אור ברסלב

בית שערים יורה דעה חלק א· רבי עמרם בלום

תשובה קמז

תשובה קמו

שיל"ת ב' אמור תרכ"ה מאדע יע"א:

שוכ"ט לכבוד ש"ב ידינ"פ הרב המאה"ג חו"ב צדיק ונקי כש"ת מו"ה יעקב יחזקי' נ"י גרינוואלד אבדק"ק סערעדנא:

אחדש"ת באהבה עתה באתי על אודות אשר שאלת חוו"ד בחנוני שיש לו תיבה גדולה מלא קמח ובחדשי הקיץ א"א שלא יהי' מתולע בתולעים מילבען ומבואר בסי' פ"ד דקמח מתולע אסור למוכרו לעכו"ם שמא יחזור וימכרנו לישראל ואמנם בחנוני שמוכר מעט מעט דעת הש"ך שם סקי"ז דמותר למכור לעכו"ם דבענין זה אין חשש שימכרנו אח"כ לישראל ובפ"ת שם אות ג' הביא בשם פמ"א שחולק על הש"ך ועיין בבאה"ט שם ונפשך אותה לדעת מה עמדי בזה והבאת במכתבך דברי הר"ן בע"ז דף ס"ד שהוכיח שאסור למכור טרפה חי' שאינו ניכר לנכרי מבגד שאבד בו כלאים והפלאת עליו דהלא הוא ש"ס ערוך בחולין נ"ג ע"ב גבי שרקפא דספק דרוסה הנה יותר מזה הי' לך לתמוה על הרשב"א במשה"ב בית ב' שער ג' שכתב ולענין ספק דרוסה אם מותר לנכרי חי' וכו' אסור וכדאמרינן בגד שאבד בו כלאים לא ימכרנו לנכרי ואח"כ הביא שם עובדא דשרקפא דספק דרוסות והוא פלא דעוסק בהאי ענינא והביא ממרחק לחמו, ובאמת כשאני לעצמי אמרתי שהר"ן והרשב"א נתנו טעם מנ"ל לשמואל גופא האי חשש שמא ימכרנה לישראל ולזה אמרו שהוכיח כן מן המשנה, אבל האמת נ"ל בפשיטות לפי המסקנא שם דשמואל לפרסומי מלתא דאיסורא הוא דעביד א"כ אין משם ראי' כלל רק כיון דמצינו כן בבגד שאבד בו כלאים והוא אבוהון דכולהו וכ"נ מדברי הרי"ף שהשמיט שם האי עובדא וכן הרמב"ם לא הביא האי דינא רק גבי בגד שאבד בו כלאים ומזה נראה שמיכן אין ראי' דלפרסומי מלתא דאיסורא הוא דעביד, ואדרבה פלא בעיני על הב"י בסי' נ"ז שכתב ע"ד הטור שאסור למכור ס"ד לנכרי שמא ימכרנו לישראל דג"ז נלמד מעובדא דשרקפא דס"ד ולפמ"ש זה ליתא וצ"ע:

אמנם להצדיק רבינו ב"י נ"ל דהנה הרשב"א בת"ה הקשה למה בדקם שמואל ורש"י ז"ל כבר נשמר מזה ותי' דהא נמי הוי לפרסומי מלתא דאיסורא וכתב עליו הרא"ה בבדה"ב חדודי לא שמיעא לי דנהי דאמרינן לה בגמ' גבי הפסד מועט אהאי דפרכינן ואמאי ליחנקינהו וליתבינהו לכלבים או לנכרי אבל היכא דאפשר לאכשרינהו ולפסדינהו ח"ו ע"ש וה"נ דכוותי' ודאי אם הי' אפשר למוכרם לנכרי לא הי' מפסידים בשביל פרסומי מלתא דאיסורא וע"כ דאסור למוכרם וצדקו דברי הב"י אבל אין קושי' אם הר"ן אינו סובר כן:

ומה שרצית לומר דדוקא ברבים שייך חשש זה כדעת רש"י הנה לא מצאתי שם ברש"י רק לענין תקלה דשהי' ולא לענין מכירה לנכרי אך חילוק זה מבואר בפסחים מ' ע"ב גבי האי ארבא דטבעא בחושתא דשריא רבא למכרו קבא קבא ותליא בחילופי גרסאות דיש גורסין קבא קבא לישראל וא"כ אין היתר במכירה לנכרי אפילו בדבר מועט אבל גירסת הרמב"ם קבא קבא ולא גריס לישראל ועיין בטו"ז ומג"א רס"י תס"ז והנה המג"א סובר דגם היתר זה אינו אלא בחמץ ולא בשאר איסורין אמנם הש"ך יו"ד סי' פ"ד הנ"ל העלה כן גם לענין קמח שהתליע דמותר למכור קבא קבא ומג"א סי' תס"ז הקשה מדברי תוס' בע"ז שב' מעשים באו לפניו בב"א א"כ למה לא הורה גם בחטים שנפל עליהם יי"נ למכור קבא קבא הנה ריטב"א שם בע"ז הקשה להיפוך ותירץ דתקנה של קבא קבא טוב ותחלה הורה למיפינהו ואח"כ קבא קבא ויש לדחות קושי' מג"א. אמנם גם לדעת הש"ך לא העלית ארוכה כי מהאי דשרקפא דס"ד נמי מוכח דאפילו קבא קבא אסור דאם לא כן היה לו למוכרם אחד אחד לכן איני יודע להצדיק תירוץ שלך:

ומה שפלא בעיני ע"ד הש"ך דסובר דבכל איסורין מותר למכור קבא קבא דלא חיישינן בהא שימכרנו רק תלי' דלצרכו קנה א"כ גם בגד שאבד בו כלאים למה לא ימכרנה לישרי לפי שהוא רק בגד אחד וגם על מג"א פלא שלא הביא ראי' מזה שאסור בשאר איסורין קבא קבא, וע"ד רחוק אפשר לי לומר דלכאורה נ"ל דהא דלא ימכרנה לנכרי דשמא יחזור וימכרנה לישראל הוי משום לפ"ע לא תתן מכשול והוי קא קשיא לי הא מסיק אביי ברפ"ק דע"ז דאלפני מפקדינן אלפני דלפני לא מפקדינן ועיין באהע"ז סוס"י ה' דאם אין הנכרי הקונה מסרסם רק נותנים לנכרי לסרס מותר למכור לו ועיין בב"ש שם משום דהוי לפני דלפני וא"כ ה"נ הוי לפני דלפני ולמה אסור למכרו לנכרי, וקצת נ"ל לחלק דדוקא אם הנכרי שייך באותו לאו דלפ"ע אז הוי בישראל לפני דלפני אבל אם אין הנכרי שייך באותו לאו כלל הוי הישראל לפני ולא לפני דלפני ודוגמא לזה הא דאמרינן בב"מ יו"ד לענין אשלד"ע דאם השליח אינו בר חיובא מיחייב שולחו ולפ"ז בהאי דב"ש דגם הנכרים מצווין על הסירוס לכן הוי שפיר לפני דלפני משא"כ בגד שאבד בו כלאים שאין הנכרי מצווה על כלאי בגדים כמבואר בסנהדרין פד"מ וברמב"ם הלכות מלכים הוי רק לפני ולק"מ:

ואמנם משמע מדברי הפוסקים דהאי' למכור לנכרי הוא משום דהוי כמבטל אי' לכתחלה כי בטיל ברובא דעלמא עיין בס' מקו"ח רס"י תס"ז וכ"מ מדברי הרשב"א בתור"ה שהבאתי לעיל שכלל איסור מכירה לנכרי עם איסור לשלח הטרפה לנפשה פן יצודנה ישראל והביא הא דאמרינן בגמ' דמשולחת מותרת דלא אמרה תורה שלח לתקלה ומזה נראה שטעם אחד להם משום דהוי מבטל איסור לכתחלה וכבר ביאר בתשו' נובי"ת יו"ד סימן מ"ה דביבש ביבש לכ"ע אין מבטלין אי' לכתחלה הוא מה"ת [ועיין חת"ס חיו"ד סי' שי"ט] ובזה מיושב מה ש שמקשין על הסוברים דא"מ אי' לכתחלה הוא דרבנן משלח לתקלה וקושי' פר"ד בסוגי' דמאכילין קל, והנה הנ"מ בין שני טעמים הנ"ל בתולעים שאסורים לב"נ משום אמה"ח כמו צפור טהורה בחיי' בסוף פרק ג"ה ואם כן הוי לפני דלפני כנ"ל ומותר למכור לבני נח קמח שהתליע אבל אם הטעם משום דאין מבטלין איסור גם זה אסור:

והנה באופן ששייך משום לפ"ע ברור שגם קבא קבא אסור אף שאפשר שלצרכו קנאו מ"מ מידי ספיקא לא נפקא שמא ימכרנו ואיכא לפ"ע אבל אם הטעם משום אין מבטלין אי' יש סברא לומר דקבא קבא מותר דלכאו' קשה הא אין כונתו לבטל אך לכאורה הוא פסיק רישא דודאי יתבטל אך זה שפיר אם קונה הרבה כדי למכור בשוק הוי פס"ר שלא ימלט שלא ימכור גם לישראל ומכ"ש בעיר שרובה ישראל משא"כ קבא קבא שאפשר שקנאו לצרכו וא"כ לא הוי פסיק רישא וא"כ ל"ש א"מ אי' לכתחלה כיון דאין כונתו לבטל וכנ"ל וא"כ לק"מ מה שהק' מג"א על הש"ך וגם מה שהקשינו כ דודאי משום מבטל אי' סובר הש"ך דל"ש בקבא קבא אמנם במקום שאין הנכרי במצוה זו אכתי אסור משום לפ"ע אבל בקמח שהתליע שגם הנכרי בר חיוב אבר מן החי וליכא לפני עור רק משום מבטל איסור שפיר כתב הש"ך דמותר קבא קבא ודו"ק היטב כי קצרתי אבל על המג"א צ"ע קצת מדוע לא הביא ראיה לשיטתו מיניה וביה מבגד שאבד בו כלאים ויש לדחות בדוחק, זה מה שראיתי לבאר לפום ריהטא ואתה אהובי ש"ב שום תשים עין עיונך על דברי ש"ב אוהבך הנאמן הדוש"ת:

עמרם הק' בלוהם:

תוכן העניינים

בית שערים יורה דעה חלק א

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה