בית שערים יורה דעה חלק א· רבי עמרם בלום
תשובה קסח
שיל"ת ב' איפאלא ב' ויחי יעקב הרמ"ת קרן לפ"ק:
ברכות שדים ורחם לבן חכם, בני אהובי הרב הגדול, מעוז ומגדול כמו"ה יצחק יעקב נ"י בלוהם רב דקה"י בנס"מ:
יקרתך הגיעני וכו' ועתה באתי בנידון שאלתך א' הי' לו ב' כפות של כסף א' של בשר ואחת של חלב ותחבה א' מהם לקדרה של בשר ולא הי' ששים בקדרה נגד הכף וא"י איזה מהן תחבה ונכרית טעמה התבשיל ואמרה שאין בו טעם חלב מה דינה של הכף, ורצית להתיר משום דגבי בב"ח אוקמא בחזקת היתר ולא דמי לשאר איסורין דאדרבה מוקמי' האי' בחזקת אי' אבל בב"ח כ"ע בפ"ע היתר ותמכת יתידותיך על דברי ברוך טעם שהביא חמיך הרב הגאון נ"י בסוף ספר מוצל מאש והובא ג"כ בשע"ת ח"ב כלל ב' פ"ב ואי"ה נדבר מזה לקמן, וע"ז השבת דגם קודם התחיבה הי' ס' אם מותר לתחבו לקדרה של בשר שמא הכף של חלב ואז לא הי' חזקת היתר והחזקנו לאי' ושוב לא מהני אח"כ חזקת היתר ויישבת בזה לשון הגמ' קידושין ע"ט אדרבה העמד מקוה על חזקתה ועמדו תוס' מה אדרבה וכתבת משום דקודם הי' חזקת מקוה ולא חזקת טמא וכיון שהחזקנו המקוה לכשרה שוב לא מהני חזקת טמא ולכן קאמר אדרבה דחזקת מקוה קדים אלו דבריך:
מכותלי דבריך ניכר שהכפות היו מעורבין חד בחד דאם ניכרין אין מקום לדבריך שהי' ספק קודם התחיבה דודאי אסור לתחוב כף של חלב בקדרה של בשר אפי' איכא ס' משום דאין מבטלין אי' לכתחלה ובמק"א הארכתי אם שייך לגבי בב"ח א"מ אי' לכתחלה, ועוד דהכף ודאי נאסר שהקדרה נותנת בו טעם ואיכא משום בישול בב"ח אם לא בבשר עוף דאין הבישול נאסר עיין ביו"ד סי' פ"ז ומכ"ש היכא דליכא ס' דאית בי' משום בישול בב"ח, ועוד אפי' בבשר עוף אסור משום בל תשחית ועיין בראשונים רפ"ק דחולין דמה"ט אין מוסרין לחש"ו לכתחלה לשחוט אפילו באחרים רואין אותן, וע"כ שהכפות היו מעורבין חד בחד ולפ"ז אינני יודע מקום שאלתך על הכף הא בלא"ה צריך להגעיל הכף גם בלי תחיבה זו כיון שהוא מסופק אם היא של בשר או של חלב וגם אחרי תחיבה זו א"צ רק הגעלה:
ואפילו נתערב הכף של חלב בתרי של בשר נמי צריך הגעלה אי ליכא הפס"מ כמ"ש הש"ך סי' ק"ב סק"ח אי מטעם דהוי דשיל"מ ע"י הגעלה והוא הוצאה מועטת כמ"ש מהרש"ל או כמ"ש הרא"ה כיון שאפשר להוציאו הוי כניכר האיסור, ותו דהכלים של איסור יתנו טעם בהיתר כש כשישתמש בהם וכולהי טעמי שייכי גם כאן ואולי יש לדון ג"כ דל"ש כאן ביטול משום דהוי היתר בהיתר ועיין בש"ך יו"ד סימן רצ"ט וא"כ מדינא צריכי' הגעלה אפילו נתערב חד בתרי ועיין פמ"ג שם סק"ח בשם מהריב"ל:
ועיין פתחי תשובה שם הביא קושיא בשם הגאון מהרעק"א למה צריך רשב"א לטעם דצריך להוציא הוצאות הא בלא"ה אם מגעיל חוזר ובולע מן מי הגעלה אלא דנתבטל בס' וא"כ ע"כ צריך לסמוך על ביטול וא"כ לא הוי דשיל"מ ע"ש, ולפענ"ד לק"מ דהרי קיימ"ל שם בסימן ק"ב ס"א דמבשא"מ לא אמרינן בי' דשיל"מ ועיין טו"ז שם סק"ה וסימן ק"א סקי"ב הטעם בשם תו"ח משום דמבשא"מ אין התערובת נקרא ע"ש האי' ומכ"ש לח בלח בס' דהוי כנאבד מן העולם כמ"ש עט"ז סימן רצ"ט עכ"פ חזי' אף דמב"מ אמרינן עד שתאכלנו באיסור תאכלנו בהיתר ונקרא הביטול אכלו באי' אבל במבשא"מ לא אמרי' סברא זו משום דהביטול לא נקרא אכלו באי' רק בהיתר וא"כ שפיר אמרינן עד שתאכלנו באי' ע"י ביטול יבש חד בתרי אכלהו בהיתר ע"י הגעלה דאם אכלו ע"י הגעלה אינו נקרא על שם האיסור רק ע"י מי הגעלה שחוזרין וכמ"ש תו"ח ושוב אף שהוא ע"י ביטול בס' מבשא"מ מ"מ זה היתר גמור הוא ושפיר הוי דשיל"מ:
ובלאה"נ ביטול בס' קיל יותר מביטול ברוב כמ"ש נובי"ת יו"ד סי' נ"ד ליישב דעת חכמי אשכנז שהביא מל"מ פ"א ממשכב ומושב הי"ד דאף דאם ההיתר עיקר ביאתו לעולם ע"י תערובת לא מהני ביטול היינו דוקא ביטול ברוב אבל ביטול בס' מהני וא"כ שפיר אמרינן עד שתאכלנו באי' ביטול ברוב תאכלנו באיסור קל דהיינו ביטול בס', מיהו אפשר לומר דלדעת השואל בצ"צ סימן ס"ט כיון דע"כ סמכי' על הביטול לענין טרפה סמכינן נמי לענין נולד אף דביו"ט תרי איסורי גם איסור נולד ואם ימתין עד למחר ליכא רק חד אי' טרפה מ"מ לא שאני לי' בין אי' חמור דתרי אי' לקל שהוא רק חד אי' כיון דע"כ סומך על ביטול ה"נ אין חילוק בין ביטול לביטול דקיל מיני', אבל באמת אין דמיון זה עולה יפה דהתם כיון דע"כ סמוך על ביטול ברוב או ס' ואומר שביטול זה הוא היתר שפיר אמרינן מ"ל חד אי' מ"ל תרי איסורי אבל כאן במה שאומר שביטול טוב בס' הוא היתר אכתי יכול לומר שביטול גרוע ברוב הוא אי':
ובדרך פלפול אמרתי ליישב דבאמת יש להבין מאי דאמרי' דשיל"מ לא בטל משום עד שתאכלנו באי' וכו' הלא כיון דמה"ת בטיל אינו אכלו באי' אבל הטעם כך דמצד הסברא החיצונה היינו אומרי' דלא בטל רק גזה"כ דבטיל כדי שלא יפסיד ההיתר לכן אם יש לו מתירין שאינו מפסיד ההיתר נשאר בסברא חיצונה דלא בטל ושפיר מקרי אכלו באי' אמנם זה ודאי דמצד סברא חיצונה לא אמרינן חנ"נ שהיתר נהפך לאי' רק דאסור לאכלו משום אי' שבו ועיין בתוס' חולין ק' ד"ה בשקדם דאפי' למ"ד מב"מ לא בטיל מ"מ לא אמרינן בי' חנ"נ, וגם הא דקיימ"ל בסי' צ"ד דנ"ט בנ"ט שרי הוא מסברא דאין לנו לימוד ע"ז רק מסברא דטעם קלוש אינו אוסר ועיין בטור סי' הנ"ל בשם סה"ת וב"י שם בשם סמ"ק ובש"ך שם סקכ"ב מבואר דדעת סמ"ק דהחילוק בין נ"ט בנ"ט דהתירא לנ"ט בנ"ט דאיסורא הוא דבאמת גם בנ"ט בנ"ט דאיסורא הי' מסברא לומר דשרי כיון דהוא רק טעם קלוש אלא דבאי' כיון דחנ"נ א"כ אין כאן נ"ט בנ"ט כלל דחתיכה שקבלה טעם ראשון כולה איסור דחנ"נ ונותנת טעם אבל בשר שנתן טעם בחתיכה או בקדרה שאינה של חלב שהוא היתר ול"ש חנ"נ הוי רק נ"ט בנ"ט וטעם קלוש ומשו"ה שרי, ולפ"ז א"ש דאין סומכין על ביטול חד בתרי כלי א' בשתים רק צריך להגעיל דאם סומך על הביטול אכלו באי' מצד גזיה"כ כנ"ל אבל אם מגעיל שפיר מותר לאכלו אפי' בלי גזיה"כ דהאי' בטל במי הגעלה שיש ס' נגדו דאפי' לפי סברא חיצונה דאינו בטל מ"מ אין חנ"נ ושוב הוי נ"ט בנ"ט דשרי מצד הסברא אפילו באיסור דהא האי' נתן טעם בכלי והכלי במי הגעלה ושוב מי הגעלה חוזרין ונותנים טעם בכלי והוי ג' נ"ט ושרי מצד סברא חיצונה אלא דגזיה"כ הוא בליכא ס' דחנ"נ וא"כ ליכא נ"ט בנ"ט והרי מצד גזיה"כ בטיל בס' ומצד סברא חיצונה ודאי שרי כנ"ל ושפיר מקרי אכלו בהיתר והוי דשיל"מ ומשו"ה נתן רשב"א טעם דלא הוי דשיל"מ משום דצריך הוצאה דמטעם זה אפי' לדעת סמ"ק הנ"ל נמי לא הוי דשיל"מ:
וגם מה שהביא שם שהק' על ש"ך סי' ק"ב שם שכתב שצריך להשהות הכלים מעל"ע דשרי מה"ת דלענין זה הוי דשיל"מ לכ"ע דלא צריך הוצאה ע"ש, והקשה הנ"ל הא קיי"ל בסי' ק"ג דגם בנטל"פ בעינן רוב וא"כ גם אם ישהנו מעל"ע צריך לסמוך על ביטול ברוב, ולפענ"ד לק"מ דהרי מבואר שם ס"ב דדוקא בשנתערב ממשו של אי' אז בעינן דוקא רוב אם רק פגום קצת כדי שיתבטל ממשו ואינו אסור רק משום הטעם וכיון שפגום קצת הוי כמי שאינו אבל אם ליכא רק טעם בעלמא אפילו איסור מרובה והיתר מועט שרי אם פוגם קצת דטעמו כמי שאינו הואיל ופגום קצת ועיין ש"ך שם סק"ה ובשו"ע ס"ה וש"ך סקט"ז וא"כ בכלי בלוע מאי' שאינו רק טעם בעלמא אם שהה מעל"ע דהו"ל נטלפ"ג שרי בלי ביטול ברוב ושפיר הוי דשיל"מ:
ועכ"פ לדעת הגאון מהרע"א י"ל אפילו אם כלי אי' בטל דלא הוי דשיל"מ היינו משום דגם בהגעלה ושהיי' מעל"ע צריך לסמוך אביטול ברוב אבל כלי חולבת בתרי של בשר ל"ש טעם זה דגם אם מי הגעלה חוזרין שרי בלי ביטול ואפילו בפחות מס' משום דהוי נ"ט בנ"ט דהיתרא ועיין באו"ח סי' תנ"ב ואולי גם אם הוא פגום קצת א"צ לטעם ביטול ברוב רק משום דדרך בישול אסרה תורה ועיין לשון רש"י בחולין ק"ח שכתב ואין לך כגון זו שלא יתן טעם ופגום קצת נמי לא הוי דרך בישול דלמה יפגום תבשילו אפי' קצת:
ועוד אפי' לא נתערבו הכפות רק מסופק אם תחב כף של חלב לתוך קדרה של בשר או כף של בשר נמי אין לדון על הכף משום חזקת היתר דודאי אין לומר משום חזקת היתר דאפי' תחבה הכף של חלב בקדרה של בשר מוקמינן לי' בחזקת שלא נאסר דמשום חזקת היתר של הכף אמרינן דודאי יש בכף ס' נגד הבשר שנבלע בו דז"א דדוקא בתבשיל הקדרה שהוא הרבה יותר מן הכף שייך לומר שמא לא פלטה הכף בכולו ואיכא ס' בתבשיל נגד פליטתה ומוקמי' תבשיל בחזקת היתר אבל בכף ל"ש לומר שמא לא נבלע התבשיל בכולו ואיכא ס' בכף נגד מה שנבלע בו כיון דהתבשיל הוא כמה פעמים יותר מכל הכף א"א שלא יהי' נבלע בו כ"כ עד שלא יהי' בכף ס' נגד מה שנבלע ובלא"ה נוח לבלוע מלפלוט דהרי בכלי מתכות אמרינן חם מקצתו חם כולו לבלוע ולא לפלוט ועיין במג"א סי' תנ"א סקכ"ד ואי דנימא דמוקמינן הכף בחזקת היתר שלא תחבה כלל הכף של חלב רק הכף של בשר, ז"א כיון דמ"מ נעשה ריעותא דתחיבה הו"ל חזקה דאיתרע ועכ"פ מדרבנן לא מוקמינן אחזקה וכמ"ש ברוך טעם שם ועיין בשע"ת הנ"ל ושם כלל ג' שרוצה להוכיח דאפילו מה"ת לא הוי חזקה ואף שלא נראה כן דעת הקדמונים אבל מדרבנן ודאי לא הוי חזקה וא"כ הכף אסור מדרבנן עכ"פ, ואם תאמר כיון דמה"ת מוקמינן בחזקת היתר ואינו אסור רק מדרבנן כיון דהוי חזקה דאיתרע א"כ שוב הו"ל סד"ר ולקולא לא היא דכיון דהאיסור מצד עצמו הוא מה"ת ומכח מאי הוי איסור דרבנן משום דמה"ת אוקמא בחזקת היתר ואמרינן דשל בשר תחב ולא של חלב ורבנן אמרו דלא מהני חזקה כיון דאיתרע ואמרינן שמא של חלב תחב א"כ רבנן אומרים שהוא ספק תורה ואסור ואין אנו יכולים להקל במה דאמרינן של בשר תחב שני קולות שתחלה נאמר מכח חזקת היתר דשל בשר תחב ונעשה מאיסור תורה איסור דרבנן ושוב נאמר של בשר תחב והוי ספק דרבנן ולקולא ועיין כעין סברא זו בש"ך חו"מ סי' פ"ז סקי"ט, ועוד דהרי הוא ודאי דרבנן דהא גם חזקה הוא רק ספק רק דהתורה התירה ספק זה וכמ"ש הרמב"ם בפיה"מ בנזיר וכיון דרבנן אסרו ספק זה ואמרו דלא מוקמינן אחזקה הרי אמרו שישאר ספק תורה ולחומרא ועיין בש"ך סי' ק"י בדיני ס"ס אות י"ז:
וראיה לדבר דהרי פסקינן בסי' קי"א דבאי' דרבנן אמרי' שאני אומר היתר לתוך היתר נפל אבל באי' תורה לא אמרינן שאני אומר אא"כ איכא רוב היתר לבטל האיסור ובמב"מ דמה"ת ברובא בטל ע"ש, ולפי דבריך תקשי אפילו בדאורייתא נתלי להקל ונימא אוקי היתר אחזקתו והיתר לתוך היתר נפל ושם ל"ש אדרבה מוקמינן איסור בחזקת איסור שהרי במה דאמרינן דהיתר לתוך היתר נפל אין מוציאין האיסור מחזקתו ואי כיון דאיכא ריעותא דנפילה אסור מדרבנן דהו"ל חזקה דאיתרע מ"מ נימא דשוב הו"ל סד"ר ולקולא א"ו כסברא הנ"ל וא"ש:
ומעתה על הכף אין לדון כלל ואסור אפי' לדבריך אבל על הקדרה יש לדון דמצד חזקת היתר נימא שלא פלטה הכף בכולו ונתבטל בס' בקדרה ואינו אסור רק מדרבנן דהוי חזקה דאיתרע וא"כ אפילו תחב של חלב אינו אסור רק מדרבנן ושוב הו"ל סד"ר שמא של בשר תחב וסד"ר לקולא ואמרינן שאני אומר כדפסקינן בסי' קי"א ובזה ל"ש סברא הנ"ל דהא החזקה וסד"ר הם שני דברים, החזקה הוא שלא פלטה הכף רק מעט ואיכא ס' וכשר אפילו הוא של חלב והספק הוא שמא הוא של בשר, אבל אחר התבוננת גם זה ליתא דהרי אם תתחיל תחלה בספק שמא של בשר תחב הו"ל סדאו"ר ולחומרא ואמרי' של חלב תחב ושוב אפי' תאמר אח"כ החזקה דאוקי הקדרה בחזקת היתר דלא פלטה הכף רק מעט ונתבטל ומותר מה"ת מכל מקום נשאר איסור דרבנן דהוי חזקה דאיתרע וא"א לומר שמא של בשר תחב והוי סד"ר ולקולא דכבר החזקנו הספק מתחלה לאיסור שהי' ספק תורה. ואם תתחיל תחלה דאוקי אחזקתו ונתבטל פליטת הכף בקדרה א"כ נהי דמותר מה"ת מ"מ אסור מדרבנן דהוי חזקה דאיתרע מה אמרת דהוי סד"ר שמא של בשר תחב ולקולא ז"א דכיון שכבר אמרנו אוקי אחזקה שלא פלט הכף רק מעט ונתבטל בס' הרי כבר אמרנו דשל חלב תחב ואיך תאמר אח"כ שמא של בשר תחב ועיין היטב בש"ך דיני ס"ס אות ד' ואות ט"ו ותבין:
ומכ"ש לפי מה שנראה מדבריך שהכפות היו מעורבים קודם התחיבה חד בחד והרי כתב הש"ך בסי' קי"א סק"ד דאם נתערב או"ה חד בחד קודם הנפילה ונפל א' מהן להיתר ל"א בי' שאני אומר וסד"ר לקולא כיון דאתחזק אי' בשתי חתיכות כאו"א כגופו של איסור דיינינן לי' ע"ש ובחוו"ד שם וא"כ ה"נ כאלו שניהם של חלב דיינינן לי' והספק שמא של בשר נפל אינו ספק כלל:
וגם אין לומר כיון דהנכרית טעמה ואומרת שאין בו טעם ומדינא נאמנת במסל"ת רק משום חומרא אינה נאמנת וכמ"ש רמ"א סי' צ"ח ס"א וכיון דהוי ספק שמא של בשר תחב ואיכא נמי חזקת היתר ומשו"ה מותר, ז"א דכיון דקודם הטעימה אסור מחמת טעמים הנ"ל שוב לא מהני הטעימה משום חומרא שנוהגין וכמו בכל בשר שנפל לחלב דאיכא חזקת היתר לקדרה וכמ"ש ברוך טעם ואינו אסור רק מדרבנן משום דהוי חזקה דאיתרע ולא אמרינן כיון דאחר הטעימה הוי רק חומרא ונוקי בחזקת היתר דל"ש דאסור מדרבנן מצד חזקה דאיתרע דהא כולו רק חומרא או אפי' בשאר איסורין כיון דמדינא נאמן העכו"ם מטעם שכתב הש"ך שם בסי' צ"ח ואינו רק חומרא שלא להאמינו א"כ נימא אחר הטעימה שהוא רק ספק בחומרא בעלמא ולא סדא"ו ומותר אלא אמרינן כיון דקודם טעימה הי' אסור לא מהני טעימתו והגדתו דהיינו חומרי' שאנו מחמרינן שלא להאמינו ושלא לסמוך עליו במה שאסור בלי הגדתו ואין הגדתו מועיל לא לאיסור ולא להיתר וכ"ז פשוט ולא כתבתי רק יען שראיתי שהזכרת בשאלתך שטעמה הערלת וחזיתי לדעתך שיש לצרף זה להיתר לכן כתבתי להוציא מלבך:
ועיין בש"ך שם סק"ה דדייק מלשון רמ"א דעל טעימת ישראל סומכין מדכ' לסמוך אעכו"ם ולא כתב לסמוך אטעימה וחקר מה נ"מ בזה הא אין תרומה נוהג בזמננו ולפענ"ד כוונת רמ"א דהנה פשוט דאם טעמו עכו"ם ואומר במסל"ת שיש בו טעם אי' ודאי אסור אפילו יש בו ס' ועיין ש"ך שם סק"ד דהא מדינא נאמן אלא שאנו מחמירין שלא נאמינוהו אבל לא לקולא ומ"מ נ"ל דאם יש ס' אין צריך לתת לנכרי לטעום ולברר שמא יש בו טעם דבשלמא אם אנו סומכין עליו גם לקולא להתיר באין בו ס' צריכין לברר גם כי איכא ס' דהא יש לברר ע"י הגדת הנכרי שני צדדי הספק אם אומר שיש בו טעם אסור אפי' באיכא ס' ואם אומר שאין בו טעם מותר אפי' בליכא ס' אבל כיון דמצד חומרא אינו נאמן להתיר באין בו ס' שוב אי אפשר לברר ע"י שני צדדי הספק דביש ס' ואומר שאין בו טעם אינו מותר מצד הגדתו רק משום דאיכא ס' א"כ א"צ לברר כלל שיטעמנו אפי' לחומרא ועיין נובי"ק יו"ד סי' מ"ג, ועוד דאם נסמוך עליו לחומרא יסברו שהוא נאמן בטעימתו ויסמכו עליו גם לקולא ולכן לא כתב רמ"א ואין נוהגין עכשיו לסמוך אטעימה דהוי משמע דרק לקולא לא סמכינן אבל לחומרא צריך קפילא ולכן כ' דאין נוהגין לסמוך על עכו"ם דהיינו שאין בו צורך כלל אפי' לחומרא ומטעם הנ"ל:
וגם יפה דחית דקודם שנתחב הי' ס' אם מותר לתחוב ואז לא הי' חזקת היתר והחזקנו לאי' ושוב לא מהני חזקת היתר, אבל מ"ש כן גבי מקוה, ליתא דלענין זה אנו דנין על המקוה אם כשרה אם לאו הלא רק לענין לטבול טמא א"כ גם מעיקרא הי' חזקת טמא והארכתי בזה במק"א אבל בנידון דידך יש ספק אם מותר לתחוב אפי' יש ס' דל"ש חזקת היתר של הקדרה דתשאר היתר משום א"מ אי' לכתחלה, ולכן הדין פשוט דהכף צריך הגעלה והקדרה אסורה עם התבשיל ואם הקדרה הוא של מתכות שאפשר בהגעלה או בליבון יכשירנה כדינה:
הראיתך בעיניך חלקי הסותר ועשיתי ציצים ופרחים לתורה, אבל שמע בני מוסר אביך ואל תרגיל עצמך בדברים הנוגעים לדינא להמציא דברים חדשים עפ"י פלפולי אחרונים כי צעיר אתה לימים רק תפסוק עפ"י ספרים המחוברים לפסק הלכה המפורסמים ומקובלים בישראל ופלפלת כ"ש למאי חזי, וגוף סברת ברוך טעם דבב"ח ליכא חזקה המתנגדת לחזקת היתר אף שגם אני נשתמשתי בסברא זו לפלפול בכמה מקומות אבל לדינא אינה מתקבלת אצלי דכבר הבאתי לעיל דברי ש"ך יו"ד סי' רצ"ט דבב"ח או חלב בבשר או כל מבשא"מ שנתבטל בלח בס' הוי כאלו נאבד מן העולם ע"ש א"כ נגד חזקת היתר שמעיד שהי' ס' ונתבטל יש חזקת קיים של החלב או הבשר שודאי לא נתבטל ונאבד מן העולם דליכא ס' והרי הריב"ש בתשובה ס"ל דחזקת א"א וחזקת חי הם שתי חזקות אלמא אף דחזקת חי בלי חזקת א"א אינה לא חזקת אי' ולא חזקת היתר מקרי חזקה שעדיין קיים כמו שהי' וה"נ דכוותי' ואף נוב"י שנחלק עליו היינו משום דשתי החזקות קשורי' זו בזו לא מקרי רק חזקה א' אבל מודה דחזקת חי בלי חזקת א"א הוי חזקה:
והפלתי סי' צ"ח עמד במאי דקיימ"ל שם באי' שנפל להיתר במבשא"מ ונשפך ולא ידעינן אם הי' ס' דאסור מספק, נימא העמד הקדרה על חזקת היתר ודאי הי' ס' ולפענד"נ דבר חדש דלא אמרינן חזקה אלא אם הספק הוא נגד החזקה דהיינו שנעשה דבר ואנו מסופקים אם דבר זה סילק החזקה או לא אז אמרי' דודאי נעשה באופן שלא סילק החזקה ומשום דאוקמא אחזקה אמרינן שנעשה באופן שלא יסלק החזקה וישאר כמקדם כגון ספק בשחיטה וכדומה, וכן לענין סברת ברוך טעם הנ"ל אנו מסופקים אם פלט האי' הכל וסילק חזקת היתר דקדרה או לא פלט כ"כ ונתבטל שפיר אמרינן דאוקמא הקדרה בחזקת היתר ודאי לא פלט כ"כ אבל שם בסי' צ"ח אם אנו מסופקים אם הי' האיסור זית והי' ס' נגדו או הי' ב' זיתים או אנו מסופקים על ההיתר אם הי' ס' זיתים או נ"ט זיתים שאין הספק נגד החזקה ואין הספק במעשה הנעשה לבטל החזקה רק בכמות האיסור או ההיתר וספק זה הי' גם בלי נפילה בקדרה זו, בזה לא מהני חזקה וכי משום חזקת היתר של הקדרה רבה ההיתר או נתמעט האיסור ודמי למ"ש תוס' חולין פ"ו מ"א ד"ה מ"ט דרבנן מיספקי אי רוב מעשיהם מקולקלין או מתוקנין ומשום חזקת איסור דבהמה זו א"א לומר דרוב מעשיהם מקולקלי' ודוקא אי מחצה מעשיהם מקולקלי' ומחצה מתוקנים ואנו דנין איך הי' מעשיהם בבהמה זו מהני חזקת איסור דבהמה לומר שודאי קלקלו בה אבל אם אינו מצד מעשה דבהמה זו רק אי רוב מעשיהם מתוקנים בודאי לא קלקלו ואם מקולקלים ודאי קלקלו ואין הספק בחזקה לא מהני חזקה, וה"נ אם הי' היתר הרבה ודאי לא נאסר ואם מעט ודאי נאסר ואין הספק בחזקה לא מהני חזקה וא"ש, וד' הטוב היטב ייטיב עמנו בכל טוב לא יחסר קורטוב כנפשך ונפש אביך אוהבך הדוש"ת:
עמרם הק' בלוהם בק"ק הנ"ל