בית שערים יורה דעה חלק א· רבי עמרם בלום
תשובה קכה
שיל"ת ב' איפאלא ב' קדושים תרנ"ד לפ"ק:
שלום וברכה וחיים לאהובי חתני הרב הגדול העוסק בחוקי חורב כמו"ה יוסף חיים נ"י רב בק"ק טעלעגד
אחרי הודיע משלומינו תלי"ת הנני להשיב על שאלתך באומצא דאסמיק שנצרר הדם מחמת מכה המבואר ביו"ד סי' ס"ז ס"ד דאסור לבשלו עד שיחתוך המקום וימלחנו יפה אם לא חתכו ומלחו ובשלו מה דינו בדיעבד ומצאת בספר בית יצחק שהביא בשם בית הלל דאם בשלו צריך ס' בחתיכה נגד מקום שנצרר הדם ואם אין ס' בחתיכה צריך ס' בקדירה נגד כל החתיכה כשאר אי' דבוק ומדמה אותו לדין לב המבואר בסי' ע"ב ס"ג:
הנה מדברי הרמב"ם פ"ו ממ"א הי"ג לפי מה שפי' בו הכ"מ דקאי אנצרר הדם מחמת מכה וכן העלה בב"י סי' ס"ז מוכח דגם בדיעבד אסור שהרי כתב בשר שהאדים וכו' אם חתכן ומלחן כדת מותר לבשלן ואם לא חתכן וצלאן בשפוד וכו' הרי אלו מותרים והיינו בדיעבד משמע דאם לא חתכן ומלחן ובשלן אפי' בדיעבד אסור:
ואני חוכך עוד למ"ש הטור סי' ס"ז נצרר הדם מחמת מכה אסור לבשלו עד שיחתוך המקום וימלחנו יפה שכיון שנצרר הדם אין לו פתח לצאת עד שיחתוך בו דס"ל דלאו דוקא אותו חלק שנצרר הדם בתוכו לא מהני לי' מליחה אלא דכל החתיכה לא מהני לה מליחה כיון שאין פתח לדם לצאת וא"כ אם נתבשל בלא חתיכה דינו כדין בשר שנתבשל בלא מליחה בסי' ס"ט סי"א ואפשר אם נצרר הדם רק מצד אחד דינו כדין בשר שנמלח רק מצד אחד המבואר בסימן ס"ט ס"ד וכן נראה מדברי רש"י שפי' חתכה חתיכות הרבה ואם האי' רק מצד אותו חלק שנצרר הדם מה מהני שחתך בה חתיכות הרבה הרי מה שנשאר שלם הוא אסור אלא ודאי דהאי חתך בה חתיכות הרבה מהני שיהי' פתח לדם לצאת משאר החתיכה ואולי אותו החלק נשאר באיסורו אפי' חתך בו חתיכות הרבה אלא כיון דיש מקום לדם לצאת משאר החתיכה מהני אם חתך החלק דאסמיק אפי' לאחר מליחה קודם בישול:
ולפי"ז יש סיוע לפירוש זה מדאמר חתכי' ומלחי' אפילו לקדרה ש"ד וקשה פשיטא אם חתך כל החלק דאסמיק קודם מליחה אמאי לא תיהני מליחה לקדרה הרי הו"ל כשאר בשר ועוד מ"ט בעי' חתכי' קודם מליחה אפי' אחר מליחה נמי ש"ד דא"נ שאר החתיכה בולע מאותו חלק שנצרר הדם בתוכה מ"מ אינו דם בעין וכמו שפולט החתיכה דם שלה פולטת נמי דם הבלוע מאותו חלק שנצרר הדם א"ו הפי' כנ"ל שמקום הנצרר נשאר שם רק שחותך בו כמה חתיכות כדי שיהי' פתח לדם לצאת משאר החתיכה ושפיר אשמועי' רבותא דזה מהני וגם בעי' דוקא לחתוך קודם מליחה כדי שיהי' פתח לדם לצאת משאר החתיכה:
ואפשר יש לצדד דלרש"י אם חתך בה חתיכות הרבה מהני מליחה אפי' לאותו חלק שנצרר הדם וכן מורה לשון הטור שכתב עד שיחתוך בו ולא כתב עד שיחתוך אותו, אבל לשון השו"ע שכתב עד שיחתוך המקום משמע שצריך לחתכו לגמרי ואף דמלשון זה עד שיחתוך המקום וימלחנו משמע דבעי' דוקא שיחתכנו לגמרי קודם מליחה ולפמ"ש אפי' לא מהני מליחה וחתיכה לאותו מקום מ"מ אם חותך בו חתיכות הרבה קודם מליחה מהני אם חתכו לגמרי אחר מליחה ז"א קושי' כיון דסוף סוף צריך לחתכו לגמרי ל"ל לחתוך בו חתיכות הרבה קודם מליחה ולחתכו לגמרי אח"כ טוב לחתכו לגמרי קודם מליחה:
ומדברי רשב"א בתוה"ב נראה דלהאי מקום דאסמיק לא מהני אפי' חתך בו חתיכות הרבה ומלחי' שכתב ובשרא דאסמיק אי חליט לי' לא מהני וכו' דכיון דנצרר הדם הרי הוא כדם שפי' ואסור ע"ש וא"כ ודאי לדעת רשב"א עצמו דס"ל דמליחה מוציא כל הדם אפשר דמותר גם אותו מקום אם חתך בו חתיכות הרבה אבל לדעת הרא"ה דאינו מוציא כל הדם רק כשנותנו במים קרים נתקשה הדם בתוכו והוי דם אברים שלא פי' דמותר עיין פמ"ג בפתיחה למליחה בעיקר ה"ב וא"כ בכה"ג דהוי פי' ממקום למקום לא מהני לי' מליחה ויש לפלפל הרבה בזה ואין הזמן מסכים לזה:
ולדינא נ"ל דאם לא חתך מקום שנצרר הדם קודם מליחה יכול לחתכו אחר מליחה ושרי ועכ"פ סגי בקליפה ולסמוך על השיטות דס"ל דכל מליחה סגי בקליפה ואם נתבשל כך צריך ס' בחתיכה נגד מקום שנצרר הדם ואי ליכא ס' בחתיכה דינו כשאר אי' דבוק ובעי' בקדרה ס' נגד כל החתיכה וכמ"ש בספר בית הלל ואינני רוצה לסמוך כעת על דברים שחדשתי אפי' לחומרא ואמנם אין לאסור באדמימות קצת רק ברואים שנצרר הדם מחמת מכה ועיין רשב"א בתוה"ב בהא דנורא משאב שאיב ומסתברא דאפילו לא הלך מראה אדמומית שבו וכו' דם שבו הלך והאי שומנא בעלמא הוא וכו' וא"כ בהאדים קצת אין לאסור רק ברואים שנצרר הדם מחמת מכה, ומה שהתרת הכלי יפה עשית כי דם שבשלו הוא רק דרבנן יש לסמוך על אחרונים שאם אין היד סולדת שרי ולא לבדוק דוקא בכריסו של תינוק ולו יהא שהוא ספק סד"ר לקולא ויש, לסמוך בזה להתיר הכלי אחר מעל"ע והי' זה שלום מנאי חמיך ד"ש באהבה:
עמרם הק' בלוהם בק"ק הנ"ל