אור ברסלב

בית שערים יורה דעה חלק א· רבי עמרם בלום

תשובה קטז

תשובה קטו

שוכ"ט לאהובי תלמידי הרבני המופלג בתורה וביראה חרוץ ושנון כמו"ה זכרי' נ"י שווארטץ בסארוואש:

אשר שאלת שפעמים שאין השוחט במקולין ולוקחין בשר מקצב ישראל שהוא מומר לכה"ת כולה ואח"כ מביאין הבשר לבית השוחט להראות לו והוא בהבטה בעלמא מתיר להם הבשר באמרו שמכיר החתיכות בטביעת עין ועשה כן כמה וכמה פעמים אם עושה בזה כהוגן ואם יש לסמוך עליו שמכיר הבשר בטב"ע, וכתבת דא"א להכיר הבשר במראיתו וחזותו בטב"ע כמו"ש חכ"ץ סי' ט"ל וגם א"א להיות טב"ע בארכו ורחבו כמ"ש רש"י ב"מ י"ט כיון שמעיקרא היתה חתיכה גדולה ועכשיו חתך הקצב חתיכות קטנות מן הגדולה יפה כתבת:

ולפענ"ד אם מכיר איזה דבר בטב"ע ונשתנה מכמות שהי' שוב בטל הטב"ע וכמו"ש רש"י ותוס' ביבמות דף קט"ו ע"ב וטב"ע אינו סימן ואינו יודע בעצמו במה מכיר הדבר אלא שנחקק במוחו ובעיניו צורת הדבר ומכיר בבירור שזהו וא"כ בהי' לו טב"ע בחתיכה גדולה הרבה ונחתכה לחתיכות קטנות א"א להיות בו טב"ע בשום דבר לא במראה וחזותא ולא במדת ארכו ורחבו:

איברא דיש לי מקום עיון בבכורות מ"ו ע"ב דפריך אר"י דס"ל דיצא פדחתו הוי כילוד אף לנחלה דשייך בזה יכיר מהא דתני' פדחת בלא פרצוף פנים פרצוף בלא דלמא ביש מעידין עד שיהיו שניהם עם החוטם ומאי קושי' דלמא ביש לו טב"ע בפדחת לחוד שפיר יכול להכיר בטב"ע בפדחת אבל אם יש לו טב"ע בפדחת עם פרצוף פנים אז אם חסר אחד מהם בטל הטב"ע ומאי פריך ועיין חת"ס אה"ע ח"א סי' נ"ד וח"ב סי' קמ"ד וצ"ע:

ומ"מ הדין דין אמת דבנ"ד א"א להכיר בטב"ע ומה שהבאת מש"ך סי' ס"ג סק"ז דבבשר צריך להיות שבעתו עין והבאת ראי' מתוס' ב"מ כ"ד ד"ה ומודה ר"ש, לפענ"ד אין זה כוונת הש"ך אלא דבדברים שדרך להיות בהם טב"ע לרבנן ב"מ כ"ד אפי' הם חדשים ולא השתמש בהם רק מעט יש לו בהם טב"ע ולר"ש בעי' דוקא שבעתן עין שראה אותן הרבה פעמים אבל באלו יש לו טב"ע גם אם לא נתן דעתו ונתכוין שיהי' לו בהם טב"ע להכירם אבל בכל הנך דחשיב במתני' ב"מ כ"א ואחד מהם חתיכות של בשר בזה כתבו תוס' הנ"ל שאין דרכן להיות בהם טב"ע אפי' שבעתן עין וראה אותן הרבה פעמים אין לו בהם טב"ע ממילא, אלא א"כ נותן לב ומתכוין שיהי' לו בהם טב"ע להכירם וזה שכ' הש"ך מיהו דוקא חתיכות שראה אותן מתחילה היטב:

ולפ"ז מיושב קושי' הפלתי שהק' מתוס' חולין צ"ו ד"ה ולא שכתבו דסגי בטב"ע כל דהוא דכונת תוס' הוא בסוף כשמכירם סגי בטב"ע כ"ד דהיינו עיון ולא עיון גמור כמ"ש בתשו' נובי"ק אה"ע סי' ט"ל ודברי הש"ך הם מעיקרא כשנותן לב להיות בהם טב"ע צריך עיון גמור ולק"מ אש"ך, אך נראה דפלתי ס"ל דתחילת דינא כסוף דינא ואם בסוף סגי בטב"ע כ"ד בלי עיון גמור גם בתחלה סגי בעיון כ"ד ולמה כתב ש"ך שראה אותן בתחלה היטב, אבל מ"מ לק"מ דאפשר בהני דחולין בכרכשתא וגבא דבישרא וקיבורא דתכלתא דרכן להיות בהן טב"ע ולהכי סגי בעיון כ"ד בין בתחלה בין בסוף אבל הש"ך קאי בחתיכות בשר שאין דרך להיות בהם טב"ע ולהכי צריך לראות אותן היטב בין בתחלה בין בסוף:

ובמ"ש א"ש מה שהקשית לר"ש דבעי' שבעתן עין א"כ איך סומא מותר באשתו דהוי רק טב"ע כ"ד כמ"ש תוס' בחולין שם ולפמ"ש ז"א דבאמת מתחלה נתן דעתו ומתכווין להכירה בקול וכמו שפירש"י שם בטב"ע דקלא שנתן דעתו להכירה בקול וזה עדיף משבעתו עין אבל בסוף שהם מהומי' לביתם אינו אלא טב"ע כ"ד כמו"ש תוס' שם, וניחא נמי בזה מה שהקשית אמאי צריכין תוס' ב"מ להוכיח ממשמעתו דמתני' דדברים שדרכן להיות בהם טב"ע בכל ענין חייב להכריז אפי' לא שבעתן עין הא מוכח כן דאלת"ה איך סומא מותר באשתו ולפמ"ש אין ענין זל"ז אלא שבעתן עין הוא בתחלה וטב"ע כ"ד היינו בסוף וכמו שמתורץ לר"ש באמת כך אפשר לומר גם לרבנן ולכן הוכיחו ממתני' דלרבנן אפילו לא שבעתן עין נמי:

ועוד נ"ל דהאי דחולין אין ראי' דשם אינו נגד חזקה ולכן מהני טב"ע כ"ד אבל באבידה אי ליכא סימן ולא טב"ע הרי הוא של המוצא וא"כ הך טב"ע כ"ד הוי נגד חזקת ממון ועיין ש"מ ב"מ כ"ז ואין ראי' משם דמהני טב"ע כ"ד להוציא מן המוצא ולכן הוצרכו תוס' להוכיח מן המשנה דחייב להכריז אבידה בטב"ע כ"ד:

ומה שתמהת עמ"ש תוס' מהא דרבב"ח ב"מ י"ט דקאמר אי טב"ע אית לי' בגווי' וגט לא שבעתן עין דלא משהה אינש גיטא בידו מתוס' יבמות קט"ו ע"ב ד"ה וקאמרי שכתבו דאפי' אי סימנים לאו דאו' מהני עפ"י טב"ע ע"ש וא"כ מה ראי' מרבב"ח דלמא התם משום דהי' סימנים וטב"ע ב ביחד מהני, ולפענ"ד דס"ל לתוס' דאי משום צירוף סימנים לטב"ע אהדרוה אפי' לאינש דעלמא נמי מהדרי' וא"כ אמאי קאמר, התם ודוקא צורבא מרבנן וכו', אמנם נ"ל דאין הפי' בתוס' יבמות דמצרפי הטב"ע עם הסימנים דהרי אמרו בגמרא דלאו עלייהו סמכינן אלא אסימנים ומשמע דאסימנים לחודא סמכינן ואין הסימנים וטב"ע מצטרף כלל אלא הפי' דאפילו בסימן שאינו מובהק ואפי' אי סימנים לאו דאורייתא היינו משום דחיישינן דאיתרמי סימן כסימן וע"ז כתבו תוס' דמהני ע"י שמכירין הסימנים בטב"ע שהן הן הסימנים שהיו בו ובזה לא שייך בדדמי ולפ"ז לק"מ:

הדרן לקמייתא דודאי ל"ש כאן טב"ע אבל כמדומה שאין כונת השוחט שהוא מכיר שהוא בשר כשר בטב"ע אלא שהוא מכיר שאינו מחלק אחורים וזה אפשר שיש להכיר ולא עלה על דעתו שיהי' חשש ביד הקצב משום בשר שנתעלם מן העין ובאופן שאין חשש ג"כ משום בשר טרפה רק משום שמא נתן מחלק אחורים דאפשר להכיר כנ"ל ולכן אין להעבירו משום זה אבל ודאי אסור לסמוך על הקצב שהוא מומר לכה"ת כולה בזה ולא על טב"ע של השוחט והנני בזה רבך הדוש"ת:

עמרם הק' בלוהם בק"ק הנ"ל

תוכן העניינים

בית שערים יורה דעה חלק א

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה