אור ברסלב

בית שערים יורה דעה חלק א· רבי עמרם בלום

תשובה ריג

תשובה ריב

שיל"ת ט"ו שבט תרכ"ח לפ"ק פה מאדע יע"א:

שלומים מרובים, כטל וכרביבים, לראש משביר, צדיק כביר, הרב הגאון הגדול מעוז ומגדול המפורסם בעולם, מפענח כל נעלם, שר התורה, נזר ועטרה, כחמה ברה, כקש"ת מו"ה יואל אונגאר נ"י אבדק"ק פאקש יע"א [המחבר שו"ת ריב"א]:

הן דורשין תחילות בשלמא דמר ניהו רבה הדגנ"י כמשפט וכו' והנה מקום אתי בזה לחלות פני הדרתו נ"י להודיעני חוות דעתו הרמה בדבר ה' זו הלכה למעשה בעובדא דאתי לידי כי ישראל אחד טיהר יינו של נכרי בשכר שנותן לו מכל חביות אשר הוא תחת חותם המטהר ובאו ב' ישראלים ולקחו מהיין כמ' חביות מהנכרי בראותם כי נחתם כראוי בחותם של יהודי ואחר שלקחו היין אמר להם היהודי המטהר הנ"ל כי פעם אחת שכח שחבית אחת פתוחה כמו שעה והערל בא אחריו שיחזור ויתן חותמו על החבית הפתוח הנ"ל ושב וחתמו בחותמו כי ירא להפסיד שכרו אך כתב על החבית מן הצד שלא יראהו הנכרי בכתב יהודית שהוא נסך וגם הערל אומר כן שהי' החבית פתוחה כשעה חדא אך תיכף רץ אחר המטהר להגיד לו שיתן חותמו עליו ולא נגע בו, והנה כל המ' חביות היו חסרים כדרך חביות העומדים במרתף ולקחו ד' חביות מהיין הנ"ל ומלאו בהם שאר החביות ומחבית אחד שמלאו ממנו נשאר לגוי כמו חצי חבית ואח"כ חלקו לוקחי יין הנ"ל ובשפכם היין על ענבים יבשים כנהוג פה נתערב לאחד כמו ט"ו חביות יין המגיע לחלקו לח בלח ולהשני כ"ד חביות ג"כ לח בלח ואם יאסר היין יהי' הפסד גדול מאוד:

והנה בעיקר נאמנות הע"א מבואר לכאורה בשו"ע רס"י קכ"ז דנאמן אפי' אין עתה בידו רק שהי' בידו אלא דהש"ך שם סק"ג פקפק ע"ז כיון שאין עתה בידו ולית לי' מיגו אינו נאמן אלא בשתקו הבעלים ולפ"ז בנ"ד אף ששתקו בשעה שהגיד להם מ"מ כיון שאינו נאמן אלא מצד שתיקת הבעלים אפשר דבעינן דוקא שיאמר נתנסך יינך בפניך ואפי' לדעת הש"ך שם סקט"ז דלא בעי דוקא שיאמר נתנסך בפניך מ"מ העלה בפועל אינו נאמן אם אין הבע"ד שותק מחמת הודאה דכיון שקיבל עליו לעשות בהכשר חזקה מיזהר זהיר) אמנם הש"ך לשיטתו בסק"א דבידו נאמן מטעם מיגו, אמנם לדעת הרא"ש ומרדכי ופשטות לשון הטור דבידו נאמן משום דהוי כבעלים נראה שנאמן אפי' אין עתה בידו ואפי' הבעלים מכחישין רק שהי' בידו וכמבואר בשו"ע:

אך מה שאני מסתפק בזה הוא לפמ"ש הפנ"י בגיטין דף נ"ד דהא דמהימן השומר מטעם בידו בתורת בעלים היינו כיון שמסרו לידו בתחלה הא הימני' וכדאמרי' בגיטין ס"ד דשליש נאמן מה"ט וכמ"ש תוס' שם דנאמן בלא מיגו ולפ"ז בנ"ד כיון שהישראלים לוקחי היין לא מסרו בידו מתחלה ל"ש הא הימנוהו וא"כ אין להאמינו בתורת בעלים דעל גוי ל"ש לומר הא הימני' ובפרט שאיננו בא עתה להפסיד לגוי רק לישראלים והוי כאפוקי ממונא כמ"ש הש"ך בסימן קכ"ז, אמנם באמת גוף דברי פנ"י אינם מובנים לי דהרי לרש"י שם בסוגיא דשליש אינו נאמן רק מטעם מיגו ולתוס' שם הפירוש הא הימני' שיהי' לגירושין אם יאמר לגירושין אע"פ שאינו אמת וזה ל"ש באומר נטמאו טהרותיך דנהי דלגבי עצמו אפשר לומר הא הימני' כשמסרו בידו שיהיה טמא אם יאמר שהם טמאים אעפ"י שמשקר משום שויא אנפשא חתיכה דאיסורא אבל לגבי אחרים מה מהני הימנותא דידי' אם משקר, ואולי כונתו כיון דהא דאין ע"א נאמן לאסור הוא משום שמפסיד לחבירו והוי כאפוקי ממונא א"כ כיון דהימני' ומרוצה להפסידן אף אם משקר שוב נאמן מדינא או אפשר כיון דהימני' מעיקרא הוי כשתק ואח"כ מכחיש דע"א מהימן וצ"ע בזה ועכ"פ בנ"ד דלא הימנוהו שפיר י"ל דאינו נאמן:

וסבור הייתי לומר לפ"מ שהבנתי מדברי הש"ך בחו"מ סי' נ"ו דפירוש הא הימנוהו היינו כיון שמודה שמסרו בידו בתורת שלישית ע"כ הי' מוחזק אצלו לאיש נאמן ולכן אין יכול עתה להכחישו ולכן אם באמת מכחישו שלא נתנו בידו בתורת שלישית רק בפקדון אף שהי' בידו לעשות בו מה שאומר אינו נאמן א"כ ה"נ הטעם דבהי' בידו ע"א נאמן כיון שמסר בידו שמירת טהרותיו ע"כ הי' מוחזק אצלו לאיש נאמן ולהכי שפיר נאמן גם לאסור וא"כ ה"נ בנ"ד כיון שעפ"י חותם המטהר לקחו היין א"כ ע"כ מוחזק אצלם לאיש נאמן וא"כ ע"כ צריכין להאמינו גם לאיסור ומכ"ש כיון שאינם יודעים בהכשר היין אלא על פיו א"כ הוא שרי לה והוא אסר לה, אבל באמת אין הנדון דומה לראי' דבשלמא בשליש שפיר אמרינן מי הכניסו לחבר זה למסור בידו וע"כ משום שהי' מוחזק אצלו לנאמן אבל כאן הלא שורת הדין כך הוא שע"א נאמן להתיר ולא לאסור וכך הוא דת של תורה ואיך נאמר משום שמאמינים אותו להתיר מחויבים ג"כ להאמינו לאי':

ובר מן דין אני נבוך לפמ"ש הטו"ז ביו"ד סימן א' גבי טבח שעשה סימן בראש הכבש דלא מהני אמתלא אלא בדיבור אבל לעשות מעשה הא לא אמרינן ואינו נאמן אח"כ אפילו באמתלא וכמ"ש הרמב"ן בלובשת בגדי נדה דלא מהני אמתלא א"כ ה"נ כיון שנתן חותמו על החביות ועשה מעשה אינו נאמן אח"כ לחזור בו אפילו באמתלא שירא להפסיד שכרו מהגוי ונהי דאין לומר שאין להאמינו משום דאין אדם משים עצמו רשע לומר שחתמו בחזקת כשר ויבא ישראל ויקחנו והוא לא ידע ואשם דהא איהו לא משוי נפשי' רשע דהא הוא אומר שכתב תברא בצדו שהוא נסך ואף דג"ז אינו נכון והראיה שישראלים קנוהו ולא ראו כתוב עליו שהוא נסך ואפשר שהגוי מחקו או נמחק מאיליו מ"מ הוא סבור שמותר לעשות כן ואינו משים עצמו רשע אבל עכ"פ על גוף הדבר למה יהיה נאמן באמתלא אותו דעביד מעשה וחתמו בחזקת כשר, אמנם לדעת הב"ח שהובא בש"ך סימן קפ"ה שמחלק בלובשת בגדי נדה אינה נאמנת אפילו באמתלא דהרי היה די לה שתאמר לו טמאה אני וכו' משא"כ בטבח דלא היה אפשר לו בענין אחר ע"ש וא"כ ה"נ בנידון דידן כיון שלא הי' אפשר לו בענין אחר שפיר מהימן לחזור בו באמתלא, אבל באמת תי' הב"ח אינו נוח לי שהרי בלשון השו"ע בסי' א' טבח שעשה סימן וכו' וגם היה אומר שהוא טריפה ע"ש וכיון שאמר שהוא טריפה א"כ הי' אפשר לו מבלי מעשה הסימן ואפ"ה פסק דמהני אמתלא וצ"ע:

ובחוות דעת שם בסי' קפ"ה לחלק יצא דודאי בלובשת בגדי נדה לא מהני אמתלא כיון שנאמנת בתורת ע"א נאמן באיסורין וכיון שהחזיקה. עצמה לנדה בפני רבים הוי כהגידה בפני ב"ד וא"י להחזיר ולהגיד אפילו באמתלא משא"כ בטבח בסימן א' דאינו נאמן רק מטעם שויא נפשא חד"א לכן מהני אמתלא אפילו בעשה מעשה ע"ש באריכות ולפי דבריו הה"נ בנ"ד כיון שחתמו בחזקת כשר ודרך הקונים ליקח בחזקת כשר אם נחתם כראוי הוי כהגיד בפני ב"ד שהוא כשר ונאמן בתורת ע"א נאמן באיסורין להיתר ושוב א"י לחזור ולהגיד ואין לומר כיון שאומר שכתב תברא בצדו שהוא נסך לא הוי כחוזר ומגיד שלפי דבריו לא הגיד מעולם ז"א דלמה החתימו בחזקת כשר ואי משום שלא יפסיד שכרו אצל הגוי זה הוי רק אמתלא ואינו חוזר ומגיד אפילו באמתלא וגרע טפי מאנוסים היינו מחמת נפשות או פסולי עדות היינו או אמנה היו דברינו דבכת"י יוצא ממקום אחר אין נאמנים ואפילו אם הייתי אומר דבלובשת בגדי נדה לא חשיב כהגידה בפני ב"ד היינו בהחזיקה עצמה לאיסור דאינה מכשלת לשום אדם אבל כאן שחתמו בחזקת כשר וכ"א יקנה עפ"ז לכשר ודאי הוי כהגיד בפני ב"ד וכמ"ש הרי"ף ונמ"י בפ' ד' אחין דמשו"ה לא הוי עדות שבשטר מפי כתבם כיון דמעידנא דחתימי בשטרא ויהבי' לי' למרא לא יכול למיהדר והו"ל כמי שנחקרה עדותן בב"ד וכו' אלמא דבשעה שהוציאו מתח"י הוי כהגידו זאת בפני ב"ד וה"נ כיון דמתירין היין בנחתם כראוי בלי שאלת פיו עכ"פ בליתא קמן הוי כהגיד בפני ב"ד ואינו יכול לחזור ולהגיד:

אמנם באמת גוף ראיות של החוו"ד דבע"א באיסורין א"י לחזור ולהגיד אינני מבין דמה שהביא ראיה מחו"מ סימן כ"ט גבי ע"א לשבועה דאינו חוזר ומגיד י"ל דשאני התם דבעינן שיהיה ראוי עם עוד אחד לחייבו ממון וכמו ששנים מחייבין אותו ממון ע"א מחייבו שבועה וכמ"ש הרמב"ם פ"ה מעדות דבכל מקום שע"א נאמן גם פסולי עדות כשרים חוץ מע"א לשבועה שאין פסולי עדות כשרים דבעינן שיהי' ראוי להצטרף עם אחר לחייבו ממון וכיון ששנים בממון אינם חוזרים ומגידים ה"ה אחד בשבועה ועיין שבועות ט"ו לענין חיוב שבועה על פחות משתי כסף ובראשונים שם, ומה שהביא ראיה מרמב"ם פט"ז מסנהדרין דלוקין על איסור שהוחזק בע"א ואי יכול לחזור ולהגיד הא הוי התראת ספק הנה למ"ש תוס' במכות ט"ו דלמ"ד קיימו ולא קיימו לא מיקרי הת"ס דמוקמינן אחזקיה שלא יקיים העשה ועיין בגיטין ל"ג בתוד"ה ואפקעינהו ובשבת ד' בתוד"ה קודם שיבא וא"כ ה"נ מוקמינן לי' אחזקה שלא יחזיר ויגיד ושפיר נוקין על איסור שהוחזק עפ"י ע"א ולא הוי הת"ס כלל, ואף שרמ"א בתשובה ב' הביא ראיה דלא מהני אמתלא בהוחזקה נדה כיון דבעלה לוקה עלי' משום נדה ואי מהני אמתלא הוי הת"ס והאיך לוקה, היינו דאי הוי מהני אמתלא לא הי' אפשר לומר דמוקמינן אחזקה שלא יחזור דהרי על תחילת חזקה אנו מסופקין שמא לא החזיקה עצמה בנדה אלא משום איזה אמתלא ואין כאן חזקה כלל ואלא מאי משום אמתלא אינה מחזקת עצמה לנדה וא"כ כל זמן שאינה חוזרת ומגדת אמרינן דהאמת כמו שהחזיקה עצמה ומוקמינן אחזקה שלא תחזור ותגיד, ומה שהביא ראי' מע"א בסוטה שאין יכול לחזור ולהגיד נ"ל דלא דמי לפמ"ש הנמוק"י ריש פרק האשה רבה בשם הריטב"א דהא דאמרינן כל מקום שהאמינה מיכה תורה עד אחד הרי הוא כשנים היינו דוקא בדבר שבערוה דבעינן שנים והאמינוהו לזה כשנים אבל באיסורין בעלמא דסגי בחד כיון שלא האמינוהו אלא כחד כי אתי אחרינא ואכחשי' הוי הכחשה כחד לגבי חד, ולפ"ז נ"ל הנה אף אם לא חדשה תורה אם לא יגיד כיון שהגיד אינו חוזר ומגיד והייתי אומר דחוזר ומגיד מ"מ אם היו ב' עדים מעידין שראובן לוה מנה משמעון ואחד חוזר ומגיד אח"כ שלא לוה לא הי' נאמן דהוי דבריו של אחד במקום שנים כמו אם הי' מכחישם ע"א דעלמא ולפ"ז בע"א בסוטה כיון דהאמינה אותו התורה כשנים ואין ע"א דעלמא יכול להכחישו חזרתו נמי לא מהני דהוי דבריו של אחד במקום שנים אבל בע"א באיסורין כיון דע"א דעלמא יכול להכחישו הוא נמי יכול לחזור ולהגיד:

והנה אף שלכאורה בנ"ד אין נפ"מ בנאמנות העד כיון שלוקחי היין מאמינים לו ששכח חבית אחד פתוח מ"מ לפי דבריהם אינם מאמינים לו רק יען כיון שגם הגוי אומר כן ואף דאין עדות עכו"ם מועיל לא לאיסור ולא להיתר ועיין בש"ך סי' קכ"ז סק"כ מ"מ כיון שהם מאמינים דבריו יש לאסור אבל כיון שאינם מאמינים אלא עפ"י הגוי והרי הוא אומר שלא נגע והפה שאסר הוא הפה שהתיר ועיין טו"ז יו"ד סימן מ"ח סקי"ט ובנקה"כ שם וא"כ שפיר יש לדון אם הע"א ישראל נאמן בלי האמנתם:

אבל נ"ל דאף אם נניח שנשאר חבית אחת פתוח כמו שעה ונאמין לעד מ"מ היין מותר בשתיה דהרי מבואר בסי' קכ"ח ברמ"א ס"ד דבזמן הזה שאין העכו"ם מנסכין אפילו אינו נתפס בגנב שרי אא"כ יש לחוש שנגע לשתות ממנו או להנאה אחרת ועיין בש"ך שם סק"ד ולפ"ז בנ"ד כיון שבשעה שהיה חבית אחת פתוחה לא נמכר עדיין היין ליכא למיחש שמא החליף הגוי רע בטוב או נתן בו מים ועיין חת"ס יו"ד סי' קכ"ג כי למה יעשה כזאת ויפסיד יינו שעומד למכור שיפחת משווי' ולנגיעה בלא הנאה לא חיישינן ולא נשאר לנו חשש רק שמא נגע לשתות ממנו והנה באצבעו ודאי לא נגע כי החביות לא היו מלאים כל כך שיוכל ליגע באצבעו ואין כאן חשש אלא שמא שתה ממנו ע"י מניקת וכבר הביא הטו"ז סי' קכ"ד סקל"ב בשם מהרי"ל בחבית שהיה חשש שמא שתה ממנו ע"י קנה חלול דמותר דאפילו הי' שותה ממנו כך הוי מגע עכו"ם ע"י דבר אחר ואי משום טיפת יין החוזרת בטיל בששים ואי משום שמא הוציא ע"י מינקת כפופה הא לא שכיח ע"ש והנה חקרתי ואמרו לי שמעט מן המעט נמצא פה מינקת כפופה רק אצל איזה סוחרים גדולים וא"כ אולי זה מיקרי לא שכיח ומותר היין:

אך מה שיש לי קצת ספק אם זה מיקרי לא שכיח כי הוא מדברים העשויים להשאיל ודילמא הם שאולים ביד הגוי וגם כפי מה שהביא טו"ז לשון מהרי"ל שסיים ואין כל אדם יודע אותה חכמה וכיון שעתה מצויין כולם חכמים בחכמה זו יש לחוש שמא הוציא ע"י מנקת כפופה כיון שמשמע מלשונו שע"ז דלא שכיח מינקת כפופה לבד לא סמך רק משום דאין כל אדם יודע אותה חכמה, ושנית דשם בעובדא דמהרי"ל לא הי' חשש אם שתה בקנה חלול רק על טיפת יין החוזרת ובטיל בסמ"ך אבל כאן יש לחוש שמא שאב הנכרי במינקת ולו יהי' שהוא מינקת פשוטה מ"מ כשמוציאו מן החביות הי' יוצא כל היין מן המינקת אם אין הנכרי מניח ידו על פיו וא"כ נאסר כל היין שבמינקת וכמבואר בסי' קכ"ד סכ"ג ודלמא החזיר הנכרי לחבית ולא הי' ששים כנגדו ואסור היין:

אמנם מ"מ נ"ל להתיר עפ"י מה דמבואר בש"ך דיני ס"ס אות י"ז דאף אם נשאר גבינות של ישראל אצל גוי ויש ספק אם נתחלף אותו ספק אסור ואזלינן לחומרא אף דהוא ספק דרבנן מטעמים המבוארים שם מ"מ אם נתערב אח"כ אף דהוא דבר חשוב ולא בטל מ"מ מותר כל אחד מהתערובות מטעם ס"ס ואף דהוי ספק אחד בגופו וספק אחד בתערובת מ"מ באי' דרבנן גם זה מיחשב ס"ס והאריך בזה באות ח"י וי"ט ועיין בפמ"ג שם ולפ"ז ה"נ לא מיבעיא אם נספק שמא לא הי' שם ששים נגד מה שהחזיר ממינקת אפשר דזה מיקרי ב' ספיקות בתערובות שמא הי' ששים ואת"ל שלא הי' ששים מ"מ על כל אחד מהחביות אמרינן שמא אין זה שנאסר ואפי' נאמר דהא נמי מיקרי ספק אחד בגופו כיון דספק הראשון נודע קודם השני ועיין בש"ך שם סקס"ב וטו"ז סקי"ג וגם כיון דהחבית שנאסר נתערב בודאי ולא מיקרי ב' ספיקות בתערובת אלא אם ב' תערובות המה תערובת יבש ביבש ולא כשתערובת הא' הוא לח בלח דזה הוי רק ספק בגופו אם אותו חבית אסור או לא מ"מ כיון דמגע עכו"ם הוא רק אי' דרבנן שפיר אמרינן בי' ס"ס גם בספק אחד בגופו וספק אחד בתערובות כנ"ל כיון שהספק הראשון אינו מה"ת ועיין בש"ך סקס"ב דאפשר גם המחבר מודה בדין זה, וכן לענין חשש שמא לקח מן החבית ע"י מינקת כפופה נמי הוי ס"ס ואף דהוי אחד בגופו ואחד בתערובות לא איכפת לן בזה, ואין להשיב ממ"ש בתשו' צ"צ סי' פ"ז דאפי' בזה"ז אם יש לחוש שנגע להנאתו אף דליכא שום ריעותא לפנינו מ"מ אסור היין דכיון דיש חשש נגיעה אסור בתורת ודאי וה"נ כיון שודאי נשאר פתוח ביד הגוי חבית זה ודאי אסור ואין לצרף זה לספק ולא דמי לגבינות דספק חליפין אסור רק מטעם דספק בזה ספק דרבנן לחומרא כיון שאסרו מחשש איסור תורה לכן שפיר מצרפינן ספק זה לס"ס אבל כאן ספק אחד אסור בתורת ודאי ודמי להא דכ' ש"ך שם דלא אמרינן ספק שמא לא הועמדו בעור קיבת נבלה דמאחר שאסרו חכמים מחמת ספק זה ודאי איסור הוא, הא ליתא דבזה שייך דוקא על ספק נגע להנאתו ספק לא נגע וספק זה אסרו חכמים בתורת ודאי אבל אם אנו מסופקין לו יהי' שנגע איך היתה הנגיעה אם באופן האסור או באופן המותר זה ודאי מיחשב ספק שפיר ומצטרפין לס"ס, ואדרבה אני תמה על מהרי"ל למה צריך ליתן טעם דמינקת כפופה לא שכיח ואין כל אדם יודע אותו חכמה הא אפי' שכיח מ"מ מידי ספיקא לא נפקא שמא במינקת כפופה שמא בקנה חלול וספיקא דרבנן לקולא, ואפשר כיון דיין שנתיחד אצל גוי בלי חותם אפי' היכא דאיכא חשש נגיעה תחלתו נאסר על הספק החמירו בספיקו כמ"ש ב"י או"ח סי' תל"ט לענין בדיקת חמץ כיון שעיקרה נתקן על הספק החמירו בו ולא אמרינן גבי' ספק דרבנן לקולא ע"ש ועכ"פ בספק ספיקא הנ"ל נ"ל להתיר:

עוד רגע אדבר דנלע"ד אם נתערב יין ביין ולא הי' בו ששים לבטלו באופן שנאסר ואח"כ נתערב חבית מיין זה בשאר חביות אף דחביות בחביות לא בטל מ"מ הכא בטיל ולא מיבעיא ביין שנאסר מחמת מגע עכו"ם שהוא רק דרבנן לשיטות הסוברים דלא אמרינן באי' דרבנן חתיכה עצמה נעשה נבלה אלא אפי' ביי"נ גמור מ"מ בטיל מטעם הנ"ל וכדקי"ל בשו"ע סימן ק"א לענין חהר"ל ע"ש, ולכאורה יש להשיב לפמ"ש הפר"ח בסימן ק"א ליישב דעת או"ה שכתב גבינה שהועמדה בחלב טרפה חשיב חהר"ל והשיג עליו בתו"ח הא אין איסורו מחמת עצמו ותי' הפר"ח דאו"ה מיירי שיש באותה חלב טרפה שיעור הראוי להתכבד כשהיא בעין ולהכי גם כשהיא נבלע מיקרי ראוי להתכבד ע"ש וא"כ ה"נ אם יש ביי"נ שיעור שהי' חשוב כשהי' בעין נמי לא בטיל ודאי אם אין בו רק אילו הי' בעין הי' רק כד קטן דבטיל ה"נ גם כשהוא בתערובות בטיל אבל אם יש ביי"נ שיעור שאלו הי' בעין בחבית הי' חבית חשוב עד שאינו בטל א"כ בתערובות נמי חשוב ולא בטיל, אמנם אחר העיון נ"ל דהא ליתא דמסברא נ"ל דחבית שאינה מלאה יין רק למחצה או לשליש ולרביע אף שהוא סתום מ"מ אינו חשוב ובטיל אף שהוא חבית גדול ויש ברבע שלו יין הרבה כיון דאין החשיבות תלוי ביין דהרי החביות פתוחות בטלים רק יען שהוא חבית שלם הוא חשוב ואינו בטיל אבל אם חסר ממנו ודאי אם חסר רק מעט כדרך שעומד היין במרתף י"ל דלא נתבטל חשיבותו אבל חצי חבית כיון שאין דרך בשום פעם למכור חצי חבית במנין גרע טפי מדבר שבמנין ומכ"ש מז' דברים וכדמצינו לענין בריה בסי' ק', ולפ"ז אלו הי' יין נסך זה בעין בחבית זה נמי הי' בטיל וא"כ כשנתערב נמי ביין כשר והחבית מלאה נמי בטיל אף דהחבית דבר חשוב מ"מ יי"נ שבו אינו דבר חשוב:

ואני מסתפק בהא דאמרינן דחביות פתוחות בטילים אם הפירוש דוקא שאין לו שולים אז בטיל חשיבותו ולא כשלקח ממנו הברזא ומכ"ש כשלקחו רק לפי שעה או אפי' כשלקח ממנו הברזא לפי שעה נמי בטיל חשיבותו ובטיל או דלמא פירוש פתוחות כמו הפותח את חביתו בחגיגה כ"ו דהפירוש שפתחו למכור ממנו קבא קבא או להסתפק ובזה בטיל חשיבותו יען שאיננו שלם ומכ"ש כשהוא באמת רק חצי חבית ודאי בטיל, ואפי' נאמר דחצי חבית יין בעין חשוב ולא בטיל מ"מ אם נתערב בלח ביין מותר נ"ל דבטיל חשיבותו ליבטל אח"כ חד בתרי ביבש וראי' מהא דביצה ד' גבי ליטרא קציעות דאמרינן דרסה בעיגול ואינו יודע באיזה מקום עיגול דרסה אי לצפונה וכו' ד"ה יעלו דכיון דאין מקומו ניכר לאו בת מנין הוא ובטיל וה"נ דכוותי', ואם כנים דברי א"כ י"ל עוד היתר למה דמבואר בביצה ל"ח דיבש ביבש מין במינו חד בתרי בטיל אפי' של שני בנ"א ועיין פמ"ג סי' ק"ט ודעת רוב אחרונים דלא בעינן כפול דוקא אלא אם היתר יותר ממחצה בטיל עיין פר"ח סי' ק"ט ובמנחת יעקב כלל ל"ט ונ"א ועיין פמ"ג בפתיחה לתערובות דבאי' דרבנן כ"ע מודו דסגי במשהו יותר וביבש ביבש לא אמרינן חענ"נ כמבואר סי' צ"ד ולפי זה בנידון דידן יש ספק כיון שכל אחד עירב כל החביות שלו לח בלח ושוב לא הוי דבר חשוב כנ"ל ושמא החבית של איסור נתערב לח בלח באותו שנפל לחלקו רק ט"ו חביות ונתערב יבש ביבש בכ"ד של חבירו ולפ"ז נ"ל דשפיר מותר מטעם ס"ס שמא לא נגע הגוי באופן שנאסר כמש"ל ואת"ל שנאסר דלמא נתבטל עתה יבש ביבש כנ"ל ולא מיקרי כה"ג ספק אחד בגופו וספק אחד בתערובות כלל דדוקא אם אינו בטיל מדרבנן ואנו מתירין מספק שמא אין זה ספק מיקרי בתערובות אבל אי מספקינן שמא נתבטל וחזר האי' ונהפך להיות היתר הו"ל ב' ספיקות בגופו ושפיר מותר מטעם ס"ס דמה תאמר הלא לא נודעו ביחד הלא ספק א' ג"כ אינו מה"ת ורק לחוש לדעת המחבר דאפי' ספק א' מדרבנן לא מהני אחד בגופו ואחד בתערובת וכאן הוי תרי בגופו ועיין במג"א סי' תל"ט ואף שיש לפקפק קצת על זה דהא יש להסתפק שמא נתערב החבית של אי' לח בלח באותן כ"ד שנפלו לחלקו של אחד ונתבטלו ט"ו של היתר דחבירו בשלו ונעשו הכל איסור ואף דמ"מ מידי ספיקא לא נפקא מ"מ אולי ספק זה גרע משאר ספיקות דהוי כמו איקבע איסורא ועיין בפתיחת פמ"ג להלכות תערובות ובמ"ש האחרונים בישוב תשו' רשב"א שהביא שם מ"מ נ"ל דהכא ל"ש כלל שיתבטלו חביות של היתר בשל איסור כיון דחביות של היתר הוי כולו היתר והו"ל דבר חשוב חביות סתומות ולא בטלי, ואף דמן התורה גם דבר חשוב בטיל רק מדרבנן לא בטיל ואולי לא אמרו רק לחומרא ולא לקולא מ"מ נ"ל להקל בנ"ד מכל הלין טעמא המבוארים [ועיין בתשו' ריב"א סימן קכ"א], ואשנה ואשלש עוד בקשתי כי ישים עיניו הבדולחים על אלה הדברים ויודיעני דעתו הרמה, ונזכה לראות ביהמ"ק בנוי ברמה בעיר ד' שמה, כנפשו הטהורה ונפש תדרשנו לטובה באה"ר הכורע בברוך

עמרם הק' בלוהם בק"ק הנ"ל

תוכן העניינים

בית שערים יורה דעה חלק א

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה