בית שערים יורה דעה חלק א· רבי עמרם בלום
תשובה קלו
שיל"ת מאדע יום ה' לסדר ויברך אתכם כאשר דיבר לכם תר"ל לפ"ק
בין המצרים ה' קרנו וקרן עמו ירים וראה יראה בית בנוי בראש הרים ובעמוד הכהן על האורים ה"ה ידיד נפשי הרב הגאון הגדול מעוז ומגדול צדיק תמים ראש בשמים כקש"ת מו"ה דוד יודא זילבערשטיין נ"י האבדק"ק קערעסטור יצ"ו:
כתב נבחר לשון צדיק מיום א' שבוע זו הגיעני תמול שלשום ועתה באתי עד"ת שביקש חוו"ד בנידון חלב שנמצא דם בתוכה אחר החליבה ומצאתי בזה שלשה נביאים מתנבאים בסגנון אחד בס' לקט הקמח הנדפס אצל שו"ע הקטנים אחר ה' טרפות הביא דין זה בשם תשו' נחלת שבעה סי' כ' לאסור החלב משום סכנתא ואיסורא יע"ש ובהגהות יד אפרים יו"ד סי' ס"ו ס"ט הביא זה ג"כ בשמו ובשם תשו' חינוך ב"י שדם הנמצא בקדרה או בכלי שנחלב לתוכה חלב מבהמה החלב אסור ולכן חלב הנוטה לאדמימות אסור ואם עשו ממנה חמאה מותר למכרו לעכו"ם באופן שלא יהיה חשש שיחזור וימכרנה לישראל וכן הכלים שנשתמשו בחמין אסורים, ובס' פתחי תשובה ביו"ד סי' פ"א הביא ג"כ בשם נ"ש דהחלב אסור והכלים שעמד בהם החלב מעל"ע אסורים והביא שם בשם חינוך ב"י סי' ל"ח דפסק לאסור משום דדם נעכר ונעשה חלב וכיון דיש דם בחלב או אדמימות מוכח דעדיין לא נשתנה הדם לגמרי לחלב ע"כ יש לאסור משום דם ממש והחמאה שנעשה מזה ימכור לכותי באופן שאין לחוש שיחזור וימכרנו לישראל וכן הכלי חרס ימכר ע"ש, והנראה מדבריהם דלא שייך בזה ענין ביטול כלל דאין האיסור משום דם המעורב בחלב רק דהחלב כולה היא חתיכה דאיסורא יען שלא נשתנה עדיין לגמרי לחלב ועד כאן לא למדנו היתר חלב בבכורות וי"ו אלא בהפשיט לגמרי צורת דם והלביש צורת חלב אבל כשיש עליו עדיין קצת צורתו הראשונה לא התירה תורה כלל ועומד באיסור הראשון ואין כאן היתר כלל לבטל רק כולו איסור:
ונ"ל להביא ראי' לזה מדברי תוס' חולין י"ד ד"ה ונסבין שכתבו דדם הפורש בתוך הבשר מצד זה לצד זה מותר דכל זמן שלא פירש לחוץ הוי כדם האברים שלא פירש דמותר כדאמרינן בכריתות דף כ"א וכ"כ הר"ן והרא"ש שם ומה דקשה ע"ז מחולין קי"ג גבי שובר מפרקתה של בהמה ועיין ביו"ד רס"י ס"ז כבר תירץ הר"ן שם ע"ש ולפ"ז אי נימא דהאיסור הוא רק משום מיעוט דם שמעורב בו והלא נראה מדבריו דמשום אי' דם בא לאסרו וא"כ תקשי כיון דכל זמן שהחלב בכחל הוי החלב כגופה של בהמה ואם נטרפה גם החלב אסור ועיין בחולין קט"ז וע"ש בתוס' דף נ"ח ד"ה ושווין וא"כ דם זה לא פירש רק ממקום למקום בתוך הבהמה דהיינו לתוך החלב וזה אינו מזיק כלל דמה שהולך ממקום למקום בחיותא ודאי אינו אוסר אפילו בלי סברת תוס' הנ"ל וגם אחר החליבה לא פירש מהחלב וא"כ נהי נמי אם הולך בתוך החלב ממקום למקום מ"מ הוי כדם האברים שלא פירש ומותר ואלא ודאי כמ"ש דכל החלב הוא איסור יען שלא נשתנה לגמרי:
ולכאורה עלה בדעתי לדחות עפ"י סברת טו"ז בסי' צ"ב סקט"ז דדוקא בנבלע בחתיכה לא אמרינן תרי משהו דלח ביבש נבלע ואין לו כלל הוי' בפני עצמו אבל בלח בלח אמרינן גם תרי משהו דבזה ל"ש בליעה רק שהוא מעורב ואם אינו בטל הרי הוא עומד ויש לו הוי' בפני עצמו כמו הרוב ועיין רשב"א חולין ק' וה"נ י"ל דדוקא דם הנבלע בחתיכה מקרי לא פירש לחוץ ומותר אבל אם מעורב בלח כמו בחלב כאן ל"ש לומר דהוי דם אברים שלא פירש דהרי אינו רק מעורב ולא נבלע בדבר, אבל לא משמע כן באשר"י ספכ"ה קי"ד שהביא דעת הרמב"ם לאסור מי חלב דהא צריך קרא להתיר חלב וכיון דאמרינן דמי חלב אינו כחלב באיסורו עומד ואל תתמה שהרי מותר עם האוכל וכשפירש מן האוכל נאסר דהרי אשכחן בדם האברים דכשהוא מובלע בבשר מותר וכשפירש אסור ע"ש והרי מי חלב כשהוא מעורב עם האוכל לא הי' נבלע רק מעורב דהרי אז היא האוכל ג"כ נימוח וצלול ואפ"ה מדמי לי' הרא"ש לדם אברים שלא פירש וא"כ משמע דגם בדם אברים נמי דכותי' אפילו מעורב בדבר לח ונבלל עמו כמו חלב דהכא נמי מקרי לא פירש ומותר וא"כ ראי' שלי הנ"ל נכונה:
אמנם מה שאני חוכך בגוף הדין הוא דהלא עכ"פ אין אנו יכולים לומר בבירור דיען שהחלב אדומה או שנמצא דם בשולי הכלי דבודאי לא נתבשל החלב עדיין לגמרי ועוד צורתה הראשונה של דם עליה והוא כולו איסור דשמא לא כן הוא אלא דהחלב כבר נתבשלה לגמרי ונשתנה לדבר המותר ורק מעט דם שלא נשתנה ולא נתבשל עדיין מעורב בה או שהדם בא מחמת מכה שיש לה בחדרי בטנה וא"כ הוא כולו היתר דהוי כדם אברים שלא פירש כמש"ל או דעכ"פ אם יש שיעור ביטול מתבטל וא"כ ע"כ אינו אסור רק מספק ולפ"ז ק"ל למאי דאמרינן ביבמות ל' ואלו גבי גירושין ספק קרוב לו ספק קרוב לה לא קתני מ"ט אמר רבה אשה זו בחזקת היתר לשוק עומדת ומספק אתה בא לאוסרה אל תאסרנה מספק ועיין בתוס' ורשב"א שם ועיין בש"ך יו"ד סי"נ סק"ג ובאחרונים שם וא"כ ה"נ חלב זה בחזקת היתר עומדת דהיינו שתהיה היתר לכשתחלב מן הבהמה ומספק אתה בא לאוסרה שמא לא נתבשלה כל צורכה אל תאסרנה מספק, ואפילו למ"ש הרשב"א שם הא דגבי בהמה אמרינן בחייה בחזקת איסור עומדת וכו' ומחזיקין מאיסור אמה"ח לאיסור נבלה וא"כ גבי ספק גירושין נמי נחזיק מאי' אשת איש לאי' יבמה לשוק ותירץ דגבי בהמה כיון שצריך מעשה להכשירה לכן צריך ראי' דנעשה בה מעשה המכשיר אבל בספק גט שם ההיתר בא ממילא במיתת הבעל והאי' הוא ע"י מעשה גירושין ולהכי צריך ראי' שנעשה מעשה האוסרת ע"ש וא"כ ה"נ החלב צריך מעשה להכשירה דהיינו שיעכר הדם ויעשה חלב וצריך ראי' דוקא שנעשה מעשה המכשיר דהא ליתא דדוקא בצריך מעשה אדם להכשיר מקרי חזקה דתליא במעשה אבל כאן הדם נעכר ונעשה חלב בטבע ובודאי לא מקרי תלוי במעשה ועיין תוס' בכורות כ' ד"ה רבינא ותוס' יבמות קי"ט ד"ה ר"מ:
אך נ"ל עפמ"ש ב"ש סימן י"ז סקפ"ד גבי ספק אם נשתנה ג' ימים דאזלינן לחומרא והקשה דנוקמי' בחזקת חי ונהרג תוך ג"י כמו ביו"ד סי' שצ"ז ותי' דמיירי שראובן הלך מכאן וא"י היכן הוא אז מוקמי' לראובן בחזקת חי ומת זה אע"פ שנראה שהוא ראובן אמרינן שמת קודם ג"י ונשתנה והוא איש אחר אשר לא ידעינן אותו ול"ש לומר דמוקמי' אותו בחזקתו וראובן הוא חי ע"ש ועיין תשו' נוב"י ח"א אהע"ז סימן ל"א ובש"ש ש"ז פכ"א מבואר מדבריו דבאיש שלא היה לפנינו ולא היינו יודעים אותו בשעה שהי' בחזקתו ל"ש לומר אוקמיה אחזקה ומכ"ש חלב זה שלא היתה בעולם כלל קודם החליבה וכדאמרינן בחולין ק"ט כחל שבשלו בחלבו מותר קיבה שבשלו בחלבה אסור ומה הפרש בין זל"ז זה כנוס במעיו וזה אינו כנוס במעיו ופרש"י וכחל אינו כנוס במעיו שלא יצא מדדי הבהמה בחייה ולא נאסף אלא מובלע בבשר הוא ולא בא לכלל חלב ע"ש ועיין במג"א סי' ש"ה סקי"ב וסי' תק"ה ואם כן ל"ש לומר בה חזקה כלל שהיתה לה חזקת היתר לכשיתחלב כיון שקודם החליבה לא היתה בעולם משא"כ ביבמות היתה האשה לפנינו שייך למימר בה אשה זו בחזקת היתר לשוק עומדת:
אמנם אעפ"י דחזקה אין כאן מ"מ מידי ספיקא לא נפקא וכמש"ל ולפ"ז ביש לבהמה מכה בדד שמוציאה דם הי' מקום להקל עפמ"ש רמ"א ביו"ד סי' קפ"ז ס"ה וכן אם אין לה וסת קבוע והוא ספק אם הדם בא מן המקור או מן הצדדין תלינן במכה מכח ס"ס ספק מן המקור או מן הצדדין ואת"ל מן המקור שמא הוא מן המכה ובש"ך שם ססקכ"ב השיג דמה ספק ספיקא הוא זה הא איכא למימר מיד דלמא דם נדה כה"ג לא מקרי ס"ס כלל וכמ"ש בדיני ס"ס בדין י"א וי"ג ובנובי"ק חיו"ד סי' מ"א אות ד' הצדיק דברי רמ"א דמה שהק' הש"ך ממ"ש בדיני ס"ס דין י"ג דאינו יכול להתהפך לומר תחלה שמא דם מכה שמא דם נדה דהא לא תוכל אח"כ לומר ואת"ל דם נדה שמא מן הצדדין דהא אם הוא דם נדה טמאה לק"מ לפמ"ש הש"ך בדיני ס"ס דין ט"ו בשם הרמ"ע לענין ספק על כיון דמתחלה אתה צריך לדון אם נכנס כלל א"צ שיהי' יוכל להתהפך וה"נ צריך לדון מתחלה אם הוא מן המקור כלל או מן הצדדין ולכן א"צ שיהי' יוכל להתהפך, ומ"ש מדין י"א דהוי שם אונס חד דהא הוא רק חד ספק שמא דם נדה או לא תי' דספק מן הצדדין מתיר יותר שגם הדם טהור משא"כ ספק מן המכה אף שאשה טהורה מ"מ הדם טמא ועיין ש"ך בכללי ס"ס אות י"ב ועמ"ש חוו"ד סימן ק"י בקונטרס בית הספק סק"י כלל גדול בענין שם אונס חד ועיין פלתי שם ולפ"ז ה"נ איכא ס"ס ספק בא דם זה ממכה שבדד ונתבטל ואת"ל שבא מבפנים מדם שלא נתבשל מ"מ דלמא החלב נתבשל רק שמעורב בה מעט דם שלא נתבשל ונתבטל או אינו אסור כלל דהוי כדם אברים שלא פירש וכמש"ל וא"ל דאינו יכול להתהפך ולומר שמא רק מעורב בה דם שלא נתבשל ואת"ל שכל החלב לא נתבשל. דשוב לא תוכל לומר שמא ממכה שבדד ז"א דהא גם כאן אתה צריך להתחיל שמא מן המכה ואין ריעותא בחלב כלל וא"צ יכול להתהפך כנ"ל וגם אין לומר דהוי שם אונס חד דהספק הוא רק אם החלב נתבשל דהא ספק בא מבפנים מעט דם מתיר יותר דאז גם הדם גופא מותר בלי ביטול משום דהוי דם אברים שלא פירש וכמש"ל ועיין בר"ן פסחים ל' ועיין תשו' צ"צ סי' ס"ט משא"כ אם בא מהמכה הדם גופא אסור דכיון שנצרר הדם הוי כדם אברים שפירש כמבואר בטור יו"ד סימן ס"ז וע"ש בב"י ובשו"ע ס"ד ורק מטעם ביטול אתאי' עלה, ואין להשיב דא"כ הוי ספק אחד בגופו וספק אחד בתערובות דמבואר בסי' ק"י ס"ט דלא מקרי ס"ה וע"ש בש"ך וטו"ז דנ"ל דלא מקרי ספק בתערובות אלא אם יש ספק אם יש כאן שיעור ביטול כמו בנתערב ספק איסור ויש ספק אם יש ששים כנגדו כגון שנשפך עיין סי' צ"ח ס"ב וגם בזה צ"ע לענ"ד ואכ"מ אבל בנידון דידן אם יש בודאי בחלב ששים נגד הדם רק שאנו מסופקים על החלב אם ראוי' לבטל דהיינו אם היא גופה אסורה או מותרת וע"ז יש ס"ס להתיר כנ"ל ל"ש לומר דהוי ספק אחד בגופו וספק אחד בתערובות דהרי על החלב ב' הספיקות בגופה אם היא אסורה כלל רק על הדם יש ספק אחד שמא אינו איסור כלל ואת"ל שהוא אסור מ"מ שמא נתבטל בחלב דאית בה בודאי שיעור ביטול רק דספק אם אסורה או מותרת וגם בספק הא' אי אמרינן שהדם אינו איסור יש ספק זה שחלב מותרת וראוי לבטל שוב לא מקרי ספק אחד בגופו וספק אחד בתערובות דהרי על החלב ב' ספיקות בגופה ועל הדם הוי תרווייהו בתערובות אם נתבטל וכי משום שבספק א' מותר הדם בלא ביטול מיגרע גרע:
אבל אכתי יש לעיין למ"ש המרדכי שלהי חולין ליישב הא דמייתי בב"ק דכ"ה דלר"י שכבת זרע של זב מטמא במשא לפי שא"א בלא צחצוח זיבה וכן הא דאמרינן ביבמות ק"ה יבמה שרקקה דם תחלוץ לפי שא"א לדם בלא צחצוח רוק והלא בזבחים ע"ח אמר ר"י אין דם מבטל דם אבל לכ"ע דם מבטל רוק וה"נ נימא דליבטל ותירץ בתי' השני דל"ל ביטול ברוב אלא בדבר שהי' ניכר בפ"ע תחלה ואח"כ נתערב אבל בדבר שתחילת ביאתו לעולם מעורב כמו בב"ק וביבמות הנ"ל ליכא למימר דבטיל ע"ש ועיין פלתי סי' ק"ב ועיין צל"ח פסחים ל"ד ונוב"י ח"ב יו"ד סי' נ"ד ולפי"ז ה"נ האי חלב קודם החליבה לא הי' כנוס במעיו ולא בא לכלל חלב וכמש"ל מגמ' חולין ק"ט ורש"י שם ודם הנצרר במכה כבר הי' כנוס ועומד בתוך המכה דמשו"ה הוי דינו כדם האברים שפירש כמ"ש מיו"ד סי' ס"ז ואם כן חלב המבטל עיקר ביאתו לעולם ע"י תערובת דם ול"ש למימר בי' ביטול כלל, אמנם נראה דזה תליא דעיין במל"מ פ"א ממשכב ומושב דהביא ראי' למרדכי הנ"ל מחולין ס"ט דבעא מהו לגמוע חלבו של בהמה שיש בה אבר אחד של איסור דהיינו אבר היוצא וק' נהי דהחלב בא גם מאבר זה מ"מ הלא כל רמ"ח אברים מסייעין להוייתו והוי כחלב טרפה שנתערבה בכשרה דבטל והרמב"ם פ"ה ממ"א כתב כשהביא דין זה דאסור לשתותו מספק הואיל ובא מכלל האברים ויש בה אבר אחד אסור והר"ז כחלב טרפה שנתערבה בחלב טהורה וכיון דלהא מדמי' לה ליהני ביטול וע"כ כיון דעיקר ביאתו לעולם מעורב לא שייך בי' ביטול והביא בשם חכמי אשכנ"ז שהתירו ביש ששים בבהמה נגד אבר היוצא מטעם ביטול והוא ז"ל חולק עליהם דאי נימא דשייך בזה ביטול א"כ אין כאן איסור תורה דהא רובא דהיתר ודאי איתא ומן התורה בטל ברוב וליכא כ"א איסור דרבנן וכיון דהוא בעיא דלא איפשטא הו"ל למיזל לקולא כמו במב"מ ונשפך בסי' צ"ח ואלא ודאי דלא מהני בי' ביטול ע"ש מבואר מדבריו דאפילו ביטול בס' נמי לא מהני אם עיקר ביאתו לעולם ע"י תערובות, אמנם בתשו' נובי"ת יו"ד סי' נ"ד השיג עליו דודאי ביטול בששים מהני אפילו בעיקר ביאתו לעולם מעורב משום דהוי כנאבד האי' מן העולם ועיין תוס' ע"ז ס"ה ד"ה הבגד רק ביטול ברוב לא מהני ולפ"ז אם אנו מסופקים אם יש בו סמ"ך יש כאן ספק תורה ולא דמי לנשפך דמהני ביטול ברוב מה"ת דודאי אין כאן איסור דאורייתא וצדקו דברי חכמי אשכנז ע"ש ומעתה לדעת נוב"י בנידון שלפנינו אלו ברור לנו דאיכא ששים נגד הדם שפיר מהני לי' ביטול דהא ששים מהני אפילו בעיקר ביאתו לעולם מעורב:
אך דאכתי יש לדון בזה דאפילו לדעת נוב"י לא מהני כאן ביטול בששים דהא כל טעמא דביטל בששים מהני, אף שעיקר ביאתו לעולם מעורב הוא משום דהוי כמאן דליתא וכנאבד מן העולם והכא כיון שהחלב נוטה לאדמימות מחמת הדם אף דחזותא לאו מלתא היינו לאסור תבשיל דכיון שאין הטעם נרגש לא שייך בי' טע"כ עיין רש"י זבחים ע"ט ד"ה והיכא דאיכא חזותא ועיין בר"ש פ"ג דטבול יום מ"ג אבל מ"מ חזותא מוכיח עלי' שאינו כנאבד מן העולם ועיין ביו"ד סימן ק"ב ס"א ובש"ך שם ובאו"ח סי' ר"ד ס"ו וסי' תקי"ג ס"ג ובמנחת יעקב כלל ע"ד סק"ה ורק מטעם ביטול בששים אתאין עלה וכיון דהיתר עיקר ביאתו לעולם מעורב לא שייך בי' ביטול אפילו בששים ואפילו לדעת נוב"י:
איברא דגוף הדין של בעל נ"ש תמוה בעיני מאוד לפי מה דמשמע מלשונו דס"ל דהחלב כולה אסורה משום דדם נעכר ונעשה חלב וכיון שיש בה אדמימות עדיין לא נשתנה לגמרי ומכ"ש למש"ל דליכא למיסר משום תערובת דם דא"כ הוי דם אברים שלא פירש והלא בבכורות וי"ו מעיקרא בעי למימר דהיתר חלב דבהמה טהורה נמי חידוש הוא משום דדם נעכר ונעשה חלב ופריך עלה הניחא למ"ד דם נעכר ונעשה חלב אלא למ"ד אבריה מתפרקין הימנה ואין נפשה חוזרת אלי' עד כ"ד חודש מא"ל א"כ מוכח דלמ"ד אבריה מתפרקין אין החלב בא מדם כלל וכיון דאנן קי"ל ביו"ד סי' קפ"ט סל"ג דמניקה אינה קובעת וסת כל כד"ח אחר לידתה אפילו מת הולד או גמלתו כר"י ור' יוסי ור"ש בנדה ט' ואינהו טעמייהו משום דס"ל אבריה מתפרקין כמבואר בנדה שם וא"כ החלב אינה באה מדם כלל וא"כ איך שייך לאסור החלב משום שהדם עדיין לא נשתנה לגמרי הא ל"ה דם מעולם:
וסבור הייתי לומר דבאמת לאו מטעם דם אסר לה אלא משום דמסיק שם בבכורות דלמ"ד אבריה מתפרקין חלב חידוש הוא דליכא מידי דאתי מן החי ושריא רחמנא והאי חלב כי אמה"ח הוא ושרי א"כ נהי דגילתה תורה מארץ זבת חלב ודבש או מובלא מחיר יין וחלב דחלב שריא היינו דוקא אם החלב היא כמו שדרכה להיות אבל אם היא נוטה לאדמימות שמשונה משאר חלב לא התירה תורה ונשארה באיסור אמה"ח וכמ"ש האשר"י בשם הרמב"ם בחולין קי"ד לענין מי חלב ועיין בש"ך סי' פ"ז סק"ט והא דנקט טעמא משום דם נעכר ונעשה חלב היינו רק לראי' כיון דלמ"ד דם נעכר ונעשה חלב ודאי פשוט לאיסור מטעם שכתב א"כ ה"ה למ"ד אבריה מתפרקין נמי אסור מטעם שכתבנו דלא התירה תורה באופן זה כמו דלא התירה תורה למ"ד דם נעכר וכו' דאין סברא שיחלקו בזה ואם כי הוא קצת דוחק להעמיס כן בדבריו מ"מ לדינא היה אפשר לומר כן, אמנם הא ליתא למ"ש הש"ך סי' פ"א, סקי"ב לחלוק על הרא"ש בשם הרמב"ם במי חלב וכתב דאפילו אם מי חלב לא הוי כחלב לכל מילי לדעת רבינו שמחה שברא"ש הנ"ל מ"מ שריא דהא דבעינן קרא למישרי חלב היינו כי היכא דלא נימא דהוי כי אמה"ח ובשר מה"ח אבל לבתר דגלי קרא דחלב מותר א"כ מוכח הא דכתבה תורה ולא תאכל הנפש עם הבשר שהוא אזהרה לאמה"ח דוקא בשר מה"ח שהוא גופו של חי אסור אבל מה שאינו מחובר בגופה ואינו פורש מגופה שריא עיין בש"ך סי' פ"ז סק"ט וא"כ מי חלב נמי שריא ע"ש ועיין בב"י סי' פ"א לענין מי רגלים וה"נ בנ"ד נהי שאינו כשאר חלב יען שנוטה לאדמימות ואינה בכלל שריותא דחלב מ"מ כיון דגלי קרא דחלב שריא א"כ כל דבר שאינו מחובר בגופה אפילו אינו חלב נמי שריא וכש"ך הנ"ל:
וראיתי בתשו' חת"ס יו"ד סי' ע' השיג על הש"ך דלא עלה על הדעת מעולם דחלב יהי' אמה"ח או במה"ח אלא אולי דגילתה תורה דחלב שריא הו"א דהוא בכלל ציר היוצא מדבר אי' דקי"ל בכל התורה משקין היוצאין מהן כמותם עיין בחולין ק"ב ותוס' חולין צ"ט ד"ה שאני ציר וכל הסוגיא בבכורות שם נבנית על זה דהטמאים לאסור צירן ורוטבן וכיון דהתיר רחמנא חלב טהורה אע"ג דהוי ציר אמה"ח הו"א אפילו חלב דציר טמאה נמי להכי צריך את הגמל וכיון שכן שפיר י"ל אע"ג דהתירה תורה חלב מ"מ במי חלב שאינו כחלב באיסורו עומד משום ציר אמה"ח ע"ש ולענד"נ דברי הש"ך נכונים דמ"ש שכל הסוגיא שם בבכורות בנוי' אהאי איסורא דצירן ורוטבן, תמוה בעיני הלא מעיקרא דבעי למימר דאיסורא דחלב יהי' משום דם נעכר ונעשה חלב ע"כ לאו משום ציר היוצא מדם בעי למיסר רק משום דהוי דם גופא וה"נ איכא למימר כי בעי למימר דאיסורא משום אמה"ח נמי הפירוש משום דהוי כאמה"ח גופא ולא ציר דאמה"ח וכן משמע לשון הגמ' והאי חלב כי אמה"ח הוא:
ובגוף החלב נ"ל לחדש דבר דאפילו אמרינן בכל איסורין דצירן אסור מה"ת מ"מ באמה"ח צירו מותר מה"ת ולא מיבעיא לדעת רמב"ן שברשב"א חולין ק"ג דאינו חייב באמה"ח אלא דוקא כשאוכל בשר גידין ועצמות ביחד או באבר שאין בו עצם וגיד ואוכל אבר שלם אבל בבשר בלא עצמות וגידין או במקצת אבר שאין בו עצם אין בו משום אמה"ח רק במה"ח וכן נראה דעת תוס' בחולין צ"ו ע"ב סד"ה ור"י וכ"כ ה"ה פ"ה מהמ"א ה"ב בדעת הראב"ד א"כ פשיטא דציר היוצא מאמה"ח לא עדיף מאבוהו דהיינו אמה"ח גופא דלא מקרי אמה"ח בלא גיד ועצם אם אינו אבר שלם והאי ציר אין בו לא גיד ועצם ואינו אבר שלם ודאי אינו אסור משום אמה"ח אלא אפילו לדעת הרמב"ם פ"ה דמ"א הנ"ל ורשב"א בחולין הנ"ל דאבר שאין בו עצם חייב אפילו בחתך מקצת אבר ומ"מ ביש בו עצם מודים דעל בשר לחוד אינו חייב משום אמה"ח רק משום במה"ח נמי נראה נהי דבציר היוצא מאמה"ח שאין בו עצם אסור דגם האבר גופא א"צ שיהי' בו עצם ולא שיהי' שלם מ"מ בציר היוצא מאמה"ח שיש בו עצם אין בו משום אמה"ח דלא עדיף מאבוהו דאינו חייב בבשר לחוד בלא עצם משום אמה"ח ולא עדיף ציר מבשר גופא שאין בו משום אמה"ח אלא משום במה"ח ה"נ בציר היוצא מאמה"ח אין לאסור משום ציר היוצא מאמה"ח רק משום ציר היוצא מן במה"ח ועיין פמג"ד בשפ"ד סימן ס"ב סק"ד, ולפ"ז אם באנו לאסור מטעם ציר של איסור ע"כ א"א לאסור רק מחמת ציר היוצא מבשר מן החי ולרמב"ם גם משום ציר אמה"ח אבל רק מחמת אמה"ח של אברים שאין בהם עצם וכיון דא"א לחלב לבא בעולם כ"א מבהמה חיה שיש בה בשר גידין ועצמות וא"כ הגידין ועצמות גורמין להחלב כמו הבשר וציר הבא מגידין ועצמות שאינם אסורים רק משום אמה"ח וכשהוא בשר גיד ועצם ביחד ולא משום במה"ח הלא הוא היתר וכמ"ש וא"כ הוי זוז"ג ומותר ועיין פמ"ג בשפ"ד סימן ס' סק"ה וא"כ ע"כ הא דהוי ס"ד לאסור החלב היינו משום דחלב גופא הוי כי אמה"ח ולא משום צירן וא"כ דברי הש"ך נכונים:
וראיתי לעורר בכאן מה שאני מסתפק בלשון הרמב"ם שם בפ"ה מהמ"א ה"ג אשר זה לשונו אבל אם הפריש האבר אחר שתלשו מן החי והפריש הבשר מן הגידין ומן העצמות אינו לוקה עד שיאכל כזית מן הבשר לבדו ואין העצמות והגידין מצטרפין בו לכזית מאחר ששינה בריתו ועיין במ"מ ובלח"מ שם אם כונתו יען ששינה בריתו פקע איסור אמה"ח מגידין ועצמות דוקא יען דגידין ועצמות חידוש הוא דחייב באמה"ח מה שאינו חייב בעלמא כמ"ש רש"י בחולין ק"ג ע"ב ולהכי אין מצטרפין אבל הבשר דלאו חידוש הוא באיסור אמה"ח עומד כיון שהי' חל עליו לא פקע אף ששינה בריתו ואם התרו בו משום אמה"ח לוקה או דלמא כיון ששינה ברייתו פקע גם מבשר שם אמה"ח דהשתא אין שמו עליו רק דמ"מ לוקה על כזית בשר משום במה"ח דלענין זה לא שינה ברייתו דהא מעיקרא בשר אקרי והשתא נמי בשר אקרי ולפ"ז למה דקי"ל כר"י בחולין ק"ב דבמה"ח ילפינן מובשר בשדה טרפה צריך להתרות בו דוקא משום טרפה ואלמלא אסרה תורה במה"ח הי' זה מותר לגמרי וי"ל:
וביש"ש חולין פרק כ"ה דין ק"א אחר שהביא דיעות הראשונים אי מי חלב אסור משום אמה"ח כתב וא"ל כיון שרוב מפרשים פירשו דמי חלב הוא נסיובא דחלבא ועלה קתני מי חלב הרי הוא כחלב אבל אותו מי חלב אחר שבשלו דלא מקרי מי חלב מנ"ל דשריא דלמא אמה"ח נינהו ז"א דממנ"פ אי מיא בעלמא חשבינן לי' א"כ הוי כמים בעלמא ואין שם אמה"ח עליו ואי חשבינן לי' נמי חלב א"כ הרי הוא כחלב ושרי ע"ש ובחת"ס יו"ד סי' ע"ג תמה עליו וכי מי התיר מים היוצאין מן החי והלא מבואר בסוגיא דבכורות דמים היוצאים מן הטמא אי מגופי' מתמצין אסורים משום טמא וכו' וה"נ מים היוצאים מן החי נאסרו משום אמה"ח ע"ש באריכות, ולענ"ד נראה דס"ל למהרש"ל בכל איסורין אם נשתנו מברייתן ואבדו שמם הראשון שהי' להם מתחלת ברייתן מחמת שינוי הזה פקע איסוריהו ועיין ביו"ד סי' ק' ובתוס' חולין צ"ו ד"ה מ"ט ובחי' רשב"א ור"ן שם דף ק' אלא דזה ברור גם באמה"ח אפילו חיתך ממנו הבשר ולא נשאר בו אלא משהו בשר נמי חייב משום אמה"ח ולא מקרי שינוי מברייתו וכמ"ש בפ' הנ"ל ברמב"ם חתך מן האבר בשר כבריתו גידין ועצמות כזית ואכלו לוקה אעפ"י שאין בו בשר אלא כ"ש ולהכי ס"ל למהרש"ל דעד כאן לא נחלקו הרא"ם ורבינו שמחה אי חלב אסור משום אמה"ח אלא בנסיובא דחלבא שעדיין יש בו קצת אוכל ומשו"ה לא נקרא עדיין החלב נשתנה מברייתו וגם שמו עליו עיין נדרים נ"ב ע"ב וברין שם ואי חלב הי' אסור משום אמה"ח ודאי הי' גם זה אסור אך בחלב גילתה תורה היתר וסובר הרא"ם דוקא חלב דמקרי חלב לכל מילי גם לענין בב"ח התירה תורה אבל מה שאינו מקרי חלב לענין בב"ח באיסורו עומד ור"ש סובר דוקא לענין בב"ח דכתיב בחלב אמו לא מקרי חלב כיון שאינו כמו שיוצא מאם אבל לשאר מילי מקרי חלב ואיתי' בכלל היתר חלב אבל לאחר שהוציא כל האוכל ממנו נהי דאיתא בכלל היתר חלב מ"מ אפי' היה חלב אסור הי' זה מותר כיון דמים בעלמא נינהו ושינה ברייתו של חלב ונשתנה שמו מחמת השינוי פקע איסורו משא"כ במי רגלים של חמור שם בבכורות אלו היו מתמצין מגופו שפיר היו אסורין משום טמא כיון שלא נשתנו מברייתן ודברי יש"ש נכונים:
ובהכי א"ש קושי' מג"א סי' רט"ז סק"ג על מ"ש הר"י שאם נפל חתיכת איסור לדבש אעפ"י שנמחה בתוכו כיון שדרך הדבש לחזור הדבר הנופל בתוכו לדבש כמו דבש דיינינן לי' ומותר וקשה דהא אמרינן בבכורות וי"ו דחלב חידוש הוא כיון דדם נעכר ונעשה חלב הו"ל לאסרו א"כ ש"מ דבתר מעיקרא אזלינן ע"ש ולפמ"ש לק"מ דדוקא בחתיכת איסור שנפלה לדבש ונהפך לדבש ונאבד שמו הראשון מחמת השינוי והוי משונה מברייתו בזה אמרינן דמותר אבל בחלב דכך הוא טבע ברייתו שדם נעכר ונעשה חלב שפיר קאמר בגמ' דחלב חידוש היא, אך במוס"ק עדיין צריך יישוב דהא מוס"ק ג"כ טבע בריאתו כך הוא ואינו משונה מברייתו ואפ"ה התיר ר"י וצ"ע ועיין חק יעקב סי' תס"ז סקט"ז:
ובלאה"נ נ"ל דהדין עם הש"ך ולק"מ קושית חת"ס דאפי' אי נימא דאיסור חלב הוי ס"ד לאסור משום ציר של אמה"ח מ"מ נראה ודאי דאין זה דומה לציר בעלמא שהוא פורש מגוף האיסור ומיני' קרבי והציר היוצא נחסר ממני שאחר שיצא אין בו כל כך ציר כמו שהיה קודם שיצא אבל חלב אינו חלק שיחסר מהאיסור דאי שקלית להאי אתי אחרינא וכדאמרינן ב"מ ס"ד ועיין תוס' חולין ס"ז ע"ב ד"ה לרבות רק דלס"ד שם בבכורות כדפריך ל"ל את הגמל ת"ל מהטמאים הוי ס"ד דגם זה בכלל ציר וע"ז משני כיון דגם חלב טהורה היא ראוי' לאסור משום ציר אמה"ח ואפ"ה שריא רחמנא א"כ גלי דמה שאינו מגוף האיסור אינו בכלל ציר להכי צריך את הגמל וכיון דגלי קרא דזה אינו בכלל ציר א"כ גם מי חלב אף שאינו בכלל חלב נמי שרי וכדכתב הש"ך לפי פירוש הפשוט דהאיסור אינו משום ציר אמה"ח רק משום דהחלב הוי אמה"ח גופא
ויש להביא ראי' לדעת הש"ך מדברי האשר"י בברכות מ"ב גבי מוס"ק שכתב שהוא חיה ומתקבץ שם תחלה כעין דם ואח"כ חוזר ונעשה מוס"ק והרז"ה היה אוסר לאכלו מפני חשש דם והר"י נותן טעם להתיר דפירשא בעלמא הוא אעפ"י שמתחלה הי' דם לא חיישינן להכי דבתר השתא אזלינן והביא ראי' מדבש וכו' ולפי מה שהבין מג"א סי' רט"ז הנ"ל בדבריו הוא מתיר מטעם דנהפך לדבר היתר יע"ש והנה שם הביא מתחלה ב' דיעות מהו מור די"א שהוא זיעת חיה וי"א שיש חיה שיש לה כמין חטוטרות וכו' וא"כ ע"כ לא מיירי שהי' החיה שממנה בא המור לפנינו וראינו שהוא חי' טהורה ושחטנוה ולקחנו ממנה המור דא"כ הרי ידוע מהו מור ובמה נחלקו אלא שיש מור לפנינו ונחלקו ממה בא המור וא"כ ממנ"פ אי קבלה בידינו שהוא חי' טהורה א"כ תקשי בין אם הוא זיעה בין אם הוא מדם שבחטוטרות הו"ל לאסור משום אמה"ח ועיין בכ"מ פ"ט ממלכים ה"י ואם הוא חיה טמאה דאין אמה"ח נוהג בה לישראל וכמ"ש הטור ביו"ד סי' ס"ב והוא גמ' ערוכה חולין ק"ב א"כ תיאסר משום טמא וע"ז לא שייך דנהפך לדבר המותר דכל דאתי מחי או מטמא אסור אמנם לדעת הש"ך א"ש די"ל דהי' קבלה בידינו דהוא חיה טהורה וכיון דגלי תורה בחלב דמה שאינו מחובר בגופה לית בי' משום אמה"ח א"כ ה"ה בכל הדברים שאינם מחוברים בגופה נמי לית בי' משום אמה"ח וחשש נבלה נמי ליכא כמו בביצים גמורות דלאו גופה עיין תוס' חולין נ"ח ד"ה ושווין ולכן לא חקרו אלא אם אסור משום דם או לא:
נחזור לראשונות שדברי נ"ש תמוהים כיון דקי"ל אבריה מתפרקין איך שייך לאסור כל החלב משום שעדיין לא נתבשל הדם לגמרי הא לא הי' דם מעולם, אמנם הנ"ל בזה עפמ"ש בתוספות חדשים הנספח למשניות בריש מס' נדה לתרץ מה דקשה לכאורה דר"מ וחכמים יחלקו במציאות ועוד דהמציאות מעיד כר"מ דכל זמן שמניקה אינה רואה דם אפילו אחר כד"ח ואם אינה מניקה אפי' תוך כד"ח רואה ותי' דגם חכמים ס"ל דהנקה גורם סילוק דמים רק ס"ל דהליחות אשר נתהווה ממנו הדם אינו נעשה דם כלל רק מיד נעשה ממנו חלב ור"מ ס"ל דתחלה נעשה דם ואח"כ נעשה חלב לכן ס"ל לרבנן דאחר כד"ח אם רואה דם הוא בטבעו כמו בשאר אשה ומתעכב בכותלי בית הרחם ולכן אינה דיה שעתה רק בתוך כד"ח א"א להתעכב משום דאבריה מתפרקין ור"מ ס"ל דהנקה גורם שהדם משנה טבעו וא"כ גם כשרואה דם טבעו משונה שאינו עב ואינו מתעכב בבית החיצון ולכן דיה שעתה ע"ש ולפ"ז כך הוא כונת בעל נ"ש כיון שהחלב נוטה לאדמימות א"כ חזינן שהליחות התחיל להתהוות דם ולא חלב והיא היא הליחות שהדם בא ממני לכן כולו אסור משום דם כנ"ל ליישב דבריו:
אך דגם בזה לא הונח לי דהרי המג"א בסי' רט"ז הנ"ל הקשה על רבינו יונה שמתיר מוס"ק ודבש משום שנהפך לדבר המותר א"כ איך קאמר בגמ' דחלב חידוש הוא כיון דדם נעכר ונעשה חלב הא בתר השתא אזלינן ונהפך לדבר המותר ותי' הח"י בסי' תס"ז דכל זמן דלא ידעינן היתר חלב ל"ש לומר דנהפך לדבר המותר דאכתי לא ידעינן דחלב הוא דבר המותר דעל כל חלב אנו דנין לאסור משום דם ע"ש ולכאורה הוי ק"ל הא ילפינן בנדה י"ט דדם אדום הוא שנאמר וראו מואב את המים אדומים כדם ובשחור אמרינן שחור אדום הוא אלא שלקה ובשאר מראות לא אמרינן כן וא"כ שפיר י"ל בחלב כיון שהוא אינו אדום כדם לכן נהפך להיתר דהיינו לד"א שאינו דם וניחא לי כיון שפ"א כבר הי' דם לא די במה שהפשיט צורת ומראה האיסור אלא צריך ללבוש צורת דבר היתר דוקא כמו בדבש ולפ"ז כאן ודאי אי אמרינן דם נעכר ונעשה חלב א"כ מתחלה הי' דם שפיר אמרינן דאם החלב נוטה לאדמימות לא לבש עדיין צורת היתר אף שכבר הפשיט צורת האיסור מ"מ אסור אבל למ"ד אבריה מתפרקין דלא הי' עדיין דם מעולם נהי נמי שהתחיל ללבוש צורת דם כיון שנוטה לאדמימות מ"מ למה יאסר וכי כן הוא מראה דם שהוא לבן ונוטה לאדמימות והלא דם אדום הוא והגע בעצמך וכי מראה כזה טמאה באשה משום נדה ועיין סי' פק"ח ובפ"ת שם אות ה' בשם תשובת גבעת שאול והדבר צריך תלמוד:
ולכן מחוורתא דאינו אסור אלא משום תערובת דם שבתוך החלב אלא דאפילו הכי ל"ש בי' ביטול משום דלא ידעינן כמה דם אית בי' וכדאמרינן בחולין צ"ז גבי כחל בדידיה משערין דאי במאי דנפק מיני' מנא ידעינן ועיין בש"ך סי' צ"ז סק"ד ובשו"ע סי' ס"ט סי"א, ומכ"ש למש"ל דלא שייך הכא ביטול כלל כיון שהמבטל עיקר ביאתו לעולם מעורב ואפי' ביטול בששים לא מהני כיון דליכא למימר בי' שהוא כנאבד מן העולם דחזותא מוכיח עלי', אבל למ"ש בפתח דברינו דמשום תערובת דם אין לאסור כלל דהוי כדם אברים שלא פירש א"כ אין לאסור כלל חלב הנוטה לאדמימות עד שנמצא דם פרוש מחלב בשולי הקדרה ונגד דם הפרוש הזה שפיר יש לידע אם יש ששים בחלב נגדו ואף שיש עוד דם מעורב בחלב בזה לית לן בה כיון שעדיין לא פירש הוא היתר וגם המבטל לא הוי עיקר ביאתו לעולם בתערובות אדרבה בשעת החליבה קודם שנפרש הדם מהחלב היה הכל היתר וא"כ שפיר מהני לי' ביטול:
אמנם ביש לה מכה בדדיה ויש לספק שמא דם המכה מעורב בחלב וכבר כתבתי לעיל דדם הנצרר במכה הוי כדם אברים שפירש ודאי הכל אסור ול"ש בי' ביטול מב' טעמים הנ"ל חדא דלא ידעינן כמה דם יש בחלב ועוד דחלב המבטל עיקר ביאתו לעולם מעורב ולא מהני ביטול, ואולי יש לצדד גם בזה להתיר מכח ס"ס שמא אין הדם מן המכה וא"כ ודאי יש בו שיעור ביטול כנ"ל ואת"ל מן המכה דלמא החלב בא בראשונה בלא דם כשיעור לבטל הדם שבא אח"כ ולא הוי עיקר ביאתו לעולם מעורב ואם יש שיעור לבטל שפיר מהני הביטול ולא צריך יכול להתהפך דהא בתחלה צריכין לדון אם הוא מן המכה כלל וגם לא הוי שם אונס חד דספק שמא אינו מן המכה מתיר יותר הדם המעורב עדיין בלי ביטול רק משום דם אברים שלא פירש וזה מקרי מתיר יותר דהרי דשיל"מ לא בטל מהאי טעמא משום דעד שתאכלנה וכו' דעדיף לאכול בלא ביטול משיאכל ע"י ביטול, אך יש לדחות דספק את"ל שבא מן המכה דלמא היה בחלב שיעור ביטול קודם שבא הדם אינו ספק כלל דהא איכא כנגדו ס"ס דלמא אין כאן שיעור לבטל ואת"ל שיש שיעור לבטל החלב דלמא דם מכה בא בתחלה והוי החלב עיקר ביאתו לעולם ע"י תערובות ולא מהני ביטול ועיין תוס' כתובות ט' ע"ב ד"ה אי למיתב ובש"ש שמעתא א' פי"ט:
ועוד נ"ל דאם ימצא בהמה חולבת אחר כד"ח ללידתה דאז לחכמים דר"מ בנדה ט' שוב לא שייך אבריה מתפרקין וא"כ גם לדידהו דם נעכר ונעשה חלב ע"כ לאחר כד"ח שוב הכל אסור בחלב הנוטה לאדמימות מטעם שכתב הנ"ש דשמא הדם לא נתבשל עדיין והחלב כולו דם וחלב איסור משום דם, אך למש"ל בשם תוס' חדשים גם זה ליתא דלדידהו אם נעשה מהליחות חלב לא נעשה כלל דם בתחלה אף לאחר כד"ח אף דאין אבריה מתפרקין והאי דאבריה מתפרקין אינו פועל רק שלא יעמידו כותלי ביהר"ח את דם ראי' ואח"כ כותלי בית הרחם מעמידין אותו גם במינקת דס"ל שאם נעשה מהליחות דם ולא חלב אין טבעו משתנה משאר דם שלא יעמידוהו כותלי בית הרחם, ובזה אתן החותמת, בדברי שלום ואמת וה' אלקים אמת יאר עינינו בתורתו תורת אמת כנפשו ונפש ידידו הנאמן הדוש"ת באהבה: