אור ברסלב

בית שערים יורה דעה חלק א· רבי עמרם בלום

תשובה קעד

תשובה קעג

שיל"ת יום ב' לסדר ואיש אל משפחתו תשובו הכת"ר לפ"ק פה מאדע תע"א:

ל"ג בעומר יגיע עת הזמר ויזכה לשתות מיין המשומר כבוד ש"ב ידי"נ אוהב דבוק מאח, הרב המאוה"ג חריף פיפיות תל תלפיות צדיק תמים במעלות בית חור"ו הארץ כש"ת מו"ה יעקב יחזקי' גרינוואלד נ"י אבדק"ק סערעדנע:

כתבך בא אלי בעתו ושמחתי בשלומך ואשר טוב עשית אין טוב אלא תורה שהקשית ע"ד הרי"ף פ' גיה"נ שכתב דאף דפת שאפאה עם הצלי בתנור הוי רק ריחא ומשהו עבדי לי' ובטיל מ"מ אסור למיכלי' בכותחא דהוי כמו דשיל"מ א"כ בחולין קי"ב דשרי לאוניחי כדא דכמכא אצל כדא דחלא משום דליתא לאיסורא בעינא וטעמא נמי לא יהיב כותח בחומץ וא"כ הוא מדין ביטול ולרי"ף הלא באמת אינו בטיל דהוי כמו דשיל"מ זה תורף קושייתך, ואני אוסיף להפליא כי בדעת הרי"ף אין פירוש אחר רק כמ"ש הר"ן בנדרים בפ' הנודר מן המבושל דהוי כמו היתר בהיתר וכבר נסתפק בחת"ס לטעם הר"ן אפשר דדשיל"מ מדאו' ל"ב וא"כ ודאי קושיתך חזקה:

אך נלע"ד ליישב דהנה מבואר בשו"ע יו"ד סימן צ"ה דאף בכדא דמילחא אם הניח ביחד עם כדא דכמכא מותר להשתמש במלח אח"כ ולא חיישינן שמא נפל מן כותח לתוכו ומזה נראה דאפי' בדיקה א"צ אם נפל לתוכו דאל"כ הי' צריך לומר אם נתן ממנו לתוך קדרה של בשר מותר כמובן, ואמת מריש הוי קשיא לי לפי סברת הרא"ש ריש חולין שכ' דאם רוב מצויין אצל שחיטה מומחין ואם שחט והלך לו מותר בדיעבד בלי בדיקה ממילא מותר לכתחלה למסור לו על סמך שיבדקנו אח"כ ע"ש מתק סברתו וא"כ הכא דבדיעבד מותר למלוח בשר עם המלח כשהונחו ביחד למה נאסר לכתחלה להניחם ביחד, אמנם אמרתי דהסברא הוא כך כמו דאמרינן שמא מת לא חיישינן שמא ימות חיישינן ועיין בתוס' קידושין מ"ה ע"ב ד"ה בפירוש מחלוקת ר"ת עם רבינו מנחם מיוני ובנוב"י חיו"ד סימן נ"ה ונ"ו לענין ווסתות וכבר חידש הרא"ה בבד"ה סברא זו וה"נ למלח הזה יש חזקת היתר ליתנו לתוך בשר ועיין בנקוה"כ וטו"ז סי' קכ"ז וברא"ש פג"ה בשם הראב"ד לענין ניקור הגיד וחלב ועיין ברשב"א יבמות בסוגי' דספק קרוב לו, ולפ"ז לכתחלה אסור להניחם ביחד שמא יפול לתוכו מכותח כמו דחיישינן שמא ימות אבל אם כבר הניחם וליחוש שמא נפל ויצא מחזקתו הוי כמו שמא מת דלא חיישינן, ועכ"פ הא דמותר אח"כ לבשל עם בשר אינו בתורת ביטול רק משום דתלינן שלא נפל מן הכותח לתוכו כלל וע"כ קושייתך קאי לכתחלה איך שרי להניחם ביחד דלמא יפול לתוכו ולא יתבטל כי הוא היתר בהיתר ואח"כ יבשלנו בבשר וע"ז אני אומר דגם מבלעדי הרי"ף קשה איך שרי להניחם ביחד על סמך שיתבטלו בתוך החלב הלא הוי כמבטל אי' לכתחלה:

אמנם לענד"נ כי זה ימים רבים נתקשיתי לפי דברי הר"ן בחולין פג"ה בשם הרא"ה דאם נתערב יבש ביבש מב"מ דמדאורייתא ברובא בטל בין ביבש בין בלח אלא דרבנן החמירו בלח שיהי' בששים מ"מ מותר להוסיף עליהם עד ששים קודם שיבשלם ואין כאן מבטל אי' לכתחלה כיון שעתה הוא היתר ואינו רק מונע שלא יחול עליו אי' א"כ קדרה שבישל בה בשר לא יבשל בה חלב אמאי הלא בישול בב"ח אין כאן אם אינו נותן טעם כי דרך בישול אסרה תורה וגם משום מבטל אי' לכתחלה אין כאן לפי דברי הרא"ה הנ"ל כיון שאינו רק מונע שלא יחול האי' ואולם שם אמרתי דחיישינן דלמא אין כאן סמ"ך ויש בישול בב"ח והארכתי שם ליישב קושי' התוס' ואמנם השתא הכא קשיא לי למה נאסר כדא דמילחא ומה בכך שיפול מן הכותח לתוכו הלא כמו דאמרינן גבי חלא שבודאי יתבטל בתוכו שהוא רק דבר מועט ועיין בריטב"א שם כן יהי' בודאי סמ"ך בקדרה של בשר נגד הכותח שבמלח וא"כ משום בישול בב"ח אין כאן וגם משום מבטל אי' אין כאן כיון שאנו מונעין רק האי' מלחול, ואמנם נ"ל דודאי לאי' אכילה ודאי לא נקרא מבטל אי' לכתחלה שאנו מונעין רק האי' מלחול אבל לענין אי' בישול הלא יש כאן אי' שתורה אסרה לבשל בב"ח ועל החלב בפ"ע שם איסור ליתנה לתוך בשר ורק נתיר אותה משום שנתבטל ונגד אי' בישול שפיר מיקרי מבטל איסור לכתחלה אבל גבי כדא דחלא שיהי' בטל בתוך החלא אין כאן שום אי' כלל כקושי' הנ"ל ואי משום שאנו מבטלין אי' לכתחלה לענין אי' בישול וכתירוץ הנ"ל דא בורכא דהא לענין אי' בישול שפיר מקרי אי' בהיתר ולא היתר בהיתר ושפיר בטל ואי דא"כ הוא מבטל אי' נגד אי' בישול בכותח לתוך החלא הא ליתא דא"כ לא יהי' אדם רשאי לבשל קדרה חולבות בחלא אבל הרי"ף שם קאי לענין אכילה שפיר כתב דהוי היתר בהיתר ועיין היטב בכל זה כי קצרתי:

ולולא דמסתפינא הייתי אומר פרפרת נאה בעזהי"ת דהרי"ף סובר ג"כ כדעת הרמב"ם דמלח שואב ולא חלא, אך קשה הגירסא הכא איתא לאיסורא בעינא, ונ"ל ליישב דהנה כבר עמד הריטב"א שם למה לא אסרינן להעמיד קדרה של אי' אצל קדרה של היתר שמא יפול עליו ותירץ משום דבאי' זהיר בי' שלא יפול ותו שאינו מסתפק ממנו בהתמדה וכמכא במלתא שרי איכא למיחש עיי"ש, ורציתי להעמיס זה בדברי הגמ' ומ"ש משאר איסורין ומשני האי איתא לאיסורא בעינא שהוא אי' בעין ומיזהר זהיר האי ליתא לאיסורא בעינא רק בתערובת בשר ואינו נזהר, ולפי דברי ריטב"א הנ"ל קשה על פירוש רמב"ם ור"ח דהאי שואב וחלא אינו שואב א"כ גם בשאר איסורין כדא דמילחא אצל כדא דאיסור לפי שהוא שואב וכאן ל"ש תירוץ הריטב"א כמובן, ולפום רהיטא אמרתי ודאי להעמיד בסמוך באופן שיוכל לשאוב ודאי אסור גם בשאר איסורין אך בריחוק מקום רשאי להעמיד ולא חיישינן שמא יעמיד במקום קרוב כיון שהוא אי' מיזהר זהיר אבל כדא דכמכא אסור אפי' מרחוק שמא יעמיד בקרוב כיון שהוא היתר, אך ראה זה מצאתי בכ"מ פ"ט ממ"א הכ"ה אבל רבינו מפרש דלאנוחי כדא דכמכא גבי כדא דמילחא בסמוך ממש קאמר דשאיב לי' מילחא לכדא וא"כ קשה כנ"ל למה לא נאסר בשאר איסורין, לכן הי' נ"ל דהאי דשאיב לי' היינו רק כמו ריחא שכתב הרי"ף לעיל דלא הוי רק משהו ולפ"ז בשלמא כאן הוי היתר בהיתר ולא בטל כמ"ש הרי"ף לעיל גבי כותח דהוי כמו דשיל"מ וכפי מה שהסביר הר"ן בנדרים אבל באי' לא חיישינן להאי דשאיב כלל כיון שאינו אלא משהו ובטל ואי דהוי מבטל אי' י"ל דאין כונתו לבטל וכהנה עוד תי', ולפ"ז הפי' בגמ' כך ומ"ש בשלמא אי אמרת טעמא משום שמא יפול לתוכו מן הכותח שפיר יש חילוק לשאר איסורין כתי' הריטב"א אבל אז קשה דגם בחלא ליאסר ואי דנתבטל הלא הוי דבר שיש לו מתירין כשיטת הרי"ף וכקושיתך הנ"ל וא"ת הטעם משום דשואב ושפיר יש חילוק בין חלא למילחא אבל אז קשה מ"ש משאר איסורין כקושיתי הנ"ל וע"ז משני לעולם משום דמילחא שואב וחלא אינו שואב ואי דא"כ מ"ש משאר איסורין האי איתא לאיסורא בעינא ונבטל כאי' בהיתר דשאיבה רק משהו עבדא לי' האי ליתא לאיסורא בעיני' ואף דהוי רק משהו מ"מ אינו בטל דהוי כדשיל"מ:

ועוד נ"ל ליישב הגי' האי איתא לאיסורא בעיני' לשיטת הרמב"ם ופר"ח דטעמו משום דשאיב עפ"י דברי הר"ן שתירץ קושית הרי"ף שהק' א"כ למה פת שאפאה עם הצלי והאי ביניתא דאיטוי בהדי בישרא אסור לאכלו בכותח ותי' כיון שריח הבשר נרגש בהן הטועם אותן יהי' סבור שממשו של בשר נבלע בהן וכי אכיל להו בכותחא מיתחזי כבשר בחלב ומשו"ה אסור משא"כ בשר שחוטה בנבלה אינו נרגש כיון שהוא מב"מ ע"ש ומבואר בתשו' חוו"י דלהכי הוי טעם כעיקר דאורייתא משום כיון שהטעם נרגש הוי כניכר האי' וכאלו הוי בעין ע"ש (ועיין בחי' הרשב"א חולין בסוגיא דז"ב סוף דף צ"ט) ולפ"ז כך הפי' בגמרא ומ"ש דהמקשן סובר הטעם שמא יפול לתוכו וא"כ שלא ליאסר ואי משום ביטול הלא א"מ איסור לכתחלה וגם הוא דשיל"מ ועיין בש"ך יו"ד סימן צ"ב סקי"א, ועל זה תירץ דאין הטעם שמא יפול לתוכו רק האי שאיב והריח נרגש והאי כמו איתא לאיסורא בעיני' כניכר האי' האי ליתא לאיסורא בעיני' שאינו שואב ושמא יפול לתוכו לא חיישינן ויש לי הרהורי דברים בזה לכל צד ולא כתבתי אלא מה שעלה ברעיוני בהשקפה ראשונה, וזך שוכן מעונה, יקומם קהל עדת מי מנה, כנפשך היפה ונפש ש"ב אוהבך הנאמן:

עמרם הק' בלוהם בק"ק הנ"ל

תוכן העניינים

בית שערים יורה דעה חלק א

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה