בית שערים יורה דעה חלק א· רבי עמרם בלום
תשובה ריא
שיל"ת ב' איפאלא ה' לס' מטהו יפרח תרנ"ג לפ"ק:
ישאו הרים שלום לתלמידי אהובי ב"א הרבני המופלג, מלא פלג כמו"ה מנחם נ"י לעפקאוויטש בדאמאן:
כתבך בא אלי ושמחתי בשלומך ולא הי' פנאי להשיב עד היום:
ונפשך בשאלתך ע"ד הקונסטוויין הנעשה ע"י שני קילא וויינעקסטראקט הנעשה גם מתמצית יין הנקרש בדופני חביות הנקרא וויינשטיין ועשרה ליטער שפיריטוס לפ"ח ליטער מים אם יש בו חשש נסך של סתם יינם או דלמא הוויינשטיין כבר נתיבש עד שאין בו לחלוחית יין והוי כעפרא בעלמא או אפי' יש בו לחלוחית יין בטל בס':
הנה לא פירוש בשאלתך שכתבת שהוויינעקסטראקט נעשה גם מתמצית היין הנקרש וכו' אם כונתך שהוא נעשה ממינים שונים וגם מתמצית היין הנקרש והוא מין א' מן המינים, ובזה אני אומר עד שאתה שאולני על הווינשטיין שאולני על הוויין צוקקער ויותר ויותר על הגליצערין שיש בו חשש חלב וצריך בזה דרישה וחקירה הרבה אופן עשייתן, או כונתך שיש עקסטראקט עשוי ממינים אחרים ויש גם העשוי מתמצית היין הנקרש, לכן לא אשיב רק על גוף הדין של הוויינשטיין, אבל גם בזה לא פרשת יפה אם לוקחין וויינשטיין לבן שהוא דעסטיללירט או ראָהען וויינשטיין שהוא אדום:
ש
והנה בע"ז ל"ד ע"א אמרינן האי דורדיא דחמרא דארמאי בתר תריסר ירחי שתא שרי, וכתבו תוס' בשם רבינו אפרים דנתיבשו בתנור מועיל כמו המתנת יב"ח ולכן התיר פת של נכרי שנתחמץ בשמרי יין שנתיבשו בתנור, ור"ת חולק דהא דשרי' דורדיא לאחר יב"ח היינו דוקא לאחר שנתמדו במים ואז נקראים דורדיא אבל קודם שנתמדו נקראים שמרים ואין להם היתר עולמית ע"ש, ומשמע מדברי ר"ת דאינו חולק על רבינו אפרים אלא מטעם שלא נתמדו אבל אם נתמדו ואח"כ נתיבשו בתנור מודה ר"ת דנתיבשו בתנור מועיל כמו יב"ח ולפ"ז לדעת הרמב"ם פי"א ממ"א הי"ד שכ' וכן שמרים של יין שיבשו לאחר יב"ח מותרים שהרי לא נשאר בהם ריח יין והרי הן כעפר וכאדמה ומזה הבין הר"ן בע"ז שם בדעתו דחולק על ר"ת וס"ל דאפי' לא תמדן שרי לאחר יב"ח א"כ גם נתיבשו בתנור שרי וכן משמע מלשון הר"ן שם וכן הרא"ש שם בע"ז הסכים לדעת רבינו אפרים וכמו"ש הטור בשמו סי' קכ"ג ונראה קצת שגם דעת הטור כן:
אבל הרשב"א בתשו' ובתוה"ב בית ה' סוף שער ג' נראה דפסק כר"ת וכמ"ש ב"י סי' הנ"ל, וכן נראה דעת הריטב"א בע"ז שם והכי פסק בשו"ע סי' קכ"ג סי"ד דבעינן דוקא תמדן. ולפי"ז נראה דהך דינא של וויינשטיין במחלוקת שנוי דלדעת ר"א ורמב"ם ורא"ש ור"ן וטור מותר לאחר יב"ח או נתיבש בתנור ולדעת ר"ת ורשב"א וריטב"א ושו"ע אסור אא"כ תמדן במים ג"כ:
אמנם באמת לא כן הוא שהרי המחבר פסק בסי"ד כר"ת ומ"מ פסק בסעיף ט"ז יש מי שאומר שתמצית יין הנקרש על דופני החביות והקנקנים נהגו בו היתר שמשתמשים בכלי עכו"ם לאחר יב"ח או לאחר מילוי ועירוי ואין מקליפין התמצית הנקרש עליו שכיון שנתיבש כ"כ כבר כלה כל לחלוחית יין שבה וכעפר בעלמא הוא, אלמא דזה מותר אפי' לדעת ר"ת גם אם לא נתמד תחלה, והדין עמו שהרי דין זה נובע מדברי רשב"א והרי הרשב"א בתוה"ב הנ"ל הביא דברי ר"ת וע"ז כתב ולפי דבר זה צריך לעיין בתמצית היין הנדבק בדופני הקנקנים שקורין רי"ש אם יש לו היתר לעולם ואפי' לאחר יב"ח, ואפשר שהוא מתיבש ביותר וכלה כל לחלוחית שבו ואפי' שורין אותו במים אינו חוזר ללחלותו משא"כ בשמרים ומעשים בכל יום שמשתמשין בקנקנים של נכרים לאחר יב"ח ואין מקלפין וכו', הרי להדיא דרשב"א מתיר בזה אפי' לר"ת בלי תימוד תחלה לפי שמתיבש ביותר:
אלא שבתשו' תשב"ץ ח"ג סי' רצ"א שדי בי' נרגא שכיון שהי' תחילתה יין ונתעבה ונעשה שמרים לא פקע אי' מיני' ובשלמא דורדיא דחמרא דארמאי בע"ז ל"ד דבתר תריסר ירחי שתא שרי, אותן שמרים לא הי' יין מעולם אבל זה הטרט"ר יין הי' אלא שנקפה ונדבק בדופני החביות וכו' ע"ש ואני בעניי לא זכיתי להבין דבריו הרי יין משהתחיל לימשך עושה יי"נ כדאמרינן בע"ז נ"ה והכי קיי"ל ועכ"פ משישלה בחביות ודאי עושה יי"נ לכ"ע כדאמרינן שם כ"ו ואם נתנסך אז לע"ז ושתה ממנו רביעית לוקה אעפ"י שלא נצלל עדיין מן השמרים וא"כ עכ"ח השמרים הם יין ועיין ברמב"ם פ"ח משבת הי"ד שכ' שעדיין לא נפרשו השמרים מן היין יפה יפה וכל היין כגוף אחד הוא ומ"מ אח"כ כשנצלל היין ושומרו מהשמרים אם נתיבשו השמרים ואין בהם לחלוחית יין שרי, והאי טרט"ר נמי הנדבק בשולי החביות נמי כשאין בו לחלוחית יין למה יאסר מ"ל אם נבדל מן היין בימים אחדים כשמרים או נבדל מן היין לזמן מרובה כתמצית יין הנדבק בדופני חביות:
מיהו בזה י"ל דלעולם שמרים מעולם לא היו יין והא דלוקה אם שתה רביעית מיין נסך בן יומו שעדיין לא נצלל מן השמרים היינו משום היין בלעדי השמרים ואף דלית בי' שיעורא מ"מ הרי כתב הרמב"ם רפי"א ממ"א דביי"נ ותקרובות מ"ז לוקה בכ"ש, אבל אכתי קשיא מסתם יינם שכתב הרמב"ם שם ה"ד דדוקא שתה ממנו רביעית מכין אותו מכות מרדות ע"ש, וזה אפי' קודם שנצלל ואף דבעי' שיעורא א"כ חזינן דהשמרים הוא יין ומ"מ כשנתיבשו שרי וה"נ התמצית הנדבק בדופני החביות:
ועוד נ"ל לפמ"ש רשב"א חולין ק"ך גבי הקפה הדם ואכלו דאי לאו משום דאחשבי' הי' פטור משום דלא חייבה תורה בכל אי' אלא בשאכלן כדרך ברייתן ע"ש ועיין בחידושי שם ובתשובתי חילוק בין נשתנה מבריתו שינוי שאינו חוזר ובין שינוי החוזר ועיין במקו"ח סי' תס"ז אות ד' ובחת"ס יו"ד סוס"י קי"ד דחאו בשתי ידים אבל בס' נחלת יעקב תשו' ב' קיים דבריו כחומה נשגבה ע"ש, וה"נ נהי שהשמרים או הוויינשטיין הי' יין מ"מ כיון שנקפא