בית שערים יורה דעה חלק א· רבי עמרם בלום
תשובה קטו
שיל"ת יום ג' לס' בהעלתך שנת כת"ר לפ"ק פה אלמאשד יע"א:
אלפי שלומים מגבהי מרומים לכבוד אהובי ש"ב ידיד נפשי חמדת לבבי הרבני המובהק גדול ועמל בתורה חריף ובקי צדיק ונקי הנגיד מדבר בנגידות איש חמודות כש"ת מו"ה עמרם גרינוואלד נ"י אתה וביתך וכל אשר לך שלום:
מכתבך היקר לנכון הגיעני ושמחתי בשלומך ושבעתי רב נחת ושעשועים בדברי תורתך ואשר נכסוף נכספת לדעת מה עמדי בענין מכירת ביצים לנכרים אשר כבר התעורר בזה מרן חת"ס חיו"ד סימן י"ט לפי מה שהביאו תוס' חולין דס"ד ד"ה שאם רקמה בשם בה"ג פרק גה"נ דהא דכ' תורה ואת בת היענה לאסור ביצת טמאה לא איצטריך לגופי' דפשיטא דכל היוצא מן הטמא טמא כדאמרינן בכורות ה' אלא בא למידק מינה דביצת עוף טהור מותרת דס"ד דאסור משום דלא אשכחן מידי דאתי מהחי ושרי כדאמרי' בכורות וי"ו לענין חלב בהמה טהורה דבעינן קרא למישרי ולפ"ז לשטת הרמב"ם פ"ט ממלכים הי"ב דלא אמרינן מא"מ דלישראל שרי וכו' ממילא אסורים ביצים לב"נ דלדידי' לא גלי קרא דשרי ואפילו אי ס"ל מא"מ מ"מ בטרפה וטמאה דבלא"ה אסור לישראל ול"ש מא"מ וכו' וא"כ אסורים לב"נ משום אמה"ח כמבואר בתוס' חולין דל"ג ד"ה אחד נכרי ורש"י חולין ק"ב ד"ה במאי ע"ש וא"כ מנלן להתיר למכור ולתת ביצים לנכרים דאסירי להו משום אמה"ח הלא אסור להשיט אמה"ח לב"נ משום לפ"ע ע"ש בחת"ס שהאריך וסיים שיש לעיין לדינא וצ"ע:
הנה לבא למטרת כונתינו צריך אני להאריך בדין אמה"ח והנה דבר זה שאיסור אמה"ח נוהג גם בב"נ הוא פשוט בכל הש"ס ויליף לי' בסנהדרין פ' ארבע מיתות מאך בשר בנפשו וכו' אמנם אם גם איסור בשר מן החי שנוהג בי בישראל נוהג בב"נ לא מצאתי מבואר כל צרכו ולכאורה הי' פשוט אצלי דזה תליא בפלוגתת ר"י ור"ל בש"ס חולין ק"ב ע"ב דלר"י דיליף בשר מה"ח מובשר בשדה טרפה ודאי אינו נוהג בב"נ כמו טרפה שאינו נוהג בב"נ אבל לר"ל דיליף במה"ח מלא תאכל הנפש עם הבשר א"כ גם במה"ח נוהג בב"נ כמו אבמה"ח וא"כ לפ"ז לפי הכלל המסור בידינו דר"י ור"ל הלכה כר"י בר מתלת כדאי' ביבמות ל"ו א"כ איסור במה"ח ילפינן מובשר בשדה טרפה וכן הוא דעת הרמב"ם בפ"ה מהמ"א וממילא דאינו נוהג בב"נ וליתא לברייתא דר' אושעיא בחולין קכ"א דהוא כר"ל ואנן קיימ"ל כר"י:
אמנם רמב"ם פ"ט ממלכים פסק להדיא דבמה"ח נוהג בב"נ וכברייתא דר' אושעיא הנ"ל ע"ש וכבר עמד הכ"מ שם על דבריו ובלח"מ המליץ קצת בעדו דבב"נ דילפינן לי' מאך בשר בנפשו מודה ר"י דאמה"ח ובמה"ח מחד קרא נפקא ע"ש, והנה בהשקפה ראשונה מצאתי חבר לדעת הרמב"ם דבמה"ח נוהג בב"נ הלא המה דברי רש"י בחולין ק"ב ע"ב ד"ה רבי פוטר וכו' שכתב דלהכי נקט אין בו כזית דאי הוי בו כזית הי' חייב משום במה"ח וכו' ומהרש"א שם תמה דלמה לא פירש"י דאם הי' כזית הי' חייב משום נבלה כשבלעה מת כמ"ש רש"י בעצמו במכות ט"ז גבי ריסק ט' נמלים ע"ש. ונ"ל דכונת רש"י הוא ליישב קושי' שניה של מהרש"א שם שהק' ואימא סיפא וכו' ולמה לא הקשה ארישא דרבי פוטר וגם ראבר"ש לא מחייב לי' אלא משום אמה"ח והו"ל להקשות שיתחייב משום ברי' דטומאה אמנם לק"מ די"ל דברישא מיירי בב"נ ולא שייך כלל אי' טמא רק אי' אמה"ח אבל מסיפא פריך שפיר מדקאמר דבכזית מחייב משום נבלה עכ"ח מיירי בישראל וא"כ תיפוק לי' משום ברי' דטומאה, אבל באמת זה ליתא דאיך אפשר לומר דרישא מיירי בב"נ דהרי נקט ותני שאין בו כזית ועכ"ח נקט כן משום דאי יש בו כזית הי' מחויב משום נבלה ועכ"ח דבישראל מיירי ולכן שיכל רש"י את ידיו וכתב דלהכי נקט אין בו כזית דאל"כ הי' חייב משום במה"ח ושפיר י"ל דרישא מיירי בב"נ דבמה"ח נוהג גם בב"נ והרי מבואר עכ"פ דגם רש"י ז"ל קאי בשטת רמב"ם דבמה"ח נוהג בב"נ וא"ש:
ולענד"נ עוד ראיה לדעת רמב"ם ז"ל דבמה"ח נוהג בב"נ ג"כ דהנה תוס' חולין ק"ג ד"ה מ"ס הקשו למ"ל טעמא דבהמה בחייה לאברים עומדת אפי' אי לאו לאברים עומדת למה לא יחול איסור אבר אטרפה הלא אי' מוסיף הוא דאסור לב"נ ור"י אית לי' כולל וכ"ש מוסיף ע"ש שנדחקו בתירוצם, ולענ"ד יש להוכיח מכאן כשיטת רש"י דאפילו אי לאו לאברים עומדת מ"מ לחתיכת בשר עומדת וא"כ קודם שחתך ממנה האבר כבר הי' חל אי' בשר מה"ח וא"כ אינימא לאו לאברים עומדת ולא בא איסור אבר מה"ח עד שמפרישו א"א לאי' אמה"ח לחול על אי' טרפה ומה תאמר דאי' אמה"ח מוסיף איסור לב"נ ז"א דגם מעיקרא הי' אסור לב"נ משום בשר מה"ח דחל אף אם אינה עומדת לאברים ואין איסור אמה"ח מוסיף איסור כלל ובפרט לר"י דטרפה ובשר מה"ח המה שם אחד של איסור אינו מוסיף כלל על שם איסור של ובשר בשדה טרפה ולכן ההכרח לומר טעמא דבהמה בחייה לאברים עומדת וכל זה אם בשר מה"ח נוהג ג"כ בב"נ כשיטת רמב"ם הנ"ל וא"ש:
ויש להביא ראי' עוד דבמה"ח נוהג בב"נ מש"ס חולין דל"ג דקאמר לר"א בר יעקב אליבא דר"ל אין מזמנין נכרים על בני מעים משום ריאה דהוי כמו שהוציאה מבהמה בעודה מפרכסת והנה לדעת רוב ראשונים באבר שאין בו גיד ועצם ואין כאן אמה"ח זולת בשאכל אבר שלם אבל בחתיכה ממנו אינו אלא במה"ח עיין רשב"א חולין ק"ג בשם רמב"ן וא"כ לפ"ז איך קאמר סתם אין מזמנין דמשמע דאין מזמנין כלל משום ריאה הלא בריאה גדולה שאינו יכול להכניסה בפעם אחת לתוך פיו וצריך לחתכה קודם שמכניסו לתוך פיו בפ"א ואפילו אם יכול להכניסה לתוך פיו בפ"א מ"מ אי אפשר לבלעה בפ"א דאין בית הבליעה מחזיק יותר מב' זיתים וסתם ריאה גדולה יותר מב' זיתים וצריך עכ"פ לחלקו מבפנים ובאנו למחלוקת ר"י ור"ל בסו"פ גה"נ אי חייב חלקו מבפנים או לא ולר"ל חלקו מבפנים פטור משום אבמה"ח, ואין לומר דר"ל דפוטר בחלקו מבפנים היינו דוקא באבר שיש בו גיד ועצם משום דחידוש הוא כמ"ש רש"י ותוס' שם בפרק גיה"נ הנ"ל אבל כאן שהוא בשר לבדו מודה ר"ל דחייב בחלקו מבפנים דז"א דא"כ מאי פריך הש"ס שם אלא לר"ל היכי משכחת דמחייב ולא אשכחן אלא בגרומתא זעירתא ולפ"ז הלא משכחת לה באבר שאין בו עצם א"ו כיון דבכלל איסור אבמה"ח גם אם יש בה עצם ובזה חלקו מבפנים פטור לר"ל וממילא ליכא איסור אבמה"ח בחלקו מבפנים אפילו באין בו עצם וא"כ קשה כנ"ל, ועוד בפשיטות תקשי דלמה אין מזמנין הלא אפשר לחתוך הריאה לשנים ולא יהי' בו איסור אמה"ח לשי' הראשונים הנ"ל אעכ"ח מדקאמר סתם אין מזמנין וכו' הא ליתא דאף אם לא יהי' בו איסור אמה"ח מ"מ עכ"פ במה"ח מקרי וגם זה אסור לב"נ ושפיר אין מזמנין וא"כ מוכח מכאן דגם בשר מה"ח שייך בב"נ וא"ש:
אמנם באמת בהתבוננת מעט יש פירכא לדברינו אלו דהרי מרי' דהאי שמעתא דבשר מה"ח נוהג בב"נ הוא הרמב"ם והוא עצמו חולק על האי דינא דראשונים הנ"ל ופסק להדיא בפ"ה מהמ"א דגם באבר שאין בו עצם חייב על חלק ממנו משום אבמה"ח ונסתר לכאורה ראיה הנ"ל:
אבל כד דייקת שפיר אהני לי שיטתי' דסבא להכריח כן מסוגיא הנ"ל דקאמר תניא דלא כראב"י וכו' וא"כ לשטת הרמב"ם הנ"ל צ"ל דראב"י דקאמר אין מזמנין וכו' מיירי באמה"ח ותקשי מאי קאמר דלא כראב"י הא י"ל דלעולם כראב"י דלא אמרינן מא"מ וכו' והא דקתני בברייתא חותך כזית בשר בעודה מפרכסת אחד נכרי ואחד ישראל מותרים בו היינו משום דבברייתא בבשר מיירי דהיינו בשר מה"ח ולא אמה"ח וזה שייך שפיר גם בב"נ ושפיר אין מזמנין ובשלמא לשיטות שכתבתי לעיל ולפמ"ש דראב"י בבשר מה"ח קאמר דאין מזמנין קאמר שפיר דממנ"פ תניא דלא כוותי' דאו דאמרינן מא"מ או דבשר מה"ח אינו נוהג בב"נ אבל לשיטת הרמב"ם תקשי כנ"ל אלא עכ"ח דפשיטא לי' להש"ס דגם איסור במה"ח נוהג בב"נ כמו בישראל, אך אין להשיב על כל הנ"ל דהרי ש"מ מדרשב"ל קאמר ולר"ל לשיטתו דפוטר בחלקו מבפנים ודאי במה"ח נוהג בב"נ משא"כ לדידן דקי"ל כר"י דחלקו מבפנים חייב אין ראיה כלל דבמה"ח נוהג בב"נ דזה אינו דראב"י לא קאמר אלא אי קי"ל כר"ל בהא דריאה כמנחא בדיקולא דמיא ואף אם בשאר מילי לא קי"ל כר"ל וזה פשוט:
שוב התבוננתי ומצאתי ראיה להיפוך דרש"י ז"ל חולק אהך דינא דהרמב"ם וס"ל דאין בשר מה"ח נוהג בב"נ דכבר הבאתי לעיל דעת רש"י דאף למ"ד דבהמה בחייה לאו לאברים עומדת מ"מ לחתיכת בשר עומדת ולפ"ז קשיא לי טובא דר' שיזבי קאמר חולין ק"ב אף אנן נמי תנינא דאף דאין אמה"ח נוהג בטמאים לישראל אבל ב"נ מוזהר על הטמאים כטהורים מדקאמר ואין שחיטתה מטהרתה ועכ"ח הפירוש דאינו מטהר מידי אמה"ח לב"נ ע"ש וק"ל דלמא לעולם אמה"ח דאינו נוהג בטמאים לישראל גם בב"נ אינו מוזהר משום מא"מ אף דאסור לישראל משום טומאה ועיין בפלתי סי' ס"ב והא דקתני ואין שחיטתה מטהרתה היינו מאיסור במה"ח דזה נוהג בישראל ג"כ בטמאים דליכא למימר מי שבשרו מותר דהא קי"ל כר"י דבמה"ח ילפינן מובשר בשדה טרפה אלא עכ"ח מוכח דבשר מה"ח ליכא בב"נ ועכ"ח הפירוש משום אמה"ח, אך לכאורה הא בורכא הוא די"ל גם במה"ח אינו נוהג בטמאים לישראל משום דאינו יכול לחול על איסור טומאה אך זה תינח לדעת תוס' דלאו לחתיכות בשר עומדת אבל לדעת רש"י דאיסור במה"ח חל בחייה דלחתיכה עומדת א"כ הוי איסור בת אחת ושפיר חל לישראל גם בטמאים וא"כ תקשי כנ"ל ועכצ"ל דלרש"י אין איסור במה"ח נוהג כלל בב"נ וכמ"ש ודו"ק:
אמנם לכאורה מצאתי סתירה לדברי שכתבתי לדעת רש"י דלחתיכת בשר עומדת ממילא במה"ח וטומאה באין כאחד מדברי תוס' בד"ה כי איצטריך לר"א שהקשו אי ס"ל לאברים עומדת ל"ל קרא הא איסור בת אחת היא ותירצו דמכל מקום איסור טומאה קדים בעוד שלא נקשרו איברים בגידין וה"נ נימא לענין במה"ח אך דבאמת זה שיבוש דדוקא איסור אבר אינו חל עד שנקשרו אברים בגידין דמעיקרא אין כאן אבר דבשר גיד ועצם בעינן אבל במה"ח ודאי חל מיד בפ"א עם איסור טומאה וז"פ ועוד אני אומר לא מיבעיא לר"י דיליף במה"ח גבי ישראל מובשר בשדה טרפה ודאי נוהג גם בטמאים לישראל דליכא למעוטי מקרא דלא תאכל הנפש וגו' אלא אפילו לר"ל דיליף במה"ח לישראל מלא תאכל הנפש נמי י"ל דלא ממעטינן טמאים אלא מאמה"ח דבשרו אסור קודם שבא איסור אבר אבל לענין במה"ח דאין בשרו אסור קודם שבא איסור בשר מן החי כמ"ש לא ממעטי' כלל מכח מי שבשרו אסור דלא יהיה נוהג אטמאים דמי שבשרו אסור קודם שבא איסור לא תאכל הנפש עם הבשר משמע ועיין בתוס' ק"ג ד"ה ומר סבר ובמהרש"א ובהגהות שם בשם ברה"ז ודו"ק:
אבל יותר נ"ל להוכיח דרש"י פליג אדינא דהרמב"ם דלכאו' ק"ל לדעת רש"י דבמה"ח חל מיד כשנברא בטמאה כנ"ל או כשנולדה בטהורה אף אי לאו לאברים עומדת א"כ האיך משכחת לה איסור אמה"ח ואיך יחול על איסור במה"ח שהוא קודם ובפרט לר"י דמתרי קראי נפקא ואפילו לר"ל דמחד קרא נפקא מ"מ כל איסור ואזהרה באנפי נפשא דאל"כ הוי לאו שבכללות כמ"ש תוס' ד"ה אכל אמ"ה בחולין ק"ב וצ"ל דבמה"ח צריך להיות כזית בשר ושפיר משכחת איסור אבר במשהו בשר גידין ועצמות [ומה שיש לעיין בזה בתוס' חולין שם ד"ה שאין בו כזית אבאר בס"ד] אך זה א"ש בישראל אבל בב"נ דחייב על במה"ח בכל שהוא דלא נאמרו שיעורין לב"נ וכמ"ש הרמב"ם פ"ט ממלכים הדק"ל איך חל אבר אאיסור במה"ח וסתמא דתלמודא בכ"ד שלא יושיט כוס יין לנזיר ואמה"ח לב"נ ואיש לא זכר כי בשר המה רק אמ"ה וקשה איך יחול אאיסור בשר אם לא שנאמר דמשכחת באבר שאין בו אפילו משהו בשר ויש לעיין לקמן קכ"ח ע"ב אך זה דוחק ואעכ"ח דלרש"י ז"ל אין איסור במה"ח נוהג בב"נ כלל וכלל:
אמנם אם יאמר לך אדם הלא התוס' שם דחאו שיטת רש"י ז"ל בשתי ידים והוכיחו להיפוך דאפילו אי לאברים עומדת מ"מ לחתיכת בשר אינה עומדת, אבל לפענ"ד להעמיד דברי רש"י על תלה וראשון תחילה אמינא ליישב קושי' תוס' שהקשו אהא דקאמר אכל חלב מן החי מן הטרפה חייב שלש ומוקי לה בנטרפה עם יציאת רובה דתלתא בהדדי קאתיין דקסבר לאברים עומדת ות"ל דבלא טרפה נמי איכא שלש דהיינו נמי משום במה"ח ובפשיטות נ"ל ליישב דלכאורה קשה הלא קי"ל כרבנן דאמ"ה אינו נוהג בטמאים משום דבשרו אסור וא"כ בטרפה נמי נהי דבהדדי קאתיין מ"מ כיון דבשרו אסור משום טרפה אין כאן איסור אבר אך י"ל דדוקא אם בשרו אסור מקודם איסור אבר הוא דממעטי' לי' מאמה"ח אבל כשבשרו נאסר בפ"א עם אבר לא או כתירוץ תוס' לעיל ק"ג ע"א ד"ה מ"ס דדרשינן כל מין שבשרו מותר ע"ש ועיין מהרש"א וברה"ז והנה זה פשוט דאף אם נימא כשטת רש"י דאיסור בשר מה"ח קדים לאיסור אמ"ה מ"מ לא שייך לומר דאין אמ"ה נוהג יען שבשרו אסור דזה שיבוש דהתורה לא אמרה אלא לא תאכל הנפש עם הבשר אלא בשר לחודא היינו בשר לחודה אם אין נפשו בו אבל לא בשר לחודא כשנפשו בו וזה ברור, ומעתה ארוחנא דקושי' תוס' לק"מ דלא מיבעיא קאמר לא מיבעיא אם אינה טרפה רק במה"ח וודאי חשיב שלש דבהדדי קאתי אלא אפילו בנטרפה עם יציאת רובה דסד"א כיון שבשרו אסור לא יהי' בו איסור אבר כי קושי' הנ"ל קמל"ן דאפ"ה חייב שלש וכתירוצינו הנ"ל:
ועתה הבא נבא ליישב קושיא ראשונה על רש"י ז"ל מדקאמר אכל אמ"ה מן הטרפה אינו חייב אלא אחת לר"ל משום דסובר לאו לאברים עומדת ולמה לא יתחייב שתים משום טרפה ומשום במה"ח ואקדים דתוס' רי"ד בקידושין נ' ע"ב הקשה הרי איסורין דקי"ל אאחע"א ובבת אחת חייב שתים ולמה לא נימא ג"כ כל שאינו בזאח"ז אפילו בבת אחת אינו ותי' דדוקא מה שאדם אוסר בפיו אמרינן כן ובטל דיבורו אבל באיסורין דממילא רביע עלה א"כ א"א לומר כשבאים בב"א שלא יחול גם אחת מהנה כיון שאחד מהם בודאי חל ממילא חלו שתיהן דהי מניהו מפקת ע"ש ולפ"ז אומר אני דהיינו דוקא אם שני איסורין שווין אבל אם אחד מהם כולל או מוסיף שיכול לחול על שאר איסורין והשני אינו לא כולל ולא מוסיף ובאים בב"א חל אותו הכולל או המוסיף והשני אינו חל דלענין השני אמרינן כל שאינו בזאח"ז וכו' אבל הכולל או המוסיף דישנו גם בזאח"ז חל דל"ש הכא הי מניהו מפקית דשפיר ידעינן ה' מניהו לאפקוהו ומעתה נחזי אנן במה דקמן דנראה דאמ"ה לגבי טריפה אי ס"ל דבהמה בחייה לאברים עומדת ואסורה כל הבהמה משום אמה"ח הוי כולל שהרי כולל גם גידין ועצמות לאיסור ומגו דחל על גידין ועצמות חל נמי על הבשר אף אם הי' אפשר שיהי' איסור טריפה קדים, ואין לומר דאדרבה גיד ועצם בלא הבשר אינו אסור משום אמה"ח וכיון דא"א לחול על הבשר ממילא אין כאן איסור אבר כלל ועיין דוגמא לזה ברמב"ם בפיה"מ כריתות י"ג במתני' דיש אוכל אכילה אחת בנקודה הנפלאה דז"א דהנה עכ"פ על הארכובה שאין כאן בשר כלל ואינו אסור משום טרפה חל איסור אבר ועיין חולין קכ"ח וא"כ מגו דחל אהאי חל נמי על כל הבהמה, אמנם במה"ח לגבי טרפה אינו כולל אפילו אי ס"ל דלחתיכת בשר עומדת דגם במה"ח צריך להיות כזית בשר כמו טרפה וז"פ והנה טרפה לגבי אבר ובמה"ח אי ס"ל לאברים ולחתיכת בשר עומדת ונטרפה לאחר מיכן נמי חל אי סבירא ליה איסור כולל דטרפה חל על חלב מגזה"כ כדאמרינן חולין ל"ז אמרה תורה יבא איסור טרפה ויחול על איסור חלב משא"כ אבר ובמה"ח וא"כ הו"ל כולל מגו דחל על חלב שאין בו האיסור אמ"ה ובמ"ה חל נמי אשאר בשר בכולל אמנם התינח כשאיסו' טרפה מאוחר אבל אם באים בבת אחת אז אי אמרינן כל שאינו בזאח"ז אפילו בב"א אינו ממילא אין כאן לא איסור בשר ואמ"ה ולא איסור טרפה א"כ יאסר החלב משום טרפה מגזה"כ דא"א לומר כיון שבא עם איסור טרפה גם איסור במ"ה ואמ"ח נדחה איסור טרפה משום כל שאינו בזאח"ז אפילו בב"א אינו דזה שיבוש דכיון שאין איסורין הנ"ל חלין על הבשר משום כל שאינו בזאח"ז וכו' א"כ אינם באים כלל על החלב כיון דאינן כוללין אבל איסור חלב אמרינן מגו דחל אחלב חייל נמי אשאר בשר ולא שייך הי מיניהו מפקית וממילא נשאר איסור טרפה בכולו ואיסור במה"ח אינו חל וליכא לחיובי' תרתי משום במה"ח ומשום טריפה אך התינח במה"ח אבל אמה"ח עכצ"ל דס"ל לאו לאברים עומדת דאי לאברים עומדת ובאים בבת אחת הרי כבר ביארתי למעלה דהוי כולל נגד טרפה ושפיר חל כשבאים בבת אחת משום דהי מיניהו מפקית אבל אי לאו לאברים עומדת ל"ל אף שבא מאוחר מ"מ יחול מטעם כולל ז"א דאי אינה עומדת לאברים א"כ אינו אסור רק האבר שהפריש ואין כאן כולל משום גיד ועצם כמש"ל דגיד ועצם בלא בשר אינו אסור וכיון שא"א לחול אבשר משום טרפה ממילא אין כאן איסור כולל ודו"ק כי הוא דבר עמוק ודברי רש"י ז"ל שרירין וקיימין:
אך מה דקשיא לי עלה דא"כ צ"ל דאית לן איסור כולל וא"כ כ"ש מוסיף כדמוכח ביבמות ל"ב וא"כ תקשי לן נהי נמי דבהמה בחייה לאו לאברים עומדת ואיסור אבר מאוחר מטרפה וגם אינו כולל כמ"ש מ"מ הו"ל לחול אטרפה משום דמוסיף איסור לב"נ וכעין שהקשו תוס' חולין ק"ג ד"ה מר סבר לר"י ותירוץ התוס' ל"ש בזה כמובן, אבל נ"ל סברא ישרה דכבר ידוע שהחילוק בין מוסיף לכולל הוא דכולל מיקרי שכולל דברים המותרים ג"כ באיסור זה ומוסיף מיקרי שמוסיף איסור על חתיכה זו בעצמה ולפ"ז אני אומר כיון דאיסור אמה"ח צריך להיות בשר גידין ועצמות אבל בשר לחודי' אינו אסור משום אמה"ח ואיסור טרפה פשוט שאינו כלל בגידין ועצמות רק על הבשר וא"כ על אותה חתיכה שהוא אסור משום טרפה אינו מוסיף איסור כלל דחתיכת טרפה גם עתה אינה נאסרת לב"נ והוא סברא נכונה, ובזה א"ש כפתור ופרח דברי רמב"ם פ"ה מה' מ"א שנתקשה בהם הלח"מ שם דמתחילה כתב תלש אמה"ח ונטרפה בו לוקה שתים דבאים בב"א משמע דפסק לאו לאברים עומדת ואין איסור אבר חל על טרפה ואח"כ באותה הלכה עצמה כתב דתולש חלב מן החי לוקה שתים ואם הוא טרפה לוקה שלש משמע דס"ל לאברים עומדת או דאיסור אבר יכול לחול אשאר איסורין ע"ש ולפמ"ש א"ש דברישא קאי שתלש אבר שיש בו גיד ועצם וא"כ אין הבשר עצמו שהוא אסור משום טרפה נאסר משום אמ"ה כנ"ל ואין כאן איסור מוסיף כמ"ש לכן צריך שבא בב"א משא"כ בתולש חלב מה"ח הנה כל החלב שתלש אסור משום אמה"ח בלא צירוף דבר אחר לשיטת הרמב"ם שפיר מוסיף איסור אהאי חתיכה גופי' שאסורה משום חלב ומשום טרפה לב"נ ושפיר חל איסור אבר אף שהוא מאוחר ודו"ק:
אך דבכל זה לא הונח לי דכל זה לא שייך רק לענין אמה"ח אבל לענין במה"ח דשפיר הוי מוסיף נגד טריפה אהאי חתיכה גופא וא"כ ליתא למ"ש ביישוב דברי רש"י דלמה לא יחול בשר מה"ח אטרפה כשבאים בב"א כיון דאיתא נמי בזאח"ז ובשלמא לדעת התוס' דאיסור בשר מהחי אינו חל עד שיפרוש ל"ק דמ"מ למה יחול אטרפה כיון שהוא מוסיף די"ל דל"ל איסור מוסיף אבל לפמ"ש בשטת רש"י תקשי דלהנ"ל ס"ל אפילו כולל וכ"ש מוסיף וצ"ע לכאורה אבל הוא הדבר אשר דברתי דלרש"י איסור במה"ח אינו נוהג כלל בב"נ ואף דלר"ל קיימינן ואיהו יליף תרווייהו מלא תאכל הנפש וגו' מ"מ אפשר דמאך בשר בנפשו דילפינן אמ"ה לב"נ לא ילפינן רק אבר ולא בשמה"ח ושפיר אין כאן מוסיף ודו"ק:
ואחר שסלקנו קושי' תוס' מעל רש"י נלע"ד להביא ראיה לדעת רש"י וממקומו הוא מוכרע דעיין פליתי סי' ס"ב שהסביר דמאן דס"ל לאברים עומדת היינו לולא האיסