בית שערים יורה דעה חלק א· רבי עמרם בלום
תשובה קפט
שיל"ת ב' איפאלא ד' תצוה תרמ"ה לפ"ק
שמחת פורים, ד' קרנו ירים, לכבוד אהובי מחותני הרב הגאון המפורסם כקש"ת מו"ה אליעזר זוסמאן סופר נ"י האבדק"ק האלאש:
אחרי דרישת שלום קבלתי מכתבו ואבא על ד"ת מה שהתפלא ברמב"ם בפיה"מ טהרות פ"ח מ"ח שוטה אחד בעיר וכו' כל הרוקין שבעיר טמאים וכתב הרמב"ם ואמרו פה כל הרוקין טמאים לא ירצה בזה שהם טמאים בספק ותהי' כמו רוקין הנמצאים טהרות פ"ד מ"ה כי רוקין הנמצאים לא התאמת אצלינו איש טמא אמנם פה אשר נתאמתנו היות רוק טמא נמצא בזאת המדינה ושבה טומאה קבועה הנה כל רוק שימצא בזאת המדינה הוא טמא כרוק הזב האמיתי וזה כונת אמרו טמאים ועיין בתוי"ט שם וע"ז ק"ל הא אינו ניכר ההיתר לעצמו והאיסור לעצמו וא"כ לא אמרינן בי' קבוע כמחצה על מחצה כמ"ש תוס' נזיר י"ב ד"ה אסור ועיין טור וב"י סי' ק"י וש"ך שם סקי"ד, ואינני יודע מאי קושי' נהי דקבוע מה"ת לא הוי אלא בניכר האי' אבל מדרבנן הוי קבוע אפי' בלא ניכר האי' כמבואר בסי' ק"י ס"ה ס"ו עיי"ש:
אבל לפענ"ד אפי' קבוע דאורייתא נמי הוי ואקדים דברי הפלתי בסי' ט"ל אות ב' שהק' אמאי לא ילפינן דאזלי' בתר רוב מדשרי לאכול חלב ודלמא בהמה טרפה ותירץ דודאי כל בהמות בכלל ספק וברור דרוב בהמות כשרות וה"ז כמו ט"ח דלא נודע הטרפות וא"כ פריש מרובא פריש רק הואיל והכל בבית הספק הו"ל קבוע אבל החלב הו"ל פרוש כמבואר לקמן סי' ק"י סוף ס"ו בהג"ה גבי ביצה דהוי לגבי תרנגולת כמו פרוש ולכך לא קשה מחלב ודבריו סתומים וביארתים בתשובה אחת באורך [ע"ל סי' קל"ה] אמנם כעת ק"ל מאי ראי' מייתי מביצה שם נתערבה חד תרנגולת טרפה בשני כשרות ונמצא ביצה וא"י מאיזה תרנגולת אמרי' מרובא מאחד משתי הכשרות דהא לא פירש בפנינו אבל החלב אנו יודעין שהיא מבהמה זו והרי פירש לפנינו ולא אמרינן כל דפריש מרובא פריש כמבואר שם ברמ"א ס"ג ועוד דכאן גם עכשיו אנו יודעין שהיא מבהמה זו והרי זה דומה לתערובת חניות שבש"ך שם סקי"ד לשיטת הפוסקים דהוי קבוע מה"ת שאם לקח מאחד מהם ויודע מאיזה מהם לקח שהבשר אסור דאזלינן בתר דבר שנולד בו הספק דהוי קבוע ועיין בריטב"א עירובין ל"ו. ונ"ל דכונתו דבשלמא אם אנו דנין על הבהמה וכל הבהמות שבעולם בכלל הספק וא"כ ודאי יש מיעוט טרפות בעולם ואיקבע מיעוט אי' שפיר אמרינן קבוע ועיין רשב"א חולין צ"ה וטו"ז או"ח סי' תר"ה סק"ד דבעינן שיהי' ודאי מיעוט אי' אמנם בחלב אנו דנין רק על חלב זו ואמרינן שאין כאן מיעוט אי' כלל שחלב זו מרוב כשרות ואין לה שייכות כלל עם שאר חלב שבעולם דודאי יש מיעוט חלב אי' בעולם ולהכי אזלינן בתר רוב ועיין מ"ש לקמן ויובן יותר ולא דמי לתערובות חניות שכבר דנו עליהם ועל בשר זה עצמו בעודו בקביעות בחניות אבל כאן לא דנו על הבהמה בעודה בחיותה רק על החלב ועדיין צ"ע:
ומעתה בנידון דידן הלא השוטה ניכרת ואם רקקה אשה בפנינו ואין אנו מכירין אותה אם זו היא השוטה ודאי הרוק טמא מספק ולא אמרינן מרובא פריש דקבוע כמע"מ ואף שאין הרואה מכיר אותה מ"מ לדעת הפלתי סי' ק"י אות י"ב בסופו אם ישראל אחד שמכיר האי' מקרי קבוע הניכר עיי"ש ובחוו"ד אות וי"ו חולק והביא ראי' מתוס' נזיר י"ב אף שהשליח והאשה יודעין מי המקודשת מ"מ מקרי אינו ניכר ולפענ"ד אינו ראי' דגם לפלתי בעינן שודאי יש אחד שניכר לו האי' אבל שם אולי מת השליח והאשה המקודשת ואין בעולם מי שמכיר ומ"ש אטו אם אחד מכיר בהמה טרפה בעולם או ממזרת יהי' כל אדם אסור לשחוט בהמה או לישא אשה לק"מ דשפיר מותר לשחוט במקום אחר דאין לחוש שמא באתה לכאן דהו"ל פירש ממקום קביעותה ומרובא פריש ואי במקום שהיא שם ממנ"פ אם יודעין שיש טרפה ואינם מכירים אותה דלמא באמת אסורים לשחוט ואם מכירין אותה הרי אין חשש כלל ואם אין יודעין כלל שיש טרפה איך שייך שיהי' אסורים לשחוט וכן בממזרת ועוד דודאי גם אחרים מכירין אותה דמכירין ישראל ממזרים שביניהם ועיין תוס' כתובות כ"ד ד"ה אבל וקידושין ע"ו ד"ה הנושא וא"כ כיון שודאי יש ישראלים שרואין נשים רוקקין אפי' אין מכירין אותן הו"ל קבוע הניכר דהרי האשה ניכרת לאחרים וכפירש לפנינו דמי ומה"ת טמא מספק:
ואפילו את"ל כוון דאין אנו דנין על האשה רק על הרוק מקרי הרוק פירש כמו החלב לדעת פלתי הנ"ל מ"מ נ"ל דלק"מ דהרי בתשע חניות אם לקח בשר מכל העשרה חניות ויש עשרה חתיכות וחתיכה אחת טרפה ביניהם וא"י איזהו מחנות הטרפה ואיזה הם מחנות הכשרות שכולן אסורות כיון דאיקבע כאן מיעוט אי' ודאי רק אם אינה חתיכה הראוי להתכבד בטיל ברוב ואם היא חהר"ל מדרבנן לא בטיל ואסורה וה"נ כיון שודאי יש רוק גם מן השוטה שהוא טמא ודאי כל הרוקין ספק טמאים ולק"מ:
אלא דתקשי כיון דהרוק אינו דבר חשוב יתבטל ברוב רוקין טהורים ולפענ"ד דענין ביטול הוא שהמיעוט בטל לגבי הרוב כמו בצק שבסדקי עריבה בפסחים מ"ה ובשר לגבי עור בחולין קכ"ד והארכתי בזה במק"א וכל זה אם המיעוט והרוב יש להם שייכות זל"ז שהם במקום אחד או של אדם אחד אבל אם אין לרוב ומיעוט שום שייכות זל"ז ודבר המצרפן ל"ש ביטול ועיין ר"ה כ"ח דל"ש בל תוסיף אלא אם ההוספה יש לה שייכות וקישור עם העיקר אבל בלא"ה האי לחודא קאי והאי לחודא קאי וה"נ דכוותי' ולפ"ז כיון דרוקין הטהורים והטמאים אינם במקום אחד והאי לחודא קאי והאי לחודא קאי ואין להם שום שייכות וחיבור זה לזה ל"ש בי' ביטול וא"ש:
ומה"ט נ"ל דל"ש ביטול קרקע בקרקע עיין חוו"ד סי' ק"י בהשיגו על ר"ש מקינון דעיין תוס' ב"מ צ"א ע"ב ד"ה שור במחובר דבמחובר לא משכחת שיאכל אותן שיבולין עצמן שהוא דש דבשלמא שור בתלוש א"ש שכל תבואה התלושה אשר שם חשובה כאגודה אחת וא"צ לאכול מאותה שהוא דש ממש אבל מחובר כל קלח וקלח חשוב בפ"ע עיי"ש וא"כ אם האי' ורוב ההיתר במקום אחד חשוב כחד ובטל המיעוט לגבי הרוב אבל קרקע בקרקע כל אחד חשוב בפ"ע ול"ש ביטול כנ"ל:
ובזה מיושב קושי' חוו"ד סי' ק"א אות ה' שהק' מאי פריך בחולין ור"מ האיך אכיל בישרא הא אינו חולק על ביטול ברוב וא"כ מיעוט טרפות בטלים ברוב כשרות ואפילו בסוף העולם שייך ביטול ולפמ"ש כיון דאין להם שום חיבור ושייכות זל"ז וחלוקין בבעלים ואפשר כל בהמות של בעלים אלו הם ממיעוט טרפות ל"ש בזה ביטול ברוב כלל ולק"מ:
והיה עולה בדעתי דלפמ"ש המרדכי סוף חולין דאם ההיתר עיקר ביאתו לעולם ע"י תערובת לא בטיל א"כ ה"נ עיקר ביאת כשרות בעולם ע"י תערובת מיעוט טרפות ל"ש ביטול אבל לא נהירא לי דהא ודאי בהמות שברא השי"ת בתחלת הבריאה לא הי' בהם מיעוט טרפות והצור תמים פעלו וא"כ אדרבה ההיתר הי' בעולם בלי תערובת איסור והאי' עיקר ביאתו לעולם ע"י תערובת ובטיל שפיר והדק"ל, אבל נ"ל בזה סברא ישרה דהא דאמרינן ביטול ברוב היינו אם אפשר בעולם שאין כאן מיעוט איסור אז אמרינן דהמיעוט בטל והוי כמי שאינו אבל מיעוט שהוא ודאי בעולם וא"א לומר דהוי כמי שאינו דהרי ודאי ישנו ל"ש בי' ביטול ברוב כלל והרי ודאי יש מיעוט טרפות בעולם לכן ל"ש בזה ביטול וא"ש, ואפשר בזה ניחא גם בהנ"ל כיון דודאי איכא רוק טמא וכמ"ש הרמב"ם בפירש המשנה והר"ש שם שדרכן להלך בכל העיר ל"ש בי' ביטול לומר דהוי כמי שאינו אך בזה יש לעיין כיון דעכ"פ אפשר שלא תהי' שוטה כלל בעיר זו וצ"ע:
ואשר אנכי אחזה אקדים לבאר קצת מחלוקת הפוסקים בסי' ק"י אי תערובת חניות מקרי קבוע מה"ת ועיין ש"ך שם סקי"ד ופלתי שם אות י"ב ופמ"ג בדין קבוע ח"ב ונ"ל להסביר הא דאמרינן כל קבוע כמע"מ ובפירש אזלינן בת"ר והוא דתורה חידשה קבוע דלא אזלינן בתר רוב אלא אם הרוב מעיד שאין כאן מיעוט אי' כלל אבל אם ודאי יש כאן מיעוט אי' ואיקבע איסורא לא מהני רוב ומשו"ה בתשע חניות וא"י מאיזה מהם לקח כיון שכל החניות בכלל הספק ויש בהם ודאי מיעוט אי' אסור ולא מהני רוב אבל בנמצא הלך אחר הרוב שהוא מרוב חניות כשרות ול"ש לומר הא יש אי' ודאי דהיינו המיעוט דבמקום זה אין כאן אי' ודאי ואין מחזיקין אי' ממקום למקום כמבואר באו"ח סי' תס"ז וכיון דבמקום זה לא איקבע איסורא אזלי' בת"ר ומשו"ה ס"ל להרבה פוסקים ותוס' נזיר הנ"ל ור"ש מקינון מכללם דכל זה כשהאי' ניכר במקומו ואנו מכירים מקום האי' ומקום ההיתר כיון שעכ"פ לא לקח רק מחנות אחת ויש אחת אסורה הוי כמע"מ דיכול להיות שלקח מאחת הטרפה כמו מכשרה אחת ועיין ר"ן קידושין ס"ג ופנ"י שם וחת"ס אה"ע ח"ב סי' קמ"ד אבל אם אין האי' וההיתר ניכרים אף דודאי יש מקום אחד שהוא ודאי אי' מ"מ אם אנו דנין על מקום אחד אם זהו מקום האי' או הוא אחד מרוב מקומות ההיתר אזלינן בת"ר שהוא אחד מרוב מקומות ההיתר והוי כפירש דלא איקבע איסורא במקום זה שיש כאן אי' ודאי ואין מחזיקין אי' ממקום למקום ומשו"ה אם יודע מאיזה חנות לקח רק א"י אם זו חנות כשרה או טרפה אמרינן שהוא מרוב כשרות ומה"ט לא נאסרו כל השדות בזריעה שמא הוא נחל איתן דאמרינן על כל שדה שהוא מרוב מקומות שאינן נחל איתן דלא איקבע אי' ודאי במקום זה:
ולפ"ז יצמיח דבר חדש דדוקא היכא דיודע מאיזה מהן לקח מותר בתערובת חניות דהא רק חנות זה בספק ואמרינן שהוא מרוב מקומות אבל אם גם א"י מאיזה מהן לקח דל"ש לומר שהוא מרוב מקומות דהא אין דנין על חנות ומקום ידוע וכיון שהוקב אי' ודאי והרי לא לקח רק מאחת מהן ויוכל להיות שלקח מטרפה כמו מכשרה גם הם מודים שאסור דכל החניות בכלל הספק והרי יש ודאי אי' ואין לומר דלא מחזקינן אי' ממקום למקום דהרי אין דנין על מקום ידוע:
ושאר פוסקים ס"ל דאין הדבר תלוי אם האי' ניכר בפ"ע במקומו אלא גם אם אין האיסור ניכר במקומו רק שמיעוט האיסור יש לו מקום קבוע ומיוחד בפני עצמו וגם רוב ההיתר יש לכל אחד מקום מיוחד וקבוע בפני עצמו אמרינן בי' כל קבוע כמע"מ דמי כיון דיש ודאי אי' וכסברות הנ"ל והטעם כמו דלא מחזיקינן אי' ממקום למקום כן לא מחזיקינן היתר ממקום למקום וכיון דבמקום זה ליכא רק חנות אחד מה מועיל שיש עוד רוב חניות במקומות אחרים ואין להם שום חיבור וקישור זה לזה הלא החנות שבמקום זה יוכל להיות טרפה כמו כשרה ולא דמי לנחל איתן דהתם המיעוט והרוב בחד מקום ויש להם חיבור וקישור זה עם זה דסדנא דארעא חד הוא כדאמרי' בקידושין כ"ז ע"ב וב"ק י"ב ע"ב וב"ב ס"ז ע"א ולהכי מותר לזרוע דאזלינן בת"ר אותו המקום משא"כ בנמצא דפירש אזלינן בת"ר דאמרינן שמרוב הלוקחין מרוב החניות כשרות שהלכו כאן נפל ושפיר הרוב הוא במקום אחד ואפי' נאמר דזה לא מקרי רוב במקום אחד דאזלינן בת"ר מוכרין ולא בתר לוקחין ועיין חוו"ד סי' ס"ג אות ב' מ"מ כיון שבמקום הספק לא הוחזק אי' ודאי שוב לא מקרי קבוע ואזלי' בתר רובא אף דאין הרוב במקום זה, והיינו דאמרינן בנזיר י"ב קאמינא אנא אשה דלא ניידא ואין הרוב מועיל ממקום למקום והוי קבוע דאורייתא להני פוסקים אף דלא ניכר האיסור ואת אמרת איסורא דנייד ול"ש בי' כלל שאין מחזיקין אי' או היתר ממקום למקום וכל דוכתא מקומו הוא ושפיר אמרינן כל דפרוש מרובא פרוש, ולכן גם ביודע מאיזה חנות לקח וא"י איזה מהם כשרה ואיזה מהם טרפה ג"כ מקרי קבוע מה"ת כיון דאיכא אי' ודאי והרוב אינו במקום אחד לא אזלינן בת"ר ואסור מספק מה"ת:
ולפ"ז שם בטהרות דכל העיר חד מקום הוא ודרכן להלך בכל העיר כמ"ש הר"ש וגם ודאי איכא מיעוט רוק טמא כמ"ש הרמב"ם וכל רוק לחודיה קאי דל"ש ביטול כמש"ל או כמ"ש החוו"ד סי' ק"א אות ה' דל"ש רק אם הספק בא מחמת הרוב והמיעוט אבל במקום שאפי' הי' רק אחד הי' ספק ל"ש ביטול ברוב ע"ש וא"כ לא מיבעי להפוסקים דבתערובת חנות דאין ניכר מקום האי' נמי הוי קבוע מה"ת ודאי מקרי רוק הטמא קבוע אלא אפי' לדעת תוס' נזיר ור"ש מקינון דתערובת חניות אינו קבוע מה"ת היינו משום דבאותו חנות שדנין עליו לא הוחזק אי' ודאי ואין מחזיקין איסור ממקום למקום והרוב מעיד שהוא מרוב מקומות ובמקום הזה אין כאן אי' כלל אבל כאן שבאותו מקום הוחזק אי' ודאי שיש רוק טמא אף שאינו ניכר ודאי הוי קבוע מה"ת כיון דל"ש בי' ביטול ועיין רשב"א חולין צ"ה שהק' בכל אי' שמעורב בהיתר יבש ביבש נימא כל קבוע כמע"מ ותירץ דאדרבה בטל הוא עיי"ש אלמא היכא דל"ש ביטול אף שהאי' אינו ניכר מ"מ כיון שהוחזק ואיקבע אי' ודאי באותו מקום אמרינן בי' כל קבוע כמע"מ מה"ת ולא אזלינן בתר רובא וא"ש:
ומ"ש הרמב"ם שם ואמרו פה כל הרוקין טמאים לא ירצה בזה שהן טמאים בספק וכו' אין כוונתו שהיא טומאה ודאי דאפי' קבוע כמע"מ דמי מה"ת אינו רק סדא"ו אלא כונתו שאינם טמאים בספק אם יש כאן טומאה כלל כמו בספק רוקין הנמצאים וכמו שסיים ותהי' כמו רוקין הנמצאים אלא טמאים דודאי יש כאן טומאה רק הספק אם זהו הטומאה והוי איקבע איסורא דמה"ת לחומרא לרמב"ם משא"כ בספק רוקין הנמצאים אינה אלא גזירה דרבנן ולרמב"ם פט"ז מאה"ט כל ספק מה"ת לקולא ואפי' לסוברים דסדא"ו מה"ת לחומרא אפשר דספק רוקין הנמצאים טהורים מה"ת דהוי כמו ספק ביאה פסחים י' וב"ב נ"ה ועיין תוס' שם ד"ה ר"א וגרע מספק ביאה דאפי' חכמים דר"א מודים בזה כיון דאין במה להסתפק ועיין תוס' סוטה כ"ח ד"ה אינו דין וש"ש ש"א פי"א ועיין תוס' רפ"ק דנדה ומהרש"א נדה י"ט וש"ש פט"ו, ונ"מ אף דגם על ספק רוקין הנמצאים שורפין תרומה כמבואר פ"ד דטהרות מ"ה מ"מ בס"ס ברה"י תולין ובר"ה טהור ועיין ברמב"ם שם משא"כ בשוטה אחד בעיר לא מהני ס"ס ברה"י ועיין תוס' פסחים וב"ב הנ"ל ושורפין את התרומה ואפילו לרמב"ם רפ"ד דנדה בפי' המשנה שעל ס"ס אין שורפין תרומה מ"מ י"ל דהיינו נמי דוקא בטומאה דרבנן גזרו משום ספק אבל כאן דאיקבע איסורא והספק טמא מה"ת אפשר דגם לרמב"ם שורפין תרומה אפי' בס"ס ברה"י ועוד נפ"מ דשם ברה"ר טהור משא"כ כאן אפי' ברה"ר טמא ס"ס דהרי לרמב"ם הא דס"ט ברה"ר טהור הוא משום דסדא"ו מה"ת לקולא ובאיקבע איסורא מה"ת לחומרא וא"כ הא דס"ס מותר כתבו אחרונים לרמב"ם הטעם משום דספק ראשון מותר מה"ת והוי ספק שני סד"ר לקולא וא"כ באיקבע איסורא דספק ראשון אסור מה"ת לא מהני ס"ס וא"ש והנני בזה ידידו הדוש"ת:
עמרם הק' בלוהם