בית שערים יורה דעה חלק א· רבי עמרם בלום
תשובה קנח
שיל"ת ב' איפאלא ה' ויצא תרנ"ח לפ"ק
שוכ"ט לתלמידי הרבני המופלג חו"ש מו"ה אייזיק נ"י פ"ר
אשר שאלת מנ"ל דכבד בחלב אסור משום בב"ח הא כבד דם הוא כפרש"י חולין ק"ט ע"ב הכבד כולו דם קרוש הוא טעם דם לו ובחולין קי"ג אמרי' דם נמי לאו גדי הוא ולא בעי קרא למעטינהו וכו' ומהיכי תיתי לאיסורא:
הנה כבר עמדו על מדוכה זו בפלתי סי' ע"ג אות ב' בשם א הירושלמי וחוו"ד שם ובמהרמשי"ף חולין קי"ג ע"ב ופרמ"ג במשב"ז רס"י פ"ז וזה זמן כביר כתב לי בני הרבני החו"ב מו"ה יודא צבי נ"י שנשאל בזה מהרבני החו"ש מו"ה משה כהן נ"י והשיב לו ג' טעמים חדא דיש בכבד שמנונית כדאמרי' חולין קי"א התם בכבדא דאיסורא ומשום שמנינותא וכיון דלא ידעי כמה נפק מיני' בכולא משערי' ולא נהירא לי דלפי פירש"י הכבד כולו דם ודם הוא אי' כחוש ואין בו שמנונית מעצמו כמ"ש הש"ך סי' ק"ה סקט"ז ומשמעות טו"ז סקכ"ו דלא משערי' בי' בס' במליחה רק משום דלפעמים יש בו תערובת ציר ושומן אבל בעצמותו אין בו שמנונית והא דקאמר משום שמנוניתא דאיסורא לישנא בעלמא הוא לאפוקי דאין האי' משום אי' דם אלא גם אם הי' שמנונית הי' אוסר לפי שהוא טרפה ותדע דהא באמת א"צ שמנונית דגם דם טרפה אוסר משום טרפה ואפי' אחר שבשלו דאין אי' משום דם מה"ת או דקרי לי' שמנוניתא משום דאינו אסור משום דם ולישנא דגמ' כך הוא בחולין דף ח' ות"ל משום שמנוניתא דאי' ואינו דוקא אם חתך בו שמנונית דהא לא משכח גוונא רק דפסק בי' גווזא אבל חתך בו איסור קרי לי' שמנוניתא, גם השיב דעכ"פ מדרבנן אסור משום בב"ח כדמשמע מלשון הש"ך סי' פ"ז סקי"ג ובבאה"ט שם סקי"ג וגם בזה לא הועיל כלום דהרי אסרי' לי' בבישול ובהנאה ובנשפך כבב"ח דאורייתא:
אבל שוב כתב טעם לשבח לפמ"ש תוס' חולין דף קי"ג ד"ה דם דגם אי הוי כתיב לא תבשל בב"ח הוי ממעטי' דם דלא מקרי בשר כדאמרי' בפסחים כ"ג כשהותרה ותלה נבלה היא וחלבה וגידה הותרה אבל דמה לא קאמר שהותרה ופנ"י שם תמה אמאי באמת דמה לא הותרה ותי' עפמ"ש הר"ן דדם שליל לא הותר מכל בבהמה תאכלו דתאכלו כתיב ולא שתי' ודם משקה הוא ובנבלה נמי כתיב לגר אשר בשעריך תתננה ואכלה אבל דם שהוא שתיי' ולא אכילה לא הותרה ועיין פלתי סי' ס"ד וא"כ דוקא דם שהוא משקה ממעטי' מגדי או מבשר אבל כבדא שהוא דם אוכל לא ממעטינן ודבריו נכונים:
ועלה בדעתי עוד עפ"מ ששמעתי להקשות אהא דאמרינן בחולין ק"ט אסר לן דמא שרי לן כבדא היכן מצינו בתורה דשרי לן כבדא דלמא באמת אסורה משום דם, ובזה לא יועיל מ"ש בני נ"י דהא דם קרוש נמי אסור משום דם כדאמרי' בחולין ק"ך דחשובי אחשבי' ואין לומר משום דדרשינן בתו"כ ואת היותרת על הכבד שיטול מן הכבד על היותרת ואס"ד דכבד אסורה להדיוט איך כשר לגבוה הא בעי' ממשקה ישראל מן המותר לישראל ז"א דהא אסורה רק משום דם ודם קרב אע"ג דאסור להדיוט [ומה"ט יש לי תימה רבתי בח"א פ' תשא על דברי פנים יפות בפסוק ואתה וכו' מר דרור שרמב"ן כתב שהוא מוס"ק והוא דם הנקרש בצואר הצבי והק' לדעת רמ"ה שבטור או"ח סי' רט"ז דמוס"ק אסור משום דם א"כ לא הוי ממשקה ישראל מן המותר לישראל ותימה על תמיהתו הלא דם הותר בהדי' לגבוה בזריקה אף שאסור לישראל כמו חלב ול"ש בי' ממשקה לישראל ע"ל סי' קל"ד] ואמרתי מדכתיב גבי דם לא תאכלנו על הארץ תשפכנו כמים שמעי' דוקא דם הנשפך אסרה תורה ולא כבד דל"ש בי' שפיכה שו"ר כן בהגהות מהרל"ח יו"ד סי' ע"ג סי' ע"ג ובמע"י פכ"ה אות קע"ב בשם לבוש והני דרשות דפסחים כ"ב דרשי' מדכתיב כמים ולפ"ז ג"כ א"ש דאף דממעטי' דם מאי' בב"ח היינו דוקא הנשפך ולא כבד:
אלא דבין לדידי' ובין לדידי לא שמעי' שהוא בכלל גדי או בשר שהרי מ"מ כולו דם כדם קרוש ולא בשר ולכאורה יש להביא ראי' דכבד אינו בכלל בשר ממ"ש ב"י סי' צ"ח ד"ה מ"כ דכבד ובשר שני מינים הם כדאמרינן בנדרים נ"ד ע"ב הנודר מן הבשר מותר בכבד:
אלא דבאמת אין משם ראי' לענין בב"ח שהרי איל ושור ועז נמי ג' מינים הם לענין מב"מ ומ"מ לענין בב"ח כולהו אסורין כמבואר סי' פ"ז אך זה יש לדחות דהני הוי רק ג' מינים בשלימי' ולא בחתיכות משום דחתיכות כולהי בשר מקרי אבל כבד ובשר גם חתיכות בשר וחתיכות כבד חלוקים בשמא זה נקרא בשר וזה נקרא כבד שפיר י"ל דמוכח דכבד לא מקרי בשר, ועיין בהגהות מהרל"ח שם בשם כה"ג שתמה הא שם בנדרים פליג ת"ק עלי' דרשב"ג וס"ל דאסור בכבד ותי' דשאני נדרים דאזלי' בתר לשון בנ"א ובלשון בנ"א גם כבד מקרי בשר דהא מימלך עלי' שליח אבל לענין מב"מ כבד לא מקרי בשר והא דמביא ראי' משם היינו משום דלרשב"ג שני מינים הם ולת"ק נמי דאסור היינו רק משום דמימלך עליהו שליח וא"כ לענין מב"מ שני מינים הם לכ"ע וה"נ לענין בב"ח, אלא דזה ע"כ אינו דא"כ בראש ורגלים וקנה ולב דג"כ ס"ל לרשב"ג שם דמותר בנודר מן הבשר וכי נימא דכל הני לא מקרי בשר לענין בב"ח אע"כ שאני נדרים דאזלינן בתר לשון בנ"א ורשב"ג ס"ל דכל היכא דממליך עלי' שליח אין בלשון בנ"א לאסור עצמו בזה:
אבל יש להביא ראי' ממתני' דמעילה כ' א"ל תן בשר לאורחים ונתן להם כבד כבד ונתן להם בשר השליח מעל אלמא דכבד לא איקרי בשר וה"נ לענין אי' בב"ח אין אי' בכבד, אלא דגם זה אינו דהרי מוקי התם מתני' ואפי' כר"ע משום דמודה ר"ע דצריך לאמלוכי בי' והוי משנה מדעת בעלים אע"ג דכבד נמי בשר הוא מ"מ בלשון בנ"א אינו קרוי בשר ולא הי' דעת בעלים על כבד:
וכל זה לפלפולא אבל האמת יורה דרכו דכבד מין בשר הוא וכמ"ש רש"י במעילה שם על כבד דאע"ג דכולו מין בשר הוא כיון דמימלך שליח תרי מילי נינהו ע"ש וכן הוא לשון הט"ו ביו"ד סי' מ"א גבי מחט שנמצא בכבד אפי' כולו טמון בבשר הכבד ע"ש ומ"מ לענין מב"מ ולענין שינוי מדעת בעלים גבי מעילה ולענין נודר מן הבשר הוי שני מינים והרי חמשת מיני דגן כולהו מין דגן ומ"מ לענין כלאים הם מינים שונים עיין בר"ש רפ"ק דכלאים וביו"ד סי' רצ"ז ס"ה וכן לענין צירוף לחלה הוי שני מינים עיין סי' שכ"ד ס"ב וכן לענין תורם ממין על שאינו מינו עיין סי' של"א ס"ג וכן לענין מב"מ כדמשמע במ"ו פ"ב דערלה וה"נ כבד מין בשר הוא ומ"מ לענין הני מילי הנ"ל הם שני מינים דיש כמה מיני בשר ומ"ש רש"י בדף ק"ט כולו דם קרוש הוא וכן בדף ק"י ע"ב ד"ה כבד ואעפ"י שכולו דם אפשר אעפ"י שהוא מין בשר הוא נמי מין דם וכמ"ש הר"ש במ"א פ"ק דכלאים על כוסמין שהוא מין חטים ומין שעורים וכיון שהוא מין בשר שפיר אסור משום בב"ח כנלפענ"ד לדינא לפי גמ' דילן:
אבל יותר נראה דכבד הוא רק מין בשר ולא דם כלל דלא הי' דם מעולם כמו חלב דדם נעכר ונעשה חלב אלא הוא כבד מתחלת בריתו רק כונת רש"י שבשר זה יש בו טעם דם קרוש ואף שהוא דחוק קצת בלשונו מ"מ בלאה"נ לשונו מגומגם והא לך לשון הר"ן אהא דשרי לן כבדא שהכבד הרי הוא כדם קרוש ויש לו טעם דם ע"ש מבואר מזה דרק מראיתו וממשותו וטעמו הוא כדם קרוש אבל אינו דם רק מין בשר ומ"מ שפיר מיבעי' לי' בדף ק"י אי דם הפורש מן הכבד אסור לפי שהכבד כולו כדם הוי היוצא ממנו רק כמשקים וציר היוצא מבשר זה ואינו אסור משום דם כשאר דם אברים שפי' שאין טעמו כבשר שיצא ממנו אלא טעם דם והוא מין בפ"ע אבל בכבד שיש לו טעם האוכל שיצא ממנו הוי רק כאבוהון ושרי זה הנלפענ"ד בזה פשוט ואמת ובזה אתן החותמת ידידו הדוש"ת:
עמרם הק' בלוהם בק"ק הנ"ל