אור ברסלב

בית שערים יורה דעה חלק א· רבי עמרם בלום

תשובה קצ

תשובה קפט

שיל"ת ב' איפאלא ד' תצוה תרמ"ה לפ"ק

ישאו הרים שלום, לאוצר בלום, נופך ספיר ויהלום, גאון עולם, מגלה צפון ונעלם, אהובי מחותני כקש"ת מו"ה יואל נ"י אונגאר אבדק"ק פאקש:

אחדש"ת של הדגנ"י אבוא על ד"ת לאשר נדרשתי מחתנו מחותני הגאבדק"ק האללאש נ"י אודות דברי פר"ח סי' ק"י סקמ"ו ופרמ"ג סס"י ק"י אות ז' דאסור לעשות ס"ס בידים משום דהוי כמבטל אי' ומביא ראי' מספק דרוסה בסוס"י נ"ז דאסור למכור לעכו"ם שמא ימכר לישראל אף דהוי ס"ס מ"מ אין עושין בידים אא"כ יש עוד צדדים להתיר ועיין בש"ך סקנ"א וכן בדגן שנטבע בנהר בריש סי' תס"ז וכמ"ש מג"א שם סוף סק"ב דאין עושין ס"ס בידים, והד"ג נתקשה בהם מתוס' זבחים ע"ב ד"ה נתערבו שכתבו דמשו"ה לא תנא בפ"ג דערלה גבי צובע מלוא הסיט בקליפי ערלה וארג בבגד וא"י איזהו או אורג מלוא הסיט מצמר בכור בבגד ונתערבו באחרים משום דיכול להסיר מכל אחד מלוא הסיט ומשתרי מטעם ס"ס דמותר הא אסור לעשות ס"ס בידים ועכ"ח דתוס' לא ס"ל דאסור לעשות ס"ס בידים, וחתנו הנ"ל השיב לו דוקא לעשות הספק השני שעל ידו יהי' מותר אסור בידים אבל לעשות ספק ראשון מותר דעדיין לא ניתר בזה והספק השני בא אח"כ על כל בגד שמא לא זהו שנתערב וספק זה אינו עושה בידים ומותר והביא שקושי' זו מובא בספר שיבת ציון מהגה"ק מו"ה דוד דייטש זצוק"ל ותיתי לי שבלמדי סוגי' זו עמדתי תלי"ת על הקושי' ויישבתי כתירוץ חתנו מחותני נ"י:

והנה באמת אין הקושיא חמורה כ"כ דאפשר ס"ל לתוס' כרשב"א שהביא הטור סי' צ"ט והוא דעת המחבר שם ס"ו דבאי' דרבנן אם נפל מעצמו להיתר שאין בו כדי לבטלו מותר להוסיף עליו ולבטלו וא"כ בהאי דצובע מלוא הסיט דמה"ת ברובא בטיל והבגד מותר רק מדרבנן בעינן לחכמים אחד ומאתים ולר"מ לא בטיל כלל משום דהוי דבר חשוב ועיין בר"ש שם ובדה"ב בית ד' שער ב' ד"ה והחכם וא"כ גם קודם שמסיר מלוא הסיט מכל אחד נמי ליכא בכל אחד רק סד"ר אלא דאסור משום דאקבע איסורא לכן שרי לעשות ס"ס בידים כמו שמותר להוסיף ולבטל כיון דמטעם אין מבטלין איסור אתאינן עלה ודוקא בספק תורה אין לעשות עוד ס"ס בידים כמו שאסור להוסיף ולבטל וא"ש:

אבל מה שנ"ל עוד סברא ישרה דדוקא למכור ספק דרוסה או בדגן שנטבע למכור לנכרי דקודם שמוכר ליכא אלא ספק אחד ומעשה המכירה גופא הוא אסור רק שיהי' מותר משום דהוא ס"ס זה מקרי עושה ס"ס בידים היינו דלכתחלה אין לסמוך על ס"ס לעשות כן לכתחלה משום דיהי' ס"ס אם יעשה כן אבל אם מסלק מלוא הסיט קודם שילבשנו מדעתא שיהי' ס"ס ובשעה שלובשו כבר יש ס"ס בעולם זה לא מקרי עושה ס"ס בידים ומותר ואף דלענין מבטל אי' גם זה אסור מ"מ לענין עושה ס"ס בידים אינו כן:

ואסברא טעמא דמילתא דבאמת גם במבטל אי' בכה"ג אין האיסור המעשה של ביטול וכי אינו רשאי ליתן אי' בתוך היתר כדי להשליכו לכלבים אלא האיסור הוא כונתו כדי לבטל ובאמת אם אין כונתו לבטל אין בו משום מבטלין איסור וא"כ טעם האי' משום שכונתו לאכול האי' ומחשבתו ניכרת מתוך מעשיו כגון שטוחן חטים שיש בהם חטים שצמחו מ"מ כונתו לאכול האיסור ולכן אפשר שגם בזה אסור אבל בעושה ס"ס בידים אין כונתו לאכול אי' רק דמשום ס"ס אנו אומרים שאין כאן אי' א"כ אינו אסור לעשות ס"ס בידים אלא באופן הנ"ל שמוכר ספק אי' לנכרי שהמכירה והס"ס באים כאחד וסומך על הס"ס בשעה שעושה אותה אבל אם בשעה שעושה הס"ס עדיין אינו סומך עליה אף שכונתו שאח"כ יסמוך עליה מותר ומה בכך הלא המעשה אם אינו רוצה לסמוך עלי' אינו איסור אלא מפני כונתו לסמוך עלי' ואין אי' בכונה זו דאין כונתו לאכול אי' רק כונתו שאין כאן אי' ומכש"כ מעשה שחותך מלוא הסיט מהבגד שכונתו לסלק האי' ודאי מותר אבל אם עשיית ס"ס בידים וסמיכה עליה באים כאחד שמעשה זו יהי' מותר לעשות רק משום ס"ס אז מעשה ההוא אסורה לעשות לכתחלה והם רחוקים זה מזה כרחוק מזרח ממערב:

ועיין בטיו"ד סי' ש"ב וב"י שם דאם נארג חוט של פשתן בבגד צמר ואינו ניכר מותר לכתחלה לנתק חוט אחד כדי שיהי' סד"ר לקולא וקשה הא אין עושין סד"ר בידים ולפמ"ש ניחא כיון דבשעה שעושה סד"ר עדיין אינו נהנה מאי' וגם כונתו לסלק האי' לכן שרי, מיהו י"ל דהתם עדיף דמיד שמנתק חוט אחד לא אקבע איסורא ואין כאן אי' ודאי כלל דאם החוט המנותק הוא של פשתים שניהם היתר החוט והבגד דהא רק חיבורן הוא האי', ועוד כיון דהטעם דאין עושין סד"ר בידים משום אין מבטלין איסור לכתחלה אתאינן עלה ובזה מותר לבטל איסור לכתחלה כמו שכתב טו"ז סוף סימן רצ"ט כיון שרק החיבור אוסרם מותר לבטל החיבור על ידי שהמין הג' מבטלו עיי"ש:

לכן מותר לעשות גם סד"ר בידים וא"ש:

ובחידושי הארכתי הרבה בדרך פלפול דהא דאי' בטל בהיתר היינו משום דהוי דשא"מ לאכול האי' ומותר ואי דהוי פס"ר מ"מ הוי פס"ר דלא ניחא ליה ואי דמתעסק בחלבים ועריות חייב שכן נהנה כבר הקשו אחרונים הא נפשו של אדם חותה באכילת אי' ותירצו דחיוב היה על הנאה זו שחותה בה וכל זה בשוגג שלא ידע בשעה שאכל שהוא אי' ובמזיד הרי אינו חותה אבל אם יודע שהוא אי' ואינו רוצה לאכול אי' נפשו חותה ול"ש שכן נהנה ומשו"ה אין מבטלין אי' לכתחלה מה"ת דא"כ הרי מתכוין לאכול האי' וגם נהנה שאין נפשו חותה וכ"ז כשכונתו לבטל אבל אם אין כונתו לבטל שרי וכ"ז צריך ביאור רחובות ואכ"מ וארוחנא ליישב קושי' תוס' חולין צ"ח בזרוע בשילה דלמא היתר הבא מכלל אי' שמותר לבטל אי' עיי"ש ולהנ"ל לק"מ דשם כיון דמחויב לבשל כן שוב הוי דשא"מ ומותר:

ועוד נ"ל לפמ"ש תוס' פסחים ל' דהא דאין מבטלין אי' לכתחלה אפי' באי' דרבנן היינו משום דא"כ מה הועילו חכמים בתקנתן וכו' עיי"ש ולפ"ז אני אומר דכאן הא ליכא ס"ס אלא על הבגד שחותך ממנו מלוא הסיט שמא זה של היתר ואת"ל שהוא של אי' שמא נחתך מלוא הסיט של אי' אבל אם חותך מאחד מהם אכתי ליכא ס"ס על הנשארים שלא חתך מהם דאין בהם רק ספק אחד שמא הם של היתר אבל אם הם של אי' ודאי יש בהם האי' שהרי לא חתך מהם וא"כ מכל בגד שרוצה ללבוש צריך לחתוך מלוא הסיט וא"כ שפיר הועילו חכמים בתקנתם שהרי במה שאמרו שמלוא הסיט אינו בטל בבגד ודאי הועילו דכל זמן שלא נתערב באחרים לא מהני אם לוקח ממנו מלוא הסיט ואח"כ כשנתערב באחרים ומה"ת בטל הוא אפילו כל הבגד מאי' ואמרו חכמים דאינו בטל וכל התערובות אסור נמי שפיר הועילו דהא אין יכול להתיר שום בגד אם לא שלוקח ממנו מלוא הסיט כדי שיהי' ס"ס וא"כ שפיר הועילו בתקנתם שצריך לחתוך מלוא הסיט וכיון דהא דאין עושין ס"ס בידים הוא רק משום דהוי כמבטל אי' כמ"ש פמג"ד א"כ ה"ט דאסור בדרבנן משום דא"כ לא הועילו בתקנתם וכאן דהועילו כנ"ל שפיר עושין ס"ס בידים:

ורשב"א בתוה"ב ב"ד ש"ב דף ע"ד בדפי הספר כתב דמשו"ה ו"ה לא נקט התם נתערב באחרים דהאי כשנחתך מלוא הסיט מן הבגד ואין ידוע אם מלוא הסיט האסור נחתך אם לאו דהשתא איכא תרי ספיקי כעין שני תערובת עיי"ש ודבריו תמוהים הלא אם נחתך רק מבגד אחד אין כאן ס"ס רק על בגד זה ולא על האחרים וכמש"ל, וסבור הייתי לומר דכונת הרשב"א שנחתך קודם שנתערב ואז שפיר יש ס"ס על כולם שמא לא הי' כלל אי' בתערובת זה דמלוא הסיט של אי' חתך מן הבגד האסור ואת"ל הי' כאן אי' דשל היתר חתך שמא לא זה הוא על כל הבגד אלא דז"א דמשום זה אכתי הי' יכול למתני נתערב באחרים בלא חתך קודם שנתערב אבל הדבר פשוט דתוס' מיירי שרוצה ללבוש כולם לכן כתבו שיכול להסיר מלוא הסיט מכל אחד אבל הרשב"א נקט כשנחתך מלוא הסיט מן הבגד קאי אבגד שרוצה ללבוש דע"ז הבגד שפיר יש ס"ס כשנחתך ממנו מלוא הסיט והנה אין לפרש דכונת רשב"א בנחתך ממילא דא"כ אכתי הוי מצי למתני באחרים ובלא נחתך אע"כ דכונתו שיכול לחתוך מלוא הסיט וכמ"ש תוס' ומ"ש לשון דהאי כשנחתך וכו' היינו דהא כשנחתך איכא ס"ס וא"כ יכול לחתוך דליהוי ס"ס ומשו"ה לא נקט נתערב באחרים:

והנה בבגד אחד אי אתה יכול להתחיל ולומר ספק ניטל מלוא הסיט של איסור ואת"ל שלא ניטל של איסור שמא זה הבגד של היתר דהרי כבר הודית שהוא איסור שהרי אמרת שמא ניטל מלוא הסיט של איסור וכמו שכתב הש"ך בדיני ס"ס אות ד' בתרנגולת טרפה שנתערבה עם כשרה חד בחד ונמצא ביצה ואינו יודע מאיזה מהן ואם נגמרה קודם שנטרפה או אח"כ דאי אתה יכול להתחיל שמא נגמרה קודם שנטרפה ואת"ל אחר שנטרפה שמא מכשירה דכבר הודית שהיא מטרפה ע"ש וא"כ ע"כ אתה צריך להתחיל שמא זה בגד היתר ואת"ל שהוא של אי' שמא ניטל מלוא הסיט של אי' וא"כ ספק השני שהוא מתיר עושה בידים ותקשי הא אין עושין ס"ס בידים ובזה ל"ש תירוץ שכתב חתנו מחו' הגנ"י ואני דספק האחד רשאי לעשות בידים דהא כאן עושה ספק השני בידים:

ובשלמא כשמסיר מלוא הסיט מכולם שפיר יכול לומר הס"ס ולהתחיל שמא אין כאן אי' כלל שניטל מלוא הסיט של אי' מבגד האסור ואח"כ על כל בגד שמא לא זהו ואין לומר כבר הודית שזהו של אי' שלא על בגד זה דנתי אלא על כולם ביחד שניטל מלוא הסיט האסור מבגד האסור וא"כ הספק השני שהוא מתיר שמא לא זהו אינו עושה בידים ומותר כנ"ל אבל בבגד אחד דל"ש זה כמ"ש צ"ע:

ובזה מדויק לשון התוס' שכתבו יכול להסיר מכל אחד מלוא הסיט ומשתרי מטעם ס"ס ומותר דהך ומותר הוא מיותר וגם למה צריך להסיר מכל אחד אלא דאם אינו מסיר מכל אחד עושה ס"ס בידים כנ"ל ואסור לעשות וממילא אם עושה במזיד אסור כמו במבטל אי' לכתחלה בסי' צ"ט ולהכי כתבו דמסיר מכולם ומשתרי מטעם ס"ס ומותר כלומר דמותר לעשות ס"ס זו בידים וכתירוצינו הנ"ל:

מיהו בלא"ה דברי הרשב"א שם תמוהים שפלפל שם תחלה דספק אחד בגופו וספק אחד בתערובת לא מהני אלא שני הספיקות בתערובת וע"ז כתב ומה ששנינו במס' ערלה הצובע מלוא הסיט וכו' ואלו נתערבה באחרים לא קתני דאלמא אלו נתערבה באחרים לכ"ע מותר ומשום ס"ס י"ל דהאי כשנחתך מלוא הסיט וכו' וא"כ בקושי' הוי ס"ל דלא נחתך מלוא הסיט משום בגד וא"כ מאי ס"ס איכא וצ"ע. ובחידושי הארכתי בביאורו אבל אינו בכתובים וקצת אני זוכר אבל אין הזמן מסכים כעת:

ומה שנ"ל עוד להצדיק הני דיעות דס"ל אין עושין ס"ס בידים עפמ"ש תוס' זבחים ע"ד ד"ה ונפלה דדוקא נפלה לים הגדול שאינה בעין הותרו כולם אבל פירש לא וכו' עיי"ש ולפ"ז ה"נ גם אם מסיר מלוא הסיט מכל בגד כל זמן שמלוא הסיט הוא בעין לא הותרו הבגדים משום ס"ס דאמרינן איסורא ברובא איתא כדאמרינן בזבחים שם רק כשמאבד מלוא הסטים מן העולם אז הותרו הבגדים משום ס"ס וא"כ בשעה שמסיר מלוא הסיט מהבגדים אינו מתיר עדיין ואינו עושה ס"ס בידים רק אימתי עושה ס"ס בידים בשעה שמאבד מלוא הסטים מן העולם וא"כ בצבעו בקליפי ערלה דערלה מן הנשרפין כדאמרינן סוף תמורה וכן בצמר מפטר חמור ושיער נזיר טעון שריפה ועיין בר"ש שם בשם ירושלמי דלא קשה ממתני' דסוף תמורה דשיער נזיר טהור טעון שריפה ובתמורה מיירי משיער נזיר טמא ושק מפטר חמור טעון שריפה ובתמורה מיירי משיער עיי"ש וא"כ עכ"ח צריך לשרוף מלוא הסיט שהסיר משום מצות שרפה אפי' אינו רוצה לעשות ס"ס וממילא כששרפו אינו עושה ס"ס בידים ושפיר כתבו התוס' דא"י לשנות ונתערב באחרים משום הני דיכול להסיר וכו' דאינו עושה ס"ס בידים וכמ"ש ובאמת בכולהו תני התם ידלק ולק"מ:

וראיה לסברא הנ"ל מדברי ב"י באו"ח סי' תל"ח שחקר שם אם נודע הספק קודם הביטול לא מהני הביטול אח"כ לפי שנולד הספק בדאורייתא הוי סדא"ו ות"ל משום דאסור לעשות ספק דרבנן בידים ע"י הביטול אלא ודאי כיון דגם אם יבדוק ולא ימצא עכ"פ צריך לבטל שוב לא מיקרי עושה ספק דרבנן בידים אם מבטלו ולכן אתי עלה רק משום דנולד הספק בדאורייתא הוי כספק דאורייתא וה"נ דכוותיה ועיין בשעה"מ פ"י דמקואות כלל וי"ו בד"ה ודע וכו' וא"ש נכון בעזהי"ת:

ואענה אף אני חלקי מה שחדשתי עוד בעסקי בענין זה בסי' ק"י בש"ך דיני ס"ס אות א' כתב דבעינן בס"ס ג' תנאים:

א) שלא יהי' ספק הראשון אסור מה"ת וביאר זה כשאפשר לספק ספק זה בלי ספק השני ולאותו צד ספק שהוא אסור אסור בודאי ואין בו ספק ולהכי כתב באות ד' דאם נתערבו התרנגולות חד בחד לא הוי ספק ראשון מה"ת שמא לא הטילה הספק טרפה והצד השני לאי' שהטילה אינו אי' ודאי דהא היא רק ספק טרפה אבל בלא נתערבו התרנגולות אינו ס"ס דהצד של אי' דהביצה מזו לא חשיב ספק משום דכבר אסרת אותו ספק מה"ת אבל בנתערבו ל"ל שכבר החזקת לטרפה שהרי התרנגולות מעורבת חד בחד ואין כאן תרנגולת ידועה שהחזקת שהיא טרפה, ב) שיהי' ב' הספיקות מענין אחד ואפי' בתרנגולת שנולד בה ספק טרפות אין להתיר הביצה שהטילה בקרוב משום ס"ס ספק אינה טרפה ואת"ל טרפה שמא בשעה שנטרפה כבר נגמרה הביצה דאין ב' הספיקות מענין אחד ביאור הדבר דס"ס מטעם רוב כמ"ש רשב"א בתשובה והיינו אם שני הספיקות מעידים על דבר אחד כגון בספק תחתיו ספק אין תחתיו ספק באונס ספק ברצון דשני הספיקות מעידים שלא זינתה באופן שנאסרה והוי רובא דהיינו שני צדדים לקולא משא"כ בביצה אין שני הספיקות מעידים על דבר אחד שהספק אחד הוא שהתרנגולת כשרה ובזה ליכא רוב להיתרא וספק השני מעיד שהביצה כשרה וג"כ ליכא רובא שמעיד שהביצה נולדה באופן שהיא כשרה אם התרנגולת טרפה משא"כ באיש ואשה שעשו צרכיהם שני הספיקות מעידים על ענין אחד שאין הדם בא ממקום שהאשה טמאה, ג) שיהי' שני הספיקות בגוף אחד ולא בשני גופי' ובביצה הנ"ל ספק אחד בתרנגולת וספק אחד בביצה ואין ספק של גוף זה מועיל לגוף אחר וכעין שכתב הר"ן בשם הרמב"ן בגיטין ס"ד דאין חזקת הקרובות שאינן באות לדון בפנינו מועיל להאשה שאנו דנין עליה ע"ש משא"כ באיש ואשה שעשו צרכיהם אין ספק של גוף אחר מועיל לה דספק מן האיש הוי רק ספק שמא אין הדם ממנה רק אם א"א לומר שהוא מן האיש הוא ודאי ממנה אבל כיון שיש לתלות שהוא מן האיש הוי הספק שמא אין הדם ממנה כמו הספק השני שמא אינו מן המקור והוי שפיר שני הספיקות בגוף אחד וכן בביצה באות ד' שני הספיקות בגוף אחד שמא אין הביצה מגוף שהוא ספק טרפות ואת"ל שהוא מגוף זה שמא הוא כשר זה הוא ביאור הדברים לפענ"ד:

ובזה יובנו דבריו באות ז' שכתב ויצא לנו הדין וכו' כגון שיש כאן ב' חניות אחד יש בה כשרה ואחד יש בה ספק טרפות ונתערבו החניות וכו' אע"פ שנודע מתחלה הספק טרפות מ"מ הרי אנחנו באנו לדון על החתיכה אם היא מכשרה ואין כאן אי' כלל ואת"ל מחנות האחרת שמא אינה טרפה א"כ הוי ס"ס גמור בגוף אחד ובענין אחד ובאים כאחד שהרי לא נולד הספק הראשון רק עם השני וכו' והנה הא דצריך שנתערבו החניות דאל"כ אם אתה אומר ואת"ל מזו שמא אינו טרפה אינו ס"ס שכבר אסרת מה"ת מספק כמ"ש באות א' דמה"ט בעינן שנתערבו התרנגולות וכן צריך אפי' בנתערב החניות שא"י מאיזה חניות הוא וכמ"ש בקצרה אות ז' דאל"כ ליכא ס"ס דאיך תאמר שמא זו הכשירה ואת"ל זו ספק הטרפה שמא כשרה היא הלא הספק טרפה כבר אסרת מספק מה"ת אבל כשנתערבו החניות חד בחד א"כ על כל חנות יש ס"ס שמא זו הכשירה ואת"ל הספק טרפה שמא אינה טרפה ואף דספק זה כבר אסרת מה"ת ולא הוי ס"ס מ"מ אין הספק הראשון אסור מה"ת ועיין שפ"ד אות ד' והוי שפיר בגוף אחד ובענין אחד כדלעיל גבי תרנגולות וגם גבי תרנגולות בעינן שלא ידע מאיזה תרנגולת היא הביצה אף שנתערבה קודם שהטילה הביצה וכז"פ:

אך בחוו"ד תמה הא מבואר בהג"ה בס"ט שנתערב אפילו באלף אם אח"כ נתערב אחד מן התערובת ברוב מותר אבל אם פירש אחד מהן ולא נתערב רק עומד בפ"ע או נתערב חד בחד אסור וא"כ כאן שנתערבו החניות חד בחד איך אפשר שחתיכה הפורשת מתערובת חד בחד שתהי' מותרת, ועוד מה שייך פרוש לכאן בשלמא במקום דאיכא רוב רחמנא רביא לומר כל דפרוש מרובא פרוש אבל כאן מה חילוק יש אם מונח במקומו או שמופרש ממקומו כיון דכבר נאסרו כל שתי החניות מה שייך להתיר אחר שנאסר מחמת שנפרש בשלמא בביצה לא איתחזק אי' מעולם דתיכף כשנולדה נולדו עליה שני הספיקות משא"כ בחתיכה שכבר נאסרה בתערובת חד בחד דכבר הוחזקה באי' איך נתירה אח"כ:

והנה מ"ש דברוב גילה התורה לומר כל דפרוש הוא תמוה דלא גילתה תורה בשום מקום רק דאזלינן בת"ר ובקבוע לא אזלינן בת"ר כיון שהוחזק אי' במקום זה ומשו"ה פירש לפנינו לא אמרינן כל דפרוש אבל שלא בפנינו אזלינן בת"ר כיון שבמקום זה לא איקבע איסורא ושמא אין כאן אי' כלל ועיין יומא פ"ד ע"ב וא"כ גם בתערובת חד בחד בפירש שלא בפנינו לא מיקרי איקבע איסורא במקום זה דשמא אין כאן אי' כלל וכמ"ש הש"ך אות ז':

אבל גוף הקושי' תמוה בשלמא ביצה משעה שבאה לעולם התירה עמה ס"ס אבל כאן בחתיכה שכבר נאסרה בעודה בחנות מצד תערובת החניות במה תחזור להכשירה וכמ"ש בהגהת מהרב"פ ע"ש, אמנם לפענ"ד הדבר פשוט דהרי גם בביצה קשה הא ידעינן שהיא מאחת מב' תרנגולות ועיין ש"ך אות י' ד"ה ונראה וכבר נאסרה בעודה בתרנגולת ובמה תחזור להכשירה ועכ"ח כיון דאנן לא היינו דנין רק על התרנגולת ולא היינו מכירין בביצה שפיר אמרינן על הביצה שמותר מכח ס"ס ושאני בפירש אחת מן התערובת שנתערב בו ספק טרפה ברוב משום דאנו יודעים שזו החתיכה גופא שהיינו מכירין אותה בתוך התערובת ואז אסרנוה ואינה חוזרת להכשירה אבל הביצה לא הכרנוה ולא ידענוה ולא קראנוה בשם לדון עליה וה"נ לא ידענו ולא הכרנו החתיכות כלל ואילו לא ידענו שחתיכה הוא מאחת מב' החניות לפי שנמצאת לפניהם לא הוי ידעינן כלל שיש בה ספק טרפות ואנן היינו דנין רק על החניות לכן החתיכה מותרת מטעם ס"ס דחניות היינו תרנגולים וחתיכה היינו ביצה כיון שלא הכרנו החתיכות שבהני החניות כלל ול"ש לומר שכבר קראנו שם אי' על גוף זה שלא הכרנו מעולם:

באות ד' ולמעלה מבואר דבלא נודעו שתי ספיקות ביחד לא הוי ס"ס כיון שכבר החזקנו ספק אחד לאיסור תו אינו מצטרף לס"ס ולפענ"ד יש להחזיק סברא זו בכל מקום וכיוצא בזה אמרתי ביו"ד סי' ס"א בש"ך סקי"ג שתמה דטור סותר עצמו דכאן פסק אם תפס כהן מלוי אין מוציאין מידו ובסי' שט"ו פסק דתקפו כהן מוציאין מידו ולפענ"ד נראה לחלק דהתם כיון שהספק רק בבכור זה וכיון שכבר אמרנו דאוקי ממונא בחזקת מרא והחזקנו שאינו בכור שוב לא מהני תפיסת הכהן דלאחר ספיקא כיון שכבר החזקנו שהוא ממון בעלים וכש"ך הנ"ל אבל כאן א"א לומר שכבר החזקנו דלוים לא מקרי עם דהרי עדיין הספק במקומו עומד אי מקרי עם או לא דהרי הוא ספיקא דדינא לכן שפיר מהני תפיסת הכהן ואין מוציאין מידו מספיקא וא"ש:

באות י"ד כתב הש"ך דאף דבעינן ס"ס שיוכל להתהפך היכא דיש ספק אם הי' כאן דבר שיוכל להטריף לא בעינן יכול להתהפך דתחלה צריכין אנו לדון אם הי' כאן דבר שיכול להטריף כמו בספק על דכל זמן דלא ידעי' דעל אין לספק אם דרס או לא דכיון דלא על ודאי לא דרס וע"כ אתה צריך להתחיל ספק על ספק לא על ואת"ל על שמא לא דרס ולהכי לא בעינן יכול להתהפך, ולפענ"ד סיוע לזה דבשו"ע סי' מ"ט דניקב עור החיצון דקורקבן לחוד אינו כשר אלא בניקב מחמת חולי אבל אם הוא ע"י קוץ ומחט טרפה דחיישינן שמא ניקב אחד מהאברים הפנימים שניקבתן במשהו ואם לא הי' מכיר אם הנקב מחמת קוץ או מחמת חולי תולין להקל וכתב ב"י הטעם משום ס"ס ספק ע"י חולי או ע"י קוץ ואת"ל ע"י קוץ שמא לא ניקב אברים הפנימים והק' טו"ז שם סק"ג מ"ש מושט בסי' ל"ג דאם יש לחוש שניקב ע"י קוץ אפי' לא ניקב רק פנימי טרפה דחיישי' שמא ניקב גם החיצון ואמאי לא אמרינן גם התם ס"ס שמא ע"י חולי ואת"ל ע"י קוץ שמא לא ניקב החיצון אמנם לדברי הש"ך הנ"ל נכון דטו"ז הק' עוד הא הוי ס"ס שא"י להתהפך דהא א"א לומר שמא לא ניקב אחד מאברים הפנימים ואת"ל ניקב דהא את"ל ניקב שוב אין לך ספק להקל ע"ש ולדברי הש"ך ניחא דה"נ צריכין להתחיל אם הי' כאן מחט דאם הוא מחמת חולי ולא מחמת מחט ודאי לא ניקב אברים הפנימים כיון שלא הי' מחט ושפיר לא בעינן יכול להתהפך וכל זה כאן אבל בושט גם אם ניקב הפנימי מי מחמת חולי הי' כאן דבר שיוכל לנקב גם החיצון ושפיר יש להתחיל גם בספק השני שמא ניקב החיצון ובעינן יכול להתהפך ושפיר לא הוי ס"ס משום דא"י להתהפך כקושי' טו"ז:

באות ט"ז כתב והיכא דיש כאן ס"ס בענין שהוא מותר מה"ת אלא מדרבנן אסור ואיכא סד"ר לקולא מותר וגם באגור שהבאתי בדין יו"ד נתבאר כן ותמה פמג"ד הא שם גם מדרבנן יש ס"ס ע"ש ולפענ"ד נראה דרשב"א חולין דף צ"ה ד"ה ובנמצא הק' כיון דאיסור המעורב בהיתר אמרי' בי' קבוע האיך משכחת אי' בטל ברוב דהא איסור קבוע הוא וכמע"מ דמי ותירץ דלא אמרינן כן אלא באי' שאינו בטל כגון דבר חשוב או בעלי חיים או חהר"ל אבל בכל איסורים בטל לא אמרינן קבוע דהא בטל הוא ע"ש וא"כ בהאי דאגור כיון דמדרבנן לא בטל חד בתרי ביבש עיין פמג"ד שם מ"ט לא בטל שוב אמרינן בי' קבוע מדרבנן והוי כמע"מ וא"כ הוי כתערובת חד בחד וכבר כתב הש"ך אות כ"ד דאי' דרבנן שנתערב חד בחד ונפל אחד מהן לתערובת לא מהני ס"ס משום דהוי חזקת איסור או דחד בחד הוי כגופו של אי' ע"ש וא"כ בדרבנן גם בהאי דאגור ליכא ס"ס ולא שרי אלא משום סד"ר לקולא ומשום דאנו דנין על הקדרה וכמ"ש הש"ך שם דמה"ט מהני מהכי ס"ס בדאורייתא ה"נ מהני מה"ט סד"ר לקולא וא"ש.

באות י"ט כתב דהיכא דמצד עצמו הוא בדאורייתא ומצד אחר בא לו שהוא דרבנן לא אמרינן ספיקא דרבנן לקולא וכ"כ ד"מ סי' צ"ז ונקה"כ סי' ס"ט בטו"ז סקכ"ד ע"ש מכאן יש לי לדון עמ"ש ליישב דברי תוס' חולין דף י"א ד"ה אתיא שכתבו ויש ללמוד מתוך כך הלכה למעשה דאם עשה גבינות מכמה בהמות ואח"כ נשחטה האחת ונמצאת טרפה שכולם אסורות דאין לי להעמיד פרה אחזקתה ולומר השתא הוא דנטרפה וכו' ע"ש והוא תמוה למה נקטו מבהמות הרבה והלא דין זה יכולים להשמיעני בבהמה אחת וברא"ש כתב דאם עשו גבינות מבהמות ע"ש ואמרתי דאי הוי נקט בבהמה אחת הו"א דוקא היכא דאיכא חזקה דהשתא שהוא טרפה אז חזקה דמעיקרא שלא נתבררה לא עדיף מחזקה דהשתא והוי ספק ולכן אסור ובפרה אדומה נמי מה"ט מוכח דאזלינן בת"ר דאל"כ לא מהני חזקה שלא נתבררה דמעיקרא נגד העמד טמא על חזקתו שהוא חזקה דהשתא כמ"ש בסמוך אבל היכא דליכא חזקה דהשתא כנגדה כגון שנמצאת רק ספק טרפה שפיר אזלינן בתר חזקה דמעיקרא שלא נתבררה ומכשירין הגבינה שנעשה ממנה בלי טעם דהוי ס"ס כמ"ש תוס' אלא הוי אמרינן דלא הוי ס"ס משום דהוי ספק חסרון ידיעה ועיין טו"ז סי' פ"א סק"ה ומ"מ מכשרינן מטעם חזקה ולהכי נקט שעשו מבהמות הרבה והחלב נתערב ועיין סי' פ"א ס"ב וא"כ מה"ת ברובא בטל ואי נימא דהוי רק חזקה נגד חזקה א"כ נימא סד"ר לקולא אלא ודאי דחזקה שלא נתבררה לא מקרי חזקה כלל ולכן אסור משום חזקה דהשתא וא"כ אפי' בנמצאת ספק טרפה נמי לא מוקמינן אחזקתה ולא שרי רק מטעם ס"ס אי הוי ס"ס כדינו ע"כ ולפי דברי הש"ך הנ"ל יש להשיב כיון דהספק מצד עצמו הוא בדאו' רק מצד הביטול הוא דרבנן א"כ לא הוי סד"ר לקולא אמנם יש לומר דהכא שאני שהרי על הבהמה אין כאן ספק כלל שהוא ודאי טרפה רק על הגבינה ובה נולד הספק אחר שכבר נתבטלה מן התורה שפיר יש לומר דהוי ספק דרבנן לקולא ועיין מקו"ח סימן תל"ח ס"ק ג' ועיין שעה"מ פ"י דמקואות ועיין בתשובתי לעיל סי' קל"ה] ועיין ש"ך דיני ספק ספיקא אות ד' ושם אות יו"ד:

ובהדי שותא אמרתי ליישב דברי הרא"ש בחולין שם שכתב ותימא כיון דפרה בת שתי שנים דלמא משום דאוקמא אחזקתה למ"ד טרפה אינה חי' דכיון שעבר שנתה איגלאי מלתא שהיתה כשרה שעה אחת אחר שנולדה וכל טרפות שאירע בה אח"כ אוקמא אחזקתה והשתא הוא דנטרפה והנך תיבות והשתא הוא דנטרפה אין להם ביאור דהא בפ"א לא מיירי שעכשיו ודאי נטרפה ואפי' ספק טרפה לא ידעינן ולא חזינן בה רק דאי לא אזלינן בת"ר וליכא חזקה חיישי' שמא הוא טרפה וא"כ מאי והשתא הוא דנטרפה שייך כאן וכבר עמד בזה במעדני יו"ט אבל גם כל מ"ש וכל טרפות שאירע בה אח"כ אוקמא אחזקתה אין לו ביאור:

ונ"ל דקשי' על קושי' הרא"ש דלמא משום דמוקמינן אחזקתה שהיא כשרה הא איכא כנגדה העמד טמא על חזקתו ואוקי חזקה נגד חזקה ועכ"ח משום דאזלינן בת"ר ולדעת ריטב"א בעירובין ל"ו ד"ה רבא דאזלינן בתר דבר שהספק בא ממנו ולא בתר הנגרר ממנו ועיין טו"ז יו"ד סי' א' סק"ו א"ש דה"נ הספק בא מן הפרה ואזלינן בתר חזקת הפרה ואפי' למ"ש במק"א דבמקוה שנמדד ונמצא חסר אזלינן ג"כ בתר חזקת טמא משום דאין לדון על המקוה רק לענין לטהר טמאים וניחא כאן דלא אזלינן בתר חזקת טמא דהא גבי פ"א יש לדון ג"כ לענין לטמא טהורים ואף דשם נמי שייך העמד טהור על חזקתו מ"מ כיון דיש לדון על שני הפכיים שפיר אזלינן בתר חזקת פרה שנולד בה הספק אבל לדעת החולקים עיין פמ"ג סי' הנ"ל ובגוו"ד כלל ס"ב קשי' ונ"ל דמ"מ שפיר הק' הרא"ש דהא אי חזקה שלא נתבררה בשעתה הוי חזקה או לפי מה דמסקינן דאזלינן בת"ר דהוי חזקה שנתבררה בשעתה כמ"ש האשר"י בועוי"ל וביארתי במק"א הטעם דהא גם בחזקה שלא נתבררה יש חזקה שלא נעשה מעשה להשתנות מכמות שהיתה אלא כיון שלא החזקנו החזקה בשעתה לא מקרי חזקה רק ספק במקרה עיין רשב"א חולין ט' ע"ב אבל כיון דאזלי' בת"ר שוב החזקנו החזקה בשעתה שהיא כשרה שוב הוי חזקה שנתבררה בשעתה ואף דהשתא הוא טרפה יצאה מן הרוב מ"מ אמרינן השתא הוא דנטרפה ומעיקרא לא נעשה מעשה הטרפות וזש"כ הרא"ש ורובא עדיף מחזקה כלומר דמה שהחזקנו החזקה מכח רוב עדיף ממה שמחזיקינן אותה מכח חזקה וא"כ חזקה דמעיקרא עדיף מחזקה דהשתא:

ולפ"ז ליכא למימר דאיכא חזקת העמד טמא על חזקתו כנגד חזקת כשרות דפרה דכיון דיש לדון על הפרה בין לטהר טמאים ובין לטמא טהורים א"כ חזקת העמד טמא על חזקתו אינו בא עד שהזו עליו מאפר פרה וכן חזקת טהרה דגברא אחר שנוגע באפר פרה וא"כ הוי חזקה דהשתא נגד חזקה דמעיקרא וחזקה דמעיקרא עדיף והיינו דכתב האשר"י לתרץ קושי' הנ"ל על קושיתו וכל טריפות שאירע בה אח"כ פי' בבהמה אחרת אוקמא אחזקתה והשתא היא דנטרפה ומתירים החלב למפרע משום דחזקה דמעיקרא עדיף מחזקה דהשתא וה"נ חזקת כשרות דפרה נגד חזקת טמא הוי חזקה דמעיקרא נגד חזקה דהשתא וכתירוץ הנ"ל וא"ש ע"ל סי' קל"ה]:

באות כ' האריך דבחזקת איסור לא אמרינן סד"ר לקולא והארכתי בענינים אלו בכמה מקומות ועיין או"ח סי' תל"ט בטו"ז סק"ג שכתב אדברי המחבר א"צ לחזור ולבדוק דמיירי בבטלו והוי סד"ר לקולא והק' טו"ז הא בסעיף א' פסק דצריך לחזור ולבדוק משום דבסד"ר כזו צריך בדיקה ותירץ דהתם אנו רואין בודאי שנעשה השינוי לפנינו בבית זה ואין ספק בבית זה כלל שנכנס העכבר אלא שספק אם הוא חמץ אם לאו משא"כ שאנו מסתפקין בשינוי עצמה שאין אנו יודעין לאיזה בית נכנס, שפתיו ברור מללו דהתם ל"ש חזקת בדוק אבל כאן שייך חזקת בדוק אבל מה שסיים לכך אפי' בא לשאול בב"א אותן ב' בתים א"צ לבדוק דכיון שבטלו הו"ל סד"ר ולא כמו ספק טומאה דהוי סדא"ו אין לו ביאור וגם הוא שפת יתר, ונראה דתוס' פסחים דף י' ד"ה בב"א כתבו דהא דבב"א ד"ה טמאים היינו מדרבנן דמדאורייתא אפי' בב"א טהורים ונראה דמשו"ה טמאוה מדרבנן דמחזי כי חוכא לומר דאוקי שניהם אחזקתיהו לומר דטהורים ודאי דמשום ספק א"א לטהרם דסדא"ו לחומרא אבל כאן לדידן אף דמחמרינן בסד"ר כזה מ"מ אפי' בב"א מוקמינן שניהם אחזקה ובפני העולם לא מחזי כי חוכא דהו"ל סד"ר וסברי דמשום סד"ר לקולא א"צ לבדוק:

ובלבוש תירץ דלעיל גבי תשע ציבורין אין לו במה לתלות חיוב הבדיקה אלא שספק אם מוטל עליו לבדוק לכן אזלינן לחומרא כדין כל בדיקת חמץ שצריך לבדוק מספק משא"כ הכא תולה כל אחד בחברו והק' טו"ז דמה לו לתלות בספק כניסה יותר מס' חמץ ס' מצה, ונ"ל דהסברא כך דהתם איכא שינוי ול"ש חזקת בדוק וצריך בדיקה דלא אמרינן סד"ר לקולא כיון שעיקרה נתקנה על הספק אבל כאן הרי איכא חזקת בדוק רק יען שיש גם לחברו חזקת בדוק יש ספק איזהו יצא מחזקתו וחייב לבדוק ובספק כזה לא מצינו שעשו חכמים כאן ספק כודאי:

ועוד י"ל עפמ"ש תוס' חולין ט' ע"ב ד"ה התם דלא עשאה תורה ס"ט ברה"י כודאי אלא בדבר שאפשר להיות אבל לא בדבר שא"א להיות שא"א שיהיה שניהם טמאים וה"נ לענין בדיקה עשו חכמים הספק כודאי שמחויב לבדוק אבל רק בדבר שאפשר להיות שיש שם חמץ אבל בדבר שא"א להיות שא"א דשניהם יהיו צריכין לבדוק לא עשו הספק כודאי וממילא נשאר הדין סד"ר לקולא:

וזה נראה שהוא דעת המ"מ שהביא טו"ז שם אמאי בספק לאיזה בית נכנס פסק הרמב"ם דא"צ לבדוק ובספק אם נכנס פסק דצריך לבדוק ותירץ המ"מ דהתם כיון שיש בית אחד דודאי א"צ בדיקה לכן אין צריך למבדקיה וטו"ז תמה נימא איפכא כיון שיש אחד שודאי צריך בדיקה צריך למבדקינהו ולפמ"ש ניחא כיון שהוא דבר שא"א להיות שיהיו שניהם צריכין בדיקה לא עשאו חכמים ספק כודאי והוי סד"ר לקולא וא"צ בדיקה:

עוד הק' א"כ אם יש לאדם אחד שני בתים ובדק לאחד מהן וא"י לאיזה מהם בדק נמי נימא דא"צ בדיקה כיון דבודאי בדק לאחד מהן, ולפענ"ד לק"מ דהתם הוא בחזקת חיוב לבדוק ומספק א"י להוציאו מחזקת חיוב אבל כאן יש לו חזקת פטור מבדיקה ומספק אין לחייבו:

עו"ש בטו"ז סק"ד כתב זה דעת הטור שכתב בככר גדול אם ביטל דוקא א"צ לבדוק וכן בככר קטן מהני אף אם לא בטלו ובצבור אחד כתב דלא מהני אם בא לשאול בב"א אפי' אם בטלו ואם בזאח"ז אז מהני הביטול דוקא משום דאז הוא מדרבנן ול"ד לטומאה משום דספיקא ברה"ר טהור ע"כ ותימא דהתם הטעם משום דמוקמינן כל אחד בחזקת טהרה וטעם זה שייך גם כאן דמוקמינן כ"א בחזקת בדוק אפי' בלא ביטול ונראה דאזיל לשיטתו ביו"ד סי' שצ"ז על דין דאה"ע סי' י"ז במצאו הרוג ומכירין אותו בטב"ע וא"י אם תוך ג' ימים או קודם ג' ימים דרשב"א ור"ן אוסרים אמאי לא נימא אוקמא אחזקת חי והשתא הוא דמת ע"ש שהאריך וב"ש סי' י"ז סקפ"ד תירץ דמוקמינן לראובן בחזקת חי לגמרי והאי אחר הוא ומת קודם ג' ימים ונשתנה ובדידי' ל"ש חזקת חי ע"ש ובנוב"י תמה עליו הא גם לזה האחר יש חזקת חי וש"ש ש"ז פכ"א כתב דלא משגחינן בחזקת חי של אותו שאינו בא לדון בפנינו כמו בשני כתי עדים המכחישות זא"ז דזו באה בפני עצמה ומעידה משום חזקת כשרות אף דחזקת כשרות של שנייה הוא כנגדה וכמו שני שבילין דמוקמינן כ"א בחזקת טהרה ע"ש ולפ"ז הטו"ז לא ס"ל ה"ט אלא ס"ל דא"א לומר אוקי כל חד אחזקתו שהוא ודאי טהור או ודאי כשר לעדות דזה א"א אלא בשני שבילין כל אחד טהור משום ספק טומאה ברה"ר טהור וכן בעדות כל כת כשירה מספק אבל במצאו הרוג דבספק אסורה רק דנדון משום חזקת חי א"כ גם לאחר יש חזקת חי ולפ"ז אם לא ביטל דהוי סדא"ו שפיר אזלינן לחומרא ודוקא בביטול א"צ לבדוק משום סד"ר לקולא דאפי' שואל עליו ולא על חבירו מ"מ צריך לספר המעשה כמו שהי' שיש לו לשאול גם על חבירו אלא כיון שאין פוסקין טהור על שניהם בב"א לא מיחזי כי חוכא ועיין מל"מ פי"ט מאה"ט:

באות ל"ה כתב דבס"ס א"צ לברר וק"ל הא אמרי' חולין דף מ"ג נפ"מ לספק דרוסה הא כיון דגם ודאי דרוסה יש לו בדיקה א"כ בספק דרוסה איכא ס"ס שמא לא נדרס כלל ואת"ל נדרס דלמא באופן שאינו נטרף ול"ל בדיקה כלל וצ"ל משום היכא דאיכא לברורי מבררינן אמנם נראה סברא ישרה דל"א איכא לברורי צריך לברר אלא ביש לברר ב' צדדי הספק [ע"ל סי' קס"ו] ובזה נ"ל ליישב מה שמדקדק הר"ן שם למה לא אמר נפ"מ לודאי דרוסה, ונ"ל בשנדקדק עוד אמאי קאמר רבה התם ושט אין לו בדיקה מבחוץ אלא מבפנים דלא הו"ל למימר אלא ושט אין לו בדיקה מבחוץ ולפמ"ש דהיכא דא"י לברר שני צדדי הספק א"צ ניחא דהחיצון א"צ לבדוק כלל שמא ימצא בו רושם הדריסה ויטריף כיון דאם לא ימצא בו לא יכשיר והיינו דאשמעינן רבה ושט אין לו בדיקה מבחוץ שא"צ לבדוק מבחוץ ולברר אלא מבפנים צריך לבדוק ולברר אף דאיכא ס"ס ושפיר קאמר אלא בפנים והתינח אי קאי בספק דרוסה אבל בודאי דרוסה אין צריך לומר דבעי בדיקה מבפנים פשיטא כיון דאין לו בחוץ ולהכי לא נפקא מינה לודאי דרוסה:

ובזה יש לפרש דברי האשר"י בחולין מ"ג שכתב ועוד אי לא מיטרפא סימנים באדמימות שמבחוץ מאי קאמר הכא ושט אין לו בדיקה מבחוץ אלא מבפנים ונפ"מ לס"ד ואפי' יש לו בדיקה מבחוץ למה יבדקנו הואיל ולא מיטרף בהכי והוא תמוה הא אשמעינן דלא מהני בדיקה מבחוץ לאכשורי בהכי וכבר עמדו בזה, ולפמ"ש שפיר הק' הרא"ש דאי נימא דלא מיטרפא סימנים באדמימות שמבחוץ א"כ גם אם נאמר דמהני בדיקה בחוץ להכשיר מ"מ כיון דאינו מועיל להטריף שפיר אין לברר בחוץ שני צדדי הספק וא"כ א"צ לברר כלל בחיצון כיון דיש ס"ס וא"כ מהא דאמר רבה ושט אין לו בדיקה מבחוץ אלא מבפנים לא מוכח כלל גוף הדין דאינו מועיל בדיקה בחוץ להכשיר דלמא מהני ורבה קאמר דאין לו בדיקה מבחוץ שא"צ בדיקה בחוץ כיון דיש ס"ס וא"א לברר שני צדדי הספק והיינו משום דלא מיטרף בהכי אלא מבפנים דיש לברר שני צדדי הספק כיון דהשתא נמי עכ"ח הא נמי אשמעינן רבה דא"צ בדיקה בחוץ כיון דנקט אלא בפנים וגם מדאמר נפ"מ לס"ד ולא אמר לודאי דרוסה אעכ"ח דמטרף באדמימות שבחוץ והא דא"א לברר שני צדדי הספק בחוץ משום דלא מכשר בהכי ושפיר אשמעינן רבה דינו דלא מהני בדיקה בחוץ להכשיר:

והנה סברא הנ"ל דאם א"א לברר ב' הספיקות א"צ לברר כלל אפי' אי איכא לברורי כמדומה שכ"כ נובי"ק יו"ד ג"כ ע"ש סי' מ"ג ונ"ז ולעיל סי' קס"ו], ובזה נ"ל ליישב ג"כ דברי רמ"א או"ח סי' תל"ט, מיהו אם הככר קטן שיכול העכבר לאכול תלינן להקל שאכלו וא"צ לבדוק ופי' טו"ז משום דהוי ס"ס שמא מצה ואת"ל חמץ שמא אכלו והק' טו"ז א"כ בלא חזינא דשקלא ומה צריך מתני' טעמא דא"כ אין לדבר סוף בפסחים דף ט' ת"ל משום דהוי ס"ס ספק אם גררה ואת"ל גררה שמא אכלתיה ונ"ל משום דקיי"ל אפילו בס"ס היכא דאיכא לברורי מבררינן וא"כ קשה מה מועיל ס"ס הא איכא לברורי ע"י בדיקה אמנם לסברא הנ"ל דאם א"א לברר שני הספיקות א"צ לברר כלל ניחא דה"נ כיון דמחצר לחצר ומעיר לעיר אין לדבר סוף וא"א לברר לכן גם ממקום למקום ומבית לבית דאפשר לברר ג"כ א"צ לברר והיינו פירש מתני' ולהכי גם בס"ס הנ"ל אין צריך לברר כיון דלענין בדיקה עכ"ח סמכינן אס"ס דא"א לברר הכל וא"כ הא דסמכינן כאן אס"כ היינו מטעם דאין לדבר סוף ושפיר אצטריך מתני' להאי טעמא:

ומה שהק' טו"ז שם עוד דאפי' בככר גדול איכא ס"ס שמא מצה ואת"ל חמץ שמא קראה לחברתה ואכלוהו כדאמרי' ב"מ דף מ' תוס' בשם ירושלמי הני עכברי רשיעי וכו' ונ"ל דמג"א סק"ג הק' הא לא נודע שני הספיקות יחד ותירץ דבעודו שאנו רואין החמץ בפי העכבר ל"ש לומר שיבדוק אלא לאחר שנתעלם מן העין חל חובת בדיקה שמא הניחה אותו בבית ואז חל ג"כ ספק השני שמא אכלו ע"ש ולפ"ז התינח בככר קטן אבל בככר גדול מיד שנתעלם מן העין נולד ספק אחד ועדיין אי אפשר שיהיה חברותיה כאן ואכלוהו עד אחר כך ואם כן לא נודע שני הספיקות יחד ולא הוי ס"ס:

עוד רגע אדבר במ"ש טו"ז או"ח סי' תמ"ב סק"ד קולא בענין היורה כל שיש ספק אם בישל בו שכר תוך מעל"ע של בישול המע"ד משום דקי"ל ביו"ד סי' קכ"ב דסתם כלים אינם בני יומו ואפי' כלים של ישראל מטעם ס"ס ודיינינן לי' כנוטלפ"ג דמותר בדיעבד ע"ש והוא תמוה הא התם הס"ס שמא אב"י האסור בפסח וגם אינו פוגם בעין במע"ד ועיין בהגהות מהרב"פ ביו"ד שם שעמד בזה ונ"ל דלכאורה קשיא ל"ל ס"ס הא אפי' בספק אחד אם הוא ב"י נימא דאוקי התבשיל בחזקת היתר דהי' אב"י אך ז"א דהרי כתב הר"ן בע"ז דהבלוע אינו פגום ואסור רק שפוגם בתבשיל הבא אחריו ואף דראוי לגר מ"מ הממש בטל ברוב וליכא אלא משום טע"כ וכיון שהטעם פגום אינו אוסר ע"ש וא"כ אדרבה מוקמינן האי' בחזקת אי' שלא נתבטל אבל כאן שבישל מע"ד קודם פסח שעדיין היתר שפיר מוקמינן אותו בחזקת היתר ואמרי' שהי' אב"י אפי' בספק אחד דל"ש לומר להיפוך דמוקמינן האי' בחזקת אי' שהרי הי' אז שעת היתר אלא דאי בעלמא לא הוי ס"ס והוי אמרינן סתם כלים ב"י והיינו מחזיקינן הך ספק אם ב"י או אב"י לאי' לא הוי אזלינן כאן לקולא לומר שהוא אב"י אף דאיכא חזקת היתר ולהכי כתב טו"ז דקי"ל סתם כלים אב"י ונהי דהתם הוי ס"ס וכאן ליכא ס"ס מ"מ כיון שלא החזקנו ספק זה לאי' שוב שרי כאן אף דליכא ס"ס משום חזקת היתר כנ"ל וא"ש, והדר"ג נ"י ישים עיניו על דברים אלה לטובה, וישמחו דבריו המתוקים לבבי בשמחת תורה, ועמי' ישריה נהורה, עדי יבנה בית הבחירה כנפשו הטהורה ונפש הדוש"ת באהבה:

עמרם הק' בלוהם בק"ק הנ"ל

תוכן העניינים

בית שערים יורה דעה חלק א

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה