בית שערים יורה דעה חלק א· רבי עמרם בלום
תשובה ר
שיל"ת ב' איפאלא ד' שמיני י"ב ניסן תרמ"ז לפ"ק:
את חג המצות יחוג בדיצות אהובי ידידי הרבני החו"ש וריח לו כלבנון כמ' אברהם ראפאפארט כ"ץ נ"י במיטשקע:
מכתבו בא לידי בעתו והנני להשיב בד"ת מ"ש ליישב קושי' הש"ך יו"ד סי' קי"ט עמ"ש רמ"א שם ס"ז מי שנוהג באיזה דבר איסור מכח שסובר שדינא הוא הכי או מכח חומרא שהחמיר על עצמו מותר לאכול עם אחרים שנוהגין בו היתר דודאי לא יאכילוהו דבר שהוא נוהג בו אי' והק' הש"ך מסי' קי"ב דמי שנזהר מפת של עכו"ם ואוכל עם אחרים שאינם נזהרים מפת של עכו"ם מותר לאכול עמהם משום איבה ע"ש וה"נ יאכל עמהם משום איבה ותי' מעלתו למאי דאמרינן בנדרים ט"ז קונם סוכה שאני עושה וכו' אסור והק' רשב"א שם אמאי לא דחי עשה דסוכה ל"ת דנדרים ותי' דנדר עשה ול"ת ואין עשה דוחה ל"ת ועשה ונובי"ת אה"ע סי' כ"ג הביא בשם מהרי"ט דשויא אנפשי' חד"א הוא מטעם נדר ועיין שעה"מ פ"ט מאישות הט"ז ולפ"ז בפת של עכו"ם דהוא לא אסר על עצמו רק חכמים אסרוהו לכן משום איבה שריא לאו דלא תסור משא"כ מי שנוהג אי' באיזה דבר הוי כאלו אסר על עצמו בנדר והוי עשה ול"ת לא שריא משום איבה:
הנה בנוהג איסור מכח חומרא אפשר לומר כסברת מעלתו אבל בנוהג אי' מכח שסובר שדינא הכי ל"ש סברא זו כלל דשויא על עצמו חד"א דממנ"פ אם טעה בדין שסבר שהדין כן ואינו כן הוא נדר טעות ואינו נדר כלל ול"ש שויא אנפשי' חד"א מטעם נדר אלא בדבר שיודע שהוא מותר ומכווין לאסור על עצמו אבל בדבר שחושב שהוא אסור ואינו רוצה לאסור עצמו בדבר המותר ל"ש שויא אנפשי' חד"א ועיין שע"ת ח"א כלל ה' פרט א' ואם יש פלוגתא דרבוותא ואין הכרע והוא ס"ל כדיעה האוסרת ג"כ אין כאן משום נדר ואין עליו איסור יותר ממאי שהוא לשיטה האוסרת כיון שלפי דעתו הלכה כדיעה זו וכיון שאין הלכה כן אמאי לא נתיר לו משום איבה, ולא עוד אלא דנ"ל דאפי' בנוהג איסור משום חומרא נמי ל"ש בי' איסור נדר דאדעתא דנוהגין חומרא זו קיבל על עצמו ואין בו לא אי' תורה ולא אי' דרבנן רק חומרא בעלמא ועיין בש"ך יו"ד סי' רי"ד ומג"א סי' תקפ"א סקי"ב ותבין היטב שכן הוא:
ומה שנ"ל ביישוב קושי' הש"ך לפמ"ש המאירי ריש מגילה דבבני עירות ובני כפרים ל"ש אגודות שבני עירות מודים לבני כפרים שזהו זמנם ובני כפרים לבני עירות שזהו זמנם והרי זה כדין ק"ש שזמנה בהנץ החמה והקלו ביוצא לדרך משיעלה עמוד השחר ע"ש וה"נ אני אומר דודאי מי שנוהג אי' מכח חומרא או משום שסובר שדינא הכי מודה שיש מי שסובר שהוא מותר וגם יש מי שאינו נוהג חומרא זו ולהיפך מי שנוהג היתר מודה שיש מי שנוהג אי' ול"ש בזה איבה אבל הנוהגים היתר בפת של עכו"ם אומרים שכל אדם יכול לנהוג בו היתר והנזהר אומר שכל אדם צריך לנהוג בו אי' שפיר שייך איבה שיחושו שמחזיק אותם לעבריינים אם לא יאכל עמהם וא"ש, והי' זה שלום מנאי ידידו הדוש"ת:
עמרם הק' בלוהם בק"ק הנ"ל