בית שערים יורה דעה חלק א· רבי עמרם בלום
תשובה קנד
עוד להרב הנ"ל
שיל"ת ב' איפאלא ה' ויגש תרנ"א לפ"ק:
נועם מכתבך בא אלי וכו' ומ"ש ליישב קושיתי על דברי גוו"ד בסוף הפתיחה דמה יענה לרב בחולין ק"ח דח"ז בשר וח"ז חלב אין מצטרפין ול"ש תי' גוו"ד ותקשי קושיתו הא אאחע"א, וכתבת דרב סובר יכול בחלב היינו בחלב טהור כמ"ש רש"י חולין מ"ה ע"ב כל חלב מקרי חלב בין טהור ושומן אינו אלא לשון חכמים ע"ש וע"כ משום דיש אם למקרא והתרצן ס"ל כיון דחלב משמע בין טמא בין טהור ניחא טפי לומר בחלב בקמץ, הנה מלבד שהוא דוחק גדול מאוד דלא נזכר מזה כלום בדברי התרצן דרך בישול אסרה תורה ומכ"ש כיון שגם המקשן ידע זאת דא"א לפרש שהפי' בחלב טמא כיון שהוא אסור קודם הבישול אאחע"א אלא דהוי ס"ל דמיירי בחלב טהור וע"ז לא תירץ כלום במאי דקאמר דרך בישול אסרה תורה רק התירוץ הוא דאי בחֵלב גם חלב טמא בכלל ואסור קודם הבישול עיקר חסר מן הספר, ועוד דאפי' אי הוי משני הכי בפי' לא א"ש דכיון דדרך בישול אסרה תורה ולי"מ הוא לאפוקי חלב דבלא"ה אסור א"כ הרי כתבה תורה בפירוש דמיירי מחלב טהור ואכתי דלמא בחלב טהור אבל תמה אני עליך פזיזא אכתי בפזיזך קיימת הלא בדבריך אין קושיתי מיושב על תירץ גוור"ד אלא שאתה מיישב קושי' גוו"ד
אבל גם בלאה"נ דבריך דחוים ואקדים הקושיא שהבאת בשם הגהות רעק"א על י"מ שבתוס' סנהדרין ד' ע"ב ד"ה דרך בישול דלמא מיירי קרא בחלב טהור, ולפענ"ד לק"מ דבאמת יש להבין אהא דקאמר מי איכא דלית לי' יש אם למקרא והתני' בחלב אמו יכול בחֵלב אמרת יש אם למקרא ומאי קושיא דלמא היכא דהמסורת משונה מן המקרא ס"ל דאין אם למקרא אבל כאן המסורת אינו משונה מן המקרא שהרי המסורת הכל חד בין אם הוא חֵלב ובין אם הוא חָלב ואז ודאי לכ"ע יש אם למקרא, אבל הדבר ברור דהרי:
אמרינן בפסחים מ"ד דבב"ח חידוש הוא דהאי לחודא שרי והאי לחודא שרי ובהדדי אסור ואף דדחי כלאים נמי הכי הוי מ"מ הוי שניהם חידוש נגד שכל וסברא אלא ה"פ דבעי למימר דא"א למילף טע"כ מבב"ח לפי שיש בב"ח חידוש דליכא בעלמא וא"כ י"ל דגם טע"כ בב"ח הוא חידוש שאינו בעלמא וע"ז דחי דגם החידוש של האי לחודא שרי מצינו גם בכלאים ושפיר מצינו למילף במה מצינו דדין טע"כ שהוא בב"ח הוא ג"כ בעלמא אבל מ"מ הוא נגד הסברא ששני דברים של היתר כשנתערבו יאסרו ולכן הי' סד"א בחֵלב שהוא איסור וע"כ משום דיש אם למקרא אפילו היכא דמכחשי למסורת ועיין תוס' סנהדרין ד' ע"א ד"ה כולהי משום דהמקרא מכריע וה"נ המקרא מכריע בחלב אף שהוא נגד הסברא שוב מצאתי בחי' הר"ן שם שעמד בקושיא הנ"ל על רש"י ומכח זה פי' בענין אחר, ולפענ"ד דברי רש"י נכונים כמ"ש, ולפ"ז התינח אם בחֵלב הוא חלב טמא אבל אי נימא בחֵלב טהור א"כ בחֵלב הוא חידוש כמו בחָלב דשניהם היתר א"כ אין לו ענין כלל ליש אם למקרא כקושיא הנ"ל ובזה ממילא גם דבריך נדחים וא"ש:
ומה שחקרת איך ס"ד שתאסור התורה לבשל בשר בחֵלב טהור כיון דחלב מין בשר הוא כמ"ש ב"י סי' צ"ח וחוו"ד ולכל הטעמים שיש בכל איסורי תערובות כגון כלאים שעטנז ובב"ח ודומיהם הוא משום תערובות הכחות שאינן דומים וכ"ז ל"ש בבשר וחֵלב אעכ"ח דסד"א בחלב טמא דודאי יש בו כח אחר דמשו"ה הוא טמא, ואני אומר לך ולטעמך הרי מה דמבואר בב"י וחוו"ד דחלב מין בשר הוא מיירי בחלב טמא שהוא אי' וא"כ גם בחלב טמא תקשי מה ס"ד לאסור שאין בו משום תערובות כחות:
ומה שהוכחת דע"כ כח אחר מעורב בו לפי שהוא טמא אינו כלום שהרי הוא קרב ע"ג מזבח ואסור רק להדיוט, אבל עקיבא מה לך אצל אגדה ובאמת כי רמב"ן בחומש פ' קדושים כתב טעם משום ערבות הכחות והמיני' בפסוק את חקותי תשמורו על כלאים והרכבת בהמה ואילן וכדומה אבל לא הוזכר שם בב"ח וגם בפ' משפטים וכי תשא לא כתב טעם זה בב"ח ובפ' ראה כתב טעמים אחרים בב"ח לא משום עירוב כחות והדין עמו דל"ש עירוב כחות כי אם גורם שהטבע תוציא כחות מעורבים ותחדש ברי' וטבע חדשה ע"ש ברמב"ן אבל לא כשהוא מערב מאכלים מבשא"מ ומעשים בכל יום שעושין כן ועיין או"ח סי' תקנ"ב ס"ג שני מינים בקדרה א', ועוד דב"י וחוו"ד מיירי דהוא מב"מ בשמא ע"ש בחוו"ד, אבל מ"מ אפשר דאינו שווה בטעמא ובטבעם ויש כאן עירוב כחות:
ומה שתמהת איך אפשר לומר שהתורה אסרה לבשל בשר בחלב טהור הא הפסח נצלה ביחד עם השומן וגם צלי בכלל בישול בשר בחלב לדעת פר"ח סי' פ"ז ופלתי שם סוף ס"ק ב', עיניך הטעתך ברש"י חולין מ"ה הנ"ל וחשבת דחלב ושומן חדא מלתא היא אבל לא כן הוא ועיין תוס' בשבועות כ"ד ע"ב ד"ה שלא אוכל תמרים וחלב מפר"ת דאיתא בלאו והן דמשמע נמי חלב שע"ג קבה או של חי' כיון שמזכיר דבר היתר עמו אבל בלא"ה לא משמע אלא חלב האסור עיקר החלב עיי"ש מבואר ג"כ דגם חלב טהור מקרי חלב אבל רק כשיש הוכחה לזה שמזכיר ואוסר עמו דבר היתר אבל בסתמא אין חלב טהור בכלל חלב ויש לכוון גם דעת רש"י הנ"ל כן וא"כ ל"ק קושית רעק"א הנ"ל דלמא בחלב טהור דבסתמא אין חלב טהור בכלל חלב, אך יש לדחות דשאני בהאי דתוס' שבועות משום דבנדרים הלך אחר לשון בני אדם וה"ה גבי שבועות ובלשון בנ"א אין חלב טהור בכלל סתם רק כשמזכיר דבר היתר עמו אבל בלשון תורה גם חלב טהור בכלל סתם חלב, ומ"מ הא דחלב טהור נמי איקרי חלב היא גמרא ערוכה חולין מ"ט חלב טהור סותם טמא אינו סותם וכן הלשון בכל הפוסקים, ואולי חלב טהור איקרי חלב סתמא לא איקרי ולהכי הצרכת להביא דברי רש"י, אבל מ"מ דע שאינו כן ועיין רמב"ן בחומש פ' ויקרא בפסוק חלבו האליה שכתב שם חלב בלה"ק השומן הנפרד שאינו עם הבשר בדבר אחד כי השומן המתערב עם הבשר שאינו נפרד ממנו יקרא שומן וכו' עיי"ש שהאריך וגם רש"י אינו חולק ע"ז ומ"ש רש"י ושומן אינו אלא לשון חכמים כגון גבי שתי חתיכות אחת של חלב ואחת של שומן דע"כ קרי לי' שומן משום דגבי חלב תנוי' היינו משום דשם גם הטהור הוא שומן נפרד דאל"כ אין לספק איזה אסורה ואיזה מותרת דשומן המתערב עם הבשר ניכר ולזה כתב רש"י דמקרי ג"כ חלב ושומן הוא לשון חכמים שכינו חלב טהור בשם שומן המתערב עם הבשר, ולפ"ז אפי' אם התורה אסרה לבשל בשר בחלב לק"מ מפסח שנצלה רק עם השומן וחלב טהור נקרא שומן בלשון חכמים אבל שומן לא מקרי חלב ולא אסרה תורה והחלבים לא נצלו עם הפסח רק הקטירן כמ"ש רמב"ם פ"א מק"פ:
ומה שתמהת על הי"מ מבכורות ו' ע"ב אי לימא מדאסר רחמנא בב"ח וכו' ואימא חלב לחודא אסר באכילה ומותר בהנאה בשר בחלב בהנאה נמי אסור ומאי קושי' הא ממשמעותא דקרא הוא דבר שאין בו שום אי' רק השתא דבשל לי' ביחד ועיין מהרמ"ל שם, ולפי פשיטא לא קשה מידי די"מ לא כתבו רק דרך בישול אסרה תורה דבלא בישול שרי וע"י בישול אסור לאפוקי חלב דבלא"ה אסר וכ"ז לענין אי' אכילה שפיר י"ל דא"א לומר בחֵלב כיון שאמרה תורה שאי' בא ע"י בישול ואותו איסור שבא ע"י בישול ע"כ לא הי' בו מקודם אבל איה"נ שפיר י"ל שבא ע"י בישול שאותו אי' שבא ע"י בישול לא הי' בו מקודם:
אבל הנראה לי בזה ואקדים ליישב קושית תוס' שם על הי"מ מחולין קי"ג וקט"ז דכבר הקשה גוו"ד איך אפשר לומר בחֵלב הא אחע"א, ולענ"ד לק"מ דמשום בשר אצטריך לאסור הואיל ונתבשל בחֵלב אך זה אינו דהא טע"כ דאוריי' ולר"ת לוקין עליו וא"כ גם על הבשר תקשי הא מיד כשבלע חלב נעשה איסור משום טע"כ דחֵלב ואין אי' בב"ח חל עליו אחר שנתבשל כמאכל בן דרוסאי וכבר כתבתי זה במכתבי הקדום [סי' קנ"ג] ולא באתי אלא בשביל דבר שנתחדש, אך י"ל דלמא כאביי בחולין ק"ח דאי בב"ח חידוש היא אפי' ליכא נותן טעם נמי וא"כ כ שפיר כתבה תורה דמבשל בשר בחֵלב אפי' אין החֵלב נותן טעם בו אסור משום בב"ח אבל משום חֵלב אינו אסור כיון דליכא נ"ט ואי דאי בחֵלב ליכא חידוש ז"א דהא החידוש הוא דאי תרי לי' וכו' ושפיר י"ל בחֵלב וע"ז משני דרך בישול אסרה תורה כרבא בחולין ק"ח דבעינן נ"ט ושוב א"א לומר בחלב משום דאין אחע"א וזה כוונת י"מ ומיושב קושית תוס' דלמ"ד אחע"א קאמר שפיר חלב ומתה לא צריכי קרא, ועיין ברמב"ם בפיה"מ כריתות י"ג דמשו"ה לא הוי איה"נ דבב"ח אי' מוסיף על חלב משום דכשאינו אסור באכילה משום בב"ח אינו אסור נמי בהנאה משום בב"ח וכיון דלענין אכילה אינו חל ממילא אינו חל נמי לענין הנאה ועיין פלתי סי' פ"ז אות י"ג והוא פלא הא כתב המל"מ רפי"ד מאבל דהיכא דאכילה והנאה מתרי קראי נפקי גם במקום שמותר באכילה שנפסל מאוכל אדם מ"מ אסבה"נ וה"נ בב"ח אכילה והנאה מתרי קראי נפקי תרי לא תבשל וא"כ שפיר אסבה"נ אף אם מותר באכילה ושוב הוי אי' מוסיף ואסור גם באכילה משום בב"ח, אך הרמב"ם לשיטתו בפ"ט ממ"א ה"ב דלא ילפינן אי' בב"ח מג"פ לא תבשל אחד לאי' אכילה ואחד לאי' הנאה ואחד לאי' בישל כתנא דבר"י חולין קט"ו ע"ב רק כתב לא שתק הכתוב מלאסור האכילה אלא מפני שאסור הבישול כלומר אפי' בישלו אסור ואצ"ל אכילתו כמו ששתק מלאסור הבת בת הבת ע"ש וא"כ הא דאסבה"נ הוא מחד קרא דאכילה דכל מה שאסרה התורה באכילה משום הנאת אכילה ה"נ אסרה כל הנאות ועיין ברמב"ם בסה"מ מל"ת קפ"ז [ע"ל סי' קנ"ב] וזה דלא כלח"מ פ"ט הנ"ל וכתב שפיר דאם אינו חל לענין אכילה אינו חל גם לענין הנאה וכן מבואר שם ברמב"ם בפיה"מ שכ' שבב"ח נאסר בהנאה מפני שאסרו הכתוב באכילה כמו שהקדמנו שכל אי' אכילה אסבה"נ עד שיפרוט לך הכתוב וכו' כוונתו למ"ש בסה"מ הנ"ל ולפ"ז לתדבר"י דיליף מג"פ לא תבשל שפיר הו' בב"ח על חלב איסור מוסיף משום שאסבה"נ, ובהכי אזלא סוגיא דבכורות וקאמר שפיר חלב לחודא אסור באכילה בב"ח בהנאה נמי אסור וגם באכילה משום בב"ח דהוי אי' מוסיף אבל ברייתא דסנהדרין לי"מ הוא כר' אשי בחולין דף קי"ד ואיה"נ מלא תאכלו כדאמרינן התם וא"כ אכילה והנאה מחד קרא ושפיר ל"ל בחלב משום דאאחע"א וכנ"ל:
ומ"ש בפירוש הגמרא דרך בישול אסרה תורה ע"פ דברי לב אריה ביישוב קושית תוס' חולין קי"ג ע"ב ד"ה ושאני הכא שהקשו אפילו לאו גדי יחול בב"ח על חלב כדאמרינן ספג"ה אמרה תורה יבא איסור נבלה ויחול על איסור חלב וכו' ותירץ לב אריה כיון דבב"ח חידוש הוא מה"ת נימא עוד שיחול על איסור אחר וזה תירץ הגמרא דרך בישול אסרה תורה ולא תרי לי' והוי חידוש לכן אינו חל על חלב, הוא דבר נאה אבל לב אריה לא כתב כן רק למ"ד אאחע"א אבל למ"ד אחע"א ודאי חייל ואתה צ"ל דהמקשן קאי למ"ד אאחע"א ומ"מ הוי ס"ל יכול בחלב כקושית תוס' ומשני לי' כתירוץ לב אריה ומיושב קושית גוו"ד:
אבל גוף קושית תוס' צ"ע הא מסקינן שם בספג"ה דדוקא אחלב חייל משום דהותר מכללו אבל על אבמה"ח לא חייל נבלה משום דאבר לא הותר מכלל והא דחלב הותר מכללו היינו אצל חיה כפירש"י שם והרי בב"ח נמי הותר מכללו אצל חיה ועוף דקי"ל כר"ע חולין קי"ג דחיה ועוף אינם מה"ת וא"כ דוקא נבלה שלא הותר מכללו חל על חלב שהותר מכללו אבל בב"ח שהותר מכללו כמו חלב מה"ת שיחול על חלב וצ"ע, ובזה יבא שלום וברכה וכ"ט על ראשינו כנפשך ונפש חמיך דוש"ת באהבה:
עמרם הק' בלוהם בק"ק הנ"ל