אור ברסלב

בית שערים יורה דעה חלק א· רבי עמרם בלום

תשובה קיח

תשובה קיז

שיל"ת ב' איפאלא ג' מקץ תרס"ד לפ"ק

ביומי דחנוכה שלום וברכה להרבני החו"ש וריח לו כלבנון שמו ינון כמו"ה אלימלך נ"י פריעדלענדער בבארגא פרונד:

כתבו בד"ת מן פ' וישלח הגיע לידי עדי בזמנו ועלה לפני לרצון להשיב מיד אבל טרדות רבות סבוני גם סבבוני ושבוע העברה עד תמול בחצות הלילה הייתי בשוקי בראי והיום הנני להשיב והעתיר עלי דבריו להשמיט התשובה על שאלתו ובל"נ לא יזכר שמו עלי' ודי בזה:

ומ"ש לפשוט ספיקא דחוו"ד סי' ס"ג בהא דאמרינן בנמצא הלך אחה"ר אם רוב מקולין מוכרין בשר שחיטה ואחת מוכרת בשר נבלה ויש בה בשר יותר ממה שיש בכל המקולין כשרות אי אזלינן בת"ר מקולין או בת"ר בשר ופשיט לי' מהא דפ"ב דמכשירין מ"ז מצא בה תינוק מושלך אם רוב עכו"ם ואם רוב ישראל ישראל מחצה על מחצה ישראל רי"א הולכין אח"ר המשליכין ואין הלכה כר"י כמ"ש הר"מ שם בפיה"מ והרע"ב ועיין ברמב"ם פט"ו מא"ב הכ"ה ואה"ע סי' ד' סל"ג וא"כ היכא שיש בשר יותר אצל העכו"ם הולכין אחר זה, ולפענ"ד אם יש לדמות האי דחוו"ד להאי דמכשירין איפכא מסתברא דאזלי' בת"ר מקולין ולא בת"ר בשר כמו דהתם אזלינן בת"ר ישראל ולא בת"ר משליכין דרוב משליכין דמי לרוב בשר ורוב ישראל דמי לרוב מוכרין שאין להם רק בשר מעט וה"נ רוב ישראל אין להם רק משליכין מעט:

אבל באמת אין להם דמיון כלל דהרי מבואר בחולין י"א דרובא דאיתא קמן עדיף מרובא דליתא קמן וגם מבואר שם דף ט' חנויות מקרי רובא דאיתא קמן וא"כ בנידון החוו"ד בין רוב מקולין ובין רוב בשר הוי רובא דאיתא קמן אבל בהאי דמכשירין רוב ישראל הוי רובא דאיתא קמן רוב דרי המקום ישראל ומיעוטו עכו"ם אבל רוב משליכין הוי רובא דליתא קמן שהרי רוב משליכין אינם אנשים ידועים ואינם כולם משליכין בפעם אחת אלא שברבות העתים וסבוב הזמנים ידעינן שהיו רוב המשליכין ישראל או שהיו רוב המשליכין עכו"ם ולכן קי"ל דאזלינן בת"ר ישראל דהוא רוב דאיתא קמן ולא בת"ר המשליכין דהוא רובא דליתא קמן:

ותו הביא קושי' בשם חכם אחד בחולין ק"א דקאמר ומאן האי תנא דבאיסור כולל אחע"א ל"ל אי' כולל באיסור חמור אית לי' אמר רבא ריה"ג הוא, וק"ל לר' ירמיה ביומא ל"ו דלריה"ג אין לוקין על לאו דנבלה א"כ איך מוכח מהא דאוכל גיה"נ של נבלה דחכ"א אינו חייב אלא אחת דאין איסור חע"א בכולל כיון דחכמים הוא ריה"ג משו"ה אינו לוקה משום נבלה רק משום גיה"נ משא"כ בגיה"נ של עולה שפיר חייב שתים, הנה מלבד דאין זה קושי' דאטו גברא אגברא קרמית והלא אביי ס"ל ביומא שם דגם לריה"ג לאו דנבלה לאו מעליא הוא ומי סני לומר דהמקשה ומאן האי תנא ורבא כאביי ס"ל:

אבל עוד נ"ל דרש"י ביומא שם פי' בלאו דנבלה קא מיפלגי דכתיב עשה אחריו לגר אשר בשעריך תתננה ואכלה ובד"ה ריה"ג סבר לאו דנבלה אע"ג דע"כ עשה דבתרי' מעיקרא משמע הואיל ובתרא דלאו כתיב אין לוקין עליו דלא דמי ללאו דחסימה וכו' ועיין רש"י פסחים כ"ב ד"ה היא וחלבה וגידה הותרה לפיכך כל חלב וכל גיד מותרים בהנאה שהן בכלל לגר אשר בשעריך תתננה ואכלה שגם הן קרוין עמה נבלה והרי לך היתר הנאה בלאו דגיד ל"ש נבלה ול"ש כשרה ולפ"ז ממנ"פ אי ס"ל לריה"ג היא וחלבה וגידה הותרה וא"כ גם גיה"נ הי' בכלל לגר אשר בשעריך תתננה וא"כ כמו שאין לוקין על לאו דנבלה משום דלא לאו מעליא היא ה"נ אין לוקין על לאו דגיה"נ של נבלה עכ"פ משום דנכלל עמו בהאי ניתוק לעשה של נבלה לגר אשר בשעריך וכו' ועיין תוס' חולין דף פ' ע"ב ד"ה הנח וא"כ בגיה"נ של נבלה אפי' אחת לא לילקי ואי ס"ל כשהותרה נבלה היא הותרה חלבה וגידה לא הותרה וכדמסקינן בפסחים כ"ג ע"ב ופירש"י דחלב אינו בכלל בשר הלכך לא הי' במשמע לגר אשר בשעריך תתננה ואכלה וא"כ גם גיה"נ לא הי' במשמע זה וא"כ בגיה"נ של נבלה לאו דנבלה לאו מעליא הוא ואינו ניתוק לעשה דכתיב בתרי' וא"כ לוקה שתים משום גיד ומשום נבלה ואמאי ס"ל לחכמים דאינו לוקה אלא, אחת וע"כ משום דאאחע"א אפי' בכולל וא"ש ויש להאריך אך אין הזמן מסכים, והי' זה שלום מנאי החותם בברכת התורה:

עמרם הק' בלוהם בק"ק הנ"ל

תוכן העניינים

בית שערים יורה דעה חלק א

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה