בית שערים יורה דעה חלק א· רבי עמרם בלום
תשובה קכב
שיל"ת ב' איפאלא ג' שופטים תרנד"ל:
שוכ"ט להמופלג מו"ה יוסף שמעון פאלאק נ"י בהרמאנשטדט:
מכתבו קבלתי ולוטה בו פאסטמארקע לכן כדי שלא ישאר פה הנני להשיב על מה שהק' למ"ש פרמ"ג שפ"ד יו"ד סי' ס"ה סקי"א דלמאן דאוסר גיד הנשה בהנאה אפשר דלדידי' לוקין על תנאה והביא דברי ברוך טעם בסוגי' דהואיל דלמ"ד אין בגידין בנו"ט כיון דלא חשיב אכילה ע"כ מה דאסר ג"ה הוא משום הנאת מיעיו ותוס' פסחים כ"ב ד"ה ור"ש שכתבו כיון דסבר אין בגידין בנו"ט סברא הוא דכי אסור בהנאה נמי אסור דל"ש בי' אכילה ע"ש ולפ"ז הקשה איך ילפי' בחולין ק"א דג"ה אינו נוהג בטמאה מדכתי' ע"כ לא יאכלו בנ"י את ג"ה מי שגידו אסור ובשרו מותר יצתה זו שגידו ובשרו אסור הא כיון דלא יאכלו דכתי' בג"ה הוי רק הנאה א"כ גם בטמאה בשרו מותר בהנאה:
עירבוב דברים אני רואה ולא ראי' זה כראי' זה הפמ"ג כתב אם גם לא יאכל בכ"מ אי' הנאה נמי משמע ומ"מ אין לוקין על הנאה משום דכל דבר שראוי לאכילה הוי הנאה שלכדה"נ משא"כ בגיד דעץ הוא ואינו ראוי לאכילה הוי הנאה כדרך הנאתן ולכן לוקין וספר ב"ט אין אתי אבל כמדומה שכתב דאפי' לר"י דס"ל בחולין ק"ג דהנאת גרונו בעינן מ"מ בג"ה מודה דחייב על אכילה במיעיו כיון דליכא הנאת גרונו ולפי"ז אין מקום לקושי' דלא יאכלו פירושו אכילה ובטמאה גם הבשר אסור באכילה ותוס' כתבו לחזקי' דס"ל בעלמא לא יאכלו לא משמע איה"נ מ"מ בגה"נ לר"ש איה"נ נמי משמע כיון דל"ש בי' אכילה ושלשתן לא אמרו ד"א ומ"מ גם תוס' לא כתבו רק דאיה"נ נמי משמע דכי אסור בהנאה נמי אסור ולשון נמי משמע דאכילה ודאי אסור אלא דהנאה נמי אסור וטמאה בשרו אסור באכילה ואין כאן קושי' כלל:
אבל להבינהו בירורן של דברים הוא כן שכבר כ' הר"מ בסה"מ דהא דאמרי' לא יאכל לא תאכל איה"נ נמי משמע היינו דס"ל דודאי לא יאכל פירושו אכילה אלא דלא אסרה תורה אכילה אלא לפי שהוא מין ממיני הנאות וא"כ כמו שאסרה תורה הנאה זו כן אסרה כל הנאות ועיין בחינוך מצוה קי"ג וחזקי' ס"ל דוקא הנאת אכילה אסרה תורה שהוא הנאה גדולה שמשיב נפשו של אדם עיין רש"י חולין ק"ב ועיין יומא ע"ד ע"ב ולא שאר הנאות ועפ"ז כתבו תוס' דג"ה מודה חזקי' כיון דאין בגידין בנו"ט וגם הנחת אכילה אינה הנאה חשובה רק כיון דאכלו אחשבי' ולא מהני אחשבי' רק להיות הנאה כשאר הנאות ולא כהנאת אכילה ועיין מחה"ש סי' תמ"ב סקי"ד ולכן שפיר ילפי' מיני' גם שאר הנאות אבל עכ"פ לא יאכלו פירושו רק אכילה וכיון שבטמאה גם בשרו אסור באכילה שפיר ממעטי' מיני' דג"ה שלו אינו אסור משום ג"ה וא"ש:
ומה שהקשה א"כ לכתוב קרא לא יהנה כדאמרי' ב"ק מ"א, לק"מ דשם קיימי' אי האי לא יאכל הוא היכא דסקלי מוסקל ואסור באכילה משום נבלה ולא יאכל הוא רק לאי' הנאה שפיר קאמר גמ' דלכתוב לא יהנה אבל כאן דגם אכילה צריך לאסור שפיר נקט לא יאכלו ולא לא יהנה כמ"ש החינוך מצוה הנ"ל שהתורה הוציא כל הנאות דרך כלל בלשון אכילה לפי שהיא הנאה תמידית לאדם וצריך אלי' ע"ש ואין הפנאי מסכים להשיב על פלפלת כ"ש לכן אסתגר בזה והי' שלום:
עמרם הק' בלוהם בק"ק הנ"ל