אור ברסלב

בית שערים יורה דעה חלק א· רבי עמרם בלום

תשובה קפב

תשובה קפא

עוד להגאון הנ"ל נר"ו

מכתבו הנעים הגיעני בזמנו אך סיבות שונות מנעוני מהשיב עד היום ואשר תפסני עמ"ש [בתשו' הנ"ל] דבלוע הנבלע בקדרה לא מקרי טעם עומד בפ"ע והבאתי ראי' דריטב"א כתב גם גיעולי עכו"ם וזה בלוע בכלי ומ"מ נקרא טע"כ ותמה פר"מ בגיעולי עכו"ם אין אנו דנין על בלוע בקדרה רק על המאכל שיבשל בתוכו וזה בלוע במאכל שפיר הוי טע"כ אבל במו"ש אנו דנין על בלוע בתוך הכלי שנעשה נותר ומחויב לבערו וזה עומד לעצמו, תפס מרובה תפס לפי שאני כתבתי מעט בקוצר אמרים אבל כונתי הי' כי לא עלה על דעתי שיסבור מעלתו דאם טע"כ בבלוע במאכל לאו דאו' ואם מבשל בכלי קדשים הטעם הנפלט מן הכלי לתוך המאכל הוי כמאן דליתא כי הוא רק טעם ואינו כעיקר ואין זה נותר כלל שיהי' מ"מ כלי מתכות טעון מריקה ושטיפה וכ"ח שבירה משום ביעור נותר מדופני הכלי שכל זמן שהוא בדופני הכלי הרי הוא כמבוער כמ"ש מג"א רס"י תנ"א בשם ראב"ן גבי חמץ הגם שיש לחלק בין חמץ לנותר ועיין תה"ד סי' קפ"ג דמדמי בלוע בכלי לטומאה וטהרה בלועה רק כיון שאפשר להוציא הבלע ע"י בישול אינו כמבוער רק כמונח בקופסא ועי' חת"ס יו"ד סי' קי"ד והתינח אם בלוע במאכל טע"כ דאו' אבל אם בלוע במאכל טע"כ לאו דאורייתא א"כ כשמצאו בלעו אינו נותר והוי כמאן דליתא מ"מ כל זמן שבלוע בכלי הוי כמבוער ואמאי צריך מריקה ושטיפה ושבירה בכ"ח ועיין רמב"ן בחומש פ' בהר שכתב אבל הטעם כיון שנבלע מתחלה מבוער הוא ע"ש:

ואפי' לדעת הר"ן שלהי ע"ז דאף דלינת לילה פוגמת מ"מ כיון שאינו פוגם בדופני הקדרה רק בתבשיל הבא אחריו הצריכה תורה ביעור ולא אמרי' דבדופני הכלי הוי כמבוער כיון שאם יוציא בלעו יהי' נוטלפ"ג ע"ש ז"א דשאני התם לבתר דאמרי' טע"כ דאו' א"כ כשמוציא בלעו הרי הוא בעין רק שבאכילה מותר משום שאינו נהנה מן האי' וכמ"ש הר"ן ע"ז ס"ז וגם א"י לחול עליו שם נותר כשהוא פגום אבל מ"מ כיון דכשמוציא בלע הרי הוא בעולם רק שהוא פגום וא"כ בדופני הכלי אינו כמבוער מן העולם וכיון שאז אינו פגום שפיר יכול לחול עליו שם נותר אבל אי טע"כ לאו דאו' וחד בתרי בטל א"כ כשמצאו בלעו הוי כמאן דליתא ומבוער מן העולם אז מודה הר"ן דגם בדופני הכלי הוא כמבוער, וכ"מ מריטב"א שלהי ע"ז ד"ה ר"א שכתב ולא אמרו היתרא בלע אלא בקדשים דבשעה שבלע לא הי' נאסר כלל דאי' משום נותר הוא והאי שעתא אכתי לא הי' נותר וכו' ואחר שנבלע נעשה נותר והאי שעתא אין אי' נותר ראוי לחול אלא על מה שראוי לפלוט ע"י הגעלה שהוא בלועה גדולה שיהא בה נתינת טעם וכשהגעיל אעפ"י שנשאר בה מעט שאינו נפלט אלא ע"י האור אותו מעט שנשאר אינו אוסר וכו' מבואר כמ"ש דכל זמן שבלוע בכלי הוי כמבוער וכשפולט מתבטל אינו חל עליו שם נותר כלל:

ולכן חשבתי בכוונתו לפמ"ש ריטב"א בחולין צ"ח הפרש בין טע"כ להמל"א דטע"כ הוא בשאין שם ממשות איסור רק טעמו והמל"א הוא שם ממשו של אי' מעורב ונבלל יפה בהיתר ונעשה גוף אחד וכתב שם שגם בנפל ממשו של איסור ונימוח מקרי טע"כ ע"ש ומדאמר דהיתר מצטרף לאי' הוא באי' מעורב בהיתר ונעשה גוף א' וזה אפילו טע"כ לאו דאו' פירשתי כוונתו דאף שגם אם נתערב ממשו של אי' ונימוח מקרי טע"כ היינו דוקא בנבלע בחתיכה של היתר דאז אין כאן בחתיכה ממשותו של אי' אבל אם נתערב ממשותו של אי' שנימוח לח בלח זה אסור אפי' טע"כ דרבנן ובזה שייך המל"א ולהכי כתב פר"מ דלריטב"א כל שהטעם עומד בפ"ע וא"כ הטעם הבלוע בכלי שעומד בפ"ע הוי עיקר ולכן כשמבשל אח"כ בלח הוי כלח בלח המעורב ואסור אפי' אי טע"כ לאו דאו' ועיין באשר"י שלהי ע"ז דבלח בלח המעורב ל"ש לומר מבלע בלע מפלט לא פלט דאינו נפרד זה מזה ע"ש וא"כ כגוף אחד הוי ואסור אפי' טע"כ לאו דאו' ושפיר צריך מו"ש ושבירה בכ"ח וע"ז שפיר השבתי שהרי הריטב"א כתב שגם ג"ע הוי טע"כ ואי נימא דבלוע בכלי הוי כמונח בקופסא בעין והוי עיקר א"כ הגעלה דהוא כשמשתמש בלח היכי משכחת לה דהוי טע"כ דהא נתערב עיקר אי' לח בלח וזה אסור אפי' טע"כ לאו דאו' אע"כ שגם בלוע בכלי מקרי טע"כ ולזה נתכוונתי מתחלה אלא שקצרתי במובן ועדיין אני עומד בדיבורי:

ואמנם בגוף הדבר שפשוט אצלו דלריטב"א חולין קי"ב דכל זמן שהטעם בעין אסור מקרא דהטמאי' אף אי טע"כ דרבנן גבי בלוע בכלי חשוב כבעין רק בלוע באוכל מקרי טע"כ מסתפקא לי טובא והרי אמרי' בע"ז ע"ו בעידנא דקא פליט לא איתי' לאיסורא בעין ופירש"י שבתוך דופני הכלי הי' בלוע ומעולם לא הוכר איסורו ע"ש אלמא דזה מקרי ליתא לאי' בעיני' רק בלוע וא"כ א"א ללמוד מהטמאים והוי רק טעם בלא ממשות ואי טע"כ לאו דאו' שרי, ואדרבה מדברי ראב"ן שהביא מג"א רס"י תנ"א משמע להיפך דטפי עקרי' בלוע ואינו בעין בנבלע בקדרה מן בלוע במאכל שהרי כתב ול"ד לחמץ שנתערב שאסור להשהותו דהתם נראה הוא אלא שאינו ניכר אבל בלוע בכלי אינו נראה ומצוי הגם שיש לדחוק דגבי נראה ומצוי הוא טפי בכלי מבאוכל ומ"מ נקרא בכלי בעין טפי מבאוכל אבל לא מסתבר:

אבל מצאתי סעד לסברתו בדברי האחרונים ביו"ד סי' צ"ט דהא דעצמות מצטרפין לבטל האי' דדעת קצת פוסקים דרק משום שיש בהם לחלוחית מצטרפין לבטל אבל קדרת היתר אינה מצטרפת לבטל אף שהאי' מתפשט שם משום דהוי כמונח בקופסא ואפי' להנך דסוברי' דגם באין בהם לחלוחית מצטרפין לבטל וחרס חדש שבקדרה נמי מצטרף לבטל וכן קליפי ביצים והא דאין קדרת היתר מצטרפת לבטל היינו משום דשבע מלבלוע וחדשה משום לא פלוג או לפי שבחוץ מגולה ורק בפנים יש רוטב אינו מתחלק בשוה מ"מ טעמם משום שהטעם מתחלק בשוה וכיון שנבלע בכלי פחות מס' דהוא רק משהו אין בו כח לצאת אבל בנבלע הרבה שפיר הוי כמונח בקופסא עיין פמג"ד במשב"ז שם ועיין אלי' רבה או"ח תמ"ז אות א' שמחלק דוקא בלועה באוכל אין כח במשהו לצאת משא"כ בכלי וזה סעד לסברתו דכלי מקרי בעין:

אך מ"מ אין קיום לתירוצו דאכתי תקשי הא מוכח טע"כ דאו' מדהצריך רחמנא שבירה לכ"ח ואמאי נגעלנו קודם שנעשה נותר ואף שאינו יוצא מידי דפיו מ"מ פולט ובולע מן המים ועיין טו"ז סי' צ"ג סק"ב מ"ש על דברי ר"י הלבן וא"כ יהי' הבליעה קדשים נבלע גם במים וכיון דנבלע במשקה שוב אי טע"כ לאו דאו' אינו נותר ועיין תוס' זבחים צ"ז ד"ה ממתין אי עביד מו"ש קודם שנעשה נותר או לא אבל אפי' אי אמרי' דמותר לעשות אחר שנעשה נותר מ"מ מותר לעשות גם קודם לכן ואמאי כ"ח ישבר ודוחק לומר דמיד שמבשל בה פעם ראשון שבע לבלוע ואם יבשל בה מים אח"כ אינו פולט רק מעט וא"כ הבלוע רבה על המים הנבלעים ולא מקרי טע"כ והוי כבעין כמ"ש ריטב"א בחולין צ"ח דזה דוחק, ועוד דל"ל מו"ש בכלי מתכות ואמרי' בזבחים צ"ו ע"ב במים ולא ביין וכתבו ראשונים משום דיין אינו מפליט כמים ומה בכך יגעלנו ביין קודם שנעשה נותר והוי רק טע"כ ואינו נעשה נותר, ויותר קשה דמעיקרא דדינא פרכא שהרי מבשל הבשר במים הרבה כדרך בישול דלהכי מהני מו"ש ולא בעי ליבון לפי הס"ד בע"ז ע"ו וגם לפי המסקנא דשם גם בתשמישו ע"י האור סגי בהגעלה מ"מ האמת שדרך בישול כן והרי המים אינן נעשי' נותר רק טעם הבשר והרי טעם הבשר נבלע במים ואי טע"כ לאו דאו' אינו נעשה נותר כלל אף שהוא בכלי כמונח בקופסא מ"מ גם בקופסא מונח נבלע במים אע"כ דטע"כ דאו' וזה תשובה גדולה על דבריו:

ועוד אני אומר דבר חדש דהא דכתב הריטב"א דכשהטעם עומד בפ"ע אסור אפי' אי טע"כ דרבנן היינו משום דילפי' לי' מן הטמאים לאסור צירן ורוטבן כמבואר בדבריו שם חולין קי"ב ולפ"ז ה"ד אם בשעה שיצא ממנו הי' עיקרו נאסר אבל כאן בשעה שפלטו רוטבן לא הי' הבשר נותר ליכא למילף מהטמאים שיהי' הרוטב נעשה נותר ויחול עליו איסור חדש:

וראי' ברורה לזה שהרי בכורות וי"ו פריך ל"ל גמל גמל לרבנן ואת הגמל לר"ש ת"ל מהטמאים לאסור צירן ורוטבן והנה זה פשוט דמגמל גמל ואת הגמל לא ילפי' רק דכל היוצא מן הטמא טמא וא"כ צריך להיות טמא בשעה שיוצא ממנו וא"כ שפיר אצטריך הטמאים דאפי' אם בשעה שיוצא הוא היתר אפשר שיעשה אח"כ אי' כמו בנותר הנ"ל וכ"ת דקושית הגמ' הי' לכתוב הטמאים ולא ליבעי גמל גמל ז"א דאי לאו דכתיב גמל גמל הו"א דהטמאים הוא רק בטמא שיוצא ממנו אבל כיון דכתיב גמל גמל לרבות היוצא מן הטמא טמא מוקמי' הטמאי' דאפי' אם בשעה שיוצא ממנו טהור נמי טמא אחר כך כמו בנותר הנ"ל וכדאמרינן פרק קמא דקידושין גבי תושב ושכיר אלא על כרחך דפשיטא לי' להש"ס דגם אי ילפינן מהטמאים אינו אסור אלא אם בא מדבר האסור בשעה שיוצא ממנו ומשום דכל היוצא מן הטמא טמא אבל אם בא מדבר שטהור בשעה שיוצא ממנו לא יכול לחול עליו שם איסור אחר כך דכל היוצא מן הטהור טהור ובזה אצא בטהרה וד' יטהר לבבינו לעבדו באמת ובתמים בטוב ובנעימים ויאיר עינינו בתורתו כנפשו ונפש ידידו נאמנו מחותנו הדוש"ת באהבה רבה:

עמרם הק' בלוהם בק"ק הנ"ל

תוכן העניינים

בית שערים יורה דעה חלק א

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה