אור ברסלב

בית שערים יורה דעה חלק א· רבי עמרם בלום

תשובה קנז

תשובה קנו

שיל"ת ב' אויפאלא עש"ק לס' חיי תרס"ה לפ"ק. שלום ברכה וחיים ירעיפו שמים, לבני אהובי הרבני החריף ובקי כמו"ה בן ציון נ"י:

מכתבך קבלתי בעתו ושמחתי בשלומכם ותלי"ת גם מאתנו לא נעדר ומחמת טרדות הגוף ונפש לא יכולתי להשיב עד היום ואבא מן המאוחר אל המוקדם ושאלה אחרונה שהמשרתת שאלה כף מנכרי ואכלה בו מן הקדרה וכמדומה שהי' חם שהיס"ב אינני יודע במה נסתפקת הלא ראית הדין מפורש ביו"ד סי' קכ"ב ס"ו דכל כלי עכו"ם הם בחזקת שאינן בני יומא ונוטלפ"ג ומותר ולדעת הש"ך וטו"ז שם א"צ לישאל כלל אם הם ב"י ואפי' אומר מעצמו אינו נאמן אם לא במסל"ת וכ"כ בחכ"א כלל נ"ה אות ח' ועכ"פ פ אחר ששהה מעל"ע בביתו של ישראל ודאי מותר בהשתמש בו:

ושאלה שני' בחלב שנפל לכלי בשר שאינו ב"י והי' בו מים ונעשו המים לבן קצת ושוב שפכו מאותן מים לתוך קדרה שבשלו בה בשר והי' בה ששים נגד החלב שבמים אך לא נגד המים, ג"כ הדין פשוט דכלי ראשונה שהי' בה מים ואינה ב"י אסור לבשל בה לא בשר ולא חלב לפי שהוא בלוע מבשר ומחלב כמבואר רס"י צ"ג ועיין סי' צ"ד ס"ד וש"כ שם ושאר דברים מותר לבשל כיון שכלי אחד אינה ב"י והוי נטלפ"ג ולא נעשה בב"ח והקדרה השני' ששפכו מאותן המים לתוכה ג"כ פשוט שאם יש ששים נגד החלב ולא כנגד המים הכל מותר כיון דחלב במים הוא היתר לא שייך חענ"נ ודין זה מבואר בסי' צ"ד ס"ו:

ב) ומה שתמהת על הב"י סי' פ"ז שכתב ועל דין זה דדם שבשלו בחלב דמשמע מדברי הרמב"ם שלוקין עליו משום דם יש לתמוה מדאמרי' בפ' הקומץ רבה כ"א דם שבשלו אינו עובר עליו ומיהו רש"י בפ' כה"ב ק"ט אמתני' דהלב קרעו ומוציא את דמו כתב דדם שבשלו חייב עליו כרת וצ"ל דס"ל דהאי דהקומץ רבה אתי' דלא כהלכתא ונראה שזהו דעת הרמב"ם ע"ש והוא פלא בעיניך מה אולמא דרש"י מהרמב"ם דכתב ומיהו וכו' דמשמע דלרש"י יש הכרח יותר דסוגי' דמנחות דלא כהלכתא ממה דמוכח מרמב"ם, ועוד דאיך השוה דעת רמב"ם לרש"י הלא לרש"י חייב כרת ורמב"ם פ"ו מהמ"א ה"ו פסק להדי' דאין בו כרת, ונ"ל דרש"י במנחות כ"א פי' הטעם דהא לא חייבה תורה אלא על הדם הראוי לכפרה ודם קדשים משבישלו לא חזי' למלתי' לזריקה והקשה בס' מנחת כהן הא דם התמצית נמי אינו ראוי לזריקה ומ"מ עובר בלאו ותי' דרש"י ס"ל דדם שבישלו נמי בלאו ואינו עובר דקאמר היינו בכרת ע"ש שהאריך ועיין כריתות ד' ע"ב ושם כ' ע"ב ודכ"ב ע"א ולפי זה לרמב"ם א"צ לומר דסוגי' דמנחות דלא כהלכתא די"ל בדוחק מאי אינו עובר עליו בכרת אבל בלאו עובר אלא דזה נ"ל לב"י לדוחק ועל זה כתב ומיהו רש"י ס"ל דהוא בכרת וא"א ליישב אפי' בדוחק ועכ"ח צ"ל דהוא דלא כהלכתא ונראה שזהו דעת הרמב"ם שהוא דלא כהלכתא אבל א"צ לדוחק הנ"ל דפי' אינו עובר בכרת רק הפי' שאינו עובר אפי' בלאו אלא שאין הלכה כן רק עובר בלאו וכתנא קמא דר"י בכריתות כ' בדם התמצית ולרש"י אפי' כרת אית בי' וכר"י שם בדם התמצית:

ג) ומ"ש על קושי' באה"ט סי' צ' אות כ"ב הוא נכון אמנם לפי דעת ספר החינוך סוף מצוה קי"ג שהבאת הקשה שפיר וז"ל החינוך שם וחלב הנמצא בקיבה יש בו שני היתרים אחד שהוא בכלל חלב של מתה ועוד שאינו אלא כפרש בעלמא שכבר נתעכל שם ולפיכך מותר לכתחלה ואין צריך לומר שהנמצא שם קרוש מותר שהוא ודאי כפרש אלא אפי' הצלול התירו הגאונים, אלא שע"ז גופא אתה דן בשלמא בכחל הוא מובלע בבשר ולא חל עליו שם חלב אבל בקיבה כבר חל עלי' שם חלב חי' ועיין בש"כ סי' פ"א סקי"ג, ועוד דחלב שחוטה הוא רק החלב מבהמה שנשחטה ולא החלב מבהמה אחרת שנמצא בקיבת בהמה שנשחטה, ועוד דחלב שבקיבה הוא כאלו היא בכלי והאריכות בזה ללא צורך והוא תלמוד ערוך חולין ק"ט ע"ב ומה הפרש בין זל"ז זה כנוס במעיו וזה אינו כנוס במעיו ועיין רש"י שם ובכלל זה כל מה שהארכת אלא דלדעת הרי"ף ורמב"ם כל זה הוא קודם חזרה אבל אחר חזרה קיבה שבישלה בחלבה מותר אפי' בצלול וזהו ג"כ דעת החינוך שם:

ומה שנלע"ד בזה הוא דעיין ברמב"ם פ"ט מהמ"א הט"ו קיבה שבישלה בחלב שבה מותרת שאינה חלב אלא הרי הוא כטינופת שהרי ישתנה במעים דוק בדבריו שלא כתב שהרי נשתנה דאז הוי משמע בלשון עבר שכבר נעשה פירשא בעלמא אלא כתב שהרי ישתנה בלשון עתיד וכונתו דלא אמרינן משיצא מדדי הבהמה חלב הוא עיין רש"י חולין ק"ט ע"ב ד"ה זה כנוס וכו' אלא אם יצא מדדי הבהמה למקום שלא ישתנה ויהי' כנוס אז חל עליו שם חלב אבל אם יצא מדדי הבהמה למקום שישתנה ויהי' פירשא אז לא חל עליו שם חלב לעולם וכמ"ש באו"ח סי' תק"ה דחולב בהמה העומדת לאכילה לקדרה שיש בה אוכלין ביו"ט מותר משום דלא הי' עלי' שם משקה לעולם דנימא נולד הוא וה"נ דכוותי' לא הי' עלי' שם חלב לעולם וזה ג"כ כוונת החינוך שהוא בכלל חלב של מתה שלא יצאה בחיי' למקום שתהא כנוס ולא תשתנה ועוד וכו' שכבר נתעכל ונשתנה והוי כפירשא וא"כ קושיתך לק"מ:

ד) ומה שתמהת בתוס' שבת פ"ט ע"ב ד"ה אסורים שהקשו אהא דג' שמות מצטרפין למלקות מהא דשבת ע"א דחלב ופגול ונותר אין מצטרפין לחטאת וקשי' לך דשאני לענין חטאת דאם הי' בכל אחד כשיעור חייב ג' חטאות ולהכי אין מצטרפין אבל הכא שהתרו אותו שלא יאכל מג' שמות אלו כשיעור והי' רק התראה אחת וחד מזיד שפיר מצטרפין למלקות הנה סברא זו מתוך שחלוקין לחטאות בכשיעור בכל אחד אין מצטרפין לכשיעור אם אין בכל אחד רק פחות מכשיעור מבואר שם בגמ' שבת ע"א וכן הוא בשבועות כ"ב אלא דבשבועות שם משמע קצת דה"ט שחלוקין לחטאות מהני נמי שלא יצטרפו למלקות מדמשני כי תני' האי לענין קרבן וכו' ומשמע דהמקשן הוי ס"ל דאיירי לענין מלקות ואפ"ה הוי ניחא לי' בהאי טעמא מתוך שחלוקות לחטאות אין מצטרפות, ויש לדחות דגם המקשן הוי ס"ל דברייתא איירי לענין קרבן אלא דהוי ס"ל דגם ר"פ איירי לענין קרבן והתרצן חידש לו כי קאמר ר"פ לענין מלקות אבל לענין מלקות לעולם אימא לך דלא מהני ה"ט מתוך שחלוקין לחטאות:

אבל באמת מבואר בתוס' מכות כ' ע"ב דאם אדם אוכל שני זיתי חלב בב"א ובחדא התראה אינו חייב שתי מלקיות ע"ש אבל בגופים ושמות מוחלקים מבואר בתוס' רי"ד קידושין ע"ז ע"ב דבהתראה אחת שהתרו בו אל תאכל אלו ג' זיתים שהם פגול נותר וטמא ואם תאכל תלקה ג' משום אלו ג' שמות ואכלן בב"א חייב ג' מלקיות ע"ש וא"כ לענין מלקות נמי שייך ה"ט מתוך שחלוקין למלקיות בכשיעור אין מצטרפין כמו גבי חטאת ולק"מ:

ה) ומה שהפלאת על מה שהקשו תוס' שם מר"ל בזבחים ע"ח דאמר פגול נותר וטמא שבללן זע"ז ואכלן פטור וכו' ומדמבטלין זא"ז משמע דלא מצטרפין למלקות וקשי' לך דשאני התם דאיכא בכל אחד כזית וא"צ לצירוף דחברי' ולהכי מבטלין זא"ז אבל הכא דכל אחד צריך לצירוף דחברי' אין מבטלין זא"ז וכעין סברת תוס' זבחים ל"א ד"ה המה הנה הדמיון אינו עולה יפה אבל ליישב נ"ל לפמ"ש תוס' שם בזבחים דאי אפשר שלא יתערב מכל אחד ואחד משהו בחבירו ובצר לי' שיעורא ע"ש בתוד"ה הפגול וא"כ גם כאן ליכא בכל אחד כשיעור וצריך לחברי' ואי מצטרפין בפחות מכשיעור בכל אחד ליצטרפו ולילקי ועיין ברש"י מעילה י"ז ע"ב ד"ה אבל שכתב וא"ל רבי דאי הוי חצי זית מזה וחצי זית מזה מצטרפין לחייב עליו משום נותר ומשום פגול ופי' בתוי"ט שם לא לחייבו שתים אלא לחייבו אחת בין התרו בו משום נותר בין התרו בו משום פגול אע"כ דלא מיצטרפו ולק"מ, ועוד דקושי' תוס' הי' דשם בזבחים קאי גם במין במינו וא"כ זה פשוט דאפי' אם איסורין מבטלין זא"ז ה"ד בשני שמות של איסור אבל בשם אחד כגון פגול בפגול ודאי לא שייך ביטול ואי נימא דמצטרפין א"כ הוי הכל שם אחד ולא שייך בי' ביטול אע"כ מדמבטלין אין מצטרפין ובזה יבא שלום ינוח על ראשך ויצליחך ה' בכל אשר תפנה וברכך בכל אשר תעשה ולא ימוש לימוד התורה מפיך צלח ורכב על דבר אמת ותשקוד על דלתי התורה ויראת שמים יום יום כנפש אביך הנאמן דוש"ת באהבה ופ"ש לחמיך מחו' הרבני הנגיד נ"י הוא שלום וביתו שלום:

עמרם הק' בלוהם בק"ק הנ"ל

תוכן העניינים

בית שערים יורה דעה חלק א

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה