בית שערים יורה דעה חלק א· רבי עמרם בלום
תשובה ריד
בדין כיון שהגיד שוב אינו חוזר ומגיד בע"א באיסורי' האריך חוו"ד סי' קפ"ה דדוקא אם הגיד בפני ב"ד אינו חוזר ומגיד ועיי' ש"ש ש"ו פ"ח, וחתני הרב הגדול מו"ה יוסף צבי נ"י אבדק"ק שאמשאן כתב לי שאביו הגאון זצ"ל בספרו פלס חיים כתב דכשהגיד לבעלים שוב אינו חוזר ומגיד:
הנה רק מסברתו כתב כן בלי שום ראי' וסמי חדא מקמי תרתי סבי אבל אני הבאתי סיוע לדבריו מלשון רש"י שבועות ל"ב אהא דאמרי' אמר קרא אם לא יגיד וכו' לא אמרתי לך אלא במקום שאלו מגיד זה מתחייב זה ממון ופירש"י דכיון דאהגדה קפיד קרא ע"כ במקום הראוי להגדה קאי והרי מהאי קרא ילפי' דכיון שהגיד אינו חוזר ומגיד כמו שפירש"י בכתובות ח"י ע"ב דגבי עדות חדא הגדה כתיבא אם לא יגיד וכו' וא"כ בעי' רק מקום הראוי להגדה וכיון דבאי' הוי בפני הבעלי' מקום הראוי להגדה שפיר שייך בי' כיון שהגיד אינו חוזר ומגיד:
ועוד הבאתי ראי' מהא דאמרי' שבועות ל"ב הכל מודי' בעד מיתה שהוא פטור דא"ל לדידה ולא א"ל לב"ד ואי נימא דבע"א שהגיד לבעלי' חוזר ומגיד א"כ נהי דאמר לדידה שהיא הבעלי' מ"מ כשתבעתו אח"כ בב"ד נשבע שאינו יודע הרי הוא חוזר ומגיד ובטל עדות ראשון שאמר לדידה והרי הוא מפסידה ממון בכפירתו שא"י ואמאי פטור מק"ש העדות אע"כ דהיכא דסגי בהגדת עדותו לבעלים כיון שהגיד לבעלים שוב אינו חוזר ומגיד:
אלא דז"א דאני אומר ולטעמיך דאינו חוזר ומגיד אכתי תקשי כנ"ל חדא דהרי כתב הר"ן במשנה שבועות ל"א ע"ב דמאין אנו יודעי' ליודעי' לא מקרי חוזר ומגיד דאין אנו יודעי' לאו הגדה היא א"כ ה"ה מיודע לאינו יודע נמי לא מקרי חוזר ומגיד וצ"ע בזה:
ועוד הרי קי"ל באה"ע סי' י"ז ס"ח אם ע"א אמר לאשה בינו לבינה מת בעליך וכו' אם בא העד שאמרה בשמו מת ואמר שלא אמר מת לא מהימנא וע"ש בח"מ וב"ש וא"כ אף שאמר לדידה יכול אח"כ לומר א"י וקשי' כנ"ל אמאי פטור הא מפסידה ממון בכפירתו אלא ודאי דהתם טעמא אחרינא הוא דדוקא אם בלא עדותו הוא מפסיד ממון דאז מצוה על העד להעיד כשיתבענו בע"ד להעיד כמ"ש הרמב"ם פ"א מעדות ובזה כתיב אם לא יגיד ונשא עונו וחייב קרבן שבועת העדות אבל באמר לדידה מת בעליך הרי אינה צריכה כלל שוב לעדותו דהרי קי"ל בא"ע שם דאין הב"ד צריכי' לשלוח אחריו אעפ"י שהוא בעיר אלא סומכי' על עד מפי עד אפי' לכתחלה וא"כ אין מצוה עליו להעיד כלל ואיהי היא דאפסדה נפשה ולהכי פטור וא"כ מהא ליכא למישמע מינה דאם הגיד ל לבעלים דאינו חוזר ומגיד:
אמנם יש לחלק דדוקא אם העד הראשון שאמרה בשמו מכחישה שלא אמר לה כלל שמת אז הראשון נאמן אבל אם מודה שאמר לה מת רק חוזר בו עכשיו ואומר שא"י או שאומר לא מת שפיר י"ל דכשהגיד לבעלים שהוא ראוי' להגדה שוב אינו חוזר ומגיד אלא דלפענ"ד היא הנותנת כיון שיכול להכחישה שלא אמר לה כלל מת וכן בע"א באיסורי' כיון שיכול להכחיש שלא אמר כלל לבעלים ממילא לא מקרי הגדה כלל ויוכל להיות חוזר ומגיד:
וראי' לזה מהא דפריך בכתובות דף ח"י ע"ב כל כמיני' כיון שהגיד שוב אינו חוזר ומגיד, וכ"ת הנ"מ ע"פ אבל בשטר לא והאר"ל עדים החתומי' על השטר נעשה כמי שנחקרה עדותן בב"ד וקשה הא האי דר"ל היינו לענין שא"י לומר שוב לא חתמנו או מבודי' היינו כמ"ש מהרי"ק שורש ע"ד ועיין פנ"י גיטין ג' אבל מ"מ אפשר דחוזר ומגיד אנוסי' היינו מחמת נפשות ואי פשיטא לי' דאנוסי' היינו מחמת נפשות מקרי חוזר ומגיד כיון שעוקר ומכחיש עדות הראשונה שחתם א"כ אינו צריך להא דר"ל דא"נ מבודין היינו או לא חתמנו אלא הוא הדבר אשר דברנו דאם הי' יכולין לומר לא חתמנו או מבודי' היינו לא הי' הגדה ראשונה מקרי הגדה כלל וא"כ אף דאנוסי' היינו מחמת נפשות מקרי חוזר ומגיד מ"מ ל"ש בי' כיון שהגיד וכו' כיון שיכול להכחיש הגדה ראשונה א"כ ה"נ בע"א באי' כיון שיכול להכחיש הגדה ראשונה שהגיד לבעלים שלא אמר כלל לא מחשב הגדה ואפי' מודה שהגיד להם יכול להיות חוזר ומגיד:
ואפשר ה"ט דחוו"ד וש"ש דס"ל דאם הגיד בפני ב"ד אינו חוזר ומגיד משום דכשהגיד בפני ב"ד שוב א"י להכחיש שלא אמר לכן הוי הגדה ושוב אינו חוזר ומגיד אבל כ"ז שלא הגיד בפני ב"ד דיכול להכחיש שלא אמר כלל ואפשר אפי' אמר בפני שנים יכול להכחישם כיון שאין יודעי' אלא מפיו אלא שהח"מ בסי' י"ז הנ"ל כתב דאינו נאמן להכחישם ומ"מ הביא תשו' הר"ן שנאמן אח"כ לומר מבודה הייתי ול"ש בי' אינו חוזר ומגיד:
אמנם קושטא דמילתא קאמינא דלפענ"ד ל"ש בע"א באי' חוזר ומגיד כלל אפי' הגיד בב"ד דהרי אמרינן בשבועות ל"ג דהאי קרא דאם לא יגיד דכתיב גבי קרבן שבועות העדות אינו מדבר אלא בתביעות ממון ויליף לה התם ע"ש ואמרי' נמי בגיטין ע"א אם לא יגיד פרט לאלם שאינו יכול להגיד ומסיק דמשו"ה אינו יכול להגיד משום דרחמנא אמר מפיהם ולא מפי כתבם ואמרי' נמי בריש סוטה כ"מ שנאמר עד הרי כאן שנים מכל זה מוכח דהאי קרא דאם לא יגיד במקום דבעי דיני עדות מיירי אבל באי' דסגי בע"א וכל פסולי עדות כשרים כמ"ש הרמב"ם פ"ה מעדות ה"ג בזה לא מיירי קרא דאם לא יגיד וא"כ מהיכי תיתי נימא דאינו חוזר ומגיד הרי גם דין זה דאינו חוזר ומגיד הוא אחד מדיני עדות ובע"א באיסורי' לא בעי' דיני עדות כלל ואפי' עכו"ם מסל"ת נאמן באי' דאו' היכא דאיכא למיקם עלה דמלתא עיין בש"ך סי' צ"ח או היכא דאיכא אומדנא שאומר אמת עיין ש"ך סי' שי"ג סק"ד א"כ ל"ש בי' גם דין דאינו חוזר ומגיד, והא דכשהעיד בב"ד אינו חוזר ומגיד היינו עפ"מ שהעלה הש"ך יו"ד סי' קכ"ז סקי"ד דכשהעיד לפני ב"ד ונפסק הדין עפ"י עדותו אמרינן בי' כ"מ שהאמינה התורה ע"א הרי הוא כשנים ואין ע"א יכול להכחישו לכן גם הוא עצמו א"י להכחיש דבריו שהוא כשנים כמו ע"א דעלמא, ב' איפאלא א' ויצא תרנ"ז לפ"ק:
עמרם הק' בלוהם בק"ק הנ"ל