בית שערים יורה דעה חלק א· רבי עמרם בלום
תשובה קפח
עוד להנ"ל
שיל"ת ב' איפאלא ערב סוכות שנת סתר"ו יושר לפ"ק:
נועם מכתבו בברכת השנים קבלתי בזמנו זמן כפרה וסליחה ומחילה וכו' ובדברי תורה הנה זה כמה שנים אשר התעורר ידידי נ"י אותי בזה ומיגמר בעתיקי קשה מחדתי לכן צויתי להעתיק לו מה שהשבתי לו אז הנה הוא לוטה פה [עיין סי' הקדום] רק הוספתי דברים מעטים, ומה שכתב ידידי נ"י ליישב עפ"י קושי' השואל שבתשו' רשב"א שהביא פמ"ג בפתיחה לתערובת דכונת פ"ת דתערובות חד בחד ליכא מלקות אפי' אכל שניהם דדלמא ההיתר גדול מעט מן האי' דהא א"א לצמצם וא"כ האי' נתבטל אבל שם בנדרים הארוס א"י להפר רק פלגא בצמצום ואין כאן ס' שמא היתר גדול ובטל האי' ברוב, הנה מלבד שהרואה דברי פרי תואר בפנים יראה שאינו סובל פירש זה שהרי כתב דיכולים לומר אין אי' עד דהוי רובא דאי' ואיכא למימר אין להתיר עד דהוי רובא דהיתרא ע"ש בסי' צ"ט והוא ע"ד שאמרינן בחולין כ"ח ע"ב הכי אגמריה רחמנא למשה לא תשייר רובא ולהכי מע"מ כרוב ולאידך מ"ד אינו כרוב דהכי אגמריה רחמנא למשה שחוט רובא ע"ש וא"כ קמה גם הקושי' על סברת פרי תואר, ועוד מה יענה לדעת תוס' עירובין ה' ע"ב וחולין כ"ח הנ"ל דבידי אדם אפשר לצמצם א"כ שפיר משכחת מלקות בתערובת חד בחד ואוכל תרווייהו בצמצמו שהיו שניהם שוין וקושי' השואל ברשב"א הוא רק לשיטת הרמב"ם פ"ט מרוצח הלכה ה' דאפילו בידי אדם א"א לצמצם עיין פמ"ג בפתיחה הנ"ל:
ומה שהקשה עוד על פ"ת שכתב דחד בחד הוי ס' וא"כ להרמב"ם סדא"ו לקולא הא בחד בחד איתחזיק איסורא, תמהני הא איתחזק נמי היתרא דכמו שחתיכה אחד ודאי אי' ה"נ השני' ודאי היתר ועיין פלתי סי' צ"ח אות ג', אמנם יש ליישב בזה הקושי' על פ"ת מנדרים דשם איתחזק איסורא ולא איתחזק היתרא דקודם הפרה היו שניהם אסורים ולהכי ולהכי שפיר לוקין כשאכלה שתיהן:
אבל גם הא בורכא דלפמ"ש הרי כונת פ"ת דהוי ספיקא דדינא אי בעינן רוב היתר להתיר או בעינן רוב איסור לאסור ואם כן באנו למחלוקת ראשונים ואחרונים אם בספיקא דדינא אזלינן בתר חזקה, אלא דנ"ל סברא ישרה דאפילו לשיטת הסוברים דבספיקא דדינא לא אזלינן בתר חזקה מכל מקום הרי כתבו הטעם דבשביל החזקה לא ישתנה הדין וא"כ זה דוקא בספיקא דדינא דמשכחת לה בלא חזקה רק בעובדא זו יש חזקה בזה שפיר אמרינן דבשביל חזקה זו לא ישתנה הדין ולא יכריע הספק דאכתי ישאר הדין במקומו היכא דליכא חזקה אבל ספיקא דדינא הנ"ל בתערובת חד בחד לא משכחה בלא חזקה שפיר י"ל דהחזקה יכריע הספק ויהי' הדין כמו שהחזקה מבררת ע"ש:
ומ"ש עוד לתרץ עפ"מ שהתעוררו אחרונים אמאי רוב היתר מבטל מיעוט אי' ואין רוב אי' מבטל מיעוט היתר ותי' ידידי משום שאי' אינו חשוב משום דישראל א"י לאכלו ולהכי בטל אבל היתר חשוב ואינו בטל וה"ט דדשיל"מ אינו בטל לפי שיש לו היתר הוא חשוב וא"כ א"ש שם בנדרים הוי דשיל"מ ולא בטל ולהכי לוקה והגם דדשיל"מ הוא רק מדרבנן מ"מ בחד בחד הוא מה"ת וציין מהרש"א ביצה ל"ח שהי' אפשר לומר דאי' בעלים מפקרי להו [הנה דברי מהרש"א צריכין ביאור ואפשר כוונתו עפמ"ש תוס' ע"ז כ' ד"ה ור"מ אבל זה שייך רק בא"י], לא נהירא כלל דא"כ תרומה דלא חזי רק לכהנים דודאי אסור למכור תרומה לנכרים יש להתבטל יותר משאר אי' וערלה וכה"כ דאסורים אפי' בהנאה כ"ש דיתבטלו יותר משאר איסורים ואנן איפכא שמעינן דתרומה במאה וערלה וכה"כ במאתים ושאר איסורים שחשובים יותר בטלים בפחות ואף דזהו מדרבנן מ"מ לא הוי מילי דרבנן כי חוכא נגד השכל וכ"ש דלדבריו אזלי' בתר איפכא בדשיל"מ:
ומה דק"ל אמאי היתר מבטל אי' ואין איסור מבטל היתר הדבר פשוט משני טעמים האחד דאם רוב היתר לא יכריע מיעוט אי' להיתר א"כ יכריע המיעוט לרוב לאי' ולכן הרוב מכריע ובטל אבל מיעוט היתר ברוב אי' אפי' אם הרוב לא יכריע המיעוט לאי' מ"מ המיעוט לא יכריע הרוב להיתר לכן אינו בטל והארכתי בזה במק"א, [עיין בי"ש או"ח סי' קס"ב וקס"ג] ועוד דהא דהמיעוט בטל היינו דהמיעוט הוא כמו שאינו עיין רש"י ריש סוכה אבל לא שרוב אי' יהפוך מיעוט היתר לאי' דאז לא הוי המיעוט כמי שאינו רק עושה אותו ישנו וזה אינו כח ביטול וא"ש:
אך לפעד"נ פשוט דודאי אם נדרה מתחלה שלא תאכל כזית אחד משני זיתים ולא פירשה איזהו ל"ש לומר שמותר בכל שני זיתים דלמא מע"מ כרוב היתר ובטל זית האי' בזית היתר דהא הוא אוסר עצמו בדבר המותר וכ"ש שיכול ליאסר על עצמו אף שיתבטל וא"כ ה"נ בהפרת הארוס אי מיגז גייז אידך פלגא נשאר חזק כבתחלה ואסור חד זית עלה אף שנתבטל ונעשה היתר ולקיא משום לא יחל דברו דהרי אסרה ע"ע דבר המותר הפוך והפוך בה ויראה כי כנים הדברים:
ועוד נ"ל דלפי המבואר שם בנדרים מהאי קרא דילפינן דארוס מיפר מהאי קרא גופא מוכח דאין הארוס מיפר כל הנדר רק חציו דהיינו דוקא בשותפתיה בין אי מיגז גייז בין אי מיקלש קליש ולפ"ז אי נימא בכה"ג דנדרה משני זיתים אי מיגז גייז כיון דליכא רוב אי' מישתריא בכל שני זיתים נמצא ניתר כל הנדר ע"י ארוס לחוד בלי שותפות דאב וזה א"א אלא ע"כ כאן אף דליכא רוב אי' פלגא נשאר באיסורו ולקיא אי אכלה תרווייהו וא"ש, וד' יגמור בעדו החתימה לטובה. בנחת ושובה, עד זקנה ושיבה, כנפשו ונפש ידידו החותם בכל חותמי ברכות ושמחת יו"ט:
עמרם הק' בלוהם בק"ק הנ"ל