בית שערים יורה דעה חלק א· רבי עמרם בלום
תשובה קעח
ע"ד הוראה חדשה שמצא בהגהות מהרש"ש של ש"ס ווילנא מגילה ג' דאם נפל אי' בקדרה בפסח ונתבטל בששים ואח"כ נפל לתוכה חמץ ויש ששים כנגדו בטל ג"כ מטעם דא דאמרי' בזבחים ל"ב ע"ב הואיל והותר לצרעתו הותר לקריו ע"ש ה"נ הואיל ואשתרי לענין אי' אחר אשתרי נמי לענין חמץ בפסח:
האמת אגיד כי אני שונא חדשות ודברים המופלאים בנוים על דברים ודמיונות רחוקים ואך למען אהבתו אש אשעשע קצת בד"ת הנה הטו"א במגילה שם הק' אהא דקאמר ולאחותו מה ת"ל וכו' דלמא חד קרא צריך לכהן ונזיר שלא יטמא לקרובים דהו"א הואיל והותר לו טומאת קרובים לכהונתו הותר נמי לנזירתו וכדאמרינן בהאי דזבחים הנ"ל הואיל והותר לצרעתו הותר נמי לקריו, ולפענ"ד נראה לחלק דבשלמא התם לא משכחת ביאה במקצת לבהונות רק במצורע והא לא כתיב בשום מקום דטבול יום דבעל קרי אסור לבהונות דא"כ לא הי' אפשר לומר הואיל ואשתרי לצרעתו אישתרי לקריו רק אסור ביאה במקצת שלא לבהונות אבל לבהונות אמרי' כמו דשריא תורה ביאה במקצת של מצורע ה"ה דשריא לבהונות כל ביאה במקצת של טבול יום אבל הכא כיון דאסרה תורה בהדיא טומאת קרובים לנזיר ולכהן שריא טומאת קרובים ל"ל כמו דשריא לכהן שריא נמי לנזיר כיון דמשכחת אי' טומאת נזיר לקרובים באינו כהן:
אלא דמטומאת מתים וזיבה נדחה לכאורה מ"ש דגם שם משכחת צבור טמאי זיבה לחוד מ"מ י"ל דזיבה בצבור לא נאסר בהדיא רק שלא הותר אבל אם היו מתחלה טמאי מתים הואיל ואשתרי אשתרי אבל טומאת נזיר לקרובים שנאסר בהדיא ל"ש הואיל ואשתרי, ועוד י"ל דמטומאת מתים וזיבה לק"מ דהתם שם אחד של טומאה והכא כהן ונזיר שתי שמות וכמ"ש תוס' יבמות דף ז' בתירוצו ומה שהק' טו"א הלא לסתמא דגמרא ביבמות ז' בנשא מת ומת אפי' בשתי שמות אמרי' אשתרי י"ל דהיינו דוקא בשוין אבל מקילתא לחומרא לא ואף דהוכיח טו"א דאפילו מקילתא לחמירתא היינו בשם אחד אבל לא בשתי שמות:
וגם נראה דהרי אי ילפינן עדל"ת מכלאים בציצית דחי אפי' תרי לאוי ועיין תוס' יבמות ג' ד"ה ל"ת וא"כ כיון דאי לאו עליה הו"א דעשה דיבום דוחה מטעם עדל"ת אפי' שני איסורים אלא דאין אומרים כן כמ"ש תוס' שם דשאני א"א דמצותו בכך לכן שפיר אמרינן כיון דאשתרי אשתרי דנגד זה הוי כשם אחד אבל בכבוד בריות דקרובים שפיר יש לומר נהי דאשתרי לאו אחד שני לאוין לאו אשתרי וכפרש"י:
ועוד נ"ל דיש חילוק אם השני איסורים הן מצד דבר הנאסר אמרינן אישתרי אבל אם הוא מצד הגברא ל"ש אישתרי דמעיקרא הי' כהן ולא נזיר ועתה הוא נזיר ונעשה כבריה חדשה ולדידי' לא אשתרי כלל כמו כהן הדיוט שמותר באלמנה ונעשה כה"ג דלא אמרינן אישתרי רק באירס כשהי' כהן הדיוט ונתמנה לכה"ג ביבמות ס"א ע"א:
