בית שערים יורה דעה חלק א· רבי עמרם בלום
תשובה קצט
שיל"ת ב' איפאלא ד' לס' ויקח קרח תרמ"ז לפ"ק:
ד' ירים קרנך ומזלך אהובי תלמידי הרבני החו"ש מו"ה יעקב נ"י:
מכתבך קבלתי בזמנו ואחרתי להשיב וכעת יאמר ליעקב ע"ד שאלתך באחד שנסע מביתו ולא נשאר שם רק שפחה נכרית ושכח לסגור חדר אחד שבו עמדו הקדרות עם חלב לעשות חמאה וגבינה ובאלו הכלים אין משתמשין בשום פעם רק בצונן והמשרתת ידעה מכל זה:
הנה מה שהבאת לדמות זה להא דהגהת רמ"א סי' קט"ו סעי' ב' בראה עשיית הגבינה ולא ראה החליבה דמותר בדיעבד שאין לחוש שעירב בו דבר טמא כיון שעושה גבינות ואין חלב טמא עומד א"כ ה"נ כיון שהשפחה יודעת שעומד לעשות גבינה אין לחוש שעירבה בו דבר טמא, ושוב דחית התם העכו"ם בשלו ירא מקלקול הגבינות אבל כאן בשל ישראל מה אכפת לי' יפה דחית ודיחוי מעיקרא הוא, וגם מ"ש כיון שאין משתמשין בכלים רק בצונן לא יבא לידי נתינת טעם ורמזת לעיין בטו"ז סי' צ"ט סקט"ו, אין בזה שום צד להקל דנהי שאין משתמשין בהם רק בצונן מ"מ החלב עומד בהם יותר מכ"ד שעות והוי כבוש כמבושל ותליא במחלוקת הפו' דעת הטו"ז רס"י ק"ה וש"ך סיס"ט סקס"ח דל"ש כבוש בכלים אבל מג"א סי' תמ"ז ס"ל דגם בכלים שייך כבוש עיי"ש סקט"ז:
אבל בלא"ה יש להתיר שהרי מבואר בסי' קי"ח ס"י דהמניח עכו"ם בביתו ובו דברים שאם הוחלפו יש בהם אפילו אי' תורה ואפילו הודיעו שדעתו לשהות אם אינו נהנה בחליפין מותר בכל ענין דלא חיישינן שמא החליף להכשילו כיון שאין לו הנאה בדבר עיי"ש וא"כ ה"נ כיון שאין חשש שהחליפה להנאתה מותר, ועיי"ש בשו"ע סי"ב דיש להחמיר שלא להניח הקדרות אצל השפחות כשאין ישראל בבית וזה מיירי באינו יוצא ונכנס עיין ש"ך סקל"ז ומשמע דבדיעבד מותר ואם כן הכלים מותרים עכ"פ ומהיות טוב שלא ישתמשו בהם תוך מעל"ע כדי שיהיו נותן טעם לפגם ויען אינני מופנה מכל צד קצרתי:
ואודות החמאה נ"ל ג"כ דמותרת כיון דאפילו חמאה של עכו"ם תלוי רק במנהג כמבואר בסי' קט"ו ס"ג ועיין טו"ז יו"ד סוף סי' קכ"ז בשם אחיו שמתיר חמאה שנשלחה ע"י עכו"ם בלא חותם בדיעבד ואפי' הגבינות שנעשו מהחלב נ"ל להתיר בהפ"מ מטעמים הנ"ל דהא אין כאן חשש שהחליפה בגבינות עכו"ם רק החשש על החלב והרי מבואר בסי' קט"ו ס"ב דשפחות שחולבות הבהמות בבית ישראל או בדיר שלהם כל מקום שאין בית עכו"ם מפסיק ואין לחוש לדבר טמא מותר אפי' לכתחלה להניח אותן לחלוב אע"פ שאין שם ישראל דכיון שהוא בבית ישראל או בשכונתו אין לחוש לדבר טמא ע"ש וא"כ מהיכי תיתי ניחוש כאן שהביאה השפחה חלב טמא ועירבה ומשום גזירת חלב שחלבו עכו"ם וגבינות עכו"ם שנאסר במנין ואסור אפילו ליכא חשש דבר טמא עיין חת"ס יו"ד תשובה ק"ז ודאי ל"ש כאן דהרי לא הי' חלב שחלבו עכו"ם ולא גבינות עכו"ם וכיון דליכא חשש עירב דבר טמא מותר אלא דמ"מ על הגבינה בעל נפש יחמיר על עצמו אבל הכלים והחמאה מותרים בלי שום פקפוק וכמ"ש, ומחמת הטרדה אקצר, וכ"ט ממך לא יבצר כנפש רבך:
עמרם הק' בלוהם בק"ק הנ"ל