בית שערים יורה דעה חלק א· רבי עמרם בלום
תשובה קפו
שיל"ת ב' איפאלא ד' ויגש תרנ"ט לפ"ק:
שוכ"ט לכבוד מחו' הרב הגדול בתורה, מעוטר בתפארה, עיטור סופרים ודובר משרים, כ"ש מו"ה שמואל נ"י הרב דק"ק קאוועשד:
כתבו בא אלי ונפשו בשאלתו בעשרה וושטים מעשרה בע"ב שנבדקו והכשירם הבודק ונתערבו הוושטין ושוב נמצא צלקת של עור הפנימי של וושט אחד מהם וגם על החיצון בצדו הפנימי רישומו ניכר מאוד ונסתפק אם כל יו"ד אווזות של עשרה בתים מצטרפין לבטל אוזא הטרפה ברוב כדין יבש ביבש משום שכולן בכלל ספק והראה מקום בבינת אדם שער הקבוע סי' ד' ובחת"ס יו"ד סי' צ"ט:
הנה הפמ"ג ריש סי' ק"ט במשב"ז כתב ודע דיבש ביבש חד בתרי לא בעי' סמוכין ומוקפי' ואפי' אחד בבית ושנים בעלי' ועיין מ"ש בש"ך אות י"ב ובסי' ק"י בש"ך אות י"ד ושם בפר"ח אות י"ג דאפי' ג' חניות ונמצא טרפה ואינו ידוע באיזה מהן מה"ת ברובא בטל כיון שאין אי' החניות ניכר ואף מדרבנן כל שאין בהם חהר"ל ע"ש, ומצאתי חבר לפמ"ג החוו"ד סי' ק"י בביאורים אות ג' כתב עיין ש"ך סקי"ד וכו' ולכאורה תמוה כיון דהאי' ניכר במקומו יש לן לומר דנתבטל חד בתרי דהא גבי ביטול חד בתרי הוא אפי' יש הפסק בין אחד מונח בבית ובין אחד מונח בעלי' ובין אחד המונח בסוף העולם ומה הפרש יש בין מונח בשני בתים או בשני חניות ותי' דבחניות אזלי' בת"ר המוכרים ולא בת"ר בשר ובמוכרים ל"ש ביטול חד בתרי כמ"ש הרמב"ן ורשב"א בהאי דנזיר י"ב דאדם באדם ל"ש ביטול ברוב ע"ש מה שכתב בדברי הש"ך ובחניות חולק על הפמ"ג אבל בזה מסכים לפמ"ג דיבש ביבש חד בתרי בטל אפי' הם נפרדים מסוף העולם ועד סופו:
והכי נמי מסתברא דהרי ביטול ברוב כתב רש"י בחולין צ"ח ע"ב ד"ה מדאו' וזבחים ע"ב ע"א ד"ה ופרכי' דילפי' מאחרי רבים להטות וכן פירש"י בביצה ג' ע"ב ד"ה שיש לו מתירין ואע"ג דמדאורייתא חד בתרי בטל דכתיב אחרי רבים להטות והאי קרא בסנהדרין כתיב והרי אנו הולכין אחרי רוב הפוסקים כנגד מיעוטם כמ"ש רמ"א בחו"מ סי' כ"ה ס"ב בהג"ה ועיין ש"ך שם סקי"ט וביו"ד סי' רמ"ב בהנהגת או"ה והוא מתשובת רשב"א סי' רנ"ג ועיי' בהקדמת ב"י לאו"ח והכל בנוי על אחרי רבים להטות ואף שהפוסקים הללו היו מפוזרים בארבע כנפות הארץ ולא היו בזמן אחד כלל וא"כ ה"נ לענין ביטול יבש ביבש ברוב אפילו מסוף העולם ועד סופו נמי בטל:
ויש להביא ראי' לזה ממ"ש מל"מ פ"ז ממעילה ה"ו דא"מ אי' לכתחלה מן התורה מהא דאמרי' חולין ק"מ למאי אי לשילוח לא אמרה תורה שלח לתקלה והא ודאי דאם שלחוה ליכא אי' משום דאזלינן בת"ר ואפ"ה לשלחה לא אצטריך קרא למעט דלא אמרה תורה שלח לתקלה הרי להדיא דלערב איסור בידים אסור ע"ש והרי המשולחת אינה סמוכה ומוקפת עם הרוב דעלמא ומ"מ ס"ל למל"מ דבטלה ברובה ואינו אסור רק משום מבטל אי' לכתחלה וה"נ רוב היתר בתשעה בתים ואחד אי' בחד בית ואינו ידוע באיזה מהם בטל ברוב מן התורה:
וכן יש להוכיח מתוס' חולין צ"ה סוד"ה ובנמצא שכתבו ונראה דתקנתא בעלמא הוא וכו' כי האי דאמר בגד שאבד בו כלאים לא ימכרנה לעכו"ם דלמא אתי לזבוני לישראל אע"ג דמן הדין לא הו"ל למיחש דאזלי' בת"ר ועכ"ח כונת תוס' במ"ש דאזלי' בתר רובא שבטל ברוב ונהפך להיתר דאין לומר דכונתם דישראל מותר ליקח מגוי וללבשו משום דאזלי' בתר רוב שאינן כלאים דאדרבה היא הנותנת לאי' כיון שישראל מותר ללקחו וללבשו אסור למכור לנכרי שמא ימכרנה לישראל וילבש כלאים בשוגג אלא ודאי כונת תוס' משום ביטול ברוב ונהפך להיתר אף שאינו מעורב סמוך ומוקף בשאר בגדים והכא נמי דכוותי' ועיין מקור חיים רס"י תס"ז:
