אור ברסלב

בית שערים יורה דעה חלק א· רבי עמרם בלום

תשובה קמא

תשובה קמ

שיל"ת ב' איפאלא עש"ק ויגש תרנ"ח לפ"ק

שוכ"ט וברכת מז"ט למחותני אהובי הרב הגאון ענף עץ אבות כמו"ה ישעי' עהרנפעלד נ"י אבדק"ק ש' טאטאק:

שבוע זו הגיעני מכתבו ומפציר בי מאוד לבא על חתונת בתו תי' למז"ט אהובי ד' יודע כי כבד ממני הדבר מאוד הן מחמת הטרחא כי לא צעיר אנכי לימים והן מחמת ביטול כי בלא"ה הי' לי ביטולים הרבה בחורף זה ויהי' כבודו מחול, ומה ששאל אודות חלב שעמד בקדרה ואח"כ נמצא דם בשולי הקדרה מה דינו של חמאה שנעשה מחלב זו והביא דברי פ"ת סי' פ"א אות ז' בשם חינוך ב"י שאוסר החמאה:

הנה בזה י"ל דאיהו לשיטתו דאוסר משום דם נעכר ונעשה חלב וכיון שיש דם או אדמימות בחלב ועדיין לא נשתנה שא הדם לגמרי לחלב עדיין כולו באיסור דם עומד אבל אנן קי"ל בסי' קפ"ט כמ"ד אברים מתפרקין א"כ אינו אסור רק משום תערובות דם שפיר יכול להיות דהחמאה מותרת ועיין תשו' מהרמ"ש יו"ד סי' צ"ה צ"ו צ"ז פלפול גדול בזה וגם אני זה יותר מכ' שנים כתבתי תשובה ארוכה בזה עפ"י דברי תוס' חדשים בפ"ק דנדה מ"ד אבל אינני מכניס עצמי כעת בזה ומכ"ש אם יש מכה וחבורה בדדי הבהמה ודאי תלי' דהדם בא מזה ואין כאן אלא תערובת דם:

ועל של עתה באתי שרוצה לחדש דהחמאה מותר דכמו דקי"ל ביו"ד סי' קט"ו ס"ב דחלב טמא אינו עומד ה"נ דם אינו עומד וא"כ בחמאה לית בי' משום דם, ואני אומר אפי' לו יהי' כן נמי החמאה אסורה דהרי מבואר שם דגם בחמאה של גוי הי' ראוי' ליאסור שמא עירב בה חלב טמא ואסור משום צחצוחי חלב טמא ואיכא דקאי ביני אטפי כדאמרי' בע"ז ל"ה ע"ב ונהי דאי הוי ידעי' בודאי שחולב רק לחמאה לא חיישי' שעירב חלב טמא לפי שאינו עומד כמ"ש רמ"א סי' קט"ו ס"ב גבי גבינות מ"מ חיישינן שעירב בה בתחלה חלב טמא כדי שלא לעשות חמאה רק לאכילת חלב ולכן לא התיר המחבר אפי' במקום שאין נוהגין איסור רק אם בשלה עד שהלכו צחצוחי חלב טמא שיש בה ומה שלא הלך ונשאר שם בטל במיעוטו כמ"ש טו"ז שם סקי"ב והוא מב"י:

ורמ"א כתב גם מותר לבשלם לכתחלה כדי שילכו צחצוחי חלב והוא מב"י והנה הב"י כתב תחלה דלשון הטור משמע דלכתחלה אסור משום דהוי מבטל איסור לכתחלה ושוב כתב דנראה דלכתחלה נמי שרי משום דאין ידוע שיהא מבטל איסור בכך דהא איכא ספיקי טובא חדא שמא לא נתערב בו חלב טמא ואת"ל שנתערב שמא לא נשאר בחמאה ואת"ל שנשאר שמא כשנתבשל ניתך ע"י אש ושוב כתב בדעת הרמב"ם והשתא א"ש מ"ש דלכתחלה נמי שרי לבשלה כיון שכל עיקר כונתו בבישול אינו אלא כדי שיותכו הצחצוחי' באש ולא ישארו בה כלל ועיין מ"מ וכ"מ פ"ג ממ"א הט"ז ונראה מדבריו שאינו מתיר לבשל לכתחלה אלא בצירוף שני הטעמים וכ"נ מדברי הש"ך סי' הנ"ל סקכ"ח:

ומעתה בנידון דידן שודאי מעורב בו דם בחלב אפשר דאסור לבשלה משום מבטל איסור לכתחלה ואפשר דאפי' בדיעבד אסור דמי יודע אם צחצוחי דם ניתכי' ע"י האש כמו צחצוחי חלב ועיין בתוס' חדשים הנ"ל דדם עב ונדבק טפי מן חלב ועיין שבת ע"ז ובר"ן חולין צ"ז ע"ב ומכ"ש דאסורה קודם שנתבשלה שמא נשארו בה צחצוחי דם דליכא רק ס' אחד:

אבל גוף המצאה זו דדם אינו עומד כמו חלב טמא דאמרי' בע"ז ל"ה ע"ב דאינו עומד אינו אמת דפי' עומד נקפה וכן הוא לשון הרמב"ם פ"ג ממ"א הי"ב חלב בהמה טמאה אינו נקפה ועומד וכו' וכן הוא לשון הטור סי' קט"ו אעפ"י שאין החלב טמא נקפה ע"ש והרי בהדי' תנינא במנחות כ"א וחולין ק"ך הקפה את הדם ואכלו אלמא דדם עומד ועיין חת"ס יו"ד סי' ע':

ומה שהביא בשם חתנו בני הרב החו"ב מו"ה יודא צבי נ"י שהאריך לתמוה על חת"ס שהביא גם מהרמ"ש יו"ד סי' צ"ה וסי' צ"ו הנה הביא בקיצור ויש לי חי' חת"ס על שבת וראיתי בפנים תחלה כתב דל"פ ר"מ ורבנן ותרווייהו ס"ל דחלב אתי' מדם וכונתו שנעשה תחלה דם ואח"כ נעשה מדם חלב דלא כתוס' רפ"ק דנדה דלרבנן מיד נעשה חלב ולא נעשה תחלה דם רק דר"מ ס"ל דאתי' רק מדם נדה דהיינו שהדם המתקבץ וכנוס ברחם נעכר ונעשה חלב ולכן הוי חלב חידוש שכבר הי' דם שפירש ואסור וחוזר להיתר ע"י שנמכר ונעשה חלב ורבנן ס"ל דאתי' מדם של כל האברים ולא הוי חלב חידוש דהא הוי דם אברים שלא פירש דמותר ואע"ג דהחלב פירשה מ"ט כיון שנשתנית קודם שנאסרה אין כאן חידוש וע"ז אין תימא רק מה שתמה בני נ"י מי שמע דם נדות בבהמה אבל עד שתמה על חת"ס תתמה על רש"י שם בבכורות ד"ה דאמר מר נדה ט' דם נדות נעכר מחמת הלידה ונעשה חלב הלכך חידוש הוא דמעיקרא הוי דם והאוכלו בכרת והשתא משתרי ע"ש וג"כ קשה מי שמע בבהמה דם נדות:

אבל האמת יורה דרכו דעל רש"י לק"מ דה"פ דם נדות נעכר ונעשה חלב דדם האברים המתקבץ באשה אחרת ברחם ומקור והוא דם נדות נמי נעכר באברים ונעשה חלב עם שאר דם האברים הנעכר ונעשה חלב ולכן היא מסולקת בדמים דם נדות וכן בבהמה דם האברים נעכר ונעשה חלב ואין כאן דם נדות כלל והחידוש הוא כיון שאם פירש קודם שנעשה חלב האוכלו בכרת והשתא מישתרי אבל לחת"ס קשי' דהוא ס"ל דאם פי' מן האברים לאחר שנעכר אין כאן חידוש רק לפי שנפרש מן האברים לרחם בעודו דם ושם נעכר הוי חידוש מה ענין דם נדות לבהמה, לא אשכחנת פתרי לדבריו רק דס"ל דלר"מ דבא מדם נדות כמו באשה מתקבץ וכנוס תחלה ברחם ושם נעכר ונעשה חלב ה"נ בבהמה פורש תחלה הדם מן האברים כשהיא מניקה מחמת לידה ומתקבץ וכנוס תחלה במקום אחד ברחם הבהמה והוי דם אברים שפירש ואסור ושם נעכר ונעשה חלב ומשם בא לדדי' דאין לומר שמתקבץ וכנוס תחלה בדדי' בעודו דם דא"כ לא נאסר מעולם משום דם דהא אמרינן בחולין ק"ט ע"ב גבי כחל וזה אינו כנוס במעיו:

ושוב ק"ל דנהי דחלב בא מכל האברים ונשתנה קודם שפירש מ"מ הא יש בו גם מדם המכונס בגידין שפי' אסור ונהי דנעכר שם מ"מ איכא חידוש שחזר להיתר ול"ל למימר משום אמה"ח וע"ז כ' דגם זה אינו חידוש דמסרי סרי קודם שנעשה חלב ונפסל מאכילת אדם והא דאמר בבכורות דחלב הוא חידוש משום דדם נעכר ונעשה חלב היינו חלב דאשה שהוא דבר טמא ומתועב ואף שהוא היתר כמ"ש הרמב"ם פ"ג ממ"א ה"ב מ"מ כיון שהוא טמא ומתועב אינו ראוי שיהי' מזונו וגידולו של תינוק ממנו כמ"ש הרה"מ פ"ב ממ"א ה"ג לענין אם היתה אסורה ולענין זה לא מהני מה דמסרי סרי ונפסל מאכילת אדם קודם שנעשה חלב דהא הי' מקלקל מעיקרא ואינו ראוי' רק לחתולי' ואפ"ה הי' טמא ומתועב השתא נמי טמא ומתועב אעפ"י שאינו ראוי לאכילת אדם ועיין בכורות כ"ג ע"ב דבעי' נפסל מאכילת כלב לענין טומאה וא"כ גם אחר שנעשה חלב הי' ראוי שיהי' החלב טמא ומתועב ולא הי' ראוי שיהי' מזונו של תינוק מדבר טמא ומתועב וכל גידולו ממנו אע"כ שהחלב שבא מדם נדות טהור ואינו מתועב וחידוש הוא אלו דבריו בתוס' ביאור קצת, וע"ז לא קשה קושיות בני נ"י רק מה שהקשה עליו דבגמ' אמרי' בהדי' סד"א דבהמה טהורה נמי חידוש הוא ואיך כתב דרק חלב אשה חידוש הוא וזה א"א ליישב רק או דבגמ' אמר בהדי' סד"א הואיל דחלב טהורה נמי חידוש ולא דבהמה טהורה או דזכרונו כיזב לו שכתוב כן ואחרי כל אלה הם דברים דחוקים ומפוקפקים וד' את בריתו יקום ולא ימושו ד"ת מפינו ומפי זרעינו ומפי זרע זרעינו עד עולם כנפש מחותנו הנאמן דו"ש ושלום בני יקירי הרב נ"י ומברך אתכם בברכת מז"ט:

עמרם הק' בלוהם בק"ק הנ"ל

תוכן העניינים

בית שערים יורה דעה חלק א

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה