אור ברסלב

בית שערים יורה דעה חלק א· רבי עמרם בלום

תשובה קפג

תשובה קפב

שיל"ת ב' איפאלא ג' שופטים תרנ"ד לפ"ק

כצאת השנה, יפרח כשושנה, אהובי תלמידי הרבני החו"ב כמו"ה זישא נ"י פר"מ בק"ק נירעדיהאז:

מכתבך בא הנה בזמנו והי' לי שן בייסורים קשים והייתי מן הלמדין ואין משיבין ועתה כי נוח לי תלי"ת באתי להשיבך תשובה מאהבה, ותחלת פיך בשאלה שלשו פשטידא ביין ואח"כ נודע שהי' יי"נ ועלה בדעתך להתיר למאי דקיי"ל ביו"ד סי' קל"ד דסתם יינם בטל בס':

תמהני עליך הרי אפי' ביי"נ גמור אינו אוסר במשהו אלא במינו אבל במין בשאינו מינו הוא בנו"ט כמבואר סי' הנ"ל ס"ג וכאן הוא מבשא"מ ודאי בטל, ושוב כתבת לדמות זה למ"ש ביו"ד סי' ק"ב ס"א בהג"ה מיהו אם ליבנה בה המאכל או נתנו בקדרה לתקן הקדרה כגון שמלאוה בתרנגולת אינה בטילה וא"כ גם כאן היין שלשין בו עומד במקום המים ודמי למים ומלח לגבי עיסה לענין תחומין ולא בטל ואך הנך נבוך דמטו"ז שם נראה דלא בטל משום דעביד לתקן המאכל וזה כתי' תוס' סו"פ משילין אבל הש"ך כתב הטעם משום דלחזותא עביד וחזותא לא בטיל ומשמע לדידי' שאין הטעם משום דעביד לתקן הוא המאכל ואפשר דגם הש"ך ס"ל כטו"ז וחדא מתרי טעמי נקט אמנם במג"א סי' תקי"ג סק"ז כתב דוקא היכא דלחזותא עביד לא בטיל אבל בלי חזותא אעפ"י שבא לתקן הקדרה כגון מים ומלח בעיסה בטל ונסתייע מש"ך הנ"ל עיין מחה"ש שם ולפ"ז כאן ביין דליכא חזותא בטל שפיר ואין לדחות ממ"ש הטו"ז סי' צ"ח סקי"א לענין שומן דבטל כיון דלא הוי דבר חריף אף דלטעמי' עביד דהתם לאו מטעם הנ"ל אתי עלה כי אם מטעם דלטעמי' עבידי ואולם אם נאמר דסברא דלתקן המאכל דלא בטל הוא כמ"ש מג"א סי' תמ"ב בשם תשובת רשב"א דמשקים הנעשים מחומץ יין ודבש אסורים משום שעיקרו כך אינו בטל כענין ד' מיני מדינה א"כ אפשר שהיין שלשין בו עיסה לא מקרי עיקרו כך כיון דאסור ללוש במים או בד"א:

ואני טרם אענה אעוררך במ"ש שהמג"א סי' תקי"ג נסתייע מדברי הש"ך לא כן הוא ואדרבה דברי הש"ך הם כנגדו דמג"א ס"ל דתרתי בעי' עביד לחזותא ולטעמי' והש"ך סי' ק"ב ס"ל דבחד סגי או בחזותא עיין בשפ"ד סק"ה או בעביד לטעמי' וכן הבין המחה"ש סי' תקי"ג ע"ש:

ועתה אכתוב מה שנראה לפענ"ד בזה ואקדים דאחרונים תמהו על רשב"א שהביא מג"א סי' תמ"ב הנ"ל דכל שעיקרו כך אינו בטל א"כ מה פריך בביצה ל"ח וליבטלו מים ומלח לגבי עיסה הא כל שעיקרו כך אינו בטל, ולפענ"ד עפ"מ שהסברתי תי' שני שבתוס' ביצה ט"ל ד"ה משום שכתבו דכיון דהעיסה אינה נלושה אלא ע"י המים והקדרה נתקנה בשביל התבלין א"כ כשעירב זה בזה הוי כאלו הוא מין אחד ע"ש וכן כתב הר"ן בנדרים נ"ב דשאני מים ומלח כיון דעיסה לא מתעבדא אלא בהו כמב"מ דמי ע"ש ודבריהם צריכין תבלין ונ"ל עפמ"ש בעה"מ פסחים ר"פ א"ע וז"ל ויש להשיב ולהפריש בין טעם לטעם שכל הערובי' השנויים במשנתינו אעפ"י שהן עשויים לטעם טעמם משתנה ע"י העירוב לטעם אחר שאין טעם האי' שהוא הדגן נראה בעירוב אלא שהוא מסייעו לתת לו טעם חדש וטעם זה שהוא מחדש בעירובו גרם לו להתבער בפסח ולעבור עליו באזהרה ואינו מתבטל ככל האי' שבתורה לפי שהדגן הוא יסוד אחד מיסודות המינים השנויים במשנתינו אבל טעם הראשון אינו ניכר בו ברוב הטעמים וכו' והיינו דחשבי להו לכולהו ערובי דמתני' בהמל"א ולא חשבי' להו בטע"כ וכו' ע"ש דבריו כי נעמו וזה סברת תוס' ור"ן דמים ומלח וקמח נעשה עיסה ואין כאן לא טעם הראשון ולא שם הראשון רק שאלו הג' מינים מחדשי' טעם חדש ושם חדש עיסה ושפיר הוי כמב"מ בין בשמא בין בטעמא ואינו בטל בדשיל"מ וא"ש [ע"ל סס"י קע"ה]:

ואמנם מבואר מדברי בעה"מ הנ"ל דהיכא דמחדש טעם חדש ואין טעם הראשון ניכר דל"ש בזה טע"כ אלא דמ"מ כתב רשב"א בתשו' שהביא מג"א סי' תמ"ב דכל שעיקרו כך אינו בטל כענין ד' מיני מדינה דכיון שהוא גורם טעם חדש זה א"א לומר דהוי כמי שאינו ולכן אינו בטל דהוי כמו דבר המעמיד שאינו בטל, ולפ"ז למ"ש מג"א סי' תמ"ב סק"ט בשם או"ה דדבר המעמיד מה"ת בטל אלא מדרבנן אסור גם דבר שעיקרו כך אינו אסור אלא מדרבנן וכמ"ש מג"א בסק"א בדעת רשב"א דס"ל מדאורייתא שרי ומדרבנן אסור, אלא דמדברי מג"א נראה דוקא בליכא כבכא"פ הוי מדרבנן אבל באיכא כבכא"פ הוי מה"ת שהרי כתב כן ליישב קושיתו דהא בגמ' מוקי דכותח הבבלי מיירי שיש בו כבא"פ וכו' אבל לפענ"ד דוקא גבי חמץ דהיינו כותח הבבלי הוי כבא"פ מה"ת דמרבי' מכל עירובו דכה"ג שמחדש בו טעם חדש אסור מה"ת אבל בשאר איסורי' אפי' איכא כבא"פ מ"מ הוי רק גורם ומעמיד ובטל מה"ת ורק מדרבנן אסור, ובזה מיושב סתירת הטור שעמדו עליו אחרונים עיין במחה"ש דכאן משמע דס"ל דדבר המעמיד מה"ת אינו בטל וביו"ד סי' פ"ז משמע דס"ל דדבר המעמיד בטל ככל אי' ולפמ"ש א"ש דדוקא גבי חמץ ס"ל דאינו בטל מה"ת כד' מיני מדינה דאיתרבאי מכל:

אלא דקשי' נהי דעיקרו כך מ"מ כיון דלא הוי רק מעמיד וגורם והרי לא האי' לחוד גורם טעם חדש זה רק גם היתרים גורמין א"כ הוי זוז"ג דקי"ל מותר אבל לא קשה מידי דכבר כתבו תוס' בע"ז מ"ח ד"ה ורבנן דהיכא דאין הגורמי' שווין זוז"ג אסור וה"נ אין הגורמים שווין ושפיר אוסר הרשב"א אלא דהר"ן בע"ז שם כתב דלפי המסקנא שם אפי' אין הגורמין שווין נמי זוז"ג מותר אבל הרמב"ן ותוס' ס"ל דגם במסקנא נשאר האי סברא וי"ל הרשב"א כוותייהו ס"ל מיהו בש"ג שם העלה דהיכא דאין הגורמין שווין אזלי' בתר עיקר הגורם ולפ"ז א"ש בהאי דרשב"א הגורמי' הם הדבש והחומץ ואין הגורמין שווין לכן ס"ל דאסור אבל בהאי דמים ומלח לגבי עיסה שהקמח הוא עיקר הגורם וכיון דאין הגורמי' שוין אזלי' בתר עיקר הגורם פריך שפיר וליבטלו מים ומלח לגבי עיסה וא"ש:

ואולי י"ל דבהכי פליגי רבא ור"א שם בביצה דרבא ס"ן דהיכא דאין הגורמין שווין אסור ולהכי משני תבליל לטעמא עבידי וטעמא לא בטל והיינו כדעת הרשב"א אבל ר"א ס"ל דאפי' אין הגורמין שוין זוז"ג מותר ולהכי אתי עלה משום דהוי כמב"מ ודשיל"מ אינו בטל אבל אם אינו דשיל"מ שפיר בטל:

ולפי דברינו מ"ש טו"ז סי' ק"ב סק"ו ואין לטעות מכח זה לענין מה דאמרי' בהרבה דוכתי חד בתרי בטל מה"ת במינו ובאינו מינו צריך ס' מה"ת ולומר דגם שם הוי מב"מ במידי דמתקן הקדרה כמו כאן דשם תלוי בטעם כיון שנו"ט באינו מינו והאי נו"ט בקדרה ממילא יש לו שם חומרא דאינו מינו ע"ש, ולפמ"ש בשם בעה"מ היכא דאין טעם הראשון ניכר אלא שמחדש טעם חדש שפיר ל"ש בי' טע"כ ובטל מה"ת כמ"ש בעה"מ ורק מדרבנן לא בטל אלא די"ל דטו"ז קאי בביצה שנותן לתקן המאכל דכל זמן דליכא ס' טעם הראשון נרגש והוי שפיר טע"כ אלא ביש ס' אין טעם הראשון נרגש ומ"מ משנה טעם הקדירה לטעם אחר מקדמת דנא ומתקנו לכן הוי כמב"מ ואינו בטל בדשיל"מ:

ובזה יובנו דברי טו"ז בסי' צ"ח דמסיק דוקא דבר חריף דעביד לטעמי' לא בטול ולא שומן משום דדבר חריף משנה טעם הקדרה לטעם חדש אף שאינו נרגש טעם הראשון של הדבר חריף אבל שומן אינו משנה טעם הקדרה לטעם חדש לכן כל שאינו נרגש בו טעם הראשון של השומן מותר:

ובהכי מיושב קושי' מג"א סי' שצ"ז בסתירת המחבר שפסק שם סי"ב האשה ששאלה מחברתה מים ומלח לעיסתה ותבלין לקדירתה ביו"ט הרי העיסה והתבשיל כרגלי שתיהן וכתב מג"א סק"ט ול"א דליבטל מים ומלח בעיסה דכיון שבא לתקן העיסה הו"ל כמב"מ ולא בטל בדשיל"מ עיין סי' תקי"ג וכתב דג"מ דכוונתו דשם בסק"ז מבואר דדוקא ביצה דעביד לטעמא וחזותא לא בטיל אבל מים ומלח בעיסה בטלים ולפ"ז דין זה סותר לדברי ב"י שם ולפמ"ש לק"מ דוקא ביצה אף שהוא לתקן הקדרה מ"מ אינו מוליד בה טעם חדש לכן בעי' דוקא לטעמי' וחזותא אבל מים ומלח בעיסה שנתחדש בה טעם חדש ודאי הוי כמב"מ ואינו בטל בדשיל"מ אף שאינו ניתנו לחזותא וכן תבלין בקדרה מוליד טעם חדש אינו בטל אפי' בלי חזותא ולק"מ, ומג"א שכתב בסי' תקי"ג משמע דאם אינו ניכר במראה אלא בטעם בטל אעפ"י שבא לתקן הקדרה כגון מים ומלח בעיסה בטל כמ"ש ב"י בשם תה"ד שדייק כן מראב"י במחכ"ת מחילת אלף לא דק בזה דלא נזכר כלל בב"י שם בשם תה"ד מים ומלח בעיסה רק על לבנו בביצה קאי ע"ש דוק ותשכח:

ועכ"פ בנידון שלך אפי' הוי מב"מ סתם יינם בטל בס' אפי' יין ביין כמבואר סי' קל"ד וגם אין עיקרו כך ולא ניתן שם לתקן רק לוקחי' יין תחת מים לצאת ידי ספק אם צריך נט"י וגם אין כאן חזותא וגם אינו דבר חריף ועיקר הגורם הוא הקמח בעיסה ודאי בטל הוא בס' ושרי:

ומה שהארכת בפ"י דתרומות מ"א ומ"ז ומ"י אין צריך לכתוב קושיתך אבל במ"א לדעת הר"ש מיירי בצונן גמור בלי כבישה ע"ש בר"ש ותראה שכן הוא ובמ"ז מיירי בכבישה ופי' הר"ש שכבשן במלח ומתקיימן ע"ש וכן במשנה י' מיירי בכבישה ולדעת הרמב"ם לפי מה שנראה מדבריו פט"ו מתרומות ה"ז וה"ח משנה א' מיירי ברותח ואפשר אפי' נתבשל עם הבצל ע"ש ומ"ז ומ"י מיירי להדי' בכבישה וא"כ אין ענין מ"א כלל למ"ז ומ"י לשני הפירושי' ובטלי קושייתך ועיין נובי"ק יו"ד סי' כ"ו ותמצא נחת בענין כבוש כמבושל:

ומה שעמדת על דברי פלתי סי' צ"ח אות י"א שכתב ואם נפלו חלב בהמה וחלב חי' לתוך התבשיל אם שווין בשמם ובטעמם פשיטא דמצטרפין לאסור קדרה וכו' מיהו אם שווין בטעמם ואין שווין בשמם כי לחלב בהמה ולחלב חי' שם מיוחד וכו' ופליאה בעיניך הרי חלב חי' מותר) פשוט דאין כוונתו דשניהם אסורי' משום חלב אלא דאסורי' משום אי' אחר נבלה או טרפה ע"ז ועיה"נ או שור הנסקל וכדומה או חלב בהמה משום חלב וחלב חי' משום אי' אחר הנ"ל אם אין הפי' שנים וג' שמות אסורים עיין רש"י ותוס' ע"ז ס"ו ולא נקט חלב חי' וחלב בהמה משום האי' אלא משום שיווי בשמא וטעמא ואולי אינו כלל חֵלב רק חָלב ואין כאן תמי' כלל, ובזה הנני חותם בברכת השנים לחיים טובים ארוכים ומתוקנים כנפשך ונפש רבך אוהבך דוש"ת:

עמרם הק' בלוהם בק"ק הנ"ל

תוכן העניינים

בית שערים יורה דעה חלק א

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה