בית שערים יורה דעה חלק א· רבי עמרם בלום
תשובה קעא
שיל"ת ב' איפאלא א' בשלח תרע"ו לפ"ק:
ישא ברכה מה' ידידי הרב הגדול בתורה מו"ה יוסף ליב סופר נ"י רב בק"ק דערעטשקע והגליל:
מכתבו הגיעני וכבר כתבתי לו שבוע העברה שאני טרוד מאוד ולא באתי אלא להשיב מפני הכבוד מה שעלה בדעתי בקראי דבריו אודות אי בשר ודגים מקרי מב"מ או מבשא"מ הנה הב"י סי' צ"ח הביא בשם מ"כ וכן מיני דגים ועופות שחלוקות בשמן שני מינים הם וד"מ בשם או"ה הביא וה"מ כשהן שלימים אבל החתוכים הכל מקרי חתיכות דג או חתיכות עוף וחולק עליו וכ"כ פמ"ג בפתיחה לתערובת פרק ד' דשור ועוף ודג אף חתוכים מיקרי לענין שמא אין מינם וכ"כ כל האחרונים בשם פר"ח דמקרי מבשא"מ בשמא ועיין ב"י סי' צ"ח בכללים:
ומה שהביא ראי' דמקרי מב"מ בשמא מר"פ כל הבשר דקתני הנודר מן הבשר מותר בבשר דגים וחגבים ופירשה דכל הנודר אין דעתו אלא אחר לשון בנ"א שהוא קורא שם הדבר כך ואשמעינן מתני' דכל מין בשר קורהו בשר חוץ מבשר דגים וחגבים ע"ש מוכח דדוקא בלשון בנ"א אינו נקרא בשר אבל בלשון תורה נקרא בשר אינו ראי' די"ל נמי איפכא דבלשון תורה דגים ודאי לא נקרא בשר אלא לפי דבנדרים הולכין אחר לשון בנ"א צריך לאשמעינן דגם בלשון בנ"א אינו נקרא בשר ומכש"כ לפי מה שהבינו תוס' שם מנדרים ומעילה דדוקא ביומא דהקזה או כאיב ליה עינא מותר בדגים אבל בשאר ימים נודר מן הבשר אסור בדגים משום דממליך עלי' שליח וא"כ דגים אקרי בשר בלשון בנ"א וצריך למתני דביומא דהקזה או כאיב לי' עיניה מותר בדגים אבל בלשון תורה אפשר דלא מקרי בשר, ואפי' נאמר דבלשון תורה נקרא בשר מ"מ לדעת או"ה ומרדכי לא הוי מב"מ בשמא אם שוה בשמא בלשון תורה רק אם שוה בשמא בלשון בנ"א ורק לדעת רשב"א חולין צ"ח ור"ן בע"ז מקרי שוה בשמא אם שוה בשמא בלשון תורה ועיין חוו"ד סי' צ"ח ד"ה ומעתה וא"כ לדעת או"ה ומרדכי אין בראיתו כלום דהוי מב"מ דהא לא אזלינן בתר לשון תורה, ולפמ"ש אדרבה לשיטתם מוכח דהוי מב"מ בשמא בלשון בנ"א אבל לדעת רשב"א ור"ן דאזלי' בתר לשון תורה לא מוכח משם דהוי מב"מ וזו היפך מדבריו
וראיה שהביא משבת כ"ו כל היוצא מן הבשר אין מדליקין בו אלא בשמן דגים אלמא דגים אקרי בשר, הנה לדעת רשב"א ור"ן הנ"ל ודאי אין ראי' דנקרא בשר בלשון תורה דלמא רק בלשון בנ"א אלא אפי' לדעת או"ה ומרדכי אין ראי' דהא לא הוזכר שם בשר על דגים אלא מדאצטריך לאפוקי מכלל בשר והרי גדולה מזו שם בחולין דקתני מותר בבשר ודגים וכו' והרי קורא שם בשר על דגים ומ"מ פירש"י הטעם משום דאינו קרוי בשר בלשון בנ"א וע"כ דאין ראי' מלשון המשנה וגמרא דנקט שם בשר להורות במה קמיירי ואשגירת לישנא הוא:
ומה שהביא מקידושין י"ג ע"א וסנהדרין ק"ח ע"א דדרשינן מכל אשר בחרבה מתו ולא דגים שבים ואי אין דגים בכלל בשר ל"ל למעוטי ת"ל הא כתיב לשחת כל בשר ודגים אינו בכלל בשר, הנה ראי' ודאי אין משם דאפשר לומר אי לא כתיב מכל אשר בחרבה הו"א דגם דגים בכלל בשר ואצטריך מכל אשר בחרבה אבל השתא דכתיב מכל אשר בחרבה שפיר י"ל דדגים אינו בכלל בשר ואדרבה משם ראי' להיפוך מדכתיב לשחת כל בשר ואפ"ה דגים שבים לא מתו מוכח דדגים אינו בכלל בשר, ובלאה"נ אין ראי' דהאי מכל אשר בחרבה אינו מיותר רק דדרשינן ממשמעותא נקט דרשא היותר פשוטה:
ועיין רש"י בחומש בפסוק כי השחית כל בשר אפי' בהמה חיה ועוף נזקקין לשא"מ ולא נקט דגים משמע דדגים אינו בכלל בשר ועיין בכורות ז' ורמב"ן שם כתב כי פירוש כל בשר כל האדם כמו יבא כל בשר להשתחוות ולמטה יפרש כל בשר אשר בו רוח חיים עיי"ש וא"כ ודאי אין ראי' משם דמדכתיב כל בשר הוי מרבינן מן כל גם דגים וגם מדכתיב אשר בו רוח חיים אבל בלא"ה אין דגים בכלל בשר והרי לרמב"ן יש לפרש בשר כמו אדם ואין מזה ראי' דבשר דגים מקרי מב"מ בשמא עם שאר בשר:
אלא דבאבן עזרא שם בפסוק ומכל החי מכל בשר כתב וכן חית המים שגם הדג יקרא בשר אבל אין מכל זה ראי' דהתם מיירי בבע"ח ופירוש בשר גוף עיין רמב"ן ואמר לשחת כל בשר כל גופי בע"ח ובזה נכלל גם דגים שגם הם בעלי גוף אבל מ"מ אפשר שדג מת אינו נקרא בלשון תורה בשר רק דגים ועכ"פ יש לו שם לווי שנקרא גם דגים לא בשר סתם ובשר לחוד ואינו מב"מ בשמא עם בשר בהמה חיה ועוף שנקרא בשר סתם ובשר לחוד [עיין באב"ע ויקרא י"א בפסוק ושקץ יהי' לכם מבשרם לא תאכלו ובס' תוס' שבת סי' רמ"ד סק"ז]:
ומה שהביא מסנהדרין נ"ט דאמרינן אדה"ר לא הותר לו בשר לאכילה דכתיב לכם יהי' לאכלה ולכל חית הארץ ולא חית הארץ לכם וכו' מיתיבי ורדו בדגת הים וכו' ומאי פריך מדגים אי אינו בכלל בשר הא איהו לא קאמר דלא הותר רק בשר, גם זה אינו ראי' דהרי מקרא הוא דורש ובקרא לא כתיב בשר וא"כ ממנ"פ אם אפשר לילף מהאי קרא גם דגים בכלל אי' כמו בהמה חי' ועוף א"כ אפי' אי דגים אינו בכלל בשר נמי תקשי דעכ"ח ליתא להאי דרשא דא"כ דגים נמי והרי כתיב ורדו בדגת הים ואי דאיהו נקט בשר לאפוקי דגים מ"מ היא גופא תקשי אם איתא להאי דרשא נדרשיה נמי אדגים ואם אי אפשר למילף דגים מהאי קרא כיון דלא הוזכר רק חי' ועוף ורומש א"כ אפי' דגים בכלל בשר נמי תקשי מאי פריך מדגים הא דגים לא נאסרו כאן בהאי קרא דהא לא כתיב בשר:
אבל קושטא דמלתא דכאן לא נאסר לו בשר כלל מה שנקרא בשר שיהי' אי' רביע על הבשר רק כמ"ש תוס' סנהדרין נ"ו ע"ב ד"ה אכל שלא נאסר לו אלא להמית ולאכול אבל מתה מאליה שרי' ע"ש וא"כ אין נפ"מ בבשר רק כיון שנאסר לו להמית ברי' להנאתו א"כ גם דגים נאסר לו להמית ועיין רמב"ן בפסוק הנ"ל ופריך שפיר מורדו בדגת הים מאי לאו לאכילה שמותר להמיתם כדי לאכול וזה מוכרח בגמ' דאי נימא דהאי' תלוי בבשר מאי קושי' מורדו בדגת הים דלמא רודין בהם להאכילם לכלבים או להניח ע"ג מכתו אבל אסור באכילה לאדם אלא הפי' כמ"ש מאי לאו לאכילה שרודין בהם להמיתם להנאתו ומשני לא למלאכה מחיים ולא להמיתם:
ומה שהקשה אי דגים ובשר הוי מב"מ א"כ בחולין צ"ז דאמר כלכית באלפס הוי ופרש"י כלכית שקץ דגים קטנים באילפס של בשר ועיין רש"י שבת ע"ו ע"ב וע"ז ל"ה ורמב"ם פי' שדג טהור הוא ועיין בשו"ע יו"ד סי' פ"ג ואלו הוי מב"מ איך אמר ר"י ליטעמיה קפילא ארמאה הא מב"מ ליכא למיקם אטעמא, הוא טעות דדגים ובשר הוי מב"מ בשמא ולא בטעמא ושפיר איכא למיקם אטעמא ועי' בש"ך סי' צ"ח סק"ה
והנה הגיעני מכתבו שרוצה להצדיק דבריו שקושיתו כיון דהוי מב"מ בשמא מה מהני טעימא הא מב"מ לא בטל ובזה אזלינן בתר שמא כרבא בע"ז ס"ו לא הועיל בזה כלום דהא רבי יוחנן ס"ל בע"ז ע"ג מב"מ בטל ושפיר קאמר דמהני טעימה ובטיל אבל טעימא בעי דלענין טע"כ אזלינן בתר טעמא וכש"ך הנ"ל ואפי' לרמ"א דגם בזה אזלינן בתר שמא וחד בתרי בטל מ"מ מדרבנן בעינן ששים ומהני טעימה דאם אין הטעם נרגש ודאי איכא ששים ומיירי כגון שלא הי' ששים נגד כל הכלכית ומהני טעימה לומר דודאי איכא ששים נגד פליטתו:
אמנם לפי דעתי נראה דאפי' הוי ס"ל לר"י מב"מ לא בטל נמי לק"מ דדוקא חתיכת בשר עם חתיכת דג מקרי מב"מ בשמא זה מקרי בשר וזה מקרי בשר אבל כלכית שלם אינו נקרא בשר רק כלכית ואינו שוה בשמא עם בשר ולא הוי מב"מ ועיין בד"מ סי' צ"ח [ושוב הראו לי דברי השואל בס' יד שאול נדרים סי' רט"ז סק"ט ותשו' מהרי"א סי' קי"ג]:
ויען אני טרוד מאוד לא עיינתי כלל רק כתבתי מה שעלה ברוחי והנני חותם בברכת שלום וברכה מנאי ידידו:
עמרם הק' בלוהם בק"ק הנ"ל