אור ברסלב

בית שערים יורה דעה חלק א· רבי עמרם בלום

תשובה קנב

תשובה קנא

שיל"ת ב' איפאלא יום ב' בין כסא לעשור תרנ"ו לפ"ק:

שוכן מעונים יברכהו בברכת השנים דשנים ורעננים לכבוד ידידי ורב חביבי הרבני החריף ובקי כעמר נקי הולך תמים ומשים לילות כימים כמו"ה משה שמואל שטערן נ"י כאור החמה ויגמור ד' בעדו החתימה:

קבלתי ברכתו אשר הובאת לי במגלת ספר וכו' ועל הטוב יזכר אין טוב אלא תורה מ"ש להסביר דברי הרמב"ם בפיה"מ דכריתות י"ג בנקודה נפלאה אשר עמד בה הפלתי בסי' פ"ז עפ"י דברי רש"י פסחים כ"א דכל אסורי אכילה אסורים גם בהנאה לפי שסתם הנאה לידי אכילה הם באים שלוקח בדמים דבר מאכל ומשו"ה אמרי' דהיכא דאסרה תורה אכילה גם הנאה אסורה מפני שמביאה לידי אכילה א"כ עיקר כוונת התורה לאסור אכילה ומזה נמשך אי' הנאה ולכן בב"ח אינו חל על נבלה בשביל שהוא אי' מוסיף איה"נ דכיון דלא חל לענין אי' אכילה שהוא עיקר איך יחול איה"נ שהוא טפל משא"כ בהקדש אין איה"נ נמשך מאי' אכילה דהא חזינן דאם מעל בשוגג ג"כ חייב ושם א"א לומר דאיה"נ בשוגג נמשך מאי' אכילה ושפיר הוי איה"נ דמוקדשין איסור מוסיף:

בגמר דבריו אדם נתפס מ"ש דבשוגג ל"ל דאיה"נ נמשך מאי' אכילה פותר אין לו אמאי ל"ל דאיה"נ הוא משום דהנאה מביאה לידי אכילה שלוקח בדמים דבר מאכל כמו שהוא אומר במזיד, וגם מ"ש דסתם הנאה לידי אכילה הוא בא לא שמר לשונו דודאי הנאות הגוף כמו רחיצה וסיכה אינו בא לידי אכילה רק הנאת משתרשי כמו מכירה הוא בא לידי אכילה שלוקח בדמים דבר מאכל והרי המל"מ פ"ה מיסוה"ת ה"ח נסתפק אפי' אי אמרי' דלוקין על הנאה כמו על אכילה מ"מ אפשר דזה דוקא בהנאת הגוף אבל במכירה ונתינה דהוא רק הנאת משתרשי מסתפק אם לוקין ומבואר דסתם הנאה אינה הנאת משתרשי דמביא לידי אכילה רק הנאת הגוף שאינו מביא לידי אכילה:

ומה"ט גם גוף דבריו אינם מחוורים שכתב דהנאה אינה אסורה רק משום שמביאה לידי אכילה וז"א דא"כ לא תיאסר רק הנאת משתרשי שמביא לידי אכילה ולא הנאת הגוף שאינה מביאה לידי אכילה כנ"ל ואנן איפכא שמעי' לי' מדברי מל"מ הנ"ל דהנאת הגוף אסורה טפי מהנאת מכירה ועוד מה בכך שהנאה מביאה לידי אכילה בשביל זה אין לאסור הנאה שהרי אין אתה מביאה לידי אכילת איסור רק לידי אכילת היתר שקונה בדמים דבר מאכל היתר:

ומה שנתלה בדברי רש"י פסחים כ"א לא נזכר שם ברש"י כלום מזה וכונת רש"י הוא אדרבה להיפוך דמדאמרה תורה שחמץ אסור להביא לידי אכילת היתר דהיינו למכרו וליקח בדמיו בשר מוכח דלאו דוקא אכילת חמץ אסרה תורה אלא גם הנאת חמץ וכיון דמכירה שאינה הנאת הגוף אסורה וחו"י וחת"ס כתבו שאינו רק גרם הנאה כ"ש הנאת הגוף שהוא הנאה ממש לא רק גרם הנאה אבל לא שהנאה תהא אסורה משום שמביאה לידי אכילה אלא להיפך מדאסר להביא לידי אכילה מוכח שאסבה"נ דאי מותר בהנאה אמאי יהא אסור להביא לידי אכילת היתר וז"ל רש"י שם מדקרי' לא ייאכל בצירי הוא בבנין נפעל ופירושו שלא יהא שום דבר נאכל על ידי החמץ וע"ז הי' קשה לרש"י דאמאי אפקי' רחמנא בלשון לא יאכל הא גם אם קונה בגד בדמי החמץ אסור שהחמץ גרם לו הנאה וע"ז תי' וסתם הנאות פי' אותן הנאות ע"י גרם החמץ לידי אכילה הן באות שלוקח בדמי' דבר מאכל ולהכי אפקי' רחמנא בלשון לא יאכל אבל לא שסתם הנאות מן החמץ מביאי' לידי אכילה דודאי הנאת הגוף מן החמץ אינה מביאה לידי אכילה רק סתם הנאה שה שהחמץ גורם במכירתו מביא לידי אכילה שקונה בדמים דבר מאכל ועיין ברמב"ם פ"ח ממ"א הי"ז ומל"מ הנ"ל מבואר דמכירה ונתינה הוי שלכדה"נ ע"ש:

וגם מה שהביא בשם רמ"ע מפאנו בתשו' סי' קכ"ג בפירוש דברי הרמב"ם דמשום הכי לא הוי איסור בשר בחלב על נבלה איסור מוסיף כמו איסור הנאה דהקדש על חלב משום דלא מקרי מוסיף אלא אם מוסיף אי' על האי חתיכה גופא כדאמרי' בשבועות כ"ד ולהכי בהקדש שפיר מקרי מוסיף משום שמוסיף איסור הנאה משום הקדש אהאי חלב גופא אבל בב"ח אינו מוסיף איה"נ על חתיכת בשר נבילה לחוד רק בהצטרפות החלב שפיר לא מקרי מוסיף ע"ש, ואני תמה מלבד שאין לשון הרמב"ם סובל פי' זה שהאריך כיון שאינו חל לענין אכילה גם איה"נ אינו חל אבל יותר פלא בעיני דהתינח למ"ד בחולין ק"ח דאפשר לסוחטו מותר וא"כ אין הבשר אסור רק בצירוף החלב ושפיר לא הוי אי' מוסיף כנ"ל אבל למ"ד אפשר לסוחטו אסור ואפי' נסחט כל החלב ממנו ג"כ הבשר אסור וא"כ נאסר הבשר בהנאה בלי צירוף החלב ושפיר הוי אי' מוסיף אהאי חתיכה גופא וא"כ הרמב"ם דפסק בפ"ט ממ"א ה"ט דאפשר לסוחטו אסור כמ"ש מ"מ שם וב"י יו"ד סיצ"ב שפיר הוי בב"ח על נבלה אי' מוסיף דמוסיף איה"נ ע"ש

אבל לפענד"נ בכוונת הרמב"ם בפיה"מ דעיין ברמב"ם בסה"מ במל"ת קפ"ז כתב שלא יקשה למה מנה אי' אכילת בב"ח ובישולו שתי מצות ולמה לא מנה אי' הנאת בב"ח מצוה בפ"ע ותי' כי איה"נ אין ראוי למנותו מצוה בפ"ע מפני שהוא ואכילה ענין אחד כי האכילה מין ממיני הנאה ומה שאמרה תורה בדבר שלא יאכל אותו דבר הוא רק דמיון מדמיוני הנאה והכונה שלא יהנה בו לא באכילה ולא בזולתו מן הנאות והוא אמרו כ"מ שנאמר לא תאכלו וכו' כדרך שפרט לך בנבלה שביאר בה הכתוב התועלת בה והוא אמרו לגר אשר בשעריך וכו' ע"ש ולפי"ז הגם דמשמע מדברי מל"מ פי"ד מאבל הכ"א דהיכא דאכילה והנאה לאו מחד קרא נפקי אלא מתרי קראי אם נפסל מאכילת אדם ומותר באכילה מ"מ אסור בהנאה ע"ש והרי בב"ח אכילה והנאה מתרי לא תבשל נפקי מ"מ לרמב"ם הנ"ל כיון דבב"ח בר אכילה הוא ואסור בהנאת אכילה וגם בשאר הנאות אמרי' כיון דאינו חל אי' בב"ח על אי' נבלה לאסור בהנאת אכילה משום בב"ח אינו אסור גם בשאר הנאות שהם הנאה פחותה מהנאת אכילה ול"ש לומר דאי' הנאה הוי אי' מוסיף וכיון דחל אי' בב"ח לענין שאר הנאות חל נמי לענין אי' הנאת אכילה דאדרבה כיון שאינו חל לענין הנאת אכילה גם שאר הנאות מותרי' אבל גבי איה"נ דהקדש שהוא גם בדבר שאינו בר אכילה כמו עצים ואבנים וא"כ ע"כ אסור בשאר הנאות גם בדבר שאינו אסור בהנאת אכילה ועיין במל"מ הנ"ל לכן גם במידי דבר אכילה אף שאינו חל על חלב לענין הנאת אכילה מ"מ חל ליאסר בשאר הנאות כמו דאסורי' שאר הנאות בעצים ואבנים ומיגו דחל אי' מוקדשין על החלב ליאסר בשאר הנאות חל נמי ליאסר בהנאת אכילה משום הקדש משום דהוי אי' מוסיף והמעיין בל' הרמב"ם יראה שזה כוונתו הפשוטה והברורה:

ועוד דהקדש ע"כ חלוק הנאות אכילה משאר הנאות דהרי לרבי הזיד במעילה במיתה וכתבו תוס' בפסחים ל"ג ד"ה ומינה דזה דוקא באכילה דגמר חטא חטא מתרומה ותרומה הוא דוקא באכילה ולא בשאר הנאות אבל בהזיד בשאר הנאות ליכא מיתה ואפי' לרבנן דהזיד במעילה רק באזהרה אפי' באכילה מ"מ אזהרה זו היא בשוה פרוטה אפי' אין בו כזית וא"כ לאו מתורת הנאת אכילה אתאן עלה ובכזית ואין בו שו"פ יש לאוי' מיוחדי' ועיין כ"ז במל"מ רפ"א מה' מעילה וא"כ הנאת מעילה אינו תלוי בהנאת אכילה כלל ושפיר אמרי' דאיה"נ דהקדש הוי אי' מוסיף:

ומ"ש ליישב דברי תוס' ביצה י"ב ד"ה ה"נ שהקשו מה צורך איכא במבשל גיד כיון שהוא אסור ותי' כיון שהי' בדעתו של זה לאכלו היינו צורך יו"ט ותמה טו"א מה קושי' הא מה"ת מותר לאכלו שלכד"א ושפיר הוי צורך היום קצת לענין לפטור ממלקות ותי' כ"מ דיש להקשות איך חל בב"ח על אי' גיד כיון דאינו אי' מוסיף בין לרמב"ם הנ"ל בין לתוס' חולין ק"א ד"ה אי' וצ"ל דהאי תנא ס"ל דבב"ח אסור שלכד"א דלא כתיב בי' אכילה כדאמרי' פסחים כ"ה ושפיר הוי מוסיף כמ"ש ש"א דיו"כ מקרי מוסיף משום דאסור שלכד"א ושפיר הק' כיון דאסור גם שלכד"א ליכא צורך יו"ט, הנה מה שמישב קושי' טו"א לא נהירא כלל דא"כ הי' לתוס' להקשות מה צורך יש במבשל גיד בחלב אבל תוס' כתבו במבשל גיד ול"ש תי' מעלתו דמשום אי' גיד שפיר מותר שלכד"א מה"ת:

ומ"ש דבב"ח הוי אי' מוסיף משום דאסור שלכד"א, לפענ"ד כמו דאמרי' בחולין ק"ג למ"ד בהמה בחיי' לאו לאברי' עומדת ל"ש לומר דחל אי' אמה"ח משום דבלי האיסור אין אוכלי' כך ואין העיכוב מצד האי' דוקא ע"ש וה"נ ל"ש לומר דחל אי' בב"ח דאסור לאכול שלכד"א דהא גם בלי האי' אין אוכלין כך דהא הוא שלכד"א וכמדומה דסברא זו כתובה בפלתי [סי' פ"ז אות י"ג] ונכונה הוא דלא כשג"א:

ובסברא זו מיושב ג"כ קושי' תוס' שבועות כ"ד על מ"ש דאיכא עשה דא"ז א"כ למ"ד לאו לאברים עומדת איך חל אי' אמה"ח על אי' א"ז ואפי' למ"ד לאברים עומדת תקשי הא אי' א"ז הוא גם במעי האם ואיך חל אח"כ אמה"ח על א"ז דהא לא קיימו לאברים במעי האם ולפמ"ש לק"מ דכמו דאי' אמה"ח אינו חל כל זמן דלא קיימו לאברים משום דבלי האי' אין אוכלי' כך כן שום אי' גם א"ז אינו חל מה"ט ולק"מ

אבל מ"ש ידידי ליישב קושי' תוס' למ"ש רשב"א ור"ן בנדרים ח"י דאי' חפצא חל על אי' גברא וא"כ כיון דכתב הרמב"ם מ"ע לשחוט שהוא על הגברא הוי אי' א"ז אי' גברא ואמה"ח אי' חפצא ושפיר חל אמה"ח על א"ז תמהני ומ' הגיד לו דאי' א"ז הוי רק אי' גברא ואפי' לו יהיבנא לי' כיון דמ"ע לשחוט הוי אי' גברא מה שאינו נראה לפענ"ד מכמה טעמים מ"מ אי' חפצא נמי אית בי' דכתיב וזבחת ואכלת מה שאתה זובח אתה אוכל אבל מה שאינו זבוח אי אתה אוכל והרי כתב הר"ן שם דנדר שהוא אי' חפצא הוי נמי אי' גברא רק שבועה הוי אי' גברא לחוד וא"כ ה"נ א"ז י"ל דהוי אי' חפצא ומ"מ הוי נמי אי' גברא משום דמ"ע לשחוט:

וכל זה אני אומר לפי שיטתו דאמה"ח הוי אי' חפצא אבל אין האמת כן וכבר כתב הריב"ש בתשו' סי' צ"ח שכל איסורי' שבתורה הם רק אי' גברא שאין לשון הכתוב נבלה וטרפה אסורה עליך שתהי' אי' חפצא אלא לא תאכל נבלה וטרפה שהוא אי' גברא על חפצא ורק נדר והקדש הוי אי' חפצא ע"ש וא"כ אין התחלה לדבריו וס' ברוך טעם אין אתי:

וקושי' טו"א לפענ"ד לק"מ דל"ל דהוי צורך יו"ט משום דיכול לאכול שלכד"א דהא אין זה דרך אכילה ואין בזה צורך אלא מפני שהוא יהי' דעתו לאכול שלכד"א וא"כ עדיין צריכין אנו למודעי לתי' תוס' כיון שבדעתו לאכול הוי צורך יו"ט קצת וכיון דאתינא להכי אין צורך בהמצאת טו"א לאכול שלכד"א אפי' כד"א כיון שבדעתו לאכול באי':

ועל מה שהק' בברייתא דביצה י"ב איך חל אי' בב"ח על אי' גיד נ"ל דאמרי' בחולין צ"ו אכלו ואין בו כזית חייב משום דברי' בפ"ע הוא וכן פסק הרמב"ם פ"ח ממ"א ה"ב ובחולין ק"ח אמרי' דחצי זית בשר וחצי זית חלב שבישלן זה עם זה ללוי לוקה על אכילתן ולוקה על בישולן וכן פסק הרמב"ם פ"ט ממ"א ה"א ועיין בתוס' שבועות כ"ח ע"ב ד"ה שבועה דבאומר שבועה שלא אוכל תאנים וענבים בב"א מגו דחיילא שבועה שני' בשביל ענבים חיילא נמי אתאנים ע"ש היטב ולפ"ז א"ש דמשכחת לה שבישל גיד שלם שאין בו רק חצי זית בחצי זית חלב דחייב על גיד משום ברי' ומ"מ חל עליו אי' בב"ח מגו דחייל אחלב חל נמי אבשר כמו בתאנים וענבים בשבועות הנ"ל וא"ש, וד' קרנינו ירים בין צדיקים גמורים:

ויחדש עלינו שנה טובה בנחת ושובה והרוצה בתשובה יברכנו בברכה מרובה כנפש החותם באהבה ובחיבה ידידו דש"ת

עמרם הק' בלוהם בק"ק הנ"ל

תוכן העניינים

בית שערים יורה דעה חלק א

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה