בית שערים יורה דעה חלק א· רבי עמרם בלום
תשובה קמו
שיל"ת ב' איפאלא ה' הדברים תרנד"ל:
בין המצרים שלום ישאו הרים לכבוד אהובי ידידי הרב הגאון המפורסם צדיק תמים כקש"ת מו"ה שרגא צבי טעננענבוים נ"י אבדק"ק טשאטה:
דבריו הנחמדים הגיעני אשר יצא לחזק דברי פלתי סי' ק' שמלמד זכות על אכילת קמח המתולעת שאוסר הרא"ש בתשו' וכו' מגמ' מנחות פ"ה ע"ב סולת שהתליעה רובה פסולה ומדמפסלי' לגבוה משום דכמום דמי מכלל דלהדיוט שרי דאי אסור להדיוט תיפוק לי' דפסול משום ממשקה ישראל מן המותר לישראל ואפי' אם נאמר דל"ש בזה ממשקה ישראל כיון דהסולת בעצם שרי רק שהתולעים שבתוכה אסורים אבל עוד קשה מה נעשה בקומץ דהו"ל קומץ חסר מקום השרצים עי' מנחות וי"ו ע"א גבי נמצא בתוכו צרור או גרגיר מלח ועוד מה נעשה בשירים שנאכל לכהנים א"ו שאין לו דין ברי' כמ"ש הפלתי ונתבטלו ומוכח ג"כ שע"י ביטול נהפך להיות כסולת המנחה המבטלו ולא כמאן דליתא דאל"כ הוי קומץ חסר והאחרונים מסתפקים בזה:
הנה מה שהק' ת"ל משום ממשקה ישראל כבר נתעוררתי בזה זה כמה שנים ממחותני הגאון מהראז"ס נ"י [עי' בי"ש או"ח סימן ד' וכבר קדם אותם האגודה שהביא ב"י סי' פ"ד] ואינו קושי' כלל דאי מהאי טעמא אינו פסול אלא בהתליע קודם הקדש אבל הקדישה ואחר כך התליע לא כדאמרי' בתמורה כ"ט ע"ש ובתשובתי הנ"ל הארכתי, וגם במה שהק' דהוי חסר קומצה אני נבוך דהרי עינינו רואות כשמערבי' מדה מים עם מדה שפיריטוס אינו מחזיק שתי מדות והוא מחמת שבאחד יש נקבי פארוס יותר או יותר גדולים ונכנס מאחד לחבירו וכן בקמח שהתליע עינינו רואות שלא נתרבה מדתה ואפשר שג"כ שהוא בשביל זה וא"כ אינו חסר קומצה כלל אבל אינני מכניס עצמי בפלאי הטבע ואפשר דכמו דאמרינן בזבחים כ"ב כל שתחלת בריתו מן המים מטבילין בו וכן פסק הרמב"ם פ"ח ממקואות הי"א וביו"ד סי' כ"א סל"ג ואף דדרשי' במים ולא ביין בש"ס דזבחים שם אלמא דכל שתחילת בריתו הוי מן המים דינו כמים ה"נ הני תולעים שתחילת בריתן מן הסולת הוי כסולת אם אינן אסורים משום ממשקה ישראל כנ"ל וא"כ לא הוי חסר קומצה כלל:
אבל במחכ"ת לא כוון יפה ולפענ"ד הוא טעות גדול דהא דסולת שהתליע רובה פסול היינו בהתליע רוב סאה פסול אפי' המיעוט סאה שלא התליע ועיין רמב"ם בפי' המשנה שם שכתב ועל הסולת הוא אומר אם התליעה פסולה וכן החטה שטוחנין ממנה הסולת ע"מ שיתליע רובה ומשמע דהאי ע"מ שיתליע קאי על שניהם על הסולת ועל החטה והטעם כמ"ש הרמב"ם שם דכתיב תמימים וכו' ר"ל הסולת והשמן והיין בתכלית השלימות במיניהם ע"ש ודוקא בחטה שהתליע מיבעי לי' לר' ירמי' התם ברוב חטה ופירש"י שאינה פסולה עד שיתליע רוב כל חטה או ברוב סאה לפי שכל חטה עומדת בפני עצמה אפשר דאין מיעוט סאה נפסל משום שהתליע רוב סאה אבל בסולת פשיטא דאם התליע ברוב שנפסל גם המיעוט סאה שלא התליע אבל עכ"פ גם בחטה אם התליע רוב כל חטה פסול גם המיעוט שלא התליע אם נעשה ממנה סולת:
ועיין ברמב"ם פ"ו מאיסורי המזבח הי"א שכתב סולת שהתליע רובה או התליע רוב החטים שנעשית מהן פסולה התליע רוב חטה אחת ה"ז ספק ועיין כ"מ שם שכתב ומשמע דה"פ הא דאמרי' דחטים שהתליעו רובם פסולות היינו כשהתליע רוב כל חטה וחטה אבל אם לא התליע רוב כל חטה וחטה אע"פ שהתליע רוב סאה או כולה מאחר שלא התליע מכל חטה אלא מיעוטא כשר או דלמא כיון שהתליע רוב סאה אע"פ שלא התליע מכל חטה רק מיעוטא פסול אבל מדברי רבינו נראה שהוא מפרש מי סגי ברוב חטה אחת שתהי' מתולעת אפי' היא מעורבת בסאה חטים שלא התליעו או דלמא לא מיפסל עד שיתליעו רוב חטים שבסאה ע"ש, ולכל הפירושי' נראה דהיכא דמיפסל אפי' אותו שלא התליע נצב לבדנה פסול משום מום ובסולת ל"ש באופן אחר אלא בהתליע רוב סאה דפסול גם המיעוט שלא התליע ולפ"ז ל"ש במיעוט הזה שאין בו תולעים לא משום ממשקה ישראל ולא משום חסר קומצה רק משום מום ואין כאן ראי' כלל לפלתי ולא דביטל מהפך הבטל למבטל אלא דמיעוטא הוי כמאן דליתא:
ועוד דהרי בחטים מתולעים אפשר להסיר התולעים ע"י טחינה בריחים שיש בה אפרכסת דהתולעים בורחי' בשעת טחינה כמבואר ביו"ד סי' פ"ד סי"ד ועיין טו"ז וש"ך שם ודכוותי' נמי בסולת מיירי אפי' בתולעים גדולים שאפשר להסירם עכ"פ בנפה וכברה וכיון שאין כאן תולעים ל"ש ממשקה ישראל ולא חסר קומצה ואפ"ה פסול משום מום וליתא לדבריו במחכ"ת והנני חותם בשלום וברכה ברכת התורה ולומדי' ידידו הדש"ת באהבה:
עמרם הק' בלוהם בק"ק הנ"ל