בית שערים יורה דעה חלק א· רבי עמרם בלום
תשובה רטו
שיל"ת ב' אויפאלו יום א' לס' צו תרמח"ל:
שוכ"ט ושיו"ט לאהובי תלמידי הרבני המופלג השנון מו"ה יודא ליב שאלאמאן נ"י ב' מאדאראש:
בעש"ק העבר סמוך להכנסת כלה הגיעני נועם מכתבך ויען כעת טרידנא טובא במילי דפסחא אשיב בקיצור ע"ד אשר שאלת אודות חביות יין של פסח שעמד בבית הנכרי בחדר מיוחד אשר לא הי' בו שום דבר זולת היין והחדר הי' סגור במסגר (הנקרא שלָאסס) והמסגר הי' שבור קצת וישראל לא הלך לבקר את היין רק לזמן רחוק ולבסוף כשהלך מצא את המסגר שבור ונופל על הארץ ונכרי אומר שנשבר מאליו וגם החבית לא הי' מלא ואינו ניכר אם לקח הנכרי מן היין ונפשך בשאלתך אם יש מקום להתיר היין:
והנה לפענ"ד הדין פשוט דהיין אסור ועיין ביו"ד סימן קכ"ט ס"ה דבהודיעו שהוא מפליג אפי' אם נתפס עליו כגנב אסור ואפי' לרמ"א שם דהכריע כסברא ראשונה כיון שלא מסר לו רק שמירת המפתח הוא ירא לכנוס בו מ"מ שאני התם דעכו"ם אחריני מרתתי מיני' ואיהו מירתת מיניהו שמא יאמרו לישראל שנכנס כמ"ש טו"ז שם אבל כאן לא מירתת דאין עכו"ם אחרים רואין אותו מה שהוא עושה בביתו ומכ"ש בלילה וגם הישראל אין לו דרך עקלתון לבא שמה פתאום עיין סימן קכ"ט ס"ז וס"ט, ועיין בהג"ה סי' ק"ל ס"י שכתב ושאני הכא הואיל ועכו"ם יש לו שייכות בחצר ומסתמא נועלו בלילה הואיל ואין ישראל דר שם ואינו מירתת כולי האי ואפי' בסתמא אמרי' כן כמו שסיים רמ"א שם וה"נ בנ"ד כן הוא:
ויותר מזה נראה לפי מה שהביא פ"ת סי' קכ"ט אות א' בשם פמ"א באם חתם החבית בשני חותמות ואח"כ נתקלקל ובא הנכרי והודיע ליהודי שאסור, ולא דמי לדין המבואר שם ס"ח ע"ש בש"ך סקכ"א מפני דכאן אין הכותי מירתת שיבא היהודי כיון שכבר חתם ע"ש, וה"נ בנ"ד אין הכותי מירתת שיבא היהודי כיון שכבר סגר החדר, ומכ"ש ליו"ט של פסח אף דלא חיישינן לשמא החליף כדי להכשיל את ישראל רק להנאתו כמבואר סימן קי"ח ס"י ועיין סי' קכ"ח ס"ד בהג"ה מ"מ הא יש לחוש ששתה ממנו להנאתו ובהדי דשתה לא נזהר מפירורי חמץ וכדומה כיון שהדרך ליקח יין בשעת אכילה ועיין באו"ח סי' תל"ג ס"ג ובמג"א שם וס"ק ח"י:
ומ"ש בשם חכם אחד שרצה להתיר מטעם ס"ס שמא ע"י דבר אחר נשבר המסגר ואת"ל דהנכרי שברו שמא לא נגע ביין, וע"ז כתבת דהוי ס"ס שא"י להתהפך ולומר שמא לא נגע ואת"ל נגע שמא נשבר ממילא דהא אם נגע כבר הוא אסור ודחית זה דכאן לא בעינן יכול להתהפך כמ"ש הש"ך בדיני ס"ס אות ט"ו דספק על ספק לא על ואת"ל על שמא לא דרס הוי שפיר ס"ס אף דא"י להתהפך משום דתחלה צריכין אנו לדון אם על כלל וה"נ אנו צריכין לדון תחלה אם הגוי שבר המסגר, ושוב כתבת דלא הוי ס"ס כלל משום שאם נאמר שהגוי שבר ודאי נגע שהרי לכך שברו כדי לשתות מן היין:
הנה מה שחקרת דהוי ס"ס שא"י להתהפך, אינו מזיק כחן לפמ"ש הדג"מ שם בסי' ק"י דהא דבעינן יכול להתהפך היינו משום דאנו מספקינן באיזה צד נתחיל הספק ולכן בדאורייתא אזלינן לחומרא וחידש מכח זה דלדעת הרמב"ם דסדא"ו מה"ת לקולא לא בעינן יכול להתהפך ע"ש א"כ כאן באי' דרבנן מגע נכרי בזה"ז לא בעינן כלל יכול להתהפך דספיקא דרבנן לקולא:
ומ"ש שזה דומה לספק על דלא בעינן יכול להתהפך, לא כיוונת יפה דשאני התם שאם לא נכנס ודאי לא דרס וא"כ ע"כ אתה צריך לדון מתחלה אם. על אבל כאן גם אם לא שבר הנכרי המסגר רק נשבר ממילא ג"כ אפשר שנגע שפיר אפשר להתחיל בספק שמא נגע או לא וא"כ בעינן יכול להתהפך דוק ותשכח:
ומה"ט נ"ל דאין כאן ס"ס כלל דכבר הקשו אחרונים גם בספק על הא הוי סם אונס חד דאין כאן רק ספק אחד אם דרס או לאו, ותי' כיון דאם לא נכנס ודאי לא דרס שפיר הוי ס"ס כיון שיש ספק בריעותא אם הי' אפשר לדרוס כלל עיין חוו"ד בבית הספק אות יו"ד וא"כ כאן דאפשר ליגע גם אם נשבר ממילא כנ"ל ממילא הוי שם אונס חד ואין כאן אלא ספק אחד אם נגע או לא וז"פ:
אבל מ"ש דלא הוי ס"ס משום דאי שברו הגוי ודאי נגע, ז"א דמי לא אפשר אף ששברו כדי לשתות מ"מ אירע לו סיבה אח"כ שלא הי' יכול לשתות וליגע ואפי' נימא דזה לא שכיח מ"מ כבר כתב פנ"י בסוגיא דפ"פ דגם ס"ס דלא שכיח אמרינן והארכתי בזה במק"א אבל הדבר פשוט כמ"ש דאין כאן ס"ס כלל והיין אסור לפענ"ד, ובזה תתענג על רוב טוב כנפשך ונפש רבך ידידך דו"ש:
עמרם הק' בלוהם בק"ק הנ"ל