בית שערים יורה דעה חלק א· רבי עמרם בלום
תשובה ריב
שיל"ת ב' איפאלא ג' תזריע תרנ"ה לפ"ק
שוכ"ט לכבוד ידידי הרב המאור הגדול, מעוז ומגדול, כש"ת מו"ה חיים צבי ווינקלער נ"י יושב בשבת תחכמוני בק"ק מארגרעטין:
כתבו בא אלי בזמנו ולא יכולתי להשיב מיד והיום לקחתי מעט פנאי להשיב מפני הכבוד ואשר שאל דבחרצנים וזגין של עכו"ם ביו"ד סי' קכ"ג בעינן דוקא שנתייבשו י"ב חודש ולר"ת בעינן דוקא שנתמדו במים תחלה וכן פסק המחבר שם ובחמץ באו"ח סי' תמ"ז בהג"ה סוף ס"ה גבי חביות שדבקו בבצק סגי בב' חדשים וכן ביו"ד סי' פ"ז סוף ס"י גבי עור הקיבה לא נזכר יב"ח, לפענ"ד החילוק פשוט דשם בחרצנים וזגין איסורא הוא ואפי' אית בי' טעם קלוש לא פקע שם אי' מיניה ולכן צריך י"ב חודש שלא יהי' בו אפי' טעם קלוש אבל גבי חמץ ועור הקיבה אפי' אית ביה טעם קלוש אינו חל עליו שם איסור חמץ או שם אי' בב"ח וכמ"ש הר"ן לחלק בין נ"ט בר נ"ט דהיתרא לנ"ט בנ"ט דאיסורא ולכן סגי בחמץ בב' חדשים ובב"ח סומכין על אומדן הדעת שכבר נתיבש, ואף דגבי חמץ לא שריא נ"ט בנ"ט משום דשמו עליו וכמ"ש מג"א סי' תמ"ז סקכ"ד בשם רשב"א ור"ן מ"מ אפשר דזה גרע מנ"ט בנ"ט, וגם גוף סברא זו דחמץ שמו עליו במחלוקת שנויה בריטב"א ע"ז סוף פרק בתרא ד"ה ר"א וא"כ כאן דהוי רק חמץ נוקשה שהוא רק דרבנן סמכינן על סברא דלא אמרינן חמץ שמו עליו:
ועוד י"ל כיון דכבר נתיבש ליכא אלא טעם משהו וכיון דהוי תרתי לטיבותא משהו וטעם קלוש כמו נ"ט בנ"ט דהיינו משהו בכמות וטעם קלוש באיכות מותר לגמרי וכמ"ש תוס' פסחים ל' ד"ה ולשהינהו דהיכא דאיכא תרתי לטיבותא משהו ונוטלפ"ג מבטלין לכתחלה ע"ש ועוד דלאחר י"ב חדש ודאי נתיבש אבל בב"ח או חמץ למ"ד יום הוי ספק נתיבש לגמרי או לא ואת"ל לא נתיבש לגמרי עכ"פ ודאי ליכא רק משהו וא"כ הוי ספק משהו דשרי, ועוד נ"ל לחלק ע"ד הנ"ל דלאחר יב"ח ודאי נתיבש וקודם לכן בשלשים יום או שני חדשים הוי ספק נתיבש וא"כ שם בחרצנים דהוי איסור מעיקרא מוקמינן בחזקת איסור עד יב"ח אבל בחמץ ולענין בב"ח דהוא היתר מעיקרא מוקמינן לי' בחזקת היתר:
ויש עוד לחלק דבסי' פ"ז כתב ומיבשין אותו דהיינו שמיבשין אותו בכונה שלא יהי' בו לחלוחית בשר והיינו בחמה או בתנור חם ואז מתיבש גם קודם יב"ח וכן בחמץ סי' תמ"ז דמיירי בבלילתו רכה מאוד כמ"ש תה"ד בפסקים סי' קמ"ט והוא דקה מן הדקה ומדובק בחביות ולכן מתיבש בשני חדשים או בל' יום עד שאינו נשאר בו לחלוחית כלל אבל בחרצנים וזגין של נכרים שהם עבות והרבה מאוד במקום אחד וכרי גדול ואין מיבשין אותו בכונה אלא מה שנתיבש ממילא בטבע אינו מתיבש שלא ישאר בו שום לחלוחית עד י"ב חודש:
ונ"ל עוד סברא ישרה לחלק דבסי' פ"ז ביו"ד ותמ"ז באו"ח שהם באיקראי בעלמא שפיר אמרינן דכל זמן שאין אנו רואין שלא נתיבשו ודאי נתיבשו בשני חדשים או חודש אבל בחרצנים וזגין של נכרים דודאי יש מיעוט שאינו מתיבש עד יב"ח לא התירו חכמים חרצנים וזגין שלהם עד אחר יב"ח שודאי ליכא ולא ימצא שיהי' בו שום לחלוחית והרי אפי' בכלים שמכניסין בהם לקיום החמירו אע"פ שלא בלעו עדיין עיין ביו"ד סי' קל"ה ס"ז וס"ח וה"נ החמירו בחרצנים וזגין עד יב"ח:
ואחרון חביב נ"ל כמו דקיי"ל תרי משהו לא אמרינן ועיין טו"ז סי' צ"ב סקט"ז ופמג"ד במשב"ז שם לפי שאין כח במשהו לצאת לחוץ וליאסר אחרים ע"ש ח"נ בל' יום או שני חדשים נתיבש הלחלוחית ולא נשאר רק טעם קלוש ומשהו ואין בו כח לצאת ולתת טעם באחרים ולכן בסי' תמ"ז שפיר אמרינן ואם נתנוהו קודם לכן כבר נתיבש ואינו נותן טעם בפסח וכן בקיבה סי' פ"ז שפיר אמרינן דנתיבש ואין בו כח לצאת ולתת טעם בחלב לכן מותר אבל בחרצנים וזגין קודם י"ב חודש עדיין נשאר בהם משהו וטעם קלוש ונהי דאין בטעם זה כח לצאת לחוץ ולתת טעם בדבר אחר מ"מ הם עצמם אסורים בא באכילה ובהנאה כיון דעדיין יש בהם טעם קלוש וא"ש, ולפענ"ד כל החילוקים שווים לטובה, עוד ינוב בשיבה בנחת ושובה כנפשו ונפש ידידו הנאמן דוש"ת באהבה
עמרם הק' בלוהם בק"ק הנ"ל