בית שערים יורה דעה חלק א· רבי עמרם בלום
תשובה קנו
לכבוד תלמידי חביבי הרבני החו"ב הותיק מלא עתיק כש"ת מו"ה שלמה גראסמאן נ"י ביישוב ל' בעניע יצ"ו
מכתבך קבלתי ועל הערותיך אשיב לך בקיצור, א) מה שהקשית בחולין קי"ג דקאמר אאכילה דכ"ע לא פליגי דלא לקי כי פליגי אבישול וכו' וקשיא לך אי לענין בב"ח יש בישול אחר בישול א"כ למ"ד דלקי אבישול אמאי לא לקי אאכילה משום דקסבר אאחע"א והלא הוא איסור מוסיף דבעוד החלב לבדו מותר בבישול ועתה דנתבשל בחלב אסור בבישול ע"כ, שתי תשובות בדבר דאף אי אמרי' בב"ח יש בישול אחר בישול היינו כשנתבשל הבשר לחוד והחלב לחוד שיעור בישול ואח"כ בשלם ביחד דעירוב הטעמים מקרי בישול בב"ח, אבל אם כבר נתבשלו ביחד וקבלו טעם זה מזה שוב אין בישול אחר בישול אם מבשלם עוד הפעם כיון שאינו מוסיף שום דבר בבישולם וכבר הוא כשאר איסורין ועיין בש"ך סי' צ"ד סקכ"ב וסברא זו כבר הוזכרה באחרונים וא"כ אינו מוסיף אי' כלל בבישול, הא חדא, ועוד דמעיקרא דדינא פירכא אפי' נאמר גם בכה"ג יש בישול אחר בישול מ"מ וכי בישול השני נאסר משום שיש כאן בישול הראשון שנאמר מיגו דחל עליו אי' בישול מכח בישול הראשון חל עליו נמי איסור אכילה הלא אם גם לא הי' בישול הראשון בעולם והיו מקבלים טעם זמ"ז ע"י כבוש ג"כ הי' איסור בבישול אח"כ וא"כ אין כאן מוסיף כלל מצד בישול הראשון ושפיר אינו חל על אכילה וז"ב:
ב) מ"ש לתרץ קושית פר"ח לשיטת הרמב"ם דספק מה"ת ל"ל קרא להתיר ספק ממזר וכתבת דצריך קרא באזלא איהי לגביהו דהו"ל קבוע כדאמרינן בקידושין ע"ג ובספק קבוע מודה רמב"ם דאסור מה"ת, עיין ש"ש ש"א רפ"ב מ"ש בזה, ומה שהבאת מגמ' קידושין אעתיק לך מ"ש בחי' שם דע"ג ובתשובותי לאהע"ז ומזה תבין דלא כוונת יפה, וז"ל בגמ' מאי אמרת דלמא אזלא איהו לגביהו הו"ל קבוע וכל קבוע כמע"מ דמי, ויל"ד דהאי הו"ל קבוע אינו טעם להיתרא דכ"ש אי ל"ה קבוע וכמע"מ ודאי מותר מטעם רוב כשרים אצלה וא"כ הא דהוי קבוע הוא טעם לאיסורא וא"כ הכי הו"ל למימר מאי אמרת דלמא אזלא איהו לגביהו והו"ל קבוע ומשו"ה ראוי להחמיר וע"ז יתרץ כל קבוע כמע"מ דמי וכו' ונ"ל עיין רש"י סנהדרין ע"ט ד"ה ל"צ שכתב ומהכא נפקא לן בכל דוכתא דכל קבוע כמע"מ דמי והא ליכא למילף מינה כרובא דמי דהא מהיכא תיתי לן וכו' וכבר עמדו בזה מאי בעי רש"י באמצע דבריו בהא דכתב ומהכא נפקא לן בכל דוכתי ולפענ"ד נראה דהנה הא דכתב רש"י והא ליכא למילף מיני' כרובא דמי צריך ביאור דודאי אין כונת רש"י שנ' כיון דהמיעוט הוי קבוע יהי' המיעוט כרוב וניזל בתר מיעוט דהא מה"ת הא גם הרוב קבוע ולמה יגרע מן המיעוט, [עיין פרי מגדים בשפ"ד יו"ד סי' ק"י סקט"ו שעמד בזה] אלא נראה כוונתו עפמ"ש תוס' כתובות כ"ב ע"ב דחזקה דאשה דייקי ומינסבא נגד חזקת א"א הוי כמו שתי חתיכות ומקרי איקבע איסורא ע"ש, ונראה דה"ה רוב כנגד רוב נמי מקרי איקבע איסורא כמו חזקה נגד חזקה, ולפ"ז י"ל דקבוע הוי המיעוט כרובא והוי כמו רוב כנגד רוב דמקרי איקבע איסור וע"ז כתב רש"י דזה אינו מוכח מכאן אלא דאפילו הוי כמו ספק השקול נמי אמרינן כאן ספנ"פ להקל ולפי דכאן אין נפ"מ מזה א"א דהוי כרוב כנגד רוב או דהוי ספק השקול כמו בחתיכה אחת להכי הקדים רש"י דמהכא נפ"ל בכל דוכתי וכו' ובשאר דוכתי שפיר יש נפ"מ מזה, ועיין מל"מ פט"ו מא"ב שכתב דאע"ג דספק ממזר שרי מ"מ ממזר שנתערב אסור כיון דכה"ג בעלמא מביאין א"ת ובספק א' אין מביאין א"ת ע"ש ולפ"ז אי הוי אמרינן דמיעוט הקבוע הוי כרוב נגד רוב דמקרי איקבע איסורא לא הוי שרי משום ספק ממזר יבא ולהכי קאמר הו"ל קבוע וכל קבוע כמע"מ דמי דהוי רק ספק השקול והתורה אמרה ממזר ודאי הוא דלא יבא הא ספק יבא וכו' דהא דיש לו דין קבוע דהוי רק ספק השקול הוא טעם להיתרא, משא"כ אם אין לו דין קבוע כמע"מ וגם לא אזלינן בי' בת"ר הוי מקרי נמי איקבע איסור, מיהו נ"ל הא דלא מקרי איקבע איסור ה"ד באיכא רוב היתר ומצד דין קבוע לא אזלינן בת"ר אז הוי רק כספק השקול אבל באיכא רוב איסור ורק מצד דין קבוע אמרינן דהוי כמע"מ כיון דאיכא מיעוט היתר קבוע בזה ודאי מקרי איקבע איסורא דלא גרע רוב איסור מאלו הי' באמת רק מע"מ דמקרי איקבע איסורא כ"כ היכא דאיכא רוב איסור ויש לעיין בזה ברמב"ם פ"ב מחמץ ה"י והי"א, עכ"ל בחי' שם:
ג) ומה דק"ל על פלתי בביה"ס שתירץ על קושי' איך יליף מרישא של עולה דאזלינן בת"ר שמא ניקב קרום של מוח הא לשיטת הרמב"ם סדא"ו לקולא, ותי' דמ"מ איך מקריבין בשבת הא איתחזק איסורא שבת ובאיתחזק איסורא גם לרמב"ם סדא"ו לחומרא ע"ש, והקשית א"כ מאי משני דפלי לי' ובדיק לי' וכו' דהיכא דלייף ל"ל בה ואי בשבת אכתי תקשי איך מותר לשחוט בשבת דאז א"א לבדוק ושפיר מוכח רוב והארכת בזה, פשוט דלק"מ דהרי תוס' שם הק' אמאי לא יליף מכל קרבנות דדחי שבת בשחיטה ושמא ימצא טרפה, ותי' דספק קרבן נמי דוחה שבת כמו פנ"פ דלא הלכו בו אפילו אחר רוב אך כ"ז בשחיטה דא"א להביא קרבן בלי דחי' אבל אחר שחיטה דאפשר למיבדקי' שפיר כתב פלתי איך אמרה תורה ולא אותה לנתחי' דלא נבדק רישא של עולה ואיך מותר לחלל שבת דאיתחזק איסור ואי דקרבן דחי שבת הא אפשר הבאת קרבן בבדיקה ולא לחלל שבת בהקטרת אימורים מספק והי' לנו להתיר נתחי' לנתחים וע"ז משני דבאמת בדיק לי' קודם הקטרת אימורים ובדלייף ולא מוכח רוב:
ד) ומ"ש ליישב קושית פלתי סי' ק"י אות ל' לשיטת הפוסקים דספק א' בגופו וספק א' בתערובות חשיב ס"ס א"כ בנזיר י"א האומר לשלוחו צא וקדש לי אשה אסור בכל הנשים שבעולם שמא קידש קרובותיה ואמאי הא איכא ס"ס שמא לא קידש כלל ואת"ל קידש שמא אינה קרובתה וכתבת דהוי ס"ס נגד חזקה שליח עושה שליחתו, ליתא דאמרינן בגטין ס"ד ע"ב ה"מ לחומרא אבל לקולא לא וכתבו תוס' דאפילו לר' ששת בעירובין ל"ב דבשל תורה נמי סמכינן אחזקה זו היינו היכא שהמשלח יוכל לבא לידי עבירה אם לא יעשה שליחתו אבל כאן שאם לא יקדש אין המשלח בא לידי עברה מודה ר"ש דאין חזקה שליח עושה שליחתו לקולא ע"ש, מבואר דאין זה חזקה גמורה מה"ת רק דחוששין לה מדרבנן וא"כ שפיר מהני ס"ס נגד חזקה זו:
ה) ומה שעמדת על לשון גמרא זבחים מ"ה ריש ע"א הכי קאמינא לך הלכתא ל"ל לישנא אחרינא א"ל הלכה קאמינא, מה בין שתי הלשונות, לפענד"נ למ"ש תוס' ישנים יומא י"ג דל"ש הלכתא למשיחא היכא שיש עבירה בדבר דאין נפ"מ לא עכשיו שאינו נוהג עתה ולא לימות המשיח שהרי אז יהיו כולם צדיקים ולא יעשו עבירה ע"ש ושם בזבחים בפיגול קאי שהוא עבירה ולא יהי' גם לימות המשיח ועיין בערוך ערך הלך שכתב פי' הלכתא דבר שהולך ובא מקודם ועד סוף ע"ש וזה פירוש לשון ראשון הלכתא למה לי מקודם ועד סוף לא עכשיו ולא לימות המשיח וא"כ ל"ש דרוש וקבל שכר בקביעות הלכה בשום זמן אבל ללשון שני א"ל הלכה קאמינא ס"ל דאפי' יש נפ"מ לימות המשיח מ"מ כיון שעכשיו אינו נוהג א"צ לקבוע הלכה דאינו אלא להורות הלכה למעשה וכפרש"י שם, ותל"מ כעת, רבך וידידך הדוש"ת באהבה:
עמרם הק' בלוהם