אור ברסלב

בית שערים יורה דעה חלק א· רבי עמרם בלום

תשובה קמ

תשובה קלט

שוכ"ט לתלמידי אהובי הרבני החו"ש שמו ינון כמוהר"ב נ"י:

מכתבך קבלתי וכו' ובד"ת כתיב ענה על דבר שאלתך במעשה שהי' שבשלו חלב ואח"כ ראו מעט אודם בתוכה ואחרי דרישה וחקירה נודע שבא הדם מדד אחד של הבהמה ועל שאר הדדים אין חשש כלל באופן דליכא חשש עמ"ש פתחי תשובה סי' פ"א אות ז' בשם תשו' חינוך ב"י דאכתי לא נעכר הדם ונעשה חלב ועיין ד"ח ח"ב יו"ד סי' ל"ח ויש ספק אם הי' בחלב סמ"ך נגד הדם מה דינה של הכלי, וכתבת כיון דדם שבשלו דרבנן יש לומר דספק דרבנן לקולא וציינת פ"ת סי' צ"ח אות ז' ודחית כיון דקודם בישול הוי סדא"ו אלא שאח"כ נעשה סדר"ב לא אמרינן סדר"ב לקולא וציינת לש"כ דיני ס"ס אות י"ט, יפה דחית דכאן נולד הספק בדאורייתא קודם שבשלו דהוי סדא"ו ואף שלא נודע הספק עד אחר שבשלו דהוי סד"ר ועיין בטו"ז סי' ק"י סקי"ב וסקי"ג אבל מדברי הש"ך שציינת אין ראי' כל כך דהתם הספק הוא בגוף האיסור והיא ספיקא דאו' אבל בנ"ד גוף האי' נעשה איסור דרבנן והספק הוא בתערובת ויש להאריך בזה ואכ"מ

ועוד יש לעיין בזה לדעת תו"ח שהביא ש"ך סי' צ"ח סק"ז דאם נפל חלב לבשר עוף שהוא דרבנן אפ"ה נשפך אסור הואיל וטע"כ דאורייתא והש"ך שם תמה עליו, ובימי חורפי שמעתי ליישב דיש להקשות אמאי מקילין בנשפך אפי' בספק דרבנן נימא דמוקמי' האי' אחזקתו שלא נתבטל ולא היתר ואי דמוקמי' היתר אחזקתו שלא נאסר מ"מ הוי חזקה נגד חזקה והוי כאיקבע איסורא כדמשמע בתוס' כתובות כ"ב ע"ב ועיין פמג"ד בפתיחה לתערובת חקירה ג' ובאיקבע איסורא הוי כנתערב חד בחד דלא אמרינן סד"ר לקולא כמ"ש ש"ך דיני ס"ס אות כ"א אך יש לומר עפ"י מה שהבינו אחרונים בהר"ש פ"ב דמקואות דאם הי' אי' דאורייתא ועתה נולד ספק באופן שמן התורה ודאי מותר רק דאיכא לספוקי אם אסור מדרבנן ל"ש לומר אוקמא אחזקתו כיון דודאי יצא מחזקתו דמעיקרא דהותר מה"ת עיין עליהם וה"נ במין במינו ונשפך כיון דודאי הותר מה"ת דבטל ברוב שוב ל"ש לומר אוקי אי' בחזקתו אבל בשר עוף בחלב דלא יצא מחזקתו שפיר אמרי' אוקי אי' אחזקתו דלא נתבטל כ' קושי' הנ"ל, ולפ"ז כאן דודאי אי יצא האי' מחזקתו דמעיקרא והותר מה"ת דהוי דם שבשלו שפיר י"ל סדר"ב לקולא או דמוקמי' היתר אחזקתו שלא נאסר ואין לומר אדרבה העמד איסור על חזקתו שלא הותר ז"א דהא האי' ודאי יצא מחזקתו מה"ת:

אך נ"ל סברא ישרה לחלק דדוקא אם יצא מאיסור תורה ע"י התערובת שנתבטל ברוב ואנו דנין אם נתבטל גם מדרבנן בששים שפיר אמרינן כיון דיצא מאי' דאו' ע"י התערובת והספק הוא בתערובת לא שייך נגד ספק זה לומר אוקמא אחזקה שלא נתבטל אבל כאן מה שיצא מאי' תורה אינו עי"ת דאפי' דם בעין שבישלו נמי מותר מה"ת והספק הוא בתערובת אם נתבטל ונגד ספק זה שפיר אמרינן אוקמא אחזקה שלא נתבטל כיון דהוא מבשא"מ ומה"ת אין כאן ביטול בפחות מששים:

ומ"ש עוד שיש לצדד לאיסור משום דם מן החי ואסור מהטמאים לאסור צירן ורוטבן כמ"ש חת"ס חיו"ד סי' ק"י ועיין פלתי סי' פ"א בסופו, ולפענ"ד אין בדם שבשלו אי' משום ציר אמה"ח משום דדם הוי דבר שהי' בכלל הטמאים לאיסור משום ציר ורוטב אמה"ח ויצא לדון בדבר החדש לאסור משום דם אין לך בו אלא חידושי דאסור משום דם ולא משום רוטב אמה"ח ומותר בבישלו כדאמרינן בשבועות כ"ה ע"ב לענין שבועת העדות ובתמורה י"ג לענין תמורה בבע"מ ע"ש:

אבל מ"ש לדחות זה עפ"י נובי"ת או"ח סי' ס"ו דבאיסור שאין בו מלקות טע"כ רק דרבנן כיון דטע"כ ילפי' ממשרת או מגיעולי נכרים ע"ש, ולפענ"ד זה אינו דנוב"י לא כתב אלא אם עיקר האיסור בעין אין בו מלקות כמו חלב בהמה טמאה וביצת עוף טמא ע"ש אבל כאן אמה"ח בעין יש בו מלקות וטע"כ מה"ת אלא דעל צירן ורוטבן ליכא מלקות והיינו טעם אמה"ח בעין שלא נבלע בד"א בזה ודאי טע"כ מה"ת ועיין תוספות חולין קי"ב ד"ה ורוטבן שהקשו ות"ל ממשרת ליתן טע"כ וכו' וכן הקשה ריטב"א שם ותי' דבעי קרא שחייב על שתיה כאכילה ע"ש מבואר דרוטבן הוי טעם האיסור אלא דהוי שתיה וא"כ כיון דגוף אי' אמה"ח יש בו מלקות שפיר טע"כ אסור מה"ת ודם דהוי כרוטבן אם נבלע בד"א שפיר טע"כ מה"ת גם לנוב"י הנ"ל:

ומ"ש לדעת המ"מ פ"ט מהמ"א ה"ו אם בישל דם בחלב אסור מה"ת רק מלקות ליכא וע"ש בלח"מ, ולפענד"נ בזה לדון בדבר החדש דאפי' לדעת המ"מ אינו אסור מה"ת אלא בהקפה הדם ובשלו בחלב אבל דם צלול שנתערב בחלב ובישלו כך אינו אסור מה"ת כלל וחילי דילי ממ"ש הר"ן בשם הרמב"ן בחולין קי"א בסוגי' דנ"ט בר נ"ט שכתב וכן בדין לפי שאין בשר שבדגים או במים אוסרים עד שיתערבו עם החלב ויתנו טעם זב"ז שאין בב"ח אוסר לעולם אלא בנ"ט וכו' ולשון זה משמע שאין אי' בב"ח מה"ת אלא אם החלב נותן טעם בבשר והבשר נותן טעם בחלב ועיין עוד שם בר"ן חולין קי"א ד"ה ואי איכא בי דוגי שהק' נהי דדמא דבשר יורד אפילו הכי יאסר השומן מפני שהוא בולע ממנו וכי תימא דמשקה אינו בולע ממשקה אפילו הכי יאסר הכלי וכו' עיין שם ולפי זה בדם שהוא משקה אם מבשל ביחד עם חלב שהוא משקה אינו בולע זמ"ז ואין נותן טעם זב"ז רק העצם מעורב אין כאן אי' בב"ח כלל מה"ת, ובזה יש לתת עוד טעם לשיטת הסוברים דלח בלח לא אמרינן חענ"נ לפמ"ש הר"ן בסוגי' דטפת חלב דחענ"נ הוא משום לתא דבב"ח ובלח בלח לפמ"ש לא שייך בב"ח ויען כי חדש הוא הדבר צריך תלמוד. א"ה מכותלי דברי אבינו המחבר זצ"ל נראה שדעת קדשו נוטה להחמיר ולאסור הכלי שבשלו בה החלב ועיין בתשו' מהר"מ שיק חיו"ד סי' צ"ו ותשו' שם ארי' חיו"ד סי' ס"ט שכתבו כן ע"ש וה והמעיין יבחר] רבך הדו"ש:

עמרם הק' בלוהם בק"ק הנ"ל

תוכן העניינים

בית שערים יורה דעה חלק א

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה