אור ברסלב

בית שערים יורה דעה חלק א· רבי עמרם בלום

תשובה קנג

תשובה קנב

שיל"ת ב' איפאלא ג' דחנוכה לס' מקץ תרנ"א לפ"ק:

ביומי דחנוכה, חיים וברכה, לאהובי חתני הרב המאה"ג לממשלת התורה, כמו"ה גרשון שטערן נ"י אבדק"ק מ' לודאש:

כבר כתבתי היום ועתה באתי על מה שנתקשית ביומא ע"ד דפריך ר"י לר"ל מברייתא א"ל אלא כל שישנו בעונש וכו' ת"ל כל חלב הא בסנהדרין ד' פריך מי איכא דל"ל יש אם למקרא וה והתניא בחלב אמו יכול בחלב (פי' בצירי) אמרת יש אם למקרא והק' בסוף פתיחת גוו"ד איך אפשר לומר בחלב בצירי הא קי"ל אאחע"א ותירץ דאפשר בח"ש חלב דאי' חל על ח"ש כמ"ש שבועות כ"ג ולוקין אם אוכל ח"ש בשר וח"ש חלב ע"ש, וע"ז משני דרך בישול אסרה תורה ופירשו תוס' בשם י"מ דבלא בישול שרי וע"י בישול אסור לאפוקי חלב דבלא"ה אסור, וא"כ דלמא ברייתא דכל חלב אתיא כמ"ד יש אם למסורת ומוכח דח"ש אסור מה"ת ור"ל ס"ל כמ"ד יש אם למקרא ולא מוכח מידי ע"כ:

ואני תמה עליך איך אפשר לומר דברייתא אתיא כמ"ד יש אם למסורת הא לדידי' מוכח מלא תבשל דח"ש אסור מה"ת וברייתא יליף מכל חלב וע"כ דברייתא אתיא כמ"ד יש אם למקרא וליכא למילף מלא תבשל ולהכי אצטריך כל חלב ופריך שפיר, ועוד דאזלת בתר איפכא ואדרבה משום דילפינן מכל חלב דח"ש אסור מה"ת מוכח מהא דדרך בישול אסרה תורה דבב"ח אסור ולא בחלב בצירי דבלא"ה אסור אבל אי לאו דילפינן מכל חלב דח"ש אסור מה"ת הו"א באמת דח"ש מותר מה"ת ולא הוי ידעינן דבב"ח אסור רק הוי אסרינן בחלב:

אבל לפענ"ד בלא"ה לק"מ דהא יש להבין על פי' תוס' דרך בישול אסרה תורה דבלא בישול שרי וע"י בישול אסור לאפוקי חלב דבלא"ה אסור מאי ראי' הוא זו לפי גוור"ד הא גם חלב בלי בישול אין לוקין וכתבה תורה דדרך בישול לוקין על ח"ש בשר וח"ש חלב אעכ"ח דהנך י"מ ס"ל דקושית הגמ' הי' למ"ד אחע"א וע"ז שפיר משני דרך בישול וכו' לאפוקי חלב דבלא"ה אסור ולוקין אבל לפי גוו"ד דקושיא הוא אפילו למ"ד אאחע"א ע"כ לומר כפרש"י דבחלב אינו בישול רק טיגון וממילא לק"מ:

ועוד נ"ל דקושית גוו"ד לא קשה מידי הא אמרינן בחולין ק"ח לרב גדי אסרה תורה ולא חלב ונהי דלא קיימא מסקנא הכי מ"מ מאי קושיא דלמא לעולם לא תבשל גדי בחלב ואי דאין אחע"א מ"מ כתבה תורה לא תבשל משום אי' הגדי דהוא היתר, ונראה דקושית פמ"ג הי' לשיטת ר"ת דטע"כ מה"ת ולוקה כשאוכל כזית מן התערובות עיין ב"י סי' צ"ח וא"כ גם הגדי נאסר משום חלב ללקות עליו כשאוכל כזית ממנו ושפיר ק"ל הא אאחע"א וא"ל דעל הגדי הוי אי' בת אחת דהא בפ"א נאסר משום טע"כ דחלב ומשום בב"ח ולוקה שתים דהא כתב תוס' רי"ד קידושין נ' דהא דבב"א חיילי תרווייהו היינו משום דהי מיניהו מפקת והכא ל"ש ה"ט דבישול בב"ח מפקינן ואי' חלב חייל כיון דאי' חלב קדים על החלב ועיין תוס' חולין ק"ג ד"ה דאי', וע"ז תירץ דמשכחת לה בח"ש חלב וח"ש בשר דאי' בישול בב"ח יכול לחול על ח"ש חלב ושפיר לוקה על ח"ש בשר וח"ש חלב משום אכילת בישול בב"ח ואף דלוקה ג"כ משום חלב דטע"כ מ"מ הא הוי אי' בבת אחת ולוקה שתים כיון דאי' אכילת בישול בב"ח חל נמי אחלב משום דהוי ח"ש חלב שפיר הי מינייהו מפקת ובאמת לוקה שתים, וע"ז משני דרך בישול אסרה תורה והיינו כמאכל בן דרוסאי כדאמרינן בחולין ק"ח והרי בולע זמ"ז קודם שנתבשל כמ"ש פלתי סי' צ"ב אות ג' וא"כ נאסר ללקות עליו משום חלב קודם שנאסר משום בישול בב"ח וא"כ שוב אאחע"א, וזה פי' וי"מ דרך בישול אסרה תורה דבלא בישול שרי וע"י בישול אסור לאפוקי חלב דבלא"ה אסור קודם בישול משום אי' חלב כנ"ל וא"כ אאחע"א, ובזה מיושב קושי' תוס' מהא דחולין קי"ג וקט"ז דאסרינן חלב ומתה בחלב למ"ד אחע"א וקאמר התם חלב ומתה ל"צ קרא ע"ש, ולפמ"ש לק"מ דהך תי' דרך בישול אסרה תורה הוא רק למ"ד אאחע"א אבל אי אחע"א ל"ש האי תירוצא דדרך בישול אסרה תורה כלל וא"ש:

ולפ"ז מתורץ קושיתך דלעולם ח"ש מותר מה"ת אלא דכאן הוי שיעור שלם קודם שנעשה בשר בחלב משום דטע"כ מה"ת ולוקין על כזית מן התערובות דודאי לשיטת ר"ת אפילו לר"ל דח"ש מותר מה"ת אם נתערב ח"ש בכדי נו"ט לוקין אם אוכל כזית מן התערובות משום טע"כ מה"ת, ואל תתמה שהרי דעת הריב"ש סי' צ"ח דכל איסורין שבתורה הם אי' גברא שאין לשון הכתוב נבלה וטרפה אסורה עליך שתהי' איסור חפצא אלא לא תאכל נבלה וטרפה שהוא אי' גברא על חפצא ע"ש וא"כ ס"ל לר"ל דח"ש מותר מה"ת מצד הגברא האוכל דהוי שלכד"א כמ"ש מהרש"ל בשבועות כ"ג אבל לא מצד הנאכל דמ"מ חלב ונבלה הוא ואם נו"ט בהיתר ואוכל כשיעור מן התערובות לוקה משום טע"כ מה"ת דהוי כד"א ועיין חת"ס יו"ד סוס"י קי"ד וכה"ג כתבו תוס' בכורות וי"ו ע"ב ד"ה רוטב דצריך הטמאי' לאסור צירן ורוטבן דאי ממשרת הוא דוקא כשנבלע באוכל דהוי אכילה אבל כשהציר ורוטב בעין הו"א דמותר לפי שאינו אכילה רק שתיי' והוי שלכד"א להכי צריך הטמאים ע"ש ותוס' חולין קי"ב ע"ב ד"ה ורוטבן וכו' ופנ"י בפסק חדש וח"ש לר"ל נמי דכוותי' אע"ג דבעינא מותר משום דהוי שלכד"א מ"מ כשנבלע בהיתר ונו"ט דהוי כד"א שפיר טע"כ מה"ת ולוקין עליו לשיטת ר"ת וא"ש:

ועונ"ל ביישוב קושית תוס' הנ"ל על סגנון הנ"ל דגוו"ד הקשה איך אפשר לומר בחלב הא אאחע"א, אך לק"מ כמש"ל דמשום גדי אצטריך שהוא היתר ונאסר משום בישול בחלב דאי משום חלב הבלוע בו לא הי' לוקה לשיטת ראשונים דאף דטע"כ מה"ת אין לוקין וכ"ש להפוסקים דטע"כ מדרבנן אמנם עיין בר"ן חולין קי"א וטור וב"י סי' צ"ה דעת ספר התרומה דקערות של בשר שהודחו במחבת חולבת במים רותחין ושתיהן ב"י הכל אסור דטעם בשר שבקערות נפלט במים וטעם חלב שבמחבת נפלט במים ומיד נאסרו המים משום בב"ח וכ וכשחזרו ונבלעו במחבת ובקערות אסרו הכל והרמב"ן חולק דהיינו דגים שעלו בקערה מותר לאכלן בכותח דקערה היינו קערה, מים רותחין שפלטה בהם, היינו דגים מחבת חולבת היינו כותח כשם וכו' אעפ"י שהסכמנו לפרש דג' נו"ט בעינן כאן נמי ג' נו"ט הם בשר בקערות קערות במים מים בחלב ולא אמרינן חלב שבמים נתערב עם טעם שני של בשר שבהן כשם שאין אומרין בדגים דטעם החלב שבכותח נבלע בדגים ויהא אוסרין וכן בדין לפי שאין בשר שבדגים או במים אוסרין עד שיתערבו עם החלב ויתננו טעם זב"ז שאין בב"ח אוסר לעולם אלא בנו"ט הלכך הו"ל טעם ג' והכל מותר והר"ן הקשה עליו בשלמא בדגים שעלו בקערה הכותח לא קיבל מטעם ראשון דהיינו הקערה אלא מן הדגים דהוי טעם שני אבל כאן טעם חלב שנפלט במים מקבל טעם מטעם בשר הנפלט במים דמאן לימא לן שלא יתערבו פליטת הבשר ופליטת החלב בעצמן שלא באמצעות המים, ועוד דלא שרינן נו"ט בנו"ט אלא כשהטעם השני עמד בהיתר בלא תערובת חלב אבל כאן שטעם הב' לא עמד בפ"ע אלא תיכף שבא לעולם נתערב בטעמו של חלב מסתברא ודאי דאסור ע"ש:

ולפענ"ד נראה דברי רמב"ן נכונים דהא דנ"ט בנ"ט שרי כתבו ראשונים משום דטעם קלוש אינו ראוי לחול עליו שם אי' ועיין בש"ך סי' צ"ד סקכ"ב ולפ"ז הק' רמב"ן שפיר נהי שהכותח אינו נאסר מן הדגים כיון דהטעם שבדגים הוא טעם שני וא"כ הטעם שנותנים הדגים בכותח הוא טעם שלישי ואינו חל עליו שם אי' אבל הדגים אמאי אין נאסרין כיון דבעי ג' נו"ט והרי בדגים הוא טעם שני ובכותח יש טעם ראשון וכשבא לדגים הוא טעם שני א"כ יאסר טעם שני של דגים, ומזה הוכיח הרמב"ן דבב"ח אינו נאסר הבשר במה שהחלב נו"ט בבשר אא"כ גם הבשר נו"ט בחלב שבו וכן החלב אינה נאסרת אם הבשר נו"ט בה אא"כ גם החלב נו"ט בטעם בשר הנבלע בה וזה שכתב לפי שאין בשר וכו' אוסרי' עד שיתערבו עם החלב ויתנו טעם זב"ז כלומר שמצד תערובות בב"ח לח בלח עדיין אינו נאסר עד שיתנו טעם זה בזה אבל אם הא' נו"ט בחבירו וחבירו אינו נו"ט בו אינו נאסר משום בב"ח ולכן אף שטעם חלב שנותן הכותח בדגים יכול לאסור מ"מ טעם בשר שנותנים הדגים בכותח הוא טעם שלישי שהרי בא מטעם שני שבדגים וא"י לאסור וממילא הכל שרי דאף שהכותח נו"ט בדגים מ"מ כיון שהדגים אין נו"ט בכותח אינו נאסר וא"כ ה"נ בשר נו"ט בקערה קערה במים הוא טעם שני וכן חלב במחבת טעם א' מחבת במים טעם שני וא"כ נהי שטעם שני של בשר ושל חלב מתערבים זב"ז מ"מ בזה אינו נאסר עד שיתן טעם שני של בשר טעם בטעם שני של חלב וכן להיפוך של חלב בבשר וזה הוי טעם ג' וא"י לחול עליו שם אי' בב"ח ומיושב קושית תוס' הפוך בי' כי היא סברא עמוקה ודקה:

ולפ"ז הדק"ל איך אפשר לומר בחלב הא אאחע"א ואי משום הגדי הא כיון דבעינן שיתנו טעם זב"ז וכיון דטעם חלב שבגדי אינו נאסר מטעם הגדי משום דאאחע"א גם הגדי אינו נאסר מטעם חלב שבו, לכן נ"ל דבאמת יש להבין מנ"ל לרמב"ן סברא זו דבעינן שיתנו טעם זב"ז וצ"ל כמ"ש רש"י חולין ק"ח דרך בישול אסרה תורה ואין לך כגון זו שלא יתן טעם ע"ש, וה"נ אין לך כגון זו שלא יתן טעם זב"ז ומעתה י"ל היינו דמשני בסנהדרין שם דרך בישול אסרה תורה דצריך שיתן טעם בזה וכסברת רמב"ן הנ"ל וא"כ ל"ל בחלב דאאחע"א כקושית גוו"ד ואי משום הגדי כתירוצי ז"א כיון דדרך בישול אסרה תורה וצריך שיתן טעם זב"ז וכיון דטעם גדי בחלב אינו אוסר משום אאחע"א גם טעם החלב בגדי אינו אוסר וכמש"ל, ולזה נתכוונו הי"מ דרך בישול אסרה תורה דבלא בישול שרי וע"י בישול אסור וא"כ בעינן שיתנו טעם זב"ז וממילא לאפוקי חלב דבלא"ה אסור ואאחע"א כנ"ל והתינח אי אאחע"א אבל למ"ד אחע"א שפיר אמרינן חלב ומתה ל"צ קרא כיון דגם טעם החלב בחלב ומתה אוסר ונו"ט זב"ז שפיר חל עליו אי' בב"ח וא"ש:

ומה שצל"ע קצת על תירוץ גוו"ד לרב דס"ל בחולין ק"ח דחצי זית בשר וחצי זית חלב שבשלן זע"ז לא מצטרפי ואינו לוקה לא על בישולו ולא על אכילתו אלא בבא מיורה גדולה ע"ש א"כ אי אמרינן בחלב ומי לא מצטרפי ח"ש בשר וח"ש חלב שבשלן זע"ז רק בבא מיורה גדולה וכדמשמע מדברי גוו"ד עצמו א"כ מה יענה להאי ברייתא יכול בחלב איך אפשר לומר בחלב הא אאחע"א וכ"ת דרב ס"ל אחע"א לא משמע הכי בחולין ק"א גבי גיה"נ של נבלה וכן ביבמות דף ל"ד ע"א ע"ש:

ומה ששאלת זה. ימים מה שנלע"ד בפי' דברי מהרמ"ל בסנהדרין ד' דקאמר יכול בחלב וברש"י שלפנינו יכול בחלב אבל בחלב מותר לבשל ומהרמ"ל הגיה יכול בחלב אמו אבל בחלב אחר מותר לבשל, נלפענ"ד משום דהוי ק"ל אגירסא שלפנינו מה חידש רש"י בזה הלא המה דברי הגמ' יכול בחלב וא"כ פשיטא אי לא קרי' בחלב דמותר לבשל בב"ח דשניהם היתר לכן הגיה כנ"ל וכוונתו משום דבחולין קי"ג ע"ב דרשינן בחלב אמו ולא בחלב זכר ולא בחלב שחוטה ולא בחלב טמאה ע"ש ברש"י וכל הני דרשות שייכי' רק בחלב לחלק בין חלב זכר שאין דרכו בכך וכן חלב שחוטה אינו דומה לחלב חי' דבחי' אי שקלית לי' אתי חלב אחר ולא בשחוטה כדאמרי' פ' א"נ דס"ד וכן חלב טמאה פרש"י דמשמע שלא נאסר חלב אלא ממין שנאסר בשר אבל בחלב מ"ל זכר או נקבה ומ"ל חלב חי' או שחוטה וגם חלב טמאה אסור משום חֵלב דהוי אי' בב"א לכן כתב דהו"א דאמו גזה"כ הוא דוקא בחלב אמו אבל בחלב אחר, פי' בכל חלב אחר מותר לבשל, זה הנ"ל כעת לפי חומר הענין ומי שדעתו רחבה מדעתינו אולי ימצא פי' טוב מזה, ובזה תנוח דעתך חמיך דש"ת באהבה:

עמרם הק' בלוהם

תוכן העניינים

בית שערים יורה דעה חלק א

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה