בית שערים יורה דעה חלק א· רבי עמרם בלום
תשובה רז
עוד להרב הנ"ל נר"ו
שיל"ת ב' איפאלא ד' ויקהל תרנ"ו לפ"ק
ע"ד הקושי' שהבאת בשם ישועת יעקב יו"ד סי' צ"א בפסחים ע"ה נטף מרוטבו על החרס וחזר אליו יטול את מקומו הא בזבחים צ"ז פריך אהא דיקדש להיות כמוה וכו' וניתי עשה ונדחי ל"ת ומשני משום דאין עדל"ת שבמקדש ואמאי לא פריך אמתני' דהכא דהוא קודם ולר' אשי דמשני יקדש עשה הוא תי' זה ל"ש כאן כלל ולפענ"ד פשוט לק"מ לפמ"ש הרמב"ם בפי' המשנה שם אסור לצלות בשפוד של ברזל לפי שהוא מתחמם וצולה הבשר ואנו צריכין לצלותו בחמימות האש בלי אמצעות כמ"ש הש"י צלי אש ולא צלי ע"י ד"א ע"ש מבואר אף דהוי גם צלי אש מ"מ כיון שגם ד"א מסייע לצלי' אסור משום דכתיב צלי אש וכן מבואר בתוס' ע"ה ע"א בשם ירושלמי דדייק כשהפסח נצלה בתנור והגחלים תחתיו הלא חום התנור ג"כ מבשלו והוי צלי מחמת ד"א ומשני לה והיינו מדכתיב כי אם צלי אש ולא צלי אש וצלי מחמת ד"א וא"כ בהא נמי אם נבלע צלי מחמת ד"א בצלי אש ל"ש לומר ניתי עשה ונדחי ל"ת דבהדי' אסרה תורה לאכול אפי' הצלי אש אם נבלע בו גם צלי מחמת ד"א דכתיב אל תאכלו ממנו כי אם צלי אש והיינו צלי אש לחוד אבל צלי אש וצלי מחמת ד"א הוא באל תאכלו ול"ש עדל"ת כלל:
ומ"ש לתרץ בשנותן אתה טעם דעדל"ת הוא משום דרמ"ח מ"ע הם כנגד רמ"ח אברים ושס"ה ל"ת נגד שס"ה גידין ומבואר בחולין ק' דאיברים נוצרי' קודם לגידין דקאמר לא נצרכה אלא לנפל שלא נתקשרו אבריו בגידין א"כ חיוב עשה קדים לל"ת ולהכי עדל"ת הדבר נאה לך בדרוש אגדה אבל הוא שלכדה"נ בדרוש פלפול, ולפי דבריך כתבת כיון דמבואר בחולין הנ"ל דאי' גיד חל על אי' טומאה משום דגיד איסורו נוהג בב"נ ובפסח יש אזהרה לב"נ כל בן נכר לא יאכל בו וחידש צל"ח פסחים ע"ג ע"א שאפי' פסח פסול אסור לב"נ א"כ ברוטב פסול שאסור לב"נ ל"ש כלל עדל"ת דמה שאסור לב"נ ל"ש כלל עדל"ת דמה שאסור לב"נ דוחה מעלת קדימת העשה כמו שדוחה מעלת קדימת אי' טומאה, ואינו נכון בעיני דדוקא אם אסור לב"נ מאותו שם אי' שאסור לישראל שייך ה"ט שכן איסורו נוהג בב"נ אבל כאן אסור לישראל משום צלי מחמת ד"א ולב"נ אסור משום כל בן נכר לא יאכל בו והם שתי שמות ל"ש לומר שכן איסורו נוהג בב"נ שהרי אין זה איסורו רק אי' אחר ושם אחר וכה"ג כתבו תוס' יבמות ל"ב ע"ב ד"ה איסר דל"ש כולל בשני שמות ע"ש ועוד דכאן אינו אסור לב"נ כלל דדוקא גבי ישראל אסור צירן ורוטבן מקרא דהטמאים לאסור צירן או ורוטבן ממשרת ליין טע"כ עיין בכורות וי"ו ע"ב ובתוס' שם ד"ה רוטב אבל בב"נ דליכא קרא רוטבן מותר דזיעה בעלמא הוא עיין פסחים כ"ד ע"ב ותוס' חולין צ"ט ע"ב ד"ה שאני ושם קי"ב ע"ב ד"ה הטמאים:
ומה שנ"ל ביישוב קושי' ישוי"ע דתוס' עירובין ק' במתן ד' שנתערב במתן א' ינתנו במתן א' שלא יעבור על בל תוסיף ואמאי לא אתי עשה ודחי לאו דב"ת ובשו"ת שתי לחם למהר"מ חאגיז סי' מ"ד תי' דלא אתי עשה ודחי ל"ת אלא בדבר עצמו שחוטא מקיים העשה אבל הכא העשה הוא בדם השלמים ובל תוסיף הוא בדם העולה והם גופי' מחולקים לא אמרי' עדל"ת ואמנם טו"א ר"ה הק' דא"כ מה פריך גבי יקדש וליתי עשה ולידחי ל"ת הא העשה הוא בכשרה והל"ת בפסולה הנבלעת ואמרתי ליישב לפמ"ש פנ"י בפסק חדש דבכל אי' משקין היוצאין מהם אינם אסורי' מה"ת דזיעה בעלמא הוא ועיין פסחים כ"ד וחולין קכ"א ואף דקי"ל טע"כ דאו' היינו משום דאחר שנבלע באוכל שוב הו"ל אוכל ועיין תוס' קי"ב ובכורות וי"ו הנ"ל וא"כ גבי יקדש אם הי' הטעם בעין אין בו ל"ת דמשקין היוצאין מהם אינן כמותן וא"כ ליתא לל"ת אלא משום שנבלע בכשר ושפיר הוי העשה והל"ת בדבר אחד ופריך שפיר עדל"ת, ולפ"ז התינח אם המאכל נאסר אז המשקה היוצא מהם אח"כ מותר מה"ת אבל בנטף מרוטבו על החרס שהרוטב עצמו נאסר משום צלי מחמת ד"א א"כ אסורה גם קודם שנבלע במאכל וממילא הוי שני גופי' עם הפסח ול"ש עדל"ת דבדבר שעובר הל"ת דהיינו הרוטב אינו מקיים העשה רק בפסח עצמו מקיים העשה וכתי' מהר"מ חאגיז הנ"ל:
ובזה מיושב גם קושי' השני' של ס' הנ"ל שהקשה אהא דמוקי בחולין צ' ע"ב מתני' דפסחים העצמות והגידין והנותר ישרפו לט"ז כר"י והב"ע כשהוכרו ולבסוף נתערבו והרי כשנתערבו שני הגידין א' של ימין וא' של שמאל דיש כאן א' של היתר שמ"ע לאכלו וא' של אי' נימא אתי עשה דכשר ודחי ל"ת דגיד האסור וכאן ליכא עשה ול"ת וגם לא חשיב ל"ת שבמקדש ולפמ"ש לק"מ דכאן מקיים העשה בגיד המותר ועובר הל"ת בגיד האחר האסור ל"ש כלל עדל"ת וא"ש:
ועוד נ"ל ביישוב קושי' השני' לפמ"ש הש"ך סי' קי"א סק"ד דהא דאמרי' ביש שתי חתיכות אחת של אי' ואחת של היתר ויש קדירה אחת של היתר ונפל בה א' מן החתיכות וא"י אם של היתר או של אי' דתולין של היתר נפלה דהיינו דוקא אם קודם נפילה הי' ניכר כל חתיכה בפ"ע אבל אם נתערבו קודם נפילה חד בחד כל אחת דיינין לה כגופו של אי' ותו לא אמרי' סד"ר לקולא ע"ש, ובמק"א הסברתי עפ"י תשו' רשב"א שהביא פמ"ג בפתיחה לתערובות חקירה ג' דתמה השואל איך משכחת אשם תלוי למ"ד שתי חתיכות הא כיון דא"א לצמצם שמא חתיכת היתר גדולה וחתיכת אי' בטלה ברוב וא"כ הוי רק ספק ולא איקבע איסורא ותי' רשב"א דהא יש ספק נמי להיפוך שמא חתיכות אי' גדולה וחתיכת היתר בטלה ברוב ונעשית אי' מה תאמר אוקמא בחזקת היתר הא איכא חזקה כנגדה דאוקמא האי' בחזקת אי' כמ"ש תוס' כתובות כ"ב ע"ב ד"ה הבא זה תוכן דבריו בתוס' ביאור ומעתה שתי חתיכות שנתערבו קודם נפילה היו שתיהן אסורי' מה"ת מספק שמא האיסור גדול ונתבטל היתר ברוב ונהפך לאי' ושפיר דייני' כל אחד כגופו של אי', ולפ"ז בשני גידי' שנתערבו כיון שכ"א מהם נעשה כגופו של אי' ואסור מה"ת א"כ אין כאן עשה כלל לאכלו ול"ש לומר אתי עשה דכשרה ודחי ל"ת דפסולה דהא שניהם פסולים מה"ת משא"כ בהאי דזבחים שנבלע האי' ברוב היתר קאי קושי' הגמ' אפי' אי טע"כ מה"ת מ"מ לא אמרי' המל"א ונהפך היתר לאי' כמ"ש אחרונים ונשאר היתר בהיתירו פריך שפיר וניתי עשה דכשרה ולידחי ל"ת דפסולה וא"ש:
אלא דלפ"ז תקשי כיון דשניהם אי' ולא חל עליהם מ"ע דאכילה כלל א"כ אמאי ישרפו הא לא נעשה נותר כלל כיון דלא הי' ראוי' לאכילה לעולם וכקושי' הגמרא שם דאיסורא לשדיי' אך זה שיבוש דהא קודם שנתערב הי' א' מהם מ"ע לאכלו ושפיר נעשה נותר ולפ"ז א"ש לשון הגמ' בשהוכרו ולבסוף נתערבו וכתב רש"י שהוכרו לאו דוקא ולפמ"ש א"ש שהוכרו דוקא דבלא"ה כיון דשניהם כגופו של אי' לא היו טעוני' שריפה וא"ש:
וסבור הייתי לומר למ"ש מהרי"ק שורש קל"ט שהביא בשם תוס' פ"ב דעירובין שתי' על קושי' תוס' עירובין הנ"ל ועוי"ל דאין עדל"ת שבמקדש כדאמרי' פ' דם חטאת צ"ז מיהו יש לדחות דל"ד דה"ט משום דל"ת שבמקדש חמיר ולא מידחי קמי עשה אבל גבי בל תוסיף ל"ש שם חומרא דשייך נמי בעלמא וכו' ועכ"פ לדעת תוס' שהביא מהרי"ק ע"כ צ"ל דאין עשה שבמקדש דוחה אפי' ל"ת בעלמא דגזה"כ הוא דהאי כללא דעדל"ת ליתא במקדש וכמ"ש טו"א ר"ה כ"ח ע"ש ולפי"ז ל"ק קושי' ישוי"ע כיון דעשה דאכילת קדשי גיד המותר הוא עשה שבמקדש אינו דוחה ל"ת דגה"נ אף שהוא ל"ת שחוץ למקדש, אמנם אחר התבוננת נ"ל דז"א דשאני בהאי דעירובין דאף דשם לאו דבל תוסיף הוא ל"ת שחוץ למקדש מ"מ בל תוסיף זה ליתן מתן א' במתן ד' אינו אלא במקדש ולכן ס"ל לתוס' דהוי ל"ת שבמקדש ולא מדחי' מפני עשה אבל לאו דאי' ג"ה דהוא במקדש רק אותו ל"ת שהוא חוץ למקדש שפיר י"ל דל"ש בי' אין עשה דוחה ל"ת שבמקדש ואפשר שלזה נתכווין מהרי"ק במה שסיים וכתב אחר האי דלעיל וז"ל אך י"ל כיון דהוי במקדש לא מידחי' ע"ש:
וע"ד הרשב"א הנ"ל כתבת להוכיח דסוגי' אזלא למ"ד חתיכה אחת שנינו דאי למ"ד בעי' שתי חתיכות הרי מוכח חזקה מקרא דאל"כ גם בשתי חתיכות לא איקבע איסורא דשמא היתר גדול ובטל האיסור ברוב אע"כ משום דמוקמינן אי' אחזקתו כחריצות מהרב"פ זי"ע וכיון דאזלי' בתר חזקה כ"ש בת"ר כקושי' תוס' ואני תמה עליך הרי כל כמה דלא ידעינן דאזלי' בת"ר לא מוכח משתי חתיכות חזקה דאי נמי היתר גדול אינו בטל כיון דלא אזלי' בת"ר עיין רש"י חולין צ"ח וכ"ת ביטול ברוב הוי רובא דאיתא קמן ז"א דהתינח אי ידעי' בודאי דאיכא רוב אבל אם אנו מסופקי' אם יש רוב ודאי לא מקרי רק רובא דליתא קמן ועוד דהא גופא דא"א לצמצם אינו ודאי לפי' ר"ש שבתוס' חולין כ"ח אלא שרוב פעמים אינו מצומצם ועיין ראש יוסף וזה ודאי הוי רובא דליתא קמן ואי לא אזלי' בת"ר לא אמרי' כלל דא"א לצמצם ולא מוכח חזקה מהא דבעי' שתי חתיכות:
ומה שתמהת על ראש יוסף שכתב דר"א ס"ל כוי מביא על חלבו א"ת אלמא לא בעי שתי חתיכות ע"כ ס"ל ספק אסור מה"ת ומהרח"כ דחה דוקא בס' כרת אסור מה"ת והוא נגד גמ' ערוכה כריתות כ"ה דר"א ס"ל א"ת בא על נבלה, לא שמת לבך לתוס' שם במקומו דלר"א מותר להביא א"ת על ס' נבלה אבל אינו מחויב ולרבנן אסור להביא אבל בס' כרת מחויב להביא א"ת ע"ש ומהא דמותר להביא אינו מוכח דספק אסור מה"ת רק מדחייב להביא ושפיר דחה מהרח"כ ועוד דלמא הא דמביא א"ת על נבלה היינו באמת דוקא בשתי חתיכות דאיקבע איסורא והא דבכוי מביא על חתיכה א' היינו משום דהוי ספק כרת, ובזה ברוך אומר לעומתך תרמינך שעתך ומצאנו נופש בגוף ונפש כנפש חמיך דוש"ת באהבה
עמרם הק' בלוהם בק"ק הנ"ל