בית שערים יורה דעה חלק א· רבי עמרם בלום
תשובה קכ
ברכות שמים ורב שלום וחיים לכבוד ידידי הרבני החרוץ ושנון וריח לו כלבנון כמוהרי"ש נ"י:
עתה באתי ע"ד תורה על דבר השאלה שמלחו חתיכת טחול שלא ניקר וספק אם מצד הגס שחייבים עליו או מצד הדק שאין חייבים עליו כמבואר סי' ס"ד ס"י והי' כמו משקל ג' דעקא עם ב' מאות וחמשים דעקא בשר רק שחתיכת הטחול לא נגע בבשר מה דינו של הבשר, והביא דברי טו"ז יו"ד סי' ע"ד בטחול שלם דמסתמא אין בה סמ"ך נגד חלב שבה אלא דמ"מ ספיקא הוי ומטעם זה הביא פמ"ג במש"ז שם להתיר שאר הבשר הנמלח עמה חוץ מן הטחול משום דחאענ"נ הוי רק חומרא יתירה במליחה ע"ש, ובב"ח שם כתב עוד טעם להתיר בשר שנמלח עמו דלא אמרי' חענ"נ אלא בודאי איסור ולא בספק אי' והבין פמ"ג דהוא מטעם דחענ"נ הוא מדרבנן וסדר"ב לקולא ולכן מפקפק כיון דבטחול גופא הוי ספק איסור תורה אפשר כה"ג לא אמרינן אח"כ ספק דרבנן להקל, אבל לפענ"ד אין כונתו משום דסדר"ב לקולא אלא דל"ש כלל חענ"נ אלא בחתיכה הנאסרת מכח ודאי אבל בחתיכה הנאסרת מכח ספק דאורייתא לחומרא ל"ש חענ"נ וכעין שכתב טו"ז סימן צ"ב סק"ו בשם הה"מ דאם לא ידעינן איזהו חתיכה הנאסרת לא אמרינן בה חענ"נ ע"ש, ואמינא בה טעמא דלכאורה קשיא בכל מקום שיש ספק אי איכא סמ"ך נגד האי' נימא דמוקמינן ההיתר בחזקת היתר אלא דזה שיבוש דאדרבה מוקמינן האיסור בחזקת איסור שלא נתבטל ועיין פלתי סי' צ"ח אות ג' ולפ"ז בבשר בחלב כה"ג שפיר מוקמינן בחזקת היתר דהא ליכא חזקת איסור כנגדו דהאי לחודא והאי לחודא שרי וכיון דהא דחענ"נ בשאר איסורין הוא משום לתא דבב"ח וכיון דבב"ח ל"ש בכה"ג דהא מוקמינן בחזקת היתר שוב לא אמרי' בכה"ג בשאר איסורין חענ"נ וא"ש:
ושוב הביא מס' דעת קדושים שאוסר כל הבשר שנמלח עמו אפי' בטחול שלימה מחשש שאולי כהרף עין לא היו נוגעים זה לזה באופן שיצטרפו זה לזה שיהי' סמ"ך ך ע"ש וכ"ש בנידון דידן שלא הי' רק חתיכת טחול ואולי מצד הגס גרידא ולא הי' בודאי סמ"ך נגד חלב שבו וחענ"נ ואוסרת, הנה מ"ש שודאי לא הי' סמ"ך נגד חלב שבו לא ידעתי מנלי' הא, וגם מה שמתמה דממנ"פ אם הי' רחוק מן הבשר עד שאין פליטתה של זו נוגעת בזו א"כ איך אוסרת ואם הוא בסמוך בכדי שפליטתה של זו נוגעת בזו אמאי אינו מצטרף ולא ידענא מה קשיא לי' דחושש שכהרף עין אין החתיכות הכשרות נוגעות זל"ז ואין כאן צירוף לבטל סמ"ך ורוב החתיכות הכשרות נוגעות זל"ז ונאסרו ואין בטלין אח"כ במיעוט חתיכות שלא נאסרו ביבש ולכן הכל אסור ועיין ס' ק"ה ס"ט בהגהת רמ"א ותבין. אבל הרב זצ"ל הפריז על המדה במחכק"ת דא"כ איך יפרנס דין המוסכם להלכה בסי' ק"ה הנ"ל דמשערין כל מליחה בסמ"ך וליחוש שמא כהרף עין לא נגעו זה לזה שיצטרפו זל"ז לס"ך אעכ"כ דל"ח להכי:
ומ"ש שאין לצרף בנ"ד הספק אי מצד הדק או מצד הגס לס"ס דהוי ספק חסרון ידיעה דלא מיחשב ספק כמ"ש ש"ך סי' צ"ח סק"ט, אינו מוכרח דכבר כתב טו"ז סי' פ"א דהיכא דשום אדם בזמן הזה יוכל לסמוך עצמו על הבירור וכו' לא מקרי ספק חסרון ידיעה ע"ש וכש"כ בנ"ד אפשר שלא הי' אדם מעולם שיכול להכיר בחתיכה זו אם היא מצד הגס או מצד הדק ולא מקרי חסרון ידיעה כלל, ומה"ט חידוש בעיני על המנחת יעקב כלל ל"א ונמשך אחריו הפמ"ג סי' ע"ד בטחול אם יש ספק אם יש בה סמ"ך נגד החלב מקרי ספק חסרון ידיעה דממנ"פ אם היא לפנינו אמאי לא נוכל לשער אם יש סמ"ך כמו בכל האיסורין ואם אינה לפנינו מה חסרון ידיעה הוא בשלמא אם היו כל הטחולין שווין רק אנו אין יודעים אם יש בכל טחול סמ"ך נגד החלב הי' מקרי ספק חסרון ידיעה אולי יש חכמים שיודעים זה אבל כיון שאין הטחולין וחלבן שוה ופעמים שיש סמ"ך ופעמים שאין סמ"ך דמה"ט הוי ספק כמ"ש טו"ז סי' ע"ד א"כ אין זה ספק חסי"ד כלל:
ושוב הביא דברי יד אפרים סי' ס"ד שהחמיר בשם שבו' ח"ב סימן ס"ט אבל הלא כתב על הבשר שנמלח עמו בהפ"מ המיקל לא הפסיד ומה שהביא שם בשם שמש צדקה דמצד הגס דחייבים עליו נראה שאין להקל אף בבשר שנמלח עמו היינו אם בודאי הוא מצד הגס אבל בנ"ד שהוא ספק מצד הגס שפיר יש להקל מטעם ס"ס כנ"ל, וכן בחכמת אדם כלל ל"ד אות כ"ז לא היקל בבשר שנמלח עמו רק בהפ"מ, ובני הרבני החו"ב מו"ה בן ציון נ"י הראני בהגהות הגרעק"א סי' ע"ד דמיקל מטעם דהרבה פוסקים ס"ל דלא אמרינן חענ"נ ובמליחה יש להקל יותר כמ"ש ש"ך סימן צ"ב סקט"ז אם כן יש לסמוך על הקולא דמסתמא יש בטחול סמ"ך ואם לא נמלח הטחול לבדה יש להתיר גם הטחול בקליפה דגם איסור דבוק הוא חומרא בעלמא ויש לסמוך על המקילין דלא אמרינן איסור דבוק והכל מצטרף לסמ"ך כיון דבלא"ה יש סברא דבטחול גופא יש סמ"ך ע"ש, אבל מדבריו אין ראי' לנ"ד דהיתר שלו בנוי על זה דיש בטחול גופא ס' וזה שייך בטחול שלם אבל בחתיכת טחול אם הוא מצד העב אין ראי' שאפשר שיהא בטחול גופא סמ"ך נגד חלבו, וגם מ"ש דאי' דבוק הוי חומרא בעלמא לא כן דעת פרמ"ג במש"ז סימן ע"ד דס"ל דדבוק הוי איסור דאורייתא:
אבל לפענד"נ בנ"ד אפי' אי נימא דהטחול הוא מצד הגס ונעשה נבלה מצד איסור דבוק מ"מ לא מצאתי בב"י סי' צ"ח ולא בפר"ח שם ולא בפמ"ג בפתיחה לתערובות פ"ד שיהא טחול עם בשר מין בשאינו מינו בשמא או בטעמא ומשמע שהוא שוה בשמא ובטעמא לשאר בשר וכן משמעות לשון השו"ע סימן ע"ד דינו כשאר בשר וא"כ נהי שחתיכת טחול נעשה נבלה מ"מ כיון שנגד חתיכת חלב שבחיכת טחול זה שהוא אינו מינו עם הבשר ודאי איכא סמ"ך בבשר שנמלח עמו ואין כאן ספק רק אם יש ס' נגד חתיכת טחול שנאסר מחמת החלב והרי הטחול עם בשר שנמלח עמו הוא מב"מ בשמא ובטעמא ומה"ת ברובא בטיל והרי ודאי איכא רוב בבשר נגדו רק הספק אם יש ששים א"כ דינו מבואר בסי' צ"ח ס"ב דמותר ונהי דלקולא אמרינן דלא מקרי מב"מ למ"ד מב"מ לא בטל משום דאין הנאסר יכול ליאסר יותר מדבר שנאסר ממנו עיין תוס' חולין ק"ח ע"ב ד"ה אמאי וביו"ד סיק"ה סעיף י"ד אבל לחומרא שיהי' חשוב מבשא"מ כיון שהבשר אינו מינו של האוסר זה ודאי אינו דלא עדיף מאלו הי' איסור מחמת עצמו טחול נבלה או טרפה שהי' בטל מה"ת בבשר חד בתרי ומכ"ש לענין מבשא"מ בששים דאזלינן בתר טעמא מה"ת וכמ"ש הש"ך סיצ"ח סק"ו ע"ש דאין טעם חלב ולא טעם טחול נרגש בבשר ודאי מה"ת בטל חד בתרי וספק אם יש ששים הוי ספק דרבנן ולקולא:
ועוד נ"ל להתיר לפמ"ש הש"ך בדיני ס"ס אות ט"ז דהיכא דיש ס"ס בענין שהוא מותר מה"ת אלא שאסור מדרבנן ואיכא ספד"ר לקולא מותר ובנ"ד נמי יש ס"ס בענין שהוא מותר מה"ת ספק שמא הטחול מצד הדק שהוא מותר מה"ת ואת"ל מצד הגס שמא איכא ס' בטחול כנגד החלב שיש בו ואת"ל שאין בו שמא יש בבשר ס' נגד כל הטחול וכבר כתבתי לעיל שאין זה ספק חסי"ד אלא דאכתי אפילו הוא מצד הדק אסור מדרבנן עיין בב"י סי' ס"ד בשם מרדכי וסמ"ג אבל יש ספק בדרבנן שמא יש סמ"ך וספק דרבנן לקולא, אלא דלכאורה הי' אפשר לפקפק דהא הוי ספק אחד בגופו אם הוא מצד הגס או מצד הדק וספק שני בתערובת אם יש ששים ולא הוי ס"ס, אבל נ"ל סברא ישרה דהא דספק אחד בגופו וספק אחד בתערובת לא הוי ס"ס היינו דוקא בתערובת יבש ביבש כיון דודאי יש כאן אחד איסור ואיקבע איסורא דאינו בטל מדרבנן משום חשיבות או משום דשיל"מ אלא דספק הוא שמא זה אינה חתיכה דאיסורא בזה לא הוי ס"ס עיין ש"ך דיני ס"ס אות א' וב' אבל ספק בתערובת לח שמא יש בו ששים ובטל האיסור ואין כאן איסור כלל זה לא מקרי ספק אחד בגופו וספק אחד בתערובות כיון שגם הספק בתערובת הוא שמא אין כאן איסור כלל והוי שפיר ס"ס ובמקו"א עשיתי סמוכין לסברא זו:
ומה שנסתפק למ"ש פתחי תשובה סי' צ"ח אות ב' בשם ש"א ועבוה"ג דמשערין במדה ולא במשקל ובנ"ד לא שיערו אם יש סמ"ך בבשר אלא במשקל אם יש לסמוך ע"ז, הנה לפי דבריו הי' במשקל הבשר שבעים דעקא יותר מס' קרוב הדבר שגם במדה הי' ס' אבל בלאה"נ כתב שם בשם חינוך בית יודא דאם האיסור והיתר ממין אחד שאין אחד כבד בטבעו יותר יכולין לשער גם במשקל ואך כאן אין אנו צריכין לכ"ז דאפי' יש ספק אם יש ס' מותר מטעמים שכתבתי:
אבל מ"ש דבטחול הביא ב"י סי' ע"ד בשם הג"מ דיש בו ריבוי דם ואף דלא קי"ל הכי מ"מ יש לצרפו עכ"פ לומר דטחול כבד יותר מבשר דדם כבד יותר מבשר דנסיון מעיד דבשר שלא נמלח כבד מבשר שנמלח, לא נ"ל והוא סברא כרסיית והא דבשר שנמלח קל מבשר שלא נמלח אינו מפני שדם כבד רק משום דיצא מבשר שנמלח לחלוחית הדם ויש בו חסרון ממה שהי' קודם לכן הוא קל יותר וה"ה אם יוצא ממנו ציר הוא קל יותר ואם יש בטחול ריבוי דם אין בו שאר לחלוחית כל כך כמו בשאר בשר ודי בזה, ובזה הנני חותם בברכה משולשת ידידו דושו"ט:
עמרם הק' בלוהם בק"ק הנ"ל: