אור ברסלב

בית שערים יורה דעה חלק א· רבי עמרם בלום

תשובה קכג

תשובה קכב

שיל"ת ב' איפאלא עש"ק וירא תרנ"ז לפ"ק

ישא הרים שלום לאוצר בלום ידידי הרב המאה"ג זקן שקנה חכמה ויראתו קדומה ברה כחמה כקש"ת מו"ה חיים צבי נ"י ווינקלער ולפנים אבדק"ק ראצפערט:

מכתבו הגיעני ומה שיצא לדון בדבר חדש דבגה"נ לפ"מ דקיי"ל אין בגידין בנו"ט ח"ש מותר מה"ת וגם ר"י מודה לזה משום דלא הוי דומי' דחלב ועוד דל"ש בזה חזי לאצטרופי בדבר שאינו ראוי לאכילה ומיישב בזה דברי הרמב"ם, הנה לפמ"ש המל"מ פ"א מחמץ דלר"י סתם אכילה בכ"ש אלא דאתי הלכתא ואפקי' לקרא ממשמעותי' ואוקמא אכזית לענין עונש וסברת חזל"א צריך רק דלא נימא דהלכתא אפקי' ג"כ מאי' ע"ש בדעת הרא"ם א"כ בגה"נ נמי אכילה כתיב בי' דמשמע בכ"ש וכיון דבשאר אי' ע"כ לא אפקי' הלכתא מאי' רק מעונש והרי לא הי' בגה"נ הלכתא בפ"ע אף אי ל"ש חזל"א מ"מ נשאר משמעות לשון אכילה לענין איסורא בכ"ש וממילא דח"ש אסור מה"ת, ומ"ש דליכא למילף מחלב דראוי לאכילה הנה אף דהמל"מ שם הביא בשם מהרלב"ח דלהכי הוצרך רמב"ם קרא בחמץ לח"ש משום דא"א למילף מחלב שלא הי' לו שעת הכושר ואין היתר לאיסורו משא"כ חמץ הי' לו שעה"כ ויש היתר לאיסורו ע"ש היינו משום דמה"ט חמץ קיל מחלב אבל כאן אדרבה גיה"נ חמור מחלב דחלב מותר אם אינו ראוי לאכילה וגה"נ אסור אעפ"י שאינו ראוי לאכילה:

ומ"ש דל"ש חזל"א בדבר שאינו ראוי לאכילה הרי לפי הסכמת גדולי אחרונים פי' חזל"א שהוא הוכחה דח"ש אסור מה"ת דאל"כ איך חייב אח"כ כשאוכל עוד ח"ש בכא"פ כיון דח"ש ראשון הי' הותר עיין שג"א סוס"י פ"א והך הוכחה שייך נמי בגיה"נ דאי ח"ש מותר מה"ת איך חייב בכא"פ וכ"ת ה"נ בגי"ה אינו חייב בכא"פ וכדאמרי' בחולין ק"ג לענין אמה"ח לא היא דהרי אמרי' בחולין צ"א אכל מזה כזית ומזה כזית סופג שמונים רי"א אינו סופג אלא מ' ופריך אי אמרת ספוקי מספקא לי' הו"ל התראת ספק וכו' וכתבו תוס' ולא בעי לאוקמא שאכלו שניהם בב"א דהשתא לא הוי הת"ס וכו' ואי נימא דאינו חייב בכא"פ אלא באוכל כזית בב"א א"כ צ"ל שאכל מזה כזית ומזה כזית בב"א והרי קיי"ל דאפילו בידי אדם א"א לצמצם כמש"כ הרמב"ם בפ"ט מרוצח ה"ח וא"כ כל כזית צריך להיות יותר מכזית מעט לחייב מלקות והרי אין בית הבליעה מחזיק יותר מב' זיתים וכדאמרי' כריתות י"ד ובשלמא שם דאיירי בב' זיתים בחתיכה אחת והוא מעט יותר מב' זתים משום א"א לצמצם שפיר י"ל דבית הבליעה מחזיק אבל כאן שהוא בשתי חתיכות וכל אחת גדולה מעט אין בית הבליעה מחזיק וא"כ א"א לאוקמא בשאכל שתיהם בב"א אלא עכ"ח דאכל שתיהם בב"א בכא"פ ח"ז מזה ומזה בב"א והדר אכל ח"ז מזה ומזה בב"א בכא"פ וכיון דחייב בכא"פ מוכח דח"ש אסור מה"ת:

וגוף הדבר שכתב דבדבר שאינו ראוי לאכילה ל"ש צירוף נראה כונתו משום דאינו ראוי לאכילה אינו עתיד להשלים ולאכול עוד אבל לפ"מ דמבואר בתוס' שבת פ"ט ד"ה תבלין וד"ה איסורא ובר"ש פ"ב דערלה מ"י ג' שמות של איסור אפי' מג' מינים מצטרפין למלקות ועיין רש"י מעילה י"ז ע"ב ותוי"ט שם א"כ שפיר חזל"א עם ח"ש אי' של שם אחר כגון חלב ונבלה וטרפה דחזי לאכילה וא"כ שפיר ח"ש אסור מה"ת:

ומ"ש ליישב לפי דבריו דעת הרמב"ם דפסק בפ"ח ממ"א הט"ו דלא תאכל איה"נ משמע ופסק שם דגה"נ מותר בהנאה ובפט"ו שם הי"ז פסק דאין בגידין בנו"ט וא"כ ל"ל כשהותרה נבלה היא וחלבה וגידה הותרה כדאמרי' פסחים כ"ב וא"כ איך פסק דגי"ה מותר בהנאה עיין באשר"י פג"ה, ולפי דבריו א"ש למ"ש מ"מ שם בפ"ח דהנאה הוי כח"ש וכיון דח"ש מותר גם הנאה מותר אבל בגמ' פסחים הנ"ל קאי אליבא דר"ש דס"ל כ"ש למכות ולכן גם הנאה אסור, במחכ"ת שגה בפי' דברי המ"מ דלא כתב דאי' הנאה תלוי באי' ח"ש אלא שכתב לפמ"ש הרמב"ם שם כל מאכל שהוא אסבה"נ אם נהנה ולא אכל וכו' אינו לוקה ופי' המ"מ הטעם משום דהוי שלכדה"נ דכל דבר הראוי לאכילה אין דרך הנאתו אלא דרך אכילה כתקנו וע"ז כתב ולפ"ז דבדבר הראוי לאכילה הוי הנאה שלכדה"נ הרי אי' הנאה כדין ח"ש שאסור מה"ת ואין לוקין עליו פי' שבזה דין הנאה ודין ח"ש שווה שהם אי' בעלמא ואין לוקין עליהם דשלכדה"נ וח"ש דינם שוה אבל אינם תלוים זה בזה ואפשר דח"ש מותר ושלכדה"נ אסור מה"ת או להיפך דשלכדה"נ מותר וח"ש אסור וה"נ בגה"נ אף לפי דבריו דח"ש מותר מ"מ אפשר דהנאה אסור ואדרבה לפי סברת המ"מ בגה"נ אפילו לוקין על הנאה כיון דאין בגידין בנו"ט ואינו ראוי לאכילה שפיר הוי הנאה כדה"נ ולוקין עליו ועיין תוס' פסחים כ"ב ד"ה ור"ש מה שתירץ קושיתם לחזקי':

ומ"ש ותו ק"ל דשרצי' אינן אסבה"נ רק לסחורה ואפילו לחזקי' ומכ"ש לר"א אמאי אינו אסור בכל הנאה, פותר אין לו דהקשה קושי' הגמ' פסחים כ"ג והרי שרצים וכו' ומשני שאני התם דא"ק לכם שלכם יהא, שוב נתישבתי אולי ק"ל לפי שיטתו במ"מ הנ"ל דהיכא דח"ש אסור גם הנאה אסורה א"כ בשרצים דח"ש אסור יהי' גם הנאה אסורה אבל גם זה אינו כתי' הגמ' דרחמנא התירה הנאה בהדי' לכם שלכם תהא, ואם ק"ל איפכא הו"ל להקשות כיון דמותר בהנאה יהי' גם ח"ש מותר וגם זה אינו קושי' אולי באמת מותר בשרצים ח"ש אלא דז"א דא"כ תקשי בכל איסורים דמותרים בהנאה יהי' ח"ש מותר וזה ודאי אינו כמבואר בכמה דוכתי דלר"י ח"ש אסור מה"ת באיסורי אכילה ותימא על כ"מ מדוע הק' דוקא בשרצים אבל האמת כמ"ש דגם לדעת מ"מ אין תלוי' זב"ז, ואחיש אתן לבאר דבר ויקיים מצות ביאור ונזכה לאור החיים לאור ואדיר ונאור יאר פניו אתנו סלה ונהי' לו לעם סגולה עדי יביאנו אל המנוחה ואל הנחלה ויבנה עיר ד' על תלה כנפשו ונפש ידידו הנאמן דש"ת באהבה כלולה:

עמרם הק' בלוהם בק"ק הנ"ל

תוכן העניינים

בית שערים יורה דעה חלק א

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה