בית שערים יורה דעה חלק א· רבי עמרם בלום
תשובה קמח
שיל"ת ב' איפאלא עש"ק שופטים תרנ"ד לפ"ק
ברכות שמים ושנות חיים לכבוד ידידי הרב הגדול מעוז ומגדול חו"ב כמו"ה אברהם צבי נ"י יונג:
כתבו במושכל"ו שכל האדם העריך קושי' של ארבע רגלים הגיע אלי תמול אבל לא מצאתי ק"ץ בושט לשים עיני עליו עד היום ומצאתיו דורש כמין חומר בקודש והנני להשיב באמצע הפרק מפני הכבוד ולא אשמור סדר דבריו כי אמצעי משובח:
מה שעמד בתוס' עירובין כ"ח ד"ה אכל צירעה שהקשו על רש"י שכתב דהא דכתיב בקדושים לא תשקצו וכו' ובכל אשר תרמוש האדמה בגדולים משתעי דלא כתיב שרץ מפרק ארבע מיתות נ"ט דרשינן ובכל החי' הרומשת זה נחש משמע דרמושה נמי הוי דבר הרוחש כמו נחש ההולך על גחונו ע"ש והתפלא כ"מ הלא בסנהדרין שם דאמרינן בכל חיה הרומשת לאתויי נחש היינו קודם שנתקלל הנחש לילך על גחונו וכן פירש"י שם וא"כ לא מקשו תוס' כלום, גם בעיני יפלא:
וזה איזה שנים אשר עוררני בזה בני הרב הגדול מו"ה יצחק יעקב נ"י בתוס' פסחים כ"ד ע"ב ד"ה צרעה שהקשו ג"כ כמו בעירובין הנ"ל וחזרתי על כל הצדדים ולא מצאתי מענה רק בדוחק דס"ל לתוס' דהא דמרבינן נחש אף שהי' ראוי' להיות מלך על כל בהמה וחי' ולילך בקומה זקופה כאדם דאפ"ה נותן לאדם לרדות בה עיין סוטה ט' ע"ב היינו מדכתיב הרומשת על הארץ וה"פ דקרא ובכל חיה ג"כ תרדן באיזה חי' אמרתי אשר היא עכשיו בשעת כתיבת התורה הרומשת על הארץ אחר שנתקללה והיינו נחש והק' תוס' שפיר:
אבל עתה שמתי לבי לזה ונ"ל ליישב בדרך מרווח דבחידושי מהרש"א על רש"י בחומש פ' בראשית הק' מה פריך בסנהדרין הנ"ל ת"ש ובכל חי' הרומשת על הארץ ופירש"י ואי לאו לאכילה חיות בני מלאכה נינהו ופי' בתמי' הא בע"ז ט"ז פריך הגמ' אהא דאמרינן התם דחי' וכו' הוא כבהמה למכירה וחי' גסה מיהת מאי מלאכה עבדה ומשני דבי מר יוחני טחני ריחים בערודי ע"ש א"כ חזינן דחיות בני מלאכה נינהו ומאי פריך ותי' דהכא כתיב ובכל חי' הרומשת ורמישה הוי דבר הרוחש והולך על גחון והני ודאי לאו בני מלאכה נינהו ועכ"ח דקרא באכילה מיירי וע"ז משני האי לאתויי נחש הוא דאתא שהי' בר מלאכה קודם שנתקלל לילך על גחון והא דכתיב הרומשת כתיב קרא על העתיד ע"ש דהיינו בשעת מ"ת כבר היתה רומשת ולפ"ז הקשו תוס' שפיר דבין מן המקשן ובין מן התרצן מוכח דרומש הוא דבר הרוחש וא"ש:
ולפ"ז א"ש מה שיש לדקדק דלפי פשוטו דשום חי' לאו בת מלאכה הוא אלא נחש קודם שנתקלל א"כ מה לשון הוא זה ובכל החי' הרי ליכא רק חד והוא נחש אבל לפי האמור א"ש שירדו בכל החיות שאינם רומשים שהם בני מלאכה וגם בזו שתהי' הרומשת לעתיד דהיינו נחש, ובזה מיושב ג"כ מה דקשי' לכאורה דבחי' מהרש"א שם כתב דמרבינן נחש מכל והרי בפסחים מ"ג משמע דלא דרשו רבנן כל רק ר"א ולמ"ש תוס' שם ד"ה מאן יש ליישב אבל לפי הנ"ל ניחא דמהרומשת גופא דרשי לאתויי נחש דליכא חי' רומשת ראוי' למלאכה רק נחש קודם שנתקלל:
ואני תמה עוד שרש"י סותר עצמו שבפ' בראשית פסוק כ"ד כתב רש"י ורמש הם שרצים שהם נמוכים ורומשים על הארץ ונראים כאלו נגררים שאין הלוכן ניכר כל לשון רמש ושורץ בלשונינו קונמוברי"ש ע"ש וא"כ סותר עצמו למה שפי' בעירובין הנ"ל, לכן נראה דרש"י נשמר מזה שכתב דבבהמה וחי' ועוף גדולים משתעי ולא בשרצים דלא כתיב בהו שרץ לשון שרץ דבר שהוא נד בארץ ואינו נראה אלא ע"י שירוצו וריחושו מפני קטנו מבואר מזה דס"ל דשרץ ורמש שווה במובן שאין לו רגלים ורוחש על הארץ על גחונו אבל יש הבדל ביניהם דשרץ נקרא רק אם גופו קטן ואינו נראה אלא ע"י שירוצו וריחושו אבל רמש נקרא אף שיש לו גוף גדול ונראה וניכר רק שאין לו רגלים ושפיר כתב דבקדושים דלא כתיב שרץ אף דכתיב ובכל אשר תרמוש שאין להם רגלים מ"מ בגדולים משתעי שגופן גדול וא"כ אין כאן סתירה ובזה סרה גם קושי' תוס' על רש"י כמובן וא"ש, ונזכה במהרה למקרא שכתוב כי לא נחש ביעקב וכעת יאמר מה פעל אל ובא לציון גואל ויבנה בנין אריאל כנפשו ונפש ידידו דש"ת באהבה:
עמרם הק' בלוהם בק"ק הנ"ל