בית שערים יורה דעה חלק א· רבי עמרם בלום
תשובה קיז
שיל"ת ב' אויפאלו ה' בהר תר"ן לפ"ק:
ד' ישמור, בימי ספירת העומר, תלמידי החו"ש כמו"ה שמעון סופר נ"י:
כתבך בא אלי וכו' ומה שהקשית למ"ש חוו"ד סימן ס"ג אות ב' דאם רוב מוכרי בשר ישראל אף שיש למיעוט מוכרי בשר הנכרים רוב בשר אזלינן בת"ר המוכרים ולא בת"ר בשר ע"ש, א"כ תקשי קושית הגמ' חולין י"א במכה אביו ודלמא לאו אבוה ואי משום דרוב בעילות אחר הבעל ניחוש שמא נבעלה להרבה ואף דבכ"ז בעילות הבעל מרובים מ"מ ניזול בת"ר הבועלים, ולק"מ חדא דדוקא בודאי איכא רוב מוכרים אזלינן בת"ר מוכרים ולא בת"ר בשר אבל כאן אטו ודאי יש רוב בועלים שבעלו אשה זו ואולי לא נבעלה אפי' מא' ועוד הא איכא ס"ס שמא לא נבעלה כלל מאחר ואת"ל נבעלה שמא לא נתעברה ממנו ול"ב יכול להתהפך דהא צריך להתחיל בספק שמא לא נבעלה כמ"ש ש"ך בדיני ס"ס בשם מ"ע, ועוד דאין הפירוש רוב בעילות אחר הבעל דוקא מאשה זו ומיעוט בעילות מאחרים רק רוב בעילות שבעולם שדינן בתר בעלי' ומיעוט בעילות שבעולם הם בזנות וא"כ אמרינן שאשה זו הוא מהרוב ובעילותיה היו רק מן הבעל ולא מאחרים כלל ואין כאן אפילו מיעוט בעלי':
ואפילו יהיבנא לך כל טעותיך מ"מ לק"מ דהתם שפיר שכיח יותר שהבשר הנמצא פירש מאחד מן ט' מקולין שהם רוב שמוכרין בשר כשר משנאמר שפי' דוקא מאחד שמוכרת בשר טרפה שהוא המיעוט ואם הוא מרוב מקולין ודאי כשר הוא אבל כאן וכי שכיח יותר שתתעבר מעשרה בעילות של עשרה בנ"א משתתעבר ממאה בעילות של אדם אחד הלא לא נתעברה רק מביאה אחת של אדם אחד ויותר שכיח שתתעבר מא' מק' בעילות של אדם אחד משתתעבר מא' ממיעוט בעילות של עשרה בנ"א לכן שפיר אזלינן בת"ר בעילות וא"ש:
ועוד דהתם הספק הוא מאיזה מקולין פירש שהרי אם פירש מט' מקולין המוכרת כשר ודאי כשר הוא ואם הוא מאחת המוכרת טרפה ודאי טרפה וכיון שהספק הוא מאיזה מקולין פי' שפיר מכריע רוב מקולין דהיינו רוב המוכרין אבל כאן הספק הוא מאיזה בעילה נתעברה דגם אם נבעלה מבועלים הרבה אינו מוכח שנתעברה מהם ולכן רוב בעילות מכריע הספק ולא רוב בועלי':
אבל מ"ש לתרץ דאין חשש שמא נבעלה ברצון משום דאוקמא בחזקת צדקת כקושית תוס' ואי דלמא נאנסה הא אונס ל"ש, לא נ"ל דהטעם הוא רק משום דאונס קלא אית לי' כמ"ש תוס' כתובות ט' ד"ה ל"צ וכיון דלית לי' קלא לא שכיח שנאנסה דרוב הנאנסה קלא אית לי' והרי כתבו תוס' שם דזה לא הוי רוב גמור רק מדרבנן ולחומרא אבל לא מה"ת למקטלי' בשביל זה דספק נפשות להקל:
ומ"ש ליישב בזה קושית ב"ש סי' ד' סקכ"ו דפרוצה ביותר אף דרוב בעילות מבעל מ"מ חיישינן לבני' משום דאזלינן בת"ר בועלי', הנה אדרבה משם מוכח להיפך דהרי לדבריך כל היכא דליכא. חזקת צדקת ואיכא למימר ברצון נבעלה אזלינן בת"ר בועלים וא"כ ל"ל פרוצה ביותר אפילו ברישא דאינה פרוצה ביותר כיון דל"ל חזקת צדקת ניזול בת"ר בועלים וניחוש לבנים אלא ודאי כמ"ש דכאן ל"ש רוב בועלים כלל אי אמרי' רוב בעילות אחר הבעל ודברי ב"ש נכונים:
וביישוב קושית מהרש"א מה מהני חזקת צדיקת הא אכתי איכא למיחש שמא נאנסה נ"ל דהנה בקידושין ע"ה אמרינן בארוסה שעיברה דשמואל ס"ל הולד שתוקי ומסיק מאי שתוקי בדוקי שבודקין אם אמו ואם אומרת שהוא מארוס הולד כשר וכתב תוס' רי"ד אע"ג דקאי ארוס ומכחיש לה והא דאמרינן לקמן האומר זה בני ממזר רי"א נאמן היינו דלא קיימא אם ומכחשה לי' אבל אי קיימא אם ומכחשה לי' נאמנות כאבא שאול ע"ש, והרי בארוס ל"ש רוב בעילות אחר הבעל כמ"ש ב"ש סי' ד' סקכ"ג ע"ש ולפ"ז ק"ל מאי פריך ודלמא לאו אבוה אע"כ דאזלינן בת"ר דלמא הא דחייבה תורה מכה אביו מיתה היינו דוקא בשאמרה האם שהוא ממנו ושהוא אביו דהא נאמנת אבל לעולם דלא אזלינן בת"ר, ואין לומר נהי דנאמנת להכשיר הולד מ"מ לקטלא לא מהימנא דהא כתב הרמב"ם פט"ז מסנהדרין דא"צ שני עדים למלקות אלא בשעת מעשה אבל האיסור עצמו בע"א הוחזק וכו' וא"כ הכא נמי משכחת לה שאמרה אמו קודם לזה שהוא אביו וכבר הוחזק לאביו ולכן שפיר קטלי' לי' עפ"י דיבורה, ועי' ב"ש סי"ט:
ונ"ל עפמ"ש במק"א ליישב קושית ש"ך יו"ד סי' קכ"ז סק"כ אהא דכ' רמ"א שם דכל פסולי עדות כשרים לענין איסורין ובד"מ כתב זה בשם הר"ן והקשה הש"ך הא הר"ן פ' האומר כתב דכל פסולי עדות אין נאמנים, ואמרתי לחלק דודאי פסולי עדות מחמת עבירה לתיאבון דהוי רשע דחמס וחשוד למשקר עיין נמוק"י סנהדרין כ"ז וקצו"ח סי' נ"ב כמו בהאי דקידושין אי מהימן לך דלאו גזלנא הוא דהיינו רשע דחמס דחשוד לשקר פסול גם באיסור אבל שאר פסולי עדות דאינם מחשש משקר רק דפסולין מגזה"כ שפיר נאמנין באיסורין דלא בעינן דיני עדות, ולפ"ז ודאי למאי דמסקינן דאזלינן בת"ר ורוב ישראל בחזקת כשרות ואין חשש רק שמא נבעלה מאחר באונס שפיר מהימנא שהולד מארוס ואינו ממזר אבל אי נימא דלא אזלינן בת"ר וחיישינן שמא זינתה ברצון והוית רשע דחמס שזינתה לתיאבון וחשודה לשקר א"כ לא סמכינן על נאמנותה שהוא אביו כלל אפילו להכשיר הולד ולא הוחזק כלל שהוא אביו ושפיר ילפינן דאזלי' בת"ר, וע"ז הקשו תוס' שפיר דלמא משום דמוקמינן האם בחזקת צדקת ולפ"ז מה הקשה מהרש"א הא אכתי איכא למיחש שמא נאנסה ז"א דע"ז שפיר י"ל כי קושיין דמיירי שהיא אמרה קודם לזה שהוא אביו וכיון דמוקמינן לה בחזקת צדקת שפיר נאמנת וא"כ אינו מוכח דאזלינן בת"ר ובזה יבא שלום ינוח על ראשינו עד ביאת רגלי מבשר טוב משמיע שלום כנפש רבך החותם בברכה שלימה:
עמרם הק' בלוהם בק"ק הנ"ל