אור ברסלב

בית שערים יורה דעה חלק א· רבי עמרם בלום

תשובה קלה

תשובה קלד

שיל"ת חוסט ד' במדבר תרמ"ב לפ"ק:

שוכ"ט לידידי הרבני העדני העצני עסיס רימוני חריף ובקי זך ונקי כש"ת מו"ה צבי פר"מ נ"י בק"ק בערעגסאז יע"א:

יקרתו הגיעני בזמנו ולא יכולתי להשיב עד כעת מחמת טעמים שונים והגם כי עתה אין נ"מ לדינא מ"מ הנני להשיב מפני הכבוד וגם להתלמד במקום אחר והנה שאלתו שאלת חכם בנידון מקום אשר יש שם דבר בבהמות ובדקו הרבה מהם לאח"מ ונמצא שהטחול נמק ונצרר בדם מה משפט החלב שחלבו למפרע, והכלים מאיזה זמן יש להטריף או אם יש לתלות ברגע קודם מיתה נטרפה:

הנה תחלה נברר קצת דעת הראשונים בענין זה ואח"כ נראה היוצא מזה לדינא כאשר יחנני החונן דעת, בתוס' פ"ק דחולין דף י"א ד"ה אתיא הקשו איך ילפינן רוב מפרה אדומה דלמא משום דאוקמא אחזקה שאינה טרפה למ"ד טרפה אינה חיה יב"ח ופרה היא בת שתי שנים ותירצו בתי' השני דכל חזקה שלא נתבררה ולא נודעה אפילו שעה אחת לא אזלינן בתרה וכתבו ויש ללמוד מתוך כך הלכה למעשה דאם עשו גבינות מכמה בהמות ואח"כ נשחטה האחת ונמצאת טרפה שכולם אסורות דאין לי להעמיד פרה אחזקתה ולומר השתא היא דנטרפה ע"כ. ודבריהם נפלאים דמה רצו בזה שעשו גבינות מכמה בהמות הלא הדין והחידוש שלמדו מתירוצם הוא ג"כ בחד בהמה שעשו גבינה מחלבה ואח"כ נשחטה ונמצאת טרפה, ובפלתי סי' נ' עמד בזה ועיין בר"ן וחידושי הרשב"א ובטור סי' פ"א שנקטו הדין בבהמה אחת וברא"ש נקט כדברי התוס' והדבר צריך ביאור:

והנ"ל בזה דהנה הקשה בשערי תורה ח"ב כלל ה' פ"ג למה דמבואר בכתובות כ"ד גדולה חזקה ופרש"י גדולה חזקה שאין ב"ד יכול להוציא דבר מחזקתו וביאור הדבר כתב בתבו"ש סי' ח"י סקכ"ט דאע"ג דמעולם לא הי' להם חזקה שהם כהנים בבירור מ"מ א"א לשנות דבר שנהגו בו היתר לנהוג בו איסור כי אם בראיה ברורה והוי כמו חזקת ממון שאין מוציאין מיד המוחזק שא"א להפקיע זכותו בלי ראיה ברורה ועיין קידושין ע"א, והדבר מבואר יותר בריטב"א קידושין ס"ו ד"ה ה"ד לענין תרי ותרי עיי"ש, והנה רשב"א חולין ט' כ' בשם רש"י להתיר כשנאבדה ריאה משום אתמול אכלנו מחלבה ועכשיו נחזיק אותה בטרפה וכוונתו ג"כ לחזקת זכות, אך שם י"ל דלבהמה לא הי' מעולם חזקת זכות ומגוף לגוף לא מהני חזקה זו דמאן דמכשיר בה לא מכשיר בבתה אבל כאן בגבינות תקשי הלא היינו מחזיקין אותם בחזקת היתר והאיך נפקיע זכות זה מהם אף דליכא לבהמה חזקת כשרות מבוררת אבל להגבינות הי' חזקת זכות מבוררת ע"ש:

ולפענ"ד לק"מ דהרי חזקת זכות של הגבינה לא הי' רק מכח רובא דרוב בהמות כשרות וכיון דאיתרע רובא שעתה נולד בבהמה טרפות ודאי ויצאה מרוב ולדעת התוס' אין סברא לומר דעכשיו יצאה מהרוב דאין מעליותא לרוב בזה אי נימא דעכשיו יצאה דמ"ל עכשיו מ"ל מקודם סוף כל סוף הוא מהמיעוט ודוקא גבי חזקה שייך סברא זו דזה מאלים לחזקה קמייתא אי נימא שלא נשתנה עד עכשיו ולא לענין רוב ואם כן ממילא איתרע גם חזקת זכות של גבינה שבא מכח הרוב ונתרועע היסוד ונפל הבנין:

אמנם בנתערב בגבינות אחרות אכתי תקשי הא לגבינות האחרות עדיין חזקת זכות שלהם במקומו עומד דהא לא נשחטו הבהמות שנעשה מהם או שנשחטו ונמצאו כשרות ולמה יאסרו ואיך נוכל להפקיע זכות היתר שלהם מספק, אך ז"א דנהי דהם מותרים מ"מ אסורים לאכלם משום דבכל אחת חיישינן שמא זו היא שאבדה חזקת זכות שלה:

מיהו אחר העיון אכתי לא הונח בזה דאכתי בכל גבינה וגבינה נימא דאדרבה מכח חזקת זכות היתר שהי' לה לא נפקיע זכותה ונימא דעדיין היא מותרת שהיא מרוב הגבינות הכשרות שעדיין עומדים בחזקת זכות שלהם, אמנם נראה דלק"מ דהרי זכות היתר של הגבינה מבהמה שנמצאת טרפה הי' מקודם מחמת עצמה שרוב בהמות כשרות ועכשיו תשאר בזכות היתירה מחמת שנאמר שהיא מבהמה אחרת והרי חזקת זכות זו לא נתבררה בשעתה דזכות הראשון קודם שנולד הספק לא הי' מטעם זה דמוקמית לה עכשיו בזכותה וכמו חזקה קמייתא שלא נתבררה דל"ה חזקה ה"נ חזקת זכות זו שלא נתבררה לא הוי חזקה וזה שחידשו התוס' כיון דחזקה שלא נתבררה ל"ה חזקה א"כ יש ללמוד גם בעשו גבינות מבהמות הרבה וכו' דלא מהני חזקת זכות דהוי נמי לא נתבררה בשעתה וכנ"ל וא"ש:

ואולי י"ל ע"ד פלפול דהנה במ"ש התוס' שעשו גבינות מבהמות רבות אפשר לומר דמיירי שנתערב החלב וכמו שנקט הטור בסי' פ"א ונתערב חלבה באחרות כל הגבינות אסורות, ומ"ש הטור שם בשם הרשב"א שהולכים בו אחר שיעור ששים כמו בשאר איסורין שעמד עליו בב"י שם מה קמ"ל בשם הרשב"א הכי יעלה על הדעת לומר דלא מהני בו שיעור ששים ע"ש, נ"ל פשוט למה שהביא הש"ך סי' פ"א סק"ו בשם ת"ח דאם יש ס' בהמות אע"ג דלא בדקנו האחרות עדיין מותר משום דרוב בהמות בחזקת כשרות ופי' פמ"ג שם דהו"א דיש ס"ס לאיסורא שמא גם הם טרפות ואת"ל כשרות שמא אין ששים קמ"ל דשמא הם טרפות לא מחשיב ספק דרוב כשרות הם ע"ש, אמנם למ"ש רשב"א בתשובה סי' ת"א דס"ס מטעם רוב כבר ביאר הפנ"י בכתובות בשיטת פ"פ דאפי' ספק א' לא שכיח מיחשב ס"ס דעכ"פ הוי רוב לצד א' וא"כ לרשב"א אם לא בדקנו אחרות צריך שידע בודאי שיש ס' דאל"כ איכא ס"ס לאיסורא ואפילו בדרבנן אסור וזה שכתב הטור בשם הרשב"א דצריך ששים כמו בשאר איסורין ולא סגי בס' בהמות וא"ש:

ואמנם יש לפרש כוונת תוס' שלא נתערב החלב רק שנתערבו הגבינות יבש ביבש אלא דא"כ תקשי למה כל הגבינות אסורות הא הוי ס"ס שמא בשעה שחלבו עדיין לא נטרפה ואת"ל נטרפה הא איכא ספק על כל אחד שמא לא זו היא מהטרפה. אך זה ליתא דהא הוי ספק א' בגופו וספק אחד בתערובות דקי"ל בסי' ק"י דלא הוי ס"ס, מיהו נראה דהא דלא אמרינן ספק א' בגופו ספק אחד בתערובות לפי דעת רשב"א דס"ס מטעם רוב י"ל דתליא אם רוב רק ספק וכמ"ש שמ"ק רק שהתורה התירתו א"כ לא מהני ס"ס בכה"ג אבל אם רוב הוי כודאי אז אפילו ספק א' בגופו ושני בתערובת הוי ס"ס וכמדומה שכבר דברו מזה האחרונים ועיין פלתי סימן ס"ג סעיף א':

והנה כבר עמד הפלתי בסי' נ"ז על קושית התוס' הלא אי לא אזלינן בת"ר לא הי' לפרה חזקת כשרות דלמא היא ממיעוט טרפות שחיין יב"ח לדעת יש"ש פא"ט סי' פ', ולק"מ דקושית התוס' הי' דלמא משום דאיכא תרי רובא אבל בתר חד רוב לא אזלינן וכ"כ הפמ"ג בכמה דוכתי ולפ"ז אפשר לומר דבר חדש דגם תוס' מודו בחזקה שהיא ודאית שהי' כשר פעם א' אף שלא נתבררה בשעתה הוי חזקה ואמרינן שלא נשתנה מכמות שהי' כיון דעתה ידעינן למפרע שבשעה זו הי' כן בבירור כיון דזהו חזקה המבררת הספק רק בחזקה שאינה ודאית אלא מצד הרוב אז בשלמא אם נתבררה בשעתה וכבר החזיקו אותה שפיר הוי חזקה וכמ"ש אחרונים דרוב שכבר החזיקו אותו מהני אפילו לענין ממון אף דאין הולכין בממון בת"ר אבל אם לא נודעה בשעתה א"כ לא החזקנו אותה בשום פנים וגם עכשיו אין אנו יודעין למפרע שהיתה אז כשרה בודאי ל"ש אוקמא אחזקה דדלמא גם אז לא היתה כשרה, וה"נ כיון דמיעוט טרפות חיין שוב אינו ודאי שהיתה כשרה קודם יב"ח וגם לא החזקנו אותה, לכן ל"ה חזקה, וזה מדוייק בלשון התוס' דכל חזקה שלא נתבררה היינו שגם למפרע אינו ברור שהיתה כשרה רק מצד רוב אינן חיין יב"ח ולא נודעה אפילו שעה אחת כדי שנחזיק אותה לכן לא אזלינן בתרה ולא כתבו כשאר ראשונים חזקה שלא נתבררה בשעתה והבן:

ומעתה י"ל דזהו רק אם רוב אינו מצד ודאי רק שהתורה התירה ספק זה וה"נ בנידון פ"א בתרי רובי קודם שידענו דאזלינן בת"ר אז לא הוי חזקה אם לא החזקנו אותה פ"א אבל אם אמרינן דרוב הוא מצד ודאי וה"ה אי לא אזלי' בתר חד רוב רק בפרה אדומה משום תרי רובי וכקושית התוס' א"כ ידעינן למפרע שהיתה ודאית כשרה שפיר הי' ראוי לילך בתר חזקה וכיון שחידשו התוס' דלא אזלי' בתרה עכ"ח דרוב מצד ספק א"כ יש ללמוד דאפילו בגבינות מהרבה בהמות אף דאיכא ס"ס נמי כולם אסורות וככל הנ"ל:

ובדרך ג' נ"ל עפמ"ש דקשה איך אסור בנתערבו הגבינות הא הוי ס"ס שמא אז לא היו טרפה ואת"ל טרפה שמא אין זו גבינה מבהמה זו ותירצתי דהוי ספק אחד בגופו וספק א' בתערובת ולא הוי ס"ס אך אכתי קשה הא כאן נודעו ב' הספיקות ביחד וצ"ל כמ"ש הטו"ז סי' ק"י סקי"ג דכל שאפשר לדון על ספק בגופו בלי ספק בתערובת אף שלא נודע לנו מ"מ אלו נודע היינו מחזיקין אותו לאיסור שוב לא הוי ס"ס ויש ראי' דלא אזלינן בתר ידיעתינו ודינינו עליו רק בתר הי' אפשר להוודע ולדון עליו דנובי"ק אהע"ז סי' ל"א התפלא על תוס' דחזקה שלא נתבררה לא הוי חזקה א"כ בתולה שנולדה ביער ואביה ואמה מתו לא יהי' לה חזקת פנוי' שמא קיבל בה אביה קידושין שהרי חזקת פנוי' שלה אינה מבוררת ולא נודעה לנו מעולם שהרי לא ראינו אותה בשעה שנולדה שתתברר אצלינו חזקתה ומכח זה הוכיח דלא אזלינן בתר ידיעתינו אם אצלינו נתברר החזקה רק בתר אם הי' אפשר להתברר ולהוודע, וה"נ לענין ס"ס כסברת טו"ז וזה כוונת תוס' כיון דחדשו חזקה שלא נתבררה לא הוי חזקה וקשה קושית נוב"י וע"כ דלא אזלינן בתר ידיעתינו א"כ יש ללמוד מזה גם בעשו גבינות מהרבה בהמות דאסורות ולא מתירין משום ס"ס כתי' טו"ז כיון דלא אזלינן בתר ידיעה אלא בתר אפשר להוודע וא"ש:

ואמנם בטרפות מחמת סרכא כתבו דאין לאסור דהוי ס"ס ספק אינה טרפה ואת"ל טרפה שמא אח"כ נטרפה וטו"ז סיפ"א סק"ד הרעיש הא הוי ספק מחמת חסרון ידיעה ולא הוי ס"ס עיי"ש, ולענד"נ דכבר כ' הש"ך סי' הנ"ל סק"י דלאו בכל סרכות יש להתיר ועיין בסי' ל"ט ס"ד בהג"ה די"א דאפילו בכסדרן צריך בדיקה שאין נקב בריאה ומאחר דאין אנו בקיאין בבדיקה כל מקום דאיכא ריעותא יש להטריף כל סרכא והנה מבואר בראשונים דהא דמטריפין בכסדרן ביש נקב ומכשירין באין נקב ה"ט דכי יש נקב חיישי' שמא אינו עומד להסתרך ולהתרפאות אבל כי אין נקב הרי חזינן דנסתרך ונתרפא ומעתה נ"ל דבר חדש דהא דאמרי' בספק חסרון ידיעה לחומרא היינו משום דאפשר אם הי' בקי הי' מתברר לו שהוא אסור זהו דוקא אם הבקי יכול לברר שהוא טרפה ודאי אבל בסרכא בכסדרן ואנו רואין שאין נקב האיך נאמר דלמא אם הי' בקי הי' ריאה שיש נקב הלא גם אם יש נקב אינו ברור שהוא טרפה דהרי עדיין אפשר שעומד להסתרך ולהתרפאות עד שלא יהי' נקב ואינו טרפה רק מספק שמא אינו ראוי להסתרך ולהתרפאות ובכה"ג גם ספק הסי"ד מקרי ספק דהרי גם להבקי הי' רק ס' ובכה"ג מיירי התוס' וא"ש:

ובהכי ניחא מה דהוי ק"ל למאי דקי"ל בסי' ק"י דאם לא נודעו ב' ספיקות ביחד לא הוי ס"ס דכבר החזקנו ספק אחד לאיסור ועיין במג"א סי' תל"ט סק"ג וא"כ ה"נ נהי דנולדו שני הספיקות ביחד מ"מ כיון שספק זה שמא אינו טרפה מחזיקין לאיסור לענין הבהמה שוב אינו מצטרף לס"ס אפילו לגבי החלב ומ"ש שלא נודעו ביחד דאמרי' כיון שהחזקנו ספק אחד לאיסור שוב אינו מצטרף לס"ס, הן אמת כי הש"ך בדיני ס"ס אות וי"ו העלה מאו"ה דאף שהחזקנו ספק אחד לאיסור בגוף אחד והס"ס הוא בגוף אחר שפיר הוי ס"ס עיי"ש וה"נ ד דכוותי' בגבינות לא החזקנו ספק א' לאיסור רק בבהמה שהוא גוף אחר, ובזה יובנו דברי ב"י סי' פ"א שתמה על רשב"א ור"ן שאוסרים הגבינות גב' סרכא הא הוי ס"ס, ותי' כיון שבחלב של תוך ג"י ליכא אלא חד ספק שוב ל"ה ס"ס עיי"ש באריכות והוא פלא למה לא תי' דלענין הבהמה גופא הוי רק חד ספק ולהנ"ל א"ש דלענין, הבהמה הוי מגוף לגוף אבל לענין החלב הוי כגוף א' ושפיר ל"ה ס"ס:

אמנם להנ"ל בלא"ה לק"מ דהא דאמרינן אם החזקנו ספק א' לאיסור שוב ל"ה ס"ס היינו דוקא שאין שום אדם יכול לברר הספק להיתר אז מהני מה שאנו מחזיקין אותו לאיסור אבל כאן מי שהוא בקי יכול לברר שהוא היתר שאין בו נקב א"א לומר שמחזיקין אותו לאיסור דא"א להחזיק דהרי הבקי יוכל לברר שהוא היתר ואינו יכול לברר שהוא איסור ודאי כנ"ל והוי שפיר ס"ס, ובזה נכון מאוד לשון התוס' ורא"ש שכתבו שאם היינו בקיאין לבדוק אפשר שהי' לו היתר וכו' שהי' די באמרם בסרכא שהוא רק ס' טרפות אין לאסור מטעם ס"ס, ולהנ"ל א"ש דאי לאו דבקי יוכל לברר היתרו ל"ה ס"ס כקושי' הנ"ל ודלא כאו"ה וש"ך שהבאנו:

ואולי יש לחדש עוד אף דבעלמא היכא דמחזיקין ספק אחד לאיסור שוב לא הוי ס"ס מ"מ כאן שהי' לבהמה חזקת כשרות מחמת הרוב והי' לה חזקת זכות היתר ואף שכתבנו לעיל שאין להחזיקה בודאי כשרה מחמת זה כיון דיש ריעותא מ"מ אוקי חזקת זכות היתר זה נגד חזקת אי:' שאנו מחזיקין עתה לאיסור מחמת ספק והוי רק ספק השקול ושפיר מצטרף לס"ס ועדיף חזקת זכות היתר שהי' מחמת רוב ממה שמחזיקין עתה לאיסור מחמת ספק ואין לומר שמחזקין שיצאה ודאי מהרוב כי אם די לנו לומר שהוא ספק ומצטרף לס"ס וזה כוונת האשר"י ועי"ל למאי דמסקינן דאזלינן בת"ר וכו' ורובא עדיף מחזקה היינו דמשו"ה הוי שפיר ס"ס גבי סרכא חדא משום דאפשר לברר ועוד משום דחזקת זכות היתר שהי' מחמת רוב עדיף מחזקת איסור שאנו מחזיקין עכשיו מספק וככל מה שכתבנו ועיין בלחם חמודות שעמד בזה מאי בעי הרא"ש בהא דרובא עדיף מחזקה. ולהנ"ל א"ש וזה דלא כמו שהבין ב"י בדבריו דבהאי ועוי"ל ס"ל כרבינו שמשון דלפ"ז לשון ועוי"ל דמשמע דקאי אדלעיל לא א"ש:

וברא"ש הקשה ג"כ קושית התוס' דלמא בפ"א מטעם חזקה וסיים וכל טרפות שאירע בה אח"כ אוקמא אחזקתה והשתא היא דנטרפה וזה אין לו פירוש הא גם עכשיו צריכה להיות כשרה וגם לא ידעינן שעתה היא טרפה בודאי ועיין מע"מ ובארוך מש"ך שעמדו בזה, ולפענ"ד נראה למ"ש תוס' בד"ה לר"מ אדרבה העמד ולד בחזקת שאינו קדוש בבכורה שהי' חולין במעי אמו עיי"ש אף שזה הטעם שהי' חולין ודאי נסתלק שהרי עכשיו נולד ואינו במעי אמו רק שאתה רוצה לומר שהוא חולין מטעם אחר שכבר ילדה קודם זה ומעולם לא הי' לו חזקה שלא יהי' קדוש בבכורה לכשיולד מ"מ מחזקינן מהיתר להיתר, ונ"ל דאפילו לשיטות הסוברים דאין מחזיקין מאי' לאי' היינו משום דכל איסור יש לו שם אי' בפ"ע אבל שם היתר הכל חד ובשעה"מ פ"ג מייבום וחליצה הט"ז הקשה למאי דקיימ"ל ביו"ד סי' י"ג דשוחט בהמה ומצא בן ט' חי אפי' הפריס ע"ג קרקע אין טרפות פוסל בה א"כ איך מוכח מפ"א דאזלינן בת"ר דלמא משום דאוקמא אחזקה שלא היתה טרפה במעי אמו ועיי"ש מה שתירץ, ולענ"ד נראה לחלק דהרי ודאי דאין לו חזקה במעי אם שלא ניקב הוושט או שאר טרפיות או בבכור שאמו כבר ילדה רק חזקת זכות שאין בו אי' טרפות ואיסור בכורה וא"כ בשלמא גבי בכור אין הטעם במעי אמו שהוא חולין מצד הטעם שאין בו אי' טרפה ואמ"ה וחלב רק דבר מיוחד בבכור דמרחם קדוש שפיר אוקמא אחזקת חולין שאינו קדוש בבכורה אבל בטרפה שהי' לו חזקת זכות שאינו טרפה מצד הטעם שאין בו איסור אבמה"ח ואי' חלב ועכשיו שנולד כיון שפקע זכות לענין אמה"ח וחלב פקע נמי לענין טרפה ועיין בחולין ק"ג וכעין סברא זו בתוס' יומא ס"ד ד"ה התם לענין דיחוי:

ולפ"ז קשיא לי מה הקשה התוס' ורא"ש דלמא בפרה משום דאוקמא אחזקתה נהי דל"ל העמד טמא על חזקתו דאזלינן בתר דבר שנולד בו הספק וכמ"ש הריטב"א בעירובין דל"ו וקידושין דף ע"ט ע"ש אבל עכ"פ נימא דאוקי פרה אחזקה שלא היתה ראוי' לפרה אדומה תוך שתי שנים וגם עתה אינה ראויה משום שהיא טרפה לשיטת הסוברים מחזיקין מאי' לאי' ואף שעתה בודאי יצתה מאיסור מחוסר זמן מ"מ גם בנידון התוספת ושעה"מ הוא כן וכעין קושיא זו הקשה בשערי תורה ח"ג כלל י"א פ"ב אות זי"ן עיי"ש:

ונ"ל דהנה מבואר ברמב"ם פ"א מפ"א דקודם הזמן שראוי' להיות פ"א א"י להקדישה יע"ש הטעם ברמב"ם וראב"ד ואפילו אסור להקדישו כמבואר פ"ג מאיסורי מזבח דאסור להקדיש מחוסר זמן וע"כ צריך להקדיש אחר שנעשית בת שתי שנים או ג' לדעת הרמב"ם וא"כ מיד שנעשית בת ב' שנים קודם דאקדשה לפ"א היתה בחזקת כשרה שהרי לא הי' שום חזקה כנגדה אלא דאח"כ כשהקדישה לפרה נימא משום חזקה שתוך שתי שנים לא היתה ראוי' לפרה אוקי אחזקה שאינה ראוי' גם עכשיו מצד שהיא טרפה וא"כ לא עדיף מאלו ידעינן השתא שהיא טרפה ודאית דמ"מ היינו אומרים מכח חזקה קמייתא השתא היא דנטרפה מכ"ש אינימא דהשתא טרפה מצד חזקה ודאי אמרינן השתא היא דנטרפה וממילא שוב ליכא למימר כלל מחזיקין מאיסור לאיסור ואינה ראוי' לפרה מצד שהיא טרפה דהא אתה מודה שהי' זמן היתר בין איסור לאיסור והיינו משעה שנעשית בת שתי שנים עד שעה דאקדשה ולא אמרינן מחזיקין מאל"א או מהיתר להיתר כגוונא דתוס' ושעה"מ הנ"ל אלא כשזה יוצא וזה נכנס בלי שום הפסק זמן בינתים:

אך כ"ז אי אמרינן בנמצאת טרפה השתא היא דנטרפה אבל אי הוי אמרינן דטרפה למפרע הדק"ל דהא כשהקדישה ואיכא חזקה שהיא טרפה ממילא אמרינן שהיא טרפה למפרע ושפיר איכא חזקה שלא היתה ראוי' לפרה דהרי מצד החזקה אנו אומרים שלא היתה ראוי' לפרה בשום זמן וזה כוונת הרא"ש דלמא בפרה משום דאוקי אחזקה וכו' ואי דאיכא כנגדה חזקה שלא היתה ראוי' לפרה כקושי' הנ"ל לזה מסיים הרא"ש וכל טרפות שאירע בה אח"כ אוקמא אחזקתה והשתה היא דנטרפה וכנ"ל:

וחתני הרבני החריף מו"ה גרשון נ"י פירש דברי הרא"ש דלכאורה לא קשה קושית הרא"ש כתי' התוס' דאיכא כנגד חזקת פרה חזקת טמא לכן הקשה כיון דעכ"פ פעם אחת היתה כשרה ואין לנו להסתפק רק והשתא היא דנטרפה שוב הוי ספק התלוי במעשה ובמקרה ולכ"ע מותר מה"ת וכמ"ש בחידושי רשב"א חולין דף ט', אבל מנ"ל להוכיח דאזלינן בת"ר וקושית הרא"ש הוא קושית הש"ש שמעתתא א' פ"ד וע"ז תי' הרא"ש כיון דחזקת פרה לא נתבררה בשעתה שוב מכח חזקת טמא חיישינן גם לספק הבא מחמת מקרה כמבואר בש"ש שם, ויפה אמר:

אמנם לענ"ד קושית ש"ש לק"מ דמה שחידש הרשב"א דספק הבא ע"י מקרה מותר מה"ת היינו משום דעפ"י הרוב לא יתחדש מקרה הזה שיאסר בשבילו וכ"ז בתר דידעינן דאזלינן בת"ר אבל כל כמה דלא ידעינן דאזלינן בת"ר ליכא למימר דכשר משום דהוי ספק הבא במקרה, ומה"ט נמי קשה לי אקושית תוס' ורא"ש דלמא טעמא דפרה משום דאוקמא אחזקה שהיתה כשרה כיון דמ"מ ודאי איכא מיעוט בהמות שחיו ב' שנים ואח"כ נטרפו ואנו מסופקים בהאי פרה אם היא מהמיעוט הזה שיצאו מן החזקה או מהרוב שעומדים בחזקתם האיך שייך לומר אוקמא אחזקה כל כמה דלא ידעי' ולא דמי לשאר מקומות דאוקי אחזקה אפילו אם רוב יוצאים מחזקתם כמו בחזקת פנוי' וכדומה דשם אותם היוצאים מן החזקה אינם בכלל הספק של האשה שאנו דנין עליה אבל כאן מיעוט שיוצאים מחזקתם הם בכלל ספק איזו הם וצ"ע:

והרשב"א בתו"ה שער ו' העלה להלכה דבטרפות שאפשר לומר סמוך לשחיטה נטרפה מתירין החלב והגבינות למפרע אבל סרכא או טרפות אחרות שא"א לתלות בשעת שחיטה כיון דודאי יצאה מחזקתה ואין אנו יודעין מתי מטרפינן למפרע הגבינות ע"ש באריכות, והרא"ה בבד"ה הק' מ"ל אם יצאה מחזקתה מחיים רגע קודם שחיטה או שיצאה מחזקתה ג"י סוף סוף כיון שיצאה מחזקתה מחיים ואין אנו יודעין מתי הי' לנו להטריף למפרע ע"ש וכן התפלא הטו"ז בסימן פ"א ע"ש, ולפענ"ד נראה בהקדם ליישב דברי רבותיו של רש"י שהביא הרשב"א בחולין דף ט' דרש"י השיב על רבותיו שהיו מחמירין להטריף בנאבדה הריאה בלי בדיקה ואמר אתמול אכלנו מחלבה ועכשיו נחזיק אותה בטרפה. ורבותיו השיבו לו ע"ז דשאני חלב דחידוש הוא דאע"ג דאתי מן החי מותר דאמרינן בפ"ק דבכורות חלב מנ"ל דשרי דכתיב ארץ זבת חלב ודבש והקשה הרשב"א הא מ"מ חלב טרפה אסור כמבואר חולין קי"ז, ועוד דלמא לא התירה תורה חלב אלא לעשות ממנה גבינות ולהשהותם עד אחר שנשחטה חנה ונבדקה שהיא כשרה עיי"ש:

ולפענ"ד נראה בהא דהצריכו לבדוק הריאה כתוב בחידושי הרשב"א שם ג' טעמים א) משום דסרכות הריאה מיעוט המצוי, ב) כדי שלא יבא לידי הפסד גדול, ג) כיון שהיא נראה לעינים מיד בפתיחת הבהמה ואינו בודק נראה כמעלים עין האיסור ע"ש באריכות, ולפ"ז יש לתת טעם לשיטת המטריפין בנאבדה הריאה ונ"ל דגם הם מודים אף שהוא מיעוט המצוי מ"מ אזלינן בת"ר וכשר רק דבאמת הי' ראוי לבדוק אחר כל ח"י טרפות דכל היכא דאיכא לברורי מבררינן אלא שהוא טרחא גדולה והוי כליכא לברורי, אמנם באבר א' דליכא טרחא ואיכא לברורי שפיר אמרו חכמים לבדוק הריאה אלא דאם אין סברא לחלק בין ריאה לשאר אברים יהי' דברי חכמים כחוכא לבדוק הריאה ולא שאר אברים ועיין במג"א סי' תרפ"ח בשם מהרמ"פ ובפמ"ג בפתיחה לסי' ל"ט, אבל כיון שיש ג' טעמים הנ"ל לחלק בין ריאה לשאר אברים שוב אמרינן כיון דאיכא לברורי מבררינן, ולפ"ז ל"ק קושית רש"י אתמול אכלנו מחלבה ועכשיו וכו' דהרי כ' הש"ך סי' ח"י סקכ"ה לחלק בהא דנאבד הסכין לאחר שחיטה ואח"כ נמצא פגום דכשר דשם כיון שנאבד כבר יצא בחזקת היתר לכן מוקמינן לי' בחזקה דהתירא ואמרינן דלמא שיבר בו עצמות אח"כ ולאו אדעתי' משא"כ בסכין לפנינו וצריך בדיקה דלא יצא מעולם בחזקת היתר לכן דוקא אם ידעינן בודאי שנפל על חודו ע"ג קרקע קשה כשר אבל מספק אין תולין לומר שנפל על חודו ע"ש, וא"כ לק"מ דאתמול לא הי' אפשר לברר לכן אכלנו חלבה דהיכא דליכא לברורי סמכינן ארוב אבל היום ששחטה ואפשר לברורי חל עליו חיוב לברר וכיון שלא בירר מחמירין לאסור אף בנאבדה הריאה דהרי הי' מוטל עליו החיוב לברר מיד בפתיחת הבהמה שלא להעלים עין מן האיסור וכטעם ג' של הרשב"א ומשא"כ בסכין שלא הי' יכול לידע מיד עד שיבדוק וכיון שנאבד קודם בדיקה יצא בהיתר וא"ש:

אך נראה דקושית רש"י הי' ע"ד שכתב הגאון בכנפי יונה סימן ק"ב לענין דשיל"מ בביצת ספק טרפה שנולדה ביו"ט ונתערבה דבטלה ומותרת ביו"ט כיון דגם למחר עכ"ח צריך אתה לסמוך על ביטל ברוב ממילא סמוך נמי לענין איסור נולד ע"ש ושיטת השואל בצ"צ סי' ס"ט, וה"נ כיון דעכ"ח אתה צריך לסמוך ארוב בלא בירור לענין החלב ממילא יש לסמוך ארוב גם לענין גוף הבהמה אף שיכול לברר, ונראה ליישב דהרי כתב המג"א בסי' תל"ז סק"ד דהא דאמרי' איכא לברורי מבררינן היינו דוקא אם הי' לו פעם אחד חזקת איסור ובא להוציאו מחזקתו ע"י חזקה או רוב אבל בח"י טרפות שלא הי' לו חזקת אי' א"צ לברר לכן לא בדקינן ע"ש, ואמנם זה יתכן אם אין מחזיקין מאיסור לאיסור אבל אבל אם מחזיקין גם בח"י טרפות הוא נגד חזקה וצריך לברר רק משום טרחא א"צ לברר אבל בריאה דליכא טרחא שפיר צריך לברר משום שהוא להוציא מחזקת איסור דמחזיקין מאיסור לאיסור. אך כ"ז בגוף הבהמה שהיתה בחזקת איסור אבמה"ח אבל בחלב דליכא משום אבמה"ח ואין כאן חזקת אי' א"צ לברר ול"ק קושית רש"י:

וזה כוונת רבותיו של רש"י דחלב חידוש הוא דאע"ג דאתי מן החי מותר דאמרינן וכו' ולכן שם א"צ לברר מדינא וא"כ הגם שאכלנו מחלבה וסמכנו על הרוב הוא משום שאינו נגד חזקה אבל בגוף הבהמה שהוא נגד חזקה שפיר צריך לברר וכיון שצריך בירור ולא בירר טרפה אבל חלב טרפה ודאי אסורה ולק"מ קושית הרשב"א והבן:

ובדרך אחר נ"ל דהנה הקשה בפלתי סי' ל"ט אות ב' למה לא ילפינן דאזלינן בת"ר ממה שהתירה התורה חלב דלמא בהמה טרפה. ודוחק דלא אכלינן חלב רק לאחר שחיטת בהמה ונבדקה ע"ש, ופלא שלא הביא חידושי רשב"א בחולין דף ט' הנ"ל שדחה כן דברי רבותיו של רש"י ולא נראה לו דוחק לפרש כן וצ"ע, והנה לפענ"ד לק"מ כיון דחלב חידוש הוא דליכא מידי דאתי מן החי ושרי ומחידוש לא גמרינן וא"כ ליכא למילף מיני' דאזלינן בת"ר, ואמנם הוא ז"ל תי' דודאי כל בהמות בכלל ספק וברור דרוב בהמות כשרים וה"ז כמו ט' חניות דלא נודע הטרפות וא"כ פריש מרובא קפריש רק הואיל והכל בבית הספק הו"ל קבוע אבל החלב הו"ל פריש כמבואר בסימן ק"י גבי ביצה דהוי לגבי תרנגולת כמו פריש ולכך ל"ק מחלב וגם קושית רש"י מיושב דהוי פריש ומרוב קפריש וכו' והנה דבריו אין להם שחר וביאור וכבר עמדו בזה רבים:

ונ"ל לבאר דבריו דהנה רוב הבהמות כשרות יש לדון משני פנים והוא דכל הבהמות הנמצאים עתה בעולם הם רובם כשרות ומיעוטם טרפות וזה מקרי רובא דאיתא קמן היינו שהוא נמצא עתה אף שאינו לפנינו ולעינינו כמו ט' חניות שג"כ אינם לפנינו עין בעין שהרי דין זה הוא גם בעיר גדולה ככנוה והם רחוקים אחת מחברתה כמה מילין ומה לי בעיר אחת גדולה או בכל העולם סדנא דארעא חד הוא והנה רוב זה ידעינן מאחרי רבים להטות כדאמרינן בגמרא רובא דאיתא קמן לא קמבעי' לן וכו', אמנם לדעת הב"ח בשיטת הטור סי' ק"י דט' חניות אם אינו ידוע איזהו מוכרת בשר אף טרפה והלוקח יודע מאיזו מקולי' לקח הוי קבוע דאורייתא אף דאינו ניכר האי האיסור [ועיין ד"מ שם סק"ו ובש"ך סקי"ד וכ"ט ותוס' זבחים ע' ד"ה אפילו וסנהדרין פ' ד"ה הנסקלין ושע"ת ג' כלל זי"ן פ"ו] א"כ ה"נ כיון שהרוב והמיעוט נמצאים בעולם אף שאינו ניכר האיסור וההיתר הוי קבוע וכמע"מ וכן הוא כל רובא דאיתא קמן ולא משכחת בזה רוב רק בפריש ובסנהדרין יען דהדיבור פריש וכמ"ש במרדכי פ"ק דחולין ע"ש הא חדא, ושנית יש לדון דרוב בהמות מעת שנברא העולם היו כשרות ועפ"י הרוב הוא שתהי' הבהמה כשרה ולכן ודאי גם זו כשרה וזהו רובא דליתא קמן שאין הרוב ולא המיעוט נמצא עתה בעולם ובזה ל"ש קבוע, ולפ"ז לענין גוף הבהמה עכ"ח אתה צריך לדון מצד רוב דליתא קמן דרוב דאיתא קמן הוי קבוע שפיר ילפינן רוב אבל בחלב שהיא כשרה מצד רובא דאיתא קמן כנ"ל וליכא למילף מזה רוב זה כוונת הפלתי לפענ"ד וממילא דלק"מ קושית רש"י וכמ"ש הפלתי ז"ל:

ואמנם יש לדון בזה דהרי מבואר בסי' ק"י ס"ג דבפירש לפנינו לא מקרי פירש רק קבוע וא"כ החלב שפירש לפנינו לא מקרי פריש וליתא לתי' הפלתי והדק"ל אתמול אכלנו מחלבה, ונ"ל להצדיק דברי הפלתי דש"ך שם סקכ"א פירש הטעם דפירש לפנינו מקרי קבוע משום דספק נולד במקום הקביעות ע"ש, והנה בחולין ק"ג אמרי' דלמ"ד בהמה בחייה לאברים עומדת אין איסור טרפה חל על אבמה"ח, ונ"ל לחדש דבר הנה אמרינן חלב חידוש הוא דליכא מידי דאתי מחי ושרי וא"כ אין לך אלא מחידושו ואילך לית בי' אי' אבמה"ח אבל כל זמן שהוא בתוך הכחל ולא פירשה מהכחל אסורה משום דבר מן החי ואם חתך הכחל בחיי הבהמה ממנה ואכלו גם החלב שבתוכו מצטרף לכזית להתחייב משום בשר מן החי וכדאמרינן גבי עד זומם בב"ק ע"ב וסנהדרין כ"ז דחידוש הוא ואין לך בו אלא חידושו כן נראה לי וא"כ ממילא בתוך הכחל לא חל עלי' איסור טרפה על איסור אבמה"ח עד שפירש וא"כ לא נולד הספק שמא טרפה במקום הקביעות עד אחר שפירש מן הכחל ושפיר מקרי חלב פרוש אף דפירש לפנינו כיון שלא נולד הספק במקום הקביעות וצדקו דברי הפלתי, וזה כוונת רבותיו של רש"י דשאני חלב דחידוש הוא וכו' ושפיר מקרי פרוש וי"ל כתירץ הפלתי, וא"כ לא קשה קושית הרשב"א דבכשרה שינקה מן הטרפה ודאית ודאי אסורה החלב משום טרפה כיון דכבר פ פירשה מהכחל ופקע איסור אבמה"ח אתי איסור טרפה וחייל:

ובדרך פשוט נ"ל בכוונתם דכבר הבאתי לעיל בפתח דברינו דברי השע"ת שמיישב קושית רש"י על רבותיו דחזקת זכות של החלב לא מהני לבהמה דמאן דמכשיר בה פוסל בבתה ולא מהני חזקת זכות מגוף לגוף. ואמנם לפענ"ד קושית רש"י היתה ע"ד שכתב הטו"ז בכ"ד דהיכא דהיתר מפורש בתורה אין כח ביד חכמים לאסור ועיין פמ"ג בפתיחה לסי' ל"ט שכתב דהא דחוששין בריאה למיעוט המצוי הוא מדרבנן וא"כ קושית רש"י א"ש כיון דהתורה התירה החלב בפירוש ולא חששה למיעוט המצוי בריאה אין כח ביד חכמים לאסור דבר המפורש בתורה להיתר ולומר דהתורה לא התירה חלב רק אחר שנשחטה ונבדקה הוא דוחק כמ"ש פלתי ודלא כרשב"א, וע"ז השיבו רבותיו דלענין הבהמה אין זה דבר המפורש בתורה להיתר דמחלב אין ללמוד דחידוש הוא ומחידוש לא גמרינן ושפיר יש כח ביד חכמים לאסור, אבל בטרפה ודאי אסורה החלב גם לרבותיו של רש"י ול"ק קושית הרשב"א, וגם מש"כ שמא לא התירה התורה רק אחר שנבדקה הבהמה ל"ק דהרי רש"י לשיטתו לא ס"ל כן דא"כ לא הקשה כלום וכנ"ל:

ומאחר שהעלינו דכ"ע מודו דחזקת זכות של החלב טוב רק דלא מהני לבהמה נבא ליישב דינו של הרשב"א בתו"ה וגם הוא ס"ל דאין היתר החלב מטעם דאמרי' שעכשיו סמוך לשחיטה יצאה מהרוב כיון דעכ"פ יצאה מרוב מה לי מוקדם מה לי מאוחר סוף סוף אינה מהרוב רק הטעם כיון דהי' לגבינות וחלב חזקת זכות מכח רוב אוקמא אחזקה וא"א להוציא מחזקת זכות אלא בדבר ברור לכן אמרי' השתא הוא דנטרפה וע"ז הביא שפיר ראי' מכונס את הבתולה ולא מצא לה בתולים אע"ג דהתם אין החזקה מכח רוב רק דבשעה שנולדה ודאי בתולה היתה אלא משום דשם אין אנו דנין אם הי' בזמן מוקדם או מאוחר ואפשר דהיא אומרת משארסתני בניסן נאנסתי בתחלת אייר והוא אומר עד שלא ארסתיך בסיון נאנסת בסוף אייר ואין חזקה של לידה מועלת כלום לזה דהרי אין אנו דנין אם זינתה בזמן קודם או מאוחר אלא אם כבר נתארסה בשעה שנאנסה או לא אלא משום שהי' לה חזקת זכות בתולה שכתובתה מאתים אין להוציא זכותה מספק וכן במומין אפשר שלא ידענו כלל שלא נולדה במומין אלא שהי' לה חזקת זכות מכח הרוב דרוב אין להם מומין הפוסלים וכן נשחטה בחזקת היתר עומדת היינו חזקת זכות היתר משום דרוב בהמות כשרות וע"ז הקשה דהתם שאני משום דריעותא בעלמא הוא וא"כ י"ל דהתם טעמא משום רוב ולא משום חזקת זכות הבא מכח רוב ומשא"כ הכא שהיא טרפה ודאית ודאי יצאה מן הרוב, ותי' דאפ"ה שמעית מינה דאזלי' בתר חזקה הבאה מכח הרוב והיינו חזקת זכות דהתם משום דאזלי' בתר חזקה דאתיא מכח הרוב הוא דאזלי' בה לקולא ותלינן בזאב שהרי בפירוש אמרו נשחטה הותרה דמשמע משום חזקה ולא משום דרוב בהמות כשרות והמעיין בפנים ברשב"א יראה שזה כוונתו ולשונו מתיישב לנכון בזה:

אמנם זה אם לא החזקנו החזקה בטעות אבל אם נודע שהחזקנו החזקה בטעות שוב לא אזלי' בתרה וכמו שהביא רשב"א מכתם יבש ועיין כיו"ב בפנ"י גיטין י"ז, ולפ"ז אם אפשר לומר דממש סמוך לשחיטה נטרפה אף דבהמה יצאה מחזקתה מחיים והחזקנו חזקת כשרות שלה מחמת רוב בטעות מ"מ חזקת זכות של הגבינה וחלב אינו מוכח שהחזקנו בטעות דאפשר שהם בחזקתם ורגע קודם שחיטה נטרפה ואחר הטריפות לא חלבו כלל וא"כ אוקמא חלב וגבינה אחזקת זכות שלהם אבל בסרכא וטריפות שודאי הי' ג"י קודם שחיטה והרי החזקנו חלב וגבינה של תוך ג' ימים בחזקת היתר מכח הרוב ועתה שחזקת זכות זה הי' ודאי בטעות שוב לא אזלי' בתר חזקת זכות של חלב וגבינה כלל ומטריפין הכל למפרע עד יב"ח וא"ש:

ובמשמרת הבית תירץ דהא דמכשירין הגבינות באפשר לתלות שנטרפה סמוך לשחיטה אין הפירוש סמוך קודם לשחיטה אלא סמוך בתר שחיטה דלא יצאה מחזקה מחיים אבל אם ודאי נגמר הטריפות קודם שחיטה אפילו רגע א' דיצאה מחזקתה מחיים מטריפין למפרע ע"ש, וטו"ז התפלא הלא הר"ש מכשיר הגבינות אפי' במקום שבהמה טרפה כמבואר בתו"ה להדיא וביש לתלות לאחר שחיטה הלא גם הבהמה כשרה ע"ש, ולפענ"ד נראה לחדש דכבר העירותי דגם הר"ש מודה באיתיליד ריעותא דאין להכשיר מכח רוב בהמות כשרות דהא זו יצאה מן הרוב שהרוב אין בהם ריעותא וכמ"ש התבו"ש בסי' כ"ט לענין מים שבמוח אך נשחטה הותרה הטעם מכח חזקת זכות כיון דכבר החזקנו אותה לכשרה מכח רוב א"א להפקיע זכותה עד שיוודע לך במה נטרפה ולהכי בנולד הספק מחיים כיון שלא הי' לה זכות היתר דנהי שרוב כשרות וגם אין מחזיקין מאיסור לאיסור מ"מ זכות היתר לא הי' לה שהרי אסורה משום אבמה"ח וא"ז ועיין טו"ז סי' ק"י חילוק גבי ס"ס נגד חזקת איסור ומשם בארה דחזקת איסור אבמה"ח לענין טריפות היינו רק שלא הי' חזקת זכות והיתר ומשו"ה מהני ס"ס נגד חזקה זו לכן טרפה מספק ואף שלא נודע הספק עד אחר שחיטה וכבר החזקנו אותה בזכות היתר מ"מ כיון שאח"כ נודע לנו שנולד הספק מחיים הרי היתה החזקה בטעות יען שלא ידענו מריעותא זו ואלו הי' לנו ידיעה בתחילה לא היינו מחזיקין כך ומשא"כ היכא דתלינן בזאב ונתחדש מעשה אחר שחיטה שיש לתלות בה אמרי' העמידנה על חזקת זכות היתר ואמרי' דלא החזקנו אותה בטעות רק אח"כ נעשה ובמק"א הבאתי ראיה לזה מרשב"א חולין ט' ומדברי ראב"ד שבאשר"י חולין צ"ד ואכ"מ:

ולפ"ז י"ל דס"ל למשמרת הבית דאפילו אם אנו מסופקים אם נגמר הטריפות מחיים או רגע בתר שחיטה עם נדנודה ג"כ הבהמה טרפה מספק דמשום רוב אין להכשיר דהא ודאי יצאה מהרוב וכנ"ל ומצד נשחטה הותרה אין להתיר שהרי ג"כ החזקנו זכות היתר בטעות מחמת שלא היינו יודעין מספק זה מיד אחר שחיטה ואלו היינו יודעין לא היינו מחזיקין אותה בהיתר ועכשיו נודע שכבר נולד מיד אחר שחיטה ספק זה ולא הי' לה מעולם חזקת זכות אפילו רגע אחת דקודם שנשחטה אין חזקת היתר וזכות ומיד אחר השחיטה נולד הספק ומשא"כ בזאב אמרינן דעד שבא הזאב לא הי' ספק כלל בעולם והעמידנה על חזקת זכות היתר, וזהו לענין הבהמה אבל הגבינות כשרות בכה"ג כיון דבהמה טרפה רק מספק אין להוציא מספק הגבינות וחלב מחזקת היתר שלהם כיון שאינו ודאי שהחזקנו הבהמה לכשירה בטעות מחיים ועיין ש"ש שמעתתא ד' פ"ד, משא"כ היכא דודאי יצאה מחזקתה מחיים הוי ודאי ואיתרע חזקת זכות של הגבינות שלא הי' רק מחמת שהחזקנו הבהמה מרוב מחיים ועכשיו איגלאי מלתא למפרע שהי' בטעות וכמש"ל בראש דברינו על קושית השערי תורה וא"ש:

עוד התפלא הטו"ז דביש ספק שמא נעשה לאחר שחיטה לא הי' צריך היתר מכח חזקה דאתי מכח רוב ת"ל דהוי ס"ס ספק שמא גם הבהמה כשירה ואת"ל טריפה שמא אחר שחלבוה נטרפה ואף דרשב"א ל"ל ס"ס גבי סרכא שאני התם כמ"ש ב"י ע"ש, ולענ"ד נראה דכבר הקשתי לעיל על התוס' גבי סרכות האיך הוי ס"ס הא ספק שמא אינה טריפה מחזיקין לאיסור לענין הבהמה והוי כלא נודעו שני הספיקות ביחד, ותירצתי עפ"י דברי הש"ך סי' ק"י דיני ס"ס אות וי"ו דכיון דעתה אין אנו דנין על הבהמה רק על הגבינות ולגבי הגבינות לא החזקנו ספק א' לאיסור שפיר הוי ס"ס ע"ש, אמנם הא קשיא הא הוי שם אונס חד שמא לא היתה הבהמה טרפה בשעה שחלבוה, אך ז"א דהרי בסרכא ספק א' הוא שמא אין כאן נקב כלל ואת"ל שיש כאן נקב דילמא לא הי' נקב בשעה שחלבוה והוי שפיר ס"ס עיין ש"ך דיני ס"ס אות י"א וחוו"ד שם סק"י, אמנם כאן תקשי האיך נאמר ס"ס שמא לאחר שחיטה נעשה מעשה הטריפות ואת"ל מחיים שמא אחר שחלבוה הלא מיד שתאמר אחר שחיטה נכלל בו שהוא אחר שחלבוה ומה נ"מ לענין הגבינות אם מחיים או לאחר שחיטה כיון דמ"מ הוי לאחר שחלבוה ודמי להא דכתב מהרא"י הובא בש"ך שם דאם ילדה זכר ונקבה ויש ספק איזה יצא תחילה דלא חשוב ס"ס שמא כבר ילדה ושמא עתה יצאה הנקבה תחילה דהוי שם אונס חד עיין שם, אך לא קשה מידי דכאן ספק א' מתיר יותר מחבירו דהרי מספק שמא לאחר שחיטה גם הבהמה מותרת אבל מספק שמא אחר שחלבוה הבהמה אסורה ובכהאי גוונא שפיר הוי ס"ס כמבואר שם, אלא דא"כ הרי לא הוי ס"ס אלא מכח שאתה דן על הבהמה וכיון שאתה דן על הבהמה שוב לא הוי ס"ס וכמ"ש דהרי בבהמה אתה מחזיק ספק זה לאיסור וממנ"פ לא הוי ס"ס אם אי אתה דן על הבהמה הוי שם אונס חד ואם אתה דן על הבהמה כבר החזקת ספק אחד לאיסור ול"ה ס"ס כנ"ל וא"ש:

ואחרי שביררנו קצת דעת קדושים להבין דבריהם וחידותם אבוא לראות היוצא לדינא בנ"ד, והנה זה פשוט בכל בהמה שמתה והיתה מסוכנת קודם מיתה שאין אוסרין החלב למפרע, ואמנם י"ל בזה ב' טעמים האחד דאין בבהמה שמתה שום טרפות בשום אבר שיהא בו כדי להמית רק שיש קצת חולי בכל האברים שאין בכל אבר אחד מהם כדי להמית ובצירוף כולם גורם שמתה ואין בזה שום איסור מחיים ואפי' אי ידעינן בבירור דגם אי בדרי לה סמא דחיי הוי מתה מ"מ אין שום איסור מחיים כיון שאין חולי באבר אחד שיעור שתמות ע"י, ולפענ"ד ענין נפילה הוא כן שאין ריעותא באבר אחד כדי להמית רק בצירוף שנתרסקו כל האברים קצת יש בו כדי להמית והי' הל"מ שזו טריפות אף שבשאר מסוכנת אינו כן, ואפשר שלזה נתכוון רש"י במשנה דא"ט בד"ה נפלה שכתב ואין טעם בטריפות שהלל"מ הן:

ועוד י"ל דהנה הטעם במסוכנת משום דאמרינן דאי בדר לה סמא הוי חיי רק כיון דאין אנו יודעין מה הוא החולי ומה סם נבדר לה משו"ה מתה ובאמת ברגע המיתה נגמר הטריפות באבר א' שגרם המיתה ומ"מ הכל מותר מחיים כיון דלא נגמר הטריפות רק ברגע המיתה, ואולי כיון שנגמר הטרפה ומיתה כא' לא חל איסור טרפה כלל כיון שרגע קודם המיתה אי בדרי לה סמא דחיי הוי נתרפאות ועיין חולין דף ל"ז ויש נ"מ בנידון דידן שהיתה מסוכנת ואח"כ בדקוה ומצא לה טריפות בטחול דנראה מסברא שתולין הקלקלה במקולקל ואמרינן דהיתה מסוכנת מחמת הטריפות וכמ"ש ר' אפרים הביאו רמ"א סי' ל"ח ס"ד דאף דריאה אדומה כשרה מ"מ אם יש מכה בדופן כנגדה טרפה ותולין הקלקלה במקולקל שהוא מחמת לקותא ואפילו למאי דקימ"ל שם דלא כוותי' כמ"ש טו"ז וש"ך שם שאני התם דרוב בהמות כשרות ואמרי' דלא יצאה מהרוב ולא מחזיקינן ריעותא ממקום למקום אבל כאן דודאי יצאה מהרוב שיש בה טריפות מודו שתולין הקלקלה במקולקל בחד מקום שהיתה מסוכנת מחמת טרפות זה עיין תוס' חולין נ"א ד"ה בית הרחם ומכ"ש שנמצא טרפות זה בכמה בהמות שהיו מסוכנת, וממילא לטעם השני שכל מסוכנת הוא כן ואפ"ה מכשירין החלב למפרע דאמרינן עם שעת מיתה נגמר הטריפות ה"נ כשר אבל לטעם הראשון שאני מסוכנת דעלמא שאין בה טריפות כלל אבל כאן כיון שאנו אומרים שהיתה מסוכנת מחמת טריפות שפיר י"ל דאוסרים החלב למפרע משעה שהתחילה להיות מסוכנת:

והנה פר"מ רמי דברי הלבושי שרד אהדדי דבסימן ל"ו ס"ק קל"ב גבי צמקה ואטום ויבש פסק דחלב כשר למפרע דנהי דאין הצימוק נעשה ברגע מ"מ תלינן שגמר הצימוק שנטרף בו נעשה ברגע קודם שחיטה ובחי' דינים ס"ז כתב דבהמה שנשחטה וניטל הכוליא מחמת חולי אוסרין החלב למפרע עד יב"ח, והנה ספר זה אינו תח"י, אבל נ"ל ליישב דבאמת נפלאתי על דברי הלב"ש הלא צימוק בא מחמת שהפחידוה ואם ההפחדה הי' כ"כ שעי"ז יגמר צימוק שתטרף ע"י מיד היא טרפה ומה בכך שלא נגמר הצימוק עד אח"כ וכן באטום ויבש מיד שהתחיל חולי שיוגמר האטום והיבש ע"י הוא טרפה אף שעדיין לא נגמר, [ולפמ"ש אפשר ליישב דלמא אי הוי בדרי סמא לא הוי נגמר והוא דוחק ומכ"ש בצמקה שבא מפחד] וכמו דאמרינן בדרוסה דטרפה בהאדים בשר כנגד בני מעיים ומשום דסוף דארס לחלחל לפני' וכן בקנה אף דנקובתו בכאיסר דריסתו במשהו ומשום דסופו להיות כאיסר כבחולין דף נ"ד ע"ש:

ונ"ל דס"ל דטרפות אטום ויבש וצימוק בכלל ריאה שניקבה וחסרה נינהו וכמ"ש רש"י ריש א"ט והיינו שסוף הריאה לינקב וליחסר וס"ל כדעת מ"ב סימן ס"א דתרי רואין לא אמרינן אם יש שני כיסין בורדא שנאמר כאלו ניטל ובניטל ג"כ אינו טרפה רק משום דרואין כאלו ניטל הוורדא ע"ש, וה"נ דכוותי' שנאמר בתחלת הצימוק והאטום ויבש רואין כאלו נגמר ובנגמר ג"כ אינו טרפה רק משום רואין כאלו ניקב והא לא אמרינן וא"כ אינו טרפה עד שנגמר הצימוק דהוי חד רואין כאלו ניקב:

והנה ראיתי להתב"ש סי' ל"ה אות מ"ז שהשיג על המ"ב דמנ"ל הא, ולפענ"ד יש כדמות ראיה לדבריו ממ"ש תוס' ב"ק ע"ו ע"ב ד"ה כל העומד דשני פעמים כל העומד לא אמרינן שנאמר כל העומד לקבל כמקובל וכל העומד ליזרק כזרוק ע"ש ועיין חת"ס חיו"ד סימן קצ"ה [ע"ל סימן רע"ו ורע"ז] והכי נמי לא אמרינן שני פעמים כל העומד להיות כמי שהי' דמי:

אבל בכוליא שהטריפות מצד עצמו כמבואר בפרמ"ג ריש סי' מ"ד בשפ"ד שם א"כ נהי שנגמר הקטנות מכפול ברגע האחרונה קודם שחיטה מ"מ מעת שהתחילה החולי שבשבילו נתקטנה כ"כ מאותה שעה הוי טרפה דרואין כאלו כבר נתקטנה ושפיר יצאה מחזקתה קודם שחיטה לכן מטריפין החלב למפרע:

ומה שהקשה מעלתו מפמ"ג בסי' ל"ט במש"ז במכה ישנה בצלעות דאוסרין החלב עד יב"ח ולא אמרינן דנגמר הטריפות ברגע אחרונה, לק"מ דהרי שם טריפה מחמת נקב שיש בריאה דאין סרכא בלי נקב ודרך הנקב להיות בפ"א ואח"כ מחמת הנקב נעשה סרכא והוי כהוגלד פי המכה ועיין פלתי סי' פ"א דלמ"ד יש סרכא בלי נקב גם בסרכא אמרי' דנעשה רגע קודם השחיטה וכמ"ש הרשב"א במ"ה וא"כ במכה ישנה מעיד שכבר הי' נקב מזמן כביר בריאה ומחמת זה באה מכה אז בצלעות ולא שמחמת מכה בצלעות בא נקב בריאה והאיך שייך שם לומר עכשיו נגמר הטריפות הלא המכה באה מן הטריפות ולא הטריפות מן המכה וזה פשוט ומבואר למבין:

ואמנם בנידון דידן הנה לפי מה שהעלה הש"ך בסי' פ"א סק"י כדעת הפוסקים דאפילו יצאה מחזקתה מחיים כמו בהוגלד פי המכה לא מטריפין החלב רק עד אותו הזמן א"כ גם הכא ודאי דלא מטריפין החלב רק משעה שראינוה מסוכנת, אך כ"ז לטעם הראשון שכתבנו אבל לטעם השני שפיר י"ל דסמוך לשחיטה נגמר הטריפות דאינה מסוכנת מחמת הטריפות רק הטריפות מחמת הסיכון ואי בדרי לה סמא הוי חיי:

אמנם נ"ל דגם לטעם השני אסורה החלב מעת שהיתה מסוכנת, וחילי דילי מהא דאמרינן פסחים דף צ"א במפקח הא ונמצא המת תחתיו חייב לעשות פסח שני שטמא מתחילתו והקשה התוס' נימא חי הי' כשהתחיל לפקח ותירץ כיון שנמצא מת אמרינן מתחילתו נמי מת הי' שכל הטומאות כשעת מציאתן ע"ש, ומזה הביא בטו"ז יו"ד סי' שצ"ז ראיה דהיכא דחזקה דהשתא סותר לחזקה דמעיקרא לא אזלינן בתר חזקה דמעיקרא כלל, ובנקה"כ שם חולק בשלמא התם אי אמרינן למפרע משעה שנפל הגל מת יש זמן ידוע ואין סותרת חזקה דמעיקרא לכן אזלינן בתר חזקה דהשתא אבל שם בנידון טו"ז אין זמן ידוע לתלות בו שפסקה החזקה דמעיקרא לכן חזקה דמעיקרא עדיפא ואוקמא על חזקת חי ע"ש, וה"כ כיון שיש זמן ידוע לומר מתי פסקה חזקה דמעיקרא והיינו משעה שראינוה מסוכנת אזלינן בתר חזקה דהשתא ומטריפין החלב למפרע משעה שהיתה מסוכנת ואפילו להפוסקים דאם יצאה מחזקתה מחיים והחזקנו חזקת כשרות בטעות מטריפין החלב למפרע עד יב"ח, מ"מ זה דוקא באין זמן ידוע לתלות מתי התחיל חזקה דהשתא ומתי פסקה חזקה דמעיקרא אבל כאן דיש זמן ידוע לתלות בו אמרינן דעד שראינוה מסוכנת הי' בחזקה דמעיקרא רק מאז ואילך התחיל חזקה דהשתא וכ"ע מודו דחלב שקודם זמן ההיא מותרת, ויש לצרף ג"כ דנימק הטחול אינו טרפה ודאית רק משום דאנו אין בקיאין בבשר שהרופא גורדו עיין בש"ך סי' מ"ג סק"ד וא"כ הוי ס"ס שמא אינה טרפה ואת"ל טרפה שמא בשעה שחלבוה כשרה היתה ואף דהוי ספק חסרון ידיעה מ"מ הא הוי ספק לכל הדור ושפיר הוי ספק לדעת תוס' ורא"ש וכמ"ש טו"ז סי' פ"א סק"ד וסי' צ"ח סק"ו:

סיומא דפסקא נלפענ"ד להלכה שאין לאסור החלב רק משעה שראינוה מסוכנת ומאותה שעה יש לאסור אך זה באותה בהמה שנשחטה ונמצא הטריפות בטחול אבל באותה שמתה מאליה ולא נבדקה הטחול נ"ל דאין להחזיק ריעותא והוי רק כשאר מסוכנת דעלמא דחלב שלה שרי דאיכא כמה ספיקי שמא אין כאן שום ריעותא בטחול ואת"ל דאיכא ריעותא שמא לא הוי כבשר שהרופא גורדו ואת"ל הוי שמא רגע קודם שמתה נטרפה וכיון דרוב בהמות כשרות אמרינן שהיא מהרוב ובשביל שהיא מסוכנת לא יצאה מרוב כשרות שהרי בכל מסוכנת א"צ לבדוק אחר י"ח טרפות עיין יו"ד סי' י"ז כנלענ"ד. והי' זה שלום וברכה ברכת התורה ידידו:

עמרם הק' בלוהם בק"ק הנ"ל

תוכן העניינים

בית שערים יורה דעה חלק א

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה