עכשיו שזה כנגד הכלב דנימא הוברר למפרע ותי' כיון שיש ברירה אמרי' דמסתמא כך דעתו מתחלה דאותו שיברור הוא כנגד הכלב ע"ש באור דבריהם לענ"ד דל"ש ברירה אלא אם מכאן ולהבא מועיל בלא ברירה כגון האחין והשותפין שחלקו שמכאן ולהבא ודאי מבורר זה לחלקו וזה לחלק חברו או בשני לוגין שאני עתיד להפריש שמכאן ולהבא ודאי הוא תרומה או באיזה שארצה אגרש שאם אח"כ רוצה לגרש האחת מבורר מכאן ולהבא שזו היא ואנו דנין אם אמרי' הוברר למפרע אבל הכא גם מכאן ולהבא מי יימר שזה מחיר כלב וגם עתה אינו מבורר ואיך שייך הוברר למפרע וע"ז תי' דודאי דעתו הי' מתחלה דאותו שיברור היא כנגד הכלב וא"כ אם מברר חד להדי כלבא שפיר מבורר מכאן ולהבא שהרי דעתו הי' אותו שיברר יהי' כנגד הכלב אלא דאי אין ברירה ול"מ כלל מה שמברר מכאן ולהבא ל"ש לומר שכך הי' בדעתו שהרי אין זה מועיל כלום אבל כיון דיש ברירה אם יהי' מבורר מכאן ולהבא שפיר אמרי' הוברר למפרע ומהני להתיר הט' אחרים שפיר אמרי' דמסתמא כך הי' דעתו מתחלה והרי הוא מבורר מכאן ולהבא וממילא אמרי' הוברר למפרע ן ועפי"ד אלו אמרתי בחי' ליישב דברי רשב"א בקידושין די"ז שהק' איך מוכח ירושת הגר דרבנן דלמא משום ברירה ותי' דבשני מינים ל"א ברירה והק' ע"ז מהא דפריך בתמורה ד"ל וניפוק חדא להדי כלבא והנך כולהו לשתרי ומשני דטפי דמי כלב מחד מנייהו והאי טופינא דכלב שדי בכולהו אלמא אלה ט' אחריני שרי אלמא אף בשני מינים יש ברירה והוא תמוה בתרתי חדא דאדרבה משם מוכח דבשני מינים ל"א ברירה דאל"כ אין כאן מחיר כלב כלל עיין במקו"ח ה' פסח סי' תמ"ח אות ד' ועוד דאם בוררין חד מנייהו להדי כלבא זה הוי מין א' וכבר עמד בזה בחי' חת"ס לע"ז דס"ד ע"ש [ובתשו' אמרי אש או"ח סי' כ"ו] ולהנ"ל א"ש דס"ל להרשב"א דה"ט דבשני מינים ל"א ברירה משום דבשלמא במין א' שחלקו יו"ד טלאים נגד יו"ד טלאים אז מכאן ולהבא ודאי מבורר שזה חלקו של כל או"א שלכך הי' עומד לחלוק כן וא"א באופן אחר לכן אמרי' ברירה למפרע אבל בשני מינים שהי' עומד שיקח כל א' החצי משני המינים אף שאח"כ נטל זה מין א' וזה מין הב' מ"מ אינו מבורר אפי' מכאן ולהבא שזה חלקו אפי' מכאן ואילך דלמא מקח וממכר שמכר חצי מין א' שלו בעד חצי מין האחר של חבירו וכיון שאינו מבורר מכאן ולהבא איך נימא ברירה למפרע אך לפי סברא הנ"ל ה"נ אמרי' כיון דיש ברירה ואם מבורר מכאן ולהבא אמרי' נמי הוברר למפרע אמרי' דמסתמא כך דעתו מתחלה דאותו חלק שיבררו לכל אחד בין א' משני מינים בין החצי משני מינים יהי' חלקו של כאו"א וא"כ שפיר מבורר חלקו של כאו"א מכאן ולהבא וממילא אמרי' ברירה למפרע ושפיר הביא הרשב"א מהא דפריך וניפוק חד להדי כלבא דמוכח מיני' כסברת הנ"ל דגם בשני מינים אמרי' ברירה דחד טעמא הוא וא"ש עכ"ד בחידושי] ולפ"ז התינח התם שעכ"פ השותף נתן לו אותן יו"ד טלאים נגד ט' וכלב גם מתחלה הי' בידו לומר שדוקא טלה זה חפץ כנגד הכלב ומה איכפת לי' לשותף בזה אבל כאן הגוי נותן השכר בעד כל החביות ול"ה דעתו מתחלה דאותו שיברור ישראל בעד שכר חבית של יי"נ יהי' בשביל זה נשאר קושי' התוס' דל"ש כאן ברירה כלל וא"ש:
ובתוס' ע"ז ד"ה טעמא הנ"ל תי' בתי' הב' א"נ שכרו מותר משמע כל שכרו ובמהרש"א ובמהרמ"ל הק' א"כ מאי משני סבא דמתני' מיירי דא"ל העבר לי חביות חביות בפרוטה הא עכ"פ שכר חביות של יי"נ אסור ואיך קתני שכרו מותר דמשמע כל שכרו ע"ש ולפענד"נ דיש להקשות לפ"מ דס"ד דאפי' אמר חביות חביות בפרוטה נמי שכרו אסור אם לא אמר לעתותי ערב משום דשכר האי חביות מעורב בכולו ול"מ ימכר כולו חוץ מדמי אותו חביות ולא יוליך הנאה כתירוצי התוס' א"כ אמאי בא"לו לעתותי ערב שכרו מותר כיון דפרעו בפ"א הרי שכר אות חביות מעורב בכולו ואי בפרעו פרוטה א' בפ"ע בשביל חביות זו א"כ פשיטא דשאר שכרו מותר ונ"ל עפמש"כ חי' רמב"ן לעיל דס"ד בשם תוספתא דאפי' עושה עמו ביי"נ בחנם נמי אסור משום רוצה בקיומו שמא יאבדו ויגנבו בפשיעה ויהי' חייב לשלם ואפי' פטרו מן התשלומין מ"מ רוצה בקיומו הוא כיון שקיבל עליו לשמור בטובה והביא ירושלמי בפועל הזה שעושה עמו בטוה"נ אתה ממשכנו מנכסיו עד כדי שכרו ע"ש ולפ"ז תקשי גם בא"ל לעתותי ערב אמאי שכרו מותר הא מעורב בו פרוטה שממשכנים אותו עד כדי שכר חביות יי"נ אמנם זה שיבוש דמה שממשכנים אותו אינו דוקא פרוטה משכר אותו יום אלא גם משאר נכסין וא"כ אינו מעורב בשכר אותו יום ושפיר שכרו מותר ובאמת ממשכנים אותו נגד שכר אותו חביות והאי פרוטה שממשכנים אותו אסורה באמת אפי' לאחריני משעה שממשכנים ואילך אבל עכ"פ שכרו מותר ועיין חי' חת"ס מש"כ בזה ולפ"ז מיושב קושי' הנ"ל דשפיר מותר בא"ל לעתותי ערב כיון דעבד בחנם וקמ"ל אע"ג דממשכנים אותו מנכסיו מ"מ אין שכרו אסור כקושי' הנ"ל משום דאמת כתי' הנ"ל:
אמנם כ"ז לפי הס"ד אבל למאי דמשני רבא דדוקא מאה חביות במאה פרוטות שכרו אסור משום דכולא אגרא שייך בי' אבל חביות חביות בפרוטה שדי פרוטה לנהרא או לא שקיל מיד נכרי כמש"כ רש"י ושאר שכר מותר א"כ ברייתא נמי דא"ל לעתותי ערב נמי איירי בעביד בשכר ואפ"ה שכרו מותר חוץ משכר אותו חביות משום דהוי כמעביר ביום שלאחריו משום שכבר השלים קבלנותו כמו שכתבו תוס' ואשמעי' שאף על פי שלא עשה תנאי חדש אלא עפ"י תנאי ראשון וכו' וס"ד דהכל שכר אחד הוא וכו' קמ"ל דשרי:
ולפ"ז א"ש דבס"ד דלעתותי ערב פי' בחנם א"כ הפי' בברייתא שכרו מותר פי' כל שכרו שפיר כ' תוס' דבמתני' נמי משמע לי' שכרו מותר כל שכרו אבל למאי דמשני רבא דברייתא לעתותי ערב פירושו בשכר א"כ שכרו מותר דברייתא אינו כל שכרו רק חוץ משכר אותו חבית שפיר גם במתני' הפי' שכרו מותר חוץ משכר אותו חבית וא"ש:
ומ"ש תוס' נוקמא כר"א דיש פדיון לע"ז וכו' נ"ל ליישב בשני דרכים חדא לפמש"כ האשר"י לעיל דמ"ט דל"מ הולכת הנאה ליה"מ רק בנתערבה דמה"ת בטל ברובה רק מדרבנן ל"ב אבל היכא דל"ש ביטול מה"ת ל"מ הולכת הנאה ליה"מ ע"ש ונודע דברי המרדכי סוף חולין דל"ש ביטול ברוב אלא אם הי' ההיתר המבטל ניכר בפ"ע קודם שנתערב אבל אם המבטל תחילת ביאתו לעולם מעורב ל"ש ביטול ע"ש והרי כאן השכר של היתר תחילת ביאתו לעולם מעורב עם שכר של אי' ול"ש ביטול וממילא ל"מ הולכת הנאה ליה"מ ומלבד סברת המרדכי נמי נראה דכאן ודאי ל"ש ביטול כיון דאינו מבורר באמת איזה היתר ואיזה איסור ואפי' כלפי שמיא נמי כל פרוטה ופרוטה אפשר להיות אי' ואפשר להיות היתר ובכה"ג ודאי ל"ש ביטול וא"ש:
ושנית נ"ל לפמש"כ הרא"ש שם דל"מ הולכת הנאה ליה"מ רק לענין היתר הנאה למכור או ליתן לפועלים נכרים אבל שיהנה גופו לא וכו' וא"כ א"ש כאן דשכרו אסור שיהנה גופו דלזה ל"מ הולכת הנאה ליה"מ ולק"מ וא"ש, אביך הנאמן הדוש"ת:
עמרם הק' בלוהם בק"ק הנ"ל