והטו"א רצה לתרץ דמקילא לחמירתא לא אמרינן הואיל ואישתרי והק' ע"ז מנזיר מ"ו דס"ל דנזיר וכה"ג יטמא נזיר שאינו קדושת עולם ואל יטמא כהן שהוא קדושת עולם אלמא כהן חמיר יעיי"ש, ולק"מ דודאי אי גרסינן התם בדברי חכמים ואל יטמא כהן הדיוט א"כ מוכח מהתם דכהן חמיר אבל למאי דגרסינן התם ואל יטמא כה"ג א"כ שפיר י"ל דכהן הדיוט קיל מנזיר שמותר בטומאת קרובים משא"כ נזיר ונהי דכה"ג חמיר מכזיר הלא בכה"ג נמי אסור טומאת קרובי' ול"ש הואיל ואשתרי אלא בכהן הדיו' והוא מקילא לחמירתא
ושוב ר"ל למאי דאמרינן ביבמות ז' דגם לעולא אם ראה קרי בליל ח' דאסור להכניס ידיו לבהונות משום שלא יצא לשעה שהוא ראוי להביא קרבן והכי חל אי' נזיר קודם שהותר אי' כהונה והק' הא משכחת שקיבל נזירות אחר שמת קרובו, ולפענ"ד כיון דהאי ברייתא דולאחותו ר"ע היא ור"ע ס"ל לה יטמא מצוה בזבחים ק' א"כ אין נזירות דמושבע ועומד מהר סיני הוא ואפי' את"ל דחל בכולל לבטל את המצוה היינו אם חל מעיקרא על דבר רשות אבל אם כבר המצוה עליו תחלה אינו חל כמ"ש אחרונים בהא דאם אומר שבועה שלא אוכל מצה והוא בליל פסח דאינו חל בכולל ועיין בנזיר דף ד':
ושוב תמה עמ"ש תוס' ביבמות הנ"ל לרבא דאמר ערוה גופא לא צריך קרא הא צריך בנשא מת ומת ואח"כ נשא חי דלא נימא הואיל ואישתרי אי' אשת אח אישתרי נמי שאר ערוה והק' הלא רבא ס"ל בזבחים הנ"ל דל"א אישתרי אלא גבי טומאת מת דדחויה בצבור אישתרי נמי טומאת זיבה אבל לא במצורע וה"נ אי' א"א הותרה בייבום ולפענ"ד לק"מ דמצורע ודאי הותרה דאינו מצוה להביא קרבנותיו ואינו מביא רק להכשירו בקדשים כדאמרי' בשבועות ואין כאן מה שידחה אי' ביאה במקצת א"כ ודאי הותרה אבל ביבום דאיכא מצוה שפיר י"ל דאיסור אשת אח רק הודחה מפני מצות ייבום ודוחה גם שאר איסור ערוה:
ומתוך דברים אלה ימצא חילוקים שאין ענין לנדון הנ"ל להא דהואיל ואישתרי אישתרי ובפרט דמקילתא לחומרתא ל"א הך הואיל וחמץ אינו בטל משום דחמיר דאית בי' כרת ולא בדילי מיני' כולה שתא כמ"ש מג"א רס"י תמ"ז וגם אית בי' ב"י וב"י ועיין תוס' רפ"ק דפסחים:
ועוד דל"א אישתרי אלא באשתרי מכלל אי' אבל בנידון דידן לא אשתרי באי' הראשון מכלל איסור כלל דכך דינו מתחלה שאינו אוסר יותר מששים, ועוד דרבא בזבחים שם לא ס"ל כלל האי סברא אלא אמרינן להאי אישתרי להא לא אשתרי ועיין רמב"ם פ"ג מביאה מקדש הח"י וכ"מ שם, [ועיין ב"ש או"ח סי' ר' ד"ה ובני באר רחובות בזה] והנני חותם בברכת התורה ולומדיה:
עמרם הק' בלוהם בק"ק הנ"ל