בית שערים יורה דעה חלק א· רבי עמרם בלום
תשובה קעב
שיל"ת ב' איפאלא א' שופטים בדר"ח אלול דהאי שעתא סת"ר לפ"ק
שוכ"ט וכוח"ט לש"ב הרב המאוה"ג החריף ובקי וכו' כמו"ה שמואל זנוויל נ"י בק"ק מונקאטש:
מכתבו קבלתי ועתה באתי להשיב בד"ת אשר עמד על דברי חי' רשב"א חולין צ"ח ד"ה אמר אביי שכתב וא"ת דמ"מ רוטבו של זרוע שנפל בקדרה לא נתבטל עם רוטב של איל דמב"מ ובלול הוא וכגון וכו' וחזר הרוטב שהוא אסור ונבלע בגופו של איל וכו' והתפלא הא הפי' הפשוט הוא שטעם הזרוע נכנס באיל ולמה הוצרך הרשב"א דטעם זרוע נכנס ברוטב ואח"כ חוזר לאיל ודאי כל העובר משתומם ולחומר התמוה אקדים ואוסיף להפליא עמ"ש הרשב"א קודם לזה הא ר"י לא פליג אלא בבלול כגון יין ביין וכו' אבל ביבש שזה עומד בפני עצמו וזה עומד בפ"ע אף לר"י בטל ברוב וכו' וא"כ זרוע בשילה נמי בהדי איל דיבש ביבש הוא חד בתרי בטל אף לר"י דאעפ"י שנתבשלו זה עם זה יבש ביבש קרינן לי' וכו' וכדאקשינן לקמן גבי גיד שנתבשל עם הגידים וכו' וליבטל ברובא וכו' והוא פלא הרי שם מיירי שאינו מכיר הגיד איזהו ופליטתו ברוטב אם יש בנו"ט אסורה ואם אין בנו"ט כולן אסורי' והרוטב מותרת והרי הגיד נתערב יבש ביבש וע"ז פריך וליבטל ברובא אבל בזרוע בשילה עם האיל הזרוע ניכרת ואין כאן תערובת יבש ביבש רק משום פליטת הזרוע ומה ק"ל דהוי יבש ביבש, ומזה נראה דס"ל לרשב"א בקושי' זו דלא אמרינן לר"י מב"מ לא בטל אלא בנכלל האיסור עם ההיתר ואינו עומד בפ"ע אבל כשהאי' והיתר כל אחד עומד בפ"ע אף שהיתר בולע מן האי' הוי כתערובת יבש ביבש דחד בתרי בטל וס"ל דקושי' הגמ' לקמן ותיבטל ברובא קאי ג"כ על מה דאמרינן בנו"ט ואפי' לר"י ושפיר מייתי מינה ראי', ואם כנים דברי שפיר הוצרך רשב"א דרוטב הזרוע שנפלט בקדרה נבלל עם רוטב האיל ואינו בטל ושוב חוזר ונבלע באיל גופו והי' בדין לאסרו במשהו רק הוא היתר הבא מכלל איסור:
ולולא דמסתפינא הייתי אומר דאין כונת רשב"א ברוטב של זרוע שנפלט בקדרה שנפלט באויר ותוך הכלי רק שנפלט מן הזרוע לרוטב של איל בפנים ע"י שהם בקדרה וגם מ"ש וחזר הרוטב אין הפי' מחוץ לפנים אלא בפנים גופא אחר שנאסר הרוטב חוזר ואוסר בשר האיל והא דנקט רוטב היינו משום דבלא רוטב אינו אוסר כולו רק כ"ק או נטילה בכחוש כמו בצלי כמבואר בסי' ק"ה רק ע"י הרוטב מוליך בליעתו בכולו ולק"מ דאה"נ כתב רשב"א מכח פליטת רוטב הזרוע באיל:
ומה שנ"ל עוד ביישוב קושיתו דבחי' הר"ן חולין צ"ח הק' היכא אמרינן דטע"כ דרבנן הא תני' לקמן אלה הטמאים לרבות צירן ורוטבן וקיפה שלהן ותי' הנ"מ בעינן אבל ע"י תערובת לא ע"ש ובמק"א כתבתי סברא ישרה דלמ"ש הרשב"א חולין דף הנ"ל ד"ה אמר רבא דדוקא בשר בחלב מקרי טע"כ לפי שאין בחלב רק טעם בשר אבל חלב בבשר מקרי טעמו וממשו ע"ש א"כ דוקא היוצא מחתיכה לחתיכה אחרת ונבלע בה או לדבר לח שא"מ שלא הי' פליטה בעינא מקרי טע"כ אבל רוטב שנפלט מחתיכה ועומדת בעינא בפ"ע ואח"כ נבלע בחתיכה מקרי טעמו וממשו כמו חלב בבשר, ולפ"ז נראה דהא הרשב"א מחדש אח"כ דלא אמרינן מב"מ לא בטל אלא אם ממשו של אי' מעורב ונבלל כעין דם הפר ודם השעיר וא"כ נהי דבהאי וא"ת אכתי לא נחית לזה וס"ל דגם בפליטה אמרי' מב"מ לא בטל מ"מ היינו דוקא אם נפלט לחוץ ועומד בעינא דאסור מן הטמאים לרבות רוטבן אבל בנפלט ונבלע מן הזרוע לאיל ולא הי' לפליטה הויה בפ"ע גם בקושי' זו הוי ס"ל דלא מקרי מב"מ לכן הוצרך לומר דרוטב הזרוע נפלט לחוץ ויש לה הוי' בפ"ע ולא בטל ברוטב של איל הנפלט לחוץ משום מב"מ ואח"כ חוזר ונבלע בגופו של איל וא"ש:
ועיין חידושי ר"ן שם דיש ג' מיני טעם כעיקר האחד שלא קלט מן האי' אלא טעמו לא גופו ולא פליטתו וכו' הב') שקלט פליטתו ולא גופו הג') שנתערב גופו בהיתר ע"ש באריכות ולכן מה שקולט האיל טעם זרוע בלי פליטה לחוץ לא הוי מב"מ ועיין חי' רשב"א שם סד"ה הנ"ל:
ועל רבעים לו אשיב דהרי מבואר בסי' ק"ה דבלא רוטב אין חתיכה אוסרת חתיכה הנוגעת בה אפי' חם בחם רק כדי נטילה אלא דע"י רוטב מתפשט בכולו ועיין בתה"ד סי' קפ"ג ובחוו"ד סי' צ"ב אות י"ג דאי לית לן סברא דמקושר הכל עם הרוטב הוי הבלוע כמו בלא רוטב ואינו מתפשט בשוה רק אם יוצא לחוץ ונבלל ברוטב אז הרוטב מחלק בשוה לכל המקומות ע"ש ולפ"ז י"ל דהרשב"א ס"ל כמ"ש חוו"ד שם בדעת טו"ז דלא אמרי' סברא דמקושר ולפ"ז שפיר הוצרך רשב"א לומר שרוטב הזרוע נפלט לחוץ ולא נתבטל ברוטב של איל משום דהוי מב"מ וחוזר ונבלע בגופו של איל ומתפשט בכל האיל והי' מן הדין לאסרו במשהו ואפ"ה התירה תורה ושפיר הוי היתר הבא מכלל איסור אבל אם אינו יוצא לחוץ כיון דאינו מקושר עם רוטב שבקדרה אינו אוסר רק כדי נטילה וא"כ אין כאן היתר הבא מכלל אי' דאולי כדי נטילה מן האיל במקום שנוגע בזרוע באמת אסור כמו מקום חתך להאי אוקימתא דלא כרבינא וא"ש:
ומה שעמדתי על דברי רשב"א אמאי חשיב לי' יבש ביבש י"ל ע"ד פלפול דס"ל כמ"ש הר"ן בחולין צ"ז בשם הרא"ה דאין חלב מפעפע מתבטל בצלי לעולם דקדרה הוא שמתבטל מפני שהרוטב מוליך האי' בשוה אבל בצלי שהוא מפעפע בעצמו אפשר שהרבה ממנו מתכנס במקום אחד הלכך אפי' בששים לא בטל ע"ש וכבר כתבו תוס' חולין צ"ו דקרי לצלי בישול דכתיב ויבשלו הפסח וכן קורעו לאחר בישולו פירושו לאחר צלייתו כמו שהוכיחו תוס' שם וכן בפ' ראה ובשלת ואכלת עיין רש"י שם ולפ"ז הק' הרשב"א שפיר מאי היתר הבא מכלל איסור יש כאן דלמא זרוע בשילה לא הי' האיל עם הזרוע מבושל במים רק צלי קדר וכן בדין דהא זרוע מתנות כהונה הן ואינן נאכלות אלא צלי כדאמרינן בחולין קל"ב ע"ב ועיין בתוס' שם ומשום פליטתו אין כאן מב"מ וכמו שהק' הרשב"א אח"כ אלא דאפשר לומר כיון דאינו מתפשט בשוה יש מקומות באיל שאין בו ס' וכרא"ה הנ"ל ונעשה שם חתיכה נבלה דבקדשים טע"כ דאו' והמל"א וחענ"נ מה"ת עיין רשב"א שם ד"ה אמר רבא וכיון דלא ידעינן באיזה מקום הוא הרי יש כאן תערובת יבש ביבש ברוב היתר דכיון דנתכנס במקום אחד הרבה והרי איכא ס' באיל נגד זרוע או מאה וא"כ מקומות היתר רבו ובטל אלא דאי גם יבש ביבש מב"מ לא בטל שפיר הוי היתר הבא מכלל אי' ולזה הק' הרשב"א דהא יבש ביבש חד בתרי בטל גם לר"י ואי משום פליטה לא בטל כיון שאין הממשות נתערב שפיר בטל:
ומ"ש דמדברי רשב"א הנ"ל מוכח כדעת נקוה"כ בסי' צ"ב דתרי משהו לא אמרינן משום דכח אחר של היתר מעורב בו לא הוי מב"מ ואפי' נפל כל תערובת הראשון שנאסר במשהו משום מב"מ לח בלח בתערובת השני של מינו נמי בטל תמהני עליו כלפי לייא מוכח דלא כנקה"כ דהא כתב הרשב"א דבדין הי' לאסרו כמו בעלמא רק דהוא היתר הבא מכלל אי' ולנקה"כ גם בעלמא שרי בכה"ג ויען אני טרוד הרבה תהי' בזה שביתת קולמסי והנני חותם בברכת שלום ידידו ש"ב:
עמרם הק' בלוהם בק"ק הנ"ל