אלא דבס' בינת אדם שער הקבוע סי' ד' תמה על פמ"ג מהא דסי' קי"א ס"ז בשתי קדרות של היתר שנפל אי' לתוך אחד מהן ואינו יודע לאיזה מהן ואין באחד כדי לבטל האי' ויש בשתיהן כדי לבטלו שתיהן מצטרפות לבטל ואפי' אחד בבית ואחד בעלי' מצטרפות אבל דוקא בשל אדם אחד לפי שעתיד להתערב ודוקא באי' או שיעור דרבנן וכ' שאין חילוק בין לח ליבש ע"ש, אבל החילוק פשוט דבלח אפי' במין במינו צריך ששים מדרבנן לפי שכנגדו בשאינו מינו נותן טעם ועיין זבחים ע"ח ועכ"פ ביטול לח בלח הוא ע"י שנבלל וא"כ הקדרה הב' שלא נפל בה האיסור אינה נבללת עם האי' ובשאינו מינו לא היתה מועלת לבטל הטעם לכן בעי' של אדם אחד וסופה להתערב וכיון שהיא בכלל ספק מצטרפת לבטל שלא יהי' כשמערבם יחד מבטל איסור לכתחלה אבל הביטול האמיתי היא רק כשמערבם יחד ונבללי' אבל ביטול יבש ביבש שגם כשהוא מוקף וסמוך אינו נבלל ביחד רק כל אחד עומד בפ"ע ומ"מ בטיל ה"נ כשאינו סמוך ומוקף נמי בטיל ברובא:
אבל עוד הקשה עליו ממשנה ה' פ"ט דתרומות מאה לגנה של תרומה וכו' אבל בדבר שאין זרעו כלה אפילו מאה של חולין ואחד של תרומה כולם אסורים ופי' הרע"ב לפי שאין הקרקע עולה בק"א וכתב תוי"ט תוספתא ויהיב הרמב"ם טעמא לפי שהתרומה מופרשת היא ולא נתערבה בחולין ולא דמי למשנה יו"ד פ"ד דהתם בתלוש ראוי הן להתערב ע"ש הרי דמיירי ביבש ואפ"ה כיון דאינו ראוי להתערב אסור אפי' במאה ומ"ש מאה בדרבנן מרובא בדאו' ע"ש שהאריך, ולפענ"ד לק"מ דאמרי' בשבת ק"ד ע"ב כתב אות אחת בטבריא ואחת בצפורי חייב כתיבה היא אלא שמחוסר קריבה ופריך והתנן כתב על שני כותלי הבית וכו' פטור ומשני התם מחוסר מעשה דקריבה הכא לא מחוסר מעשה דקריבה ופירש"י מחוסר מעשה דקריבה אינו מקרבן אלא ע"י קציצה המפסיק ביניהם וכי קאמר ר' אמי כגון וכו' ואתה יכול לקרבן שלא במעשה אלא קריבה בעלמא ע"ש ועיין תוס' ב"ק ע"ו ע"ב ד"ה כל ולפ"ז הכא נמי אומר בתערובת יבש ביבש חד בתרי אפי' של שלשה אנשים בשלש בתים שפיר בטל ברוב כיון דכולן בכלל ספק ואלו היו סמוכין ומוקפין הי' בטל עכשיו נמי בטל דמחוסר קריבה לאו כמחוסר מעשה דמי אבל שם בתרומות במחובר א"א לקרבן ומחוסר מעשה תלישה בזה שפיר אינו מצטרף לבטל ודוק בלשון תוי"ט דכתב דסתם בתלוש ראויין הן להתערב ולא כתב שעומדין או סופן להתערב משום דלא בעי' אלא ראוי להתערב משא"כ במחובר אין ראוי להצטרף ולק"מ:
ולפ"ז בנ"ד שפיר בטילה האוזא הטרפה ברוב הכשרות מן התורה אלא דאם בשעה שנולד הספק כבר נמרטו הנוצות מן האוזות א"כ לפי מה שהעלה רמ"א סי' ק"א ס"ג הוי חתיכה הראוי להתכבד ואינה בטילה מדרבנן אבל אם יש ספק אם נמרטו או לא כיון דתרנגולת בנוצתה לא הוי ראוי להתכבד ובטלה אפי' הסירו הנוצה אחר כך כמבואר שם אזלי' לקולא כמ"ש רמ"א שם בס"א ועיין טו"ז וש"ך שם' ובזה יבא שלום ינוח על ראשו כנפש החותם בברכת התורה:
עמרם הק' בלוהם בק"ק הנ"ל