ונשתנה מבריתו בשינוי שאינו חוזר שרי ואין בו אי' רק משום לחלוחית יין שבו וכיון שנתייבש כל הלחלוחית שרי ועיין סי' קכ"ג ס"ה בהג"ה דיין שנקרש אין בו משום מגע עכו"ם ועיין ש"ך ובה"ט ופ"ת שם ובאו"ז הגדול ח"ג בפסקי ע"ז סי' קס"ה, אלא דשם אם נגע בו עכו"ם קודם שנקרש ואח"כ נקרש לא פקע אי' בשביל דנשתנה מבריתו משום דהוי שינוי החוזר אבל הטרט"ר יין שנקפא דהוא שינוי שאינו חוזר שפיר שרי משום דאינו כבריתו וכנ"ל ובזה נסתרים הרבה דברים שבתשו' אבני צדק יו"ד סי' נ"ז ע"ש:
אך כ"ז אם ידוע שהוויינשטיין אחר יב"ח, הן אמת שמדברי רשב"א והמחבר בשו"ע אין הכרע דבעינן בזה יב"ח דאפשר כמו דלא בעינן בזה תימוד תחלה כמו בשמרים ה"נ לא בעינן יב"ח ואפ"ה מתיבש ביותר וכלה כל הלחלוחית והא דכתב הרשב"א בארוך ומעשים בכל יום שמשתמשין בקנקנים של נכרים לאחר יב"ח ואין מקלפין לא בעינן יב"ח משום תמצית הנדבק רק משום הבלוע בכלי כמבואר בע"ז ל"ד וביו"ד סי' קל"ה סי"ז, וכן מ"ש בקצר שמשתמשין בקנקנים של גוים לאחר מילוי ועירוי ואין מקלפין התמצית הנקרש עליו הוא נמי משום הבלוע בכלי ולא משום תמצית הנדבק, וכן י"ל בלשון המחבר בשו"ע אלא שהב"י בסי' קכ"ג לא הבין כן שכתב ונ"ל דתרווייהו איתניהו דמילוי ועירוי חשוב כיב"ח גם לענין התמצית הנקרש עליו ע"ש, וכ"כ להדיא הר"ן בע"ז ל"ד וי"א שכך הדין אף במה שנדבק בדופני הקנקנים שקורין רו"ש שכל שנתישן יב"ח מותר, מבואר להדיא שאינו מותר אלא לאחר יב"ח, ולפ"ז יש לדון אם מותר לעשות עם הוויינשטיין שמא היא תוך יב"ח:
אבל ז"א דהרי כתב ב"י סי' קכ"ג בשם או"ח הביאו הש"ך סקכ"ו דאם שורפן החרצנים וזגין תוך יב"ח אפרן מותר אלא דהש"ך הק' דהריב"ש סי' רנ"ה כתב דבסתם יינם קיי"ל דאפרן אסור וכו' אך יפה כתב הדג"מ דהריב"ש קאי לענין יי"ש הנעשה מסתם יינם דאין להתיר מטעם דזיעה בעלמא הוא דלא גרע זיעה מאפר ושם שפיר כתב הריב"ש כיון דכולו איסור גם האפר, אבל כאן אינו אסור כולו רק הלחלוחית יין שבו וכששורפם כלה הלחלוחית ושמרים גופיהו לא נאסרו מעולם ושפיר שרי וכעין זה מחלק תשב"ץ הנ"ל ע"ש:
ועוד נ"ל דהריב"ש הוא מהסוברים דסתם יינם בזה"ז נמי אסור בהנאה ולהכי גם אפרן אסור משום דבא לו הנאה מסתם יינם. אבל האו"ח ס"ל כשיטת הסוברים דסתם יינם בזה"ז מותר בהנאה וכמ"ש רמ"א רס"י קכ"ג ועיין סי' קל"ד והכי קיי"ל וא"כ אפרן מותר ושפיר כתב או"ח דאפרן מותר וה"ה בנתייבשו עד שאין בהם לחלוחית וא"ש:
ולפ"ז אותו וויינשטיין לבן הנעשה פראפארירט ע"י ששורפין אותו באש ודאי כלה לחלוחית יין אפי' תוך יב"ח ומותר אלא ששמעתי שיש וויינשטיין שאין נעשה פראפארירט ע"י שריפה באש רק ע"י בישול, אלא דגם בזה י"ל דאם נתבשל במים הרי יין במים בטל בששה חלקים מים כמבואר סי' קל"ד ס"ה וסי' קכ"ג ס"ח בהג"ה, וא"כ קרוב הדבר שיש ששה חלקים מים נגד לחלוחית יין שבו ובטל טעם היין ומכ"ש כשנתיבש אח"כ עד שנטחן כקמח ואף שאולי נרגש במי הבישול טעם יין הוא מן השמרים שהן היתר ולא מן לחלוחית היין ושפיר מותר:
ועוד נ"ל דאפי' בוויינשטיין אדום יש להתיר מכח ס"ס שמא הוא אחר יב"ח ואת"ל תוך יב"ח שמא מיין כשר ואף דרוב מיי"נ, מ"מ כבר כתב פנ"י דאפי' ספק אחד אינו שקול הוי ס"ס לדעת רשב"א דס"ס מטעם רוב ומכ"ש הכא דספק אחר יב"ח קרוב הדבר דאינו שקול רק רובא להיתר ושפיר הוי ס"ס:
ועוד כיון דהמים והשפיריטוס הם צ"ח ליטער ודאי איכא ששים נגד לחלוחית היין שבשני קילא וויינשטיין ובטל בסמ"ך ואף כיון דעביד לטעמי' לא בטל כמבואר סי' קכ"ג סט"ו מ"מ לא הוי רק כדבר המעמיד ומקרי גורם ונהי דמצד השפיריטוס ל"ל דהוי זוז"ג דהא אין הגורמין שווין ועיין תוס' ע"ז מ"ח ד"ה ורבנן, מ"מ כיון דבוויינשטיין גופא אינו אסור רק לחלוחית היין הוי הוויינשטיין עם הלחלוחית זוז"ג והם גורמין שווין ושפיר מותר זוז"ג:
ואין להקשות א"כ במחמץ עיסה בשמרי יין תוך יב"ח נמי נימא דהוי זוז"ג ואמאי כל העיסה אסורה בסי' קכ"ג סט"ו הנ"ל די"ל דבע"ז מחמרינן בזוז"ג ועיין בטור סי' קמ"ב בשם הרמ"ה וטו"ז שם סק"ד וסתם יינם נמי כיון דמשום לתא דע"ז נגעו בה אסור זוז"ג וכמ"ש סי' קנ"ה, אבל למה דקיי"ל דסתם יינם מותר בהנאה ובטל בששים משום דעכו"ם בזה"ז לאו עע"ז נינהו שפיר י"ל דמותר משום זוז"ג כנ"ל, אף דזוז"ג אסור לכתחלה מ"מ הכא דהוי רק ספק איסור מותר אפילו לכתחלה דסד"ר לקולא וכמ"ש הש"ך סי' פ"ד סק"מ דבספק אי' מבטלין לכתחלה ועיין סי' קט"ו בש"ך סקכ"ח וה"נ דכוותי':
ועונ"ל דהא דזוז"ג אסור לכתחלה היינו אם הגורם היתר בפ"ע וגורם איסור בפני עצמו אסור ליקח הגורם איסור אבל כאן שהגורם איסור לחלוחית היין הוא בתוך גורם היתר א"כ הוא מכווין לגורם היתר וגורם איסור הוי דשא"מ ומותר ואי דהוי פס"ר הא כתב הר"ן פג"ה בסוגיא דריחא מלתא דבהנאה אינו אסור פס"ר ועיין פסחים כ"ה דלא אפשר ולא קמכווין שרי לכ"ע:
תבנא לדינא דבוויינשטיין אדום אין דעתי נוחה להתיר אף שצדדתי להקל אבל בלבן לא מיבעי' אם ידוע שנשרף באש ודאי מותר בלי פקפוק אלא אפי' בספק ע"י אש או ע"י בישול נמי מותר דהוי ספיקא טובא שמא הוא אחר יב"ח ושמא נשרף באש ולא בבישול ושמא הוא מיין כשר ואפי' הוא ע"י בישול יש צדדים להקל לכן בספיקו אזלינן לקולא ודברי מקו"ח שמחמיר בסי' תנ"ב בחידושים סק"ז צל"ע והנלפענ"ד כתבתי, ובזה יבא שלום ינוח על ראשך ותשא ותתן באמונה ותקבע עתים לתורה ותלך בדרך טובים וביראת ד' כה"י ואז תצליח את דרכיך כנפשך ונפש רבך דודך דו"ש וטובך:
עמרם הק' בלוהם בק"ק הנ"ל