בית שערים יורה דעה חלק א· רבי עמרם בלום
תשובה רו
שיל"ת ב' איפאלא ג' לס' נח תרנ"ו לפ"ק
שוכ"ט לחתני תלמידי הרב המאה"ג חריף ובקי כמו"ה גרשון נ"י שטערן אבדק"ק מ' לודאש:
אחרי הודיע משלומינו וכו' והנני למבוקשך הבאת קושי' מהר"מ ברבי שהביא פמ"ג או"ח סי' תקי"ג במשב"ז סק"ב לרש"י פסחים ל' שכתב לרבא מב"מ לא בטיל הלא רבא ס"ל בתמורה ה' ע"ב דאין מערבין לקרנות וא"כ לא מצי למילף מב"מ לא בטיל מן ולקח מדם הפר א"כ מנלי' דמב"מ לא בטיל, ואינני רואה אפי' ריח קושי' דהרי אמרי' התם לרבא אלא הם ל"ל לימד על בכור ומעשר שנתערב דמן בכל העולי' שקריבין לגבי מזבח והיינו כרבנן דר"י למ"ד מערבין לקרנות דילפי' מדם הפר ודם השעיר דאין עולי' מבטלין זה את זה אבל לר"י כמו דיליף למ"ד מערבין לקרנות מדם הפר וכו' דמב"מ לא בטיל ואינו תלוי בעולין דאין מבטלין זא"ז ה"נ למ"ד אין מערבין לקרנות דילפי' מהם דאין עולין מבטלין זא"ז ר"י יליף מהתם דמב"מ לא בטיל ומשו"ה בכור ומעשר שנתערב דמן בדם שאר עולין קרבי' ופסק רבא כוותי' ולק"מ:
ושוב הבאת שם קושי' פמג"ד בגוו"ד כס"ו למ"ש תוס' זבחים צ"ו וחולין קי"ב דמשו"ה שרי לבשל שלמים בקדרה של חטאת משום דמב"מ מה"ת חד בתרי בטיל ומדרבנן הוא דבעי' ס' ובכלי מקדש אוקמא אדאו' א"כ תקשי למה הצריכה תורה מריקה ושטיפה ושבירה בכלי חרס הא מה"ת ברובא בטיל ואי דא"מ אי' לכתחלה אכתי תקשי לשיטת הסוברים דהוא רק מדרבנן, גם בזה אינני יודע מה קושי' הא נותר בעינא בעי שריפה והוא מצות ביעור נותר ובבלוע בכלי זהו ביעורו מו"ש בכלי שטף ושבירה בכ"ח אבל אם מבטלו ברובא ואכלו אין זה ביעור, ומה שהארכת שם דאין כונתו לבטל תלי' בפלוגתא דדשא"מ כבר הוכחתי בתשו' אחת [עי' בי"ש או"ח סי' ר"ד] שאינו כן ולא אכפיל הדברים פה:
ומה שהבאת קושי' על רשב"א שהביא מג"א סי' תמ"ב ססק"א שכתב כל שעיקרו כך אינו בטל כענין ד' מיני מדינה אלא שמג"א שם הוכיח דאי ליכא כבא"פ אינו אסור אלא מדרבנן א"כ מה פריך בביצה ל"ח וליבטל מים ומלח לגבי עיסה הא עיקר עשייתו כך, ובהשקפה ראשונה הי' נ"ל דאף הרשב"א לא אמרה אלא לענין אכילה כיון שא"א לטעום טעם זה רק ע"י תערובות מינים אלו נולד טעם חדש ועיין בעה"מ ר"פ א"ע דבד' מיני מדינה ל"ש טע"כ רק שנולד טעם חדש ע"ש והסברתי בזה דברי תוס' ביצה ור"ן נדרים דמים ומלח בעיסה הוי מב"מ כיון שע"י שלשתן נולד מין חדש אבל לענין תחומין מודה רשב"א דבטל וכמ"ש תוס' ברכות כ"ב ד"ה הנך דלא איתמר טע"כ לענין טומאה רק לענין אכילה ופריך שפיר:
אבל אני תמה על המג"א והאחרונים שה שהמעיין בתשובת רשב"א שמביא ב"י סוס"י קל"ד יראה דס"ל שאם נתערב כן ע"י ישראל באופן דל"ש לאסרו משום מבטל אי' לכתחלה שפיר בטל רק כל דבר הנעשה ע"י עכו"ם שרגילין לתת לתוכן דבר אי' אסרו חכמים כדי להתרחק מהם כגבינה של גוים ולכן ל"ש בזה ביטול ברוב ע"ש וא"כ אין לו ענין כלל לשאר אי' בנתערבו אצל ישראל וצ"ע: