בית שערים יורה דעה חלק א· רבי עמרם בלום
תשובה קלא
עוד להנ"ל
שיל"ת ב' איפאלא ד' הדברים תרו"ן לפ"ק
היום באתי להשיבך על מה שהקשית על טו"ז יו"ד סי' ק"ב סוסק"י שכתב אהא דכתב רמ"א הא דדשיל"מ אינו בטל היינו דוקא אם האי' בעין או שיש עדיין ממשות האי' בתערובות אבל טעמו בטל דכיון שסילק משם את גוף האי' ולא נשאר רק הטעם והוא מב"מ בטעמא אין הטעם נרגש כלל מעיקרא ומה"ת א"צ בטול כלל דלא אמרו טע"כ דאורייתא אלא בא"מ ועיין פמ"ג שם א"כ איך ילפי' בחולין צ"ח דכל אי' שבתורה בס' או בק' מזרוע בשילה הא בז"ב אפי' ליכא רוב מותר כיון דלא נבלע באיל אלא טעם הזרוע והוא מין במינו בטעמו ואין צריך ביטול כלל, ונראה לי דעיין בתוס' חולין צ"ח ע"ב ד"ה רבא שכ' דפעמים שהזרוע ומקצת מן האיל הוו חוץ לרוטב ונותן הזרוע טעם במה שחוץ וזימנין נמי שיש משמנונית זרוע הרבה על אותו מקצת עד שלא יהי' רוב אותו מקצת לבטלו ובכל ענין שיבשל התיר הכתוב ע"ש ועיין ש"ך ופמ"ג שפ"ד רס"י צ"ח דשומן ובשר כחוש הוי מבשא"מ בטעמא וא"כ פעמים ששומן הזרוע נו"ט בבשר כחוש של האיל ושפיר בעי' ביטול ברוב או בק' וס':
ושנית נ"ל דריטב"א חולין צ"ח סד"ה רבא הק' והאיך י"ל דטע"כ לאו דאורייתא הא דרשי' הטמאים לרבות צירן ורוטבן וכו' ותי' דה"מ כשהוא מופרש בעיני' אבל כשהוא ע"י תערובות לא ע"ש ולפ"ז אני אומר דדוקא אם ציר וטעם זה עיקר ביאתו לעולם ע"י תערובות שנבלע מן האי' להיתר אז נקרא טע"כ ובזה כתב טו"ז דאם הוא מב"מ בטעמא א"צ ביטול ברוב כלל מה"ת כיון שאין הטעם נרגש אבל אם הציר כבר הי' בעין בלי תערובות ונקרא עליו שם איסור מקרא דהטמאים שוב נעשה טעם זה עיקר ומודה טו"ז דבעי' ביטול ברוב אפי' שוה בטעם דהוי כאלו העיקר נימוח בו ומעתה בז"ב זימנין שיש משמנונית ופליטת הזרוע בעין על מקצת איל שחוץ לרוטב וכמ"ש תוס' וכבר יש עליו שם עיקר ואח"כ נבלע באותו מקצת איל ובכה"ג מודה טו"ז דבעי' ביטול מה"ת אף דהוי מב"מ בטעמא וכמ"ש ושפיר ילפי' מיני' ס' וק':
ועוד נ"ל דעיין בחי' ר"ן חולין צ"ח שיש ג' מינים טע"כ האחד שלא קלט ההיתר מן האי' אלא טעמו בלבד לא גופו ולא פליטתו ומוכחי לי' להאי ממשרת וכו' השני שקולטו היתר מן האי' פליטתו אבל לא גופו ילפי' לי' להאי מג"נ הג' שנתערב בהיתר מגופו של אי' וילפי' לי' להאי מבב"ח וכו' ע"ש ולפ"ז י"ל דהא דכתב טו"ז שם דאם לא נשאר רק טעם ואינו נרגש כיון דשוה בטעמא א"צ ביטול כלל מה"ת היינו דוקא במין הא' הנ"ל דליכא לא גופו ולא פליטתו רק שקלט היתר טעם מן האי' אבל במין השני שיש פליטת האי' ולא גופו שפיר בעי ביטול ובזרוע בשילה הי' פליטת הזרוע וא"כ שפיר ילפי' מיני' ק' וס':
ובזה מיושב נמי מה שהשיג עליו בהגהות מהרב"פ מריטב"א חולין צ"ח סד"ה רבא וכל היכא דהוי אי' מרובה והיתר מועט כמאן דאיתי' בעיני חשיב וכן מרשב"א שהביא ב"י סי' ק"ג ד"ה ומ"ש ע"ש ולפמ"ש א"ש דשם בפליטת אי' בהיתר אבל הטו"ז מיירי שאין בהיתר פליטת איסור רק קלוט טעמו של איסור וא"ש, ובזה הנני חותם בברכה שלימה, אביך הנאמן דש"ת באהבה:
עמרם הק' בלוהם בק"ק הנ"ל