בית שערים יורה דעה חלק א· רבי עמרם בלום
תשובה קצב
שיל"ת מאדע ב' דסליחות תרל"ז לפ"ק
בצאת השנה, יפרח כשושנה, כבוד אהובי ידינ"פ הרב הגאון הגדול ליהודים, תורה ויראה יחדיו מצומדים, כקש"ת מו"ה דוד ליב נ"י זילבערשטיין האבדק"ק טערעבעש:
מכתבו קבלתי ומה שהתעורר ע"ד הש"ך ביו"ד סי' קי"א במ"ש בשו"ע ס"א וכן הדין אם לא הי' כאן אלא קדרה אחת וכו' וכתב עלה הש"ך נראה דשתי חתיכות היו ניכרות בפ"ע קודם נפילתן איזה מהם של היתר דאי נתערבו מתחלה חד בחד א"כ כיון דאתחזק איסורא בשתי חתיכות כאו"א דיינינן לי' כגופו של אי' וכו' ומשמע מדבריו דאם ניכרות בפ"ע לא מקרי אקבע איסורא ובש"ש ש"א פ"ט הביא סיוע לדבריו מהא דתנן בטהרות פ"ה השרץ והצפרדע ברה"ר וכו' וחכמים מטהרין ע"ש וקשה להרמב"ם דס"ט ברה"ר טהור משום דספק תורה לקולא ואמאי הא אקבע איסורא א"ו כש"ך הנ"ל ואיכא למימר דשרץ וצפרדע הי' כל אחד ניכר בפ"ע וא"י באיזו מהם נגע דבכה"ג לא מקרי איקבע אלא שהביא שפר"ח השיגו שם והוכיח דכה"ג נמי מקרי איקבע איסורא מדמייתי א"ת גבי אשתו ואחותו עמו בבית כדאיתא פ"ד דכריתות ועוד מלשון הרמב"ם משמע דשרץ וצפרדע לא היו ניכרים בפ"ע:
ולולא דבריהם הי' נ"ל כונה אחרת בש"ך דס"ל גם בניכרות החתיכות מקרי איקבע איסורא לענין אשם תלוי שהרי כשאכל לקח ממקום שאיקבע אי' אבל כאן בשעה שנפל לקדרה הוי פירש ממקום שנקבע האי' לכן אפי' באיקבע איסורא אמרינן שאני אומר רק באם אין החתיכות ניכרות ונתערבו תחלה חד בחד והי' שתי החתיכות אסורות והחזקנו כל חתיכה לאי' בשעת לידת הספק ואיך נחזור אח"כ להתירה כשנפלה לתוך הקדרה וכמו שאמרינן שאם נולד הספק בדאו' ואזלינן לחומרא שוב אפי' לענין דרבנן לא אזלינן לקולא כיון שכבר החזקנו לאי' או לענין שאם לא נודעו שני הספיקות ביחד דלא הוי ס"ס כיון שכבר החזקנו ספק ראשון לאיסורא ה"נ כאן אבל בניכרות דלא החזקנו כל אחת מהחתיכות לאי' שפיר אמרינן שאני אומר אפי' באיקבע איסורא:
ומ"מ גם לפי הבנתם דגם לענין אשם תלוי לא מקרי אקבע איסורא אלא באינן נכרין נ"ל דסברת הש"ך הוא כך ובפרט להרמב"ם דספיקא דאו' לקולא משא"כ בשתי חתיכות דשאינן נכרין עכ"ח אינו רשאי לאכול שתיהם דאז אוכל ודאי אי' וא"כ ממילא גם באחת הי' אסור דהי מיניהו מפקת וא"כ אם שגג ואכל חייב א"ת כיון שספק זה הי' אסור לו ואפי' לסוברים סדא"ו לחומרא מ"מ חמיר שתי חתיכות מטעם הנ"ל לענין אשם תלוי משא"כ בניכרין לא שייך זה כמובן:
ולפ"ז לענין טומאה י"ל אפי' באינן נכרין ל"ש כלל אקבע איסורא דאין ישראלים מוזהרין שלא לטמאות עצמן ואין לדון כלל על קודם הנגיעה רק על אחר הנגיעה שנגע באחת ולכן גם בשתי חתיכות ספק טהור ברה"ר ולק"מ קושי' ש"ש
ועוד דאפשר לו ליגע בשתיהם ע"י שיטבול בנתיים ועיין שבועות ח"י ובתוספתא שהביא הר"ש פ"ב דמקואות ונפ"מ בין שני טעמים שכתבתי דלטעם א' בכזית מן המת ובכזית נבלה ברה"ר שבמשנה טהרות שם לגבי כהן מקרי איקבע שהרי מוזהר על טומאת מת אבל לטעם שני גם בזה לא מקרי איקבע איסורא שגם כהן מותר ליגע בשניהם ע"י שיטבול בינתים לדעת הרמב"ם דסדא"ו לקולא, ולפ"ז לא קשה מאשתו ואחותו דשם נמי מיירי בלילה ובבית אפל שלא ידע איזה אשתו ואיזה אחותו והראי' שבאמת שגג ולא ידע וא"כ הי' אסור לבעול שניהם שאחת אסורה ודאי בלי טביעת עיני דקלא וממילא דאפי' אחת אסורה דהי מינייהו מפקת וכיון שהספק הי' אסור לו שפיר מביא אשם תלוי:
אמנם גם לפי הבנה הפשוטה איננו מובן לי השגת פר"ח דבשלמא לענין א"ת שאנו דנין על שעת בעילתו ואכילתו ל"ש לומר שהי' החתיכות נכרין איזהו אסורה ואיזהו מותרת שהרי שגג ולא ידע ולא הי' ניכר לו ומקרי אין החתיכות נכרין והוי אקבע איסורא משא"כ כאן אם היו נכרין קודם נפילה א"כ גם בשעת נפילה אם היינו שם היינו יודעין אי אי' או היתר נפל שפיר כתב הש"ך דלא מקרי אקבע איסורא אלא באינו ניכר, והי' זה שלום וברכה ידידו הנאמן הדוש"ת וחותם בברכת כוח"ט:
עמרם הק' בלוהם בק"ק הנ"ל