אור ברסלב

בית שערים יורה דעה חלק א· רבי עמרם בלום

תשובה קכא

תשובה קכ

שיל"ת ב' איפאלא עש"ק א"ש תרס"ה לפ"ק:

ישאו הרים שלום לאוצר בלום כבוד ידידי הרב הגדול מעוז ומגדול ענף עץ אבות כש"ת מו"ה עקיבא נ"י סופר [כעת הוא הגאב"ד פרעסבורג תע"א]:

נועם מכתבו נח בדיבורו על אודות וכו' קבלתי ועתה באתי על ד"ת אשר עוררני בר"ן חולין דף ח' דאר"י א"ר הטבח צריך ג' סכינים אחד ששוחט בה ואחד שמחתך בה בשר ואחד שמחתך בה חלבים ופריך וליתקן לי' חדא וכו' ופירש"י דצריך סכין מיוחד לשחיטה ולא יחתוך בו דבר אחר שמא תפגום ותתקלקל ופעמים שיבא לידי איסור שישחוט בלא בדיקה ור"ן דחה זה ופי' דמשו"ה צריך סכין כדי שלא יחתוך בשר בסכין ששחט בה משום דם שעל פנים ויחתוך בשר בתר דחלליה בי טבחא וע"ז הק' כ"ת לדעת הר"ן עכ"פ למה צריך ג' סכינים הלא די לו בסכין אחד לשחיטה ולחתוך חלבים כמ"ש מהרש"א ואי משום דאתי לאחלופי לחתוך חלבים ואח"כ ישחוט הא באותה בהמה ע"כ שוחט תחלה ובבהמה אחרת יהא זכור להכשירה כמ"ש תוס' ור"ן:

ולפענ"ד נראה עפמ"ש תוס' ד"ה והלכתא דהא דאמרינן בע"ז דסכין של נכרים בעי נעיצה עשרה פעמים בקרקע אפי' לחתוך צונן לא דמי לסכין טרפה דהוא באקראי בעלמא אבל סכין של נכרים מתוך שחותכין בו אי' תמיד נדבק בו השמנונית ואינו יוצא ממנו בלא נעיצה ע"ש, ולפ"ז בטבח שחותך בסכין חלבים תמיד צריך נעיצה אפי' לחתוך בצונן ומכש"כ לשחוט אליבא דרב דס"ל לעיל בית השחיטה רותח ואפי' לאיכא דאמרי דה"ט דקולף משום דוחקא דסכינא כתבו תוס' ד"ה אגב דעכ"פ צריך ג"כ טעמא דבית השחיטה רותח קצת הגם שיש לחלק קצת מסכין של נכרים דכאן כיון שמקנחו או מדיחו בכל פעם אחר חתיכת חלב קודם שחיטה א"צ נעיצה אבל מלשון התוס' משמע דדוקא באקראי א"צ נעיצה וכאן אינו באקראי ועוד דגם בבהמה אחת חותך חלבים הרבה פעמים ונדבק החלב וכיון שכן לא קשי' לי' לר"ן כלל דליסגי לשחיטה ולחלבים סכין אחד דכיון דבעי נעיצה בין חלבים לשחיטת בהמה אחרת נהי שיהא זכור להכשירה בנעיצה מ"מ ודאי יתקלקל הסכין בנעיצה י' פעמים בקרקע קשה ורגילין לשמרה שלא יתקלקל ומכ"ש שלא יקלקלו בידים ואולי זה כונת תוס' ועל הסכין ששחט בה לא פריך שישחוט והדר יחתוך חלבים כמ"ש מהרש"א או אפי' בשר כמ"ש מהרש"א ואח"כ חלבים דסכין ששוחטין בה רגילין לשומרה שלא תתקלקל וע"י חתיכת חלבים תיבעי' נעיצה כנ"ל ויתקלקל ולא קשה לי' לר"ן אלא שיהא סכין אחד לשחיטה ולחתוך בשר וע"ז כתב שפיר משום דם שעל פני הסכין וא"ש:

ועוד נ"ל דיש להבין במ"ש תוס' ד"ה וליתקן חדא ופעם אחרת כשירצה לחזור ולחתוך בשר יהא זכור להכשירה והרי כתב מג"א סי' תק"ט סקי"א שהעולם נוהגין איסור להגעיל כלי חלב לאכול בו בשר או איפכא ומ"כ הטעם למנהג שאם יעשה כן לעולם לא יהי' לו רק אחד ויגעילנו כל פעם שישתמש בו וזה אסור דלמא אתי למיטעיה כדאיתא בחולין ח' ע"ב והא דשרי הכא י"ל כיון שלעולם אין משתמשין בו אלא ע"י ליבון ליכא למיגזר פי' כיון שבכל פעם שרוצה לאפות צריך להרתיחו לצורך האפיה כשיעור ליבון קל עיין מחה"ש שם והוא פלא הלא מבשר לחלב או איפכא הוי כבהמה אחרת ולתוס' בזה יהא זכור להכשירה וכן משמע מרש"י כאן וכן כתב גם הר"ן:

אמנם פשר דבר נלפענ"ד דדוקא התם שאינו מחויב להיות לו דוקא כלי אחד לבשר ולחלב ולהגעיל בינתים לכן מי שיהי' לו רק כלי אחד לשניהן אתי למיטעיה אבל כאן פריך הגמ' דליתקן חכמים שלא יהי' לו אלא חדא:

וישחוט בה ואח"כ יחתוך בשר ואח"כ חלבים ולבהמה אחרת יכשירנה ויחתוך בה בשר ואח"כ חלבים וכיון שכל הטבחים יעשו כן תמיד לא חיישינן דאתי למיטעי' דודאי יעשו כהרגילם ועיין טו"ז סי' ס"ט ס"ק כ"ד:

ובזה נכון לשון הגמ' וליתקן לי' חדא דלכאורה לשון וליתקן אינו נכון דהו"ל למימר ותיסגי לי' בחדא אבל לפי הנ"ל א"ש דאי לא יתקנו חכמים שלא יהי' לו אלא חדא רק תיסגי לי' בחדא וכל אחד יעשה כרצונו שוב יש לחוש דאתי למיטעי גם בבהמה אחרת כנ"ל בבשר וחלב אך הקושי' דליתקנו חכמים רק חדא ולא אתי למיטעי כנ"ל וע"ז משני גזירה וכו' בבהמה אחת מחמת שהוא טרוד במלאכתו כמו שפירש"י:

ולפ"ז יובן יותר מ"ש תוס' ועל הסכין ששחט בה לא פריך שישחוט והדר יחתוך דסכין ששוחטין בה רגילין לשומרה שלא תתקלקל והוא תמוה הא ר"י אמר רב אמר הטבח צריך ג' סכינים דמשמע מדינא ולא רגילות ועיין תוס' חולין ג' ד"ה אין דאכתי הו"ל למיפרך אמאי צריכי, אבל לפמ"ש ניחא כיון שרגילין לשומרה אינו נכון שיתקנו חכמים שיחתוך בו דוקא בשר וחלבים ולא ישמרנו וכיון שיהיו תלוי ברצון כל אחד ויהיו אשר יהיו להם סכין מיוחד לשחיטה שוב גם בבהמה אחרת יש חשש דאתי למיטעי כנ"ל ומשו"ה צריך דוקא סכין מיוחד דאל"כ יבא למיטעי לשחוט בהמה אחרת בסכין שחתך בה חלבים כנ"ל וא"כ מיושב קושיתו דמה"ט לא סגי גם לשחיטה וחתיכת חלבים בסכין אחד וא"ש:

ובסגנון הנ"ל י"ל עוד לפמ"ש פמ"ג מש"ז סוס"י פ"ט בשם הלבוש נוהגין לעשות סימן בסכין חולב וסימנך חריצי חלב ולא יעשה הסימן בשל בשר פן יבא אחר להשתמש בו חלב כיון דרובן חורצין של חלב ע"ש, ואכתי קשה יעשה סימן בשניהם בזה שהוא של חלב ובזה שהוא של בשר אע"כ דא"א לחרוץ בזה בשר ובזה חלב רק איזה סימן ואם יסמן שניהם אכתי מיחלף לי' סימן בסימן וכן נראה מדברי רש"י כאן שא"א לעשות סימן רק באחד מהם שכתב עושה בה סימן לשון יחיד ור"ן שכתב עושה בהן סימנים אסכיניה דעלמא קאי וכיון שאינו עושה סימן רק באחד וגם אינו מחויב שיהי' סכין של שחיטה וחתיכת חלבים אחד דוקא כנ"ל ויש שיש לו מיוחד לשחיטה ומיוחד לחתיכת חלבים א"כ אם יעשה הסימן בשל בשר אכתי אתי למטעי על של חלבים לחתוך בו בשר בהדחה וקינוח כי יטעה שהוא סכין של שחיטה וליכא איסורא אלא משום דם ודם צונן לא בלע כ"כ דדם מישריק שריק כמ"ש תוס' סוד"ה והלכתא ואם יעשה סימן בשל שחיטה אכתי יכול לטעות על של חלבים שהוא של בשר ויחתוך בו בשר ואם יעשה סימן בשל חלבים אכתי יכול לטעות בשל שחיטה שהוא של בשר ויחתוך בו בשר בלא הדחה בתר דחלליה בי' טבחא כמ"ש הר"ן ומשו"ה בעי גם סכין מיוחד לשחיטה וסכין מיוחד לחלבים וא"ש וכל סכין מונח אצל תשמישו או משום שכל אחד עושה כן תמיד עושה כהרגילו כנ"ל, ובזה הנני אומר שלום וברכת התורה ידידו הדש"ת:

עמרם הק' בלוהם בק"ק הנ"ל

תוכן העניינים

בית שערים יורה דעה חלק א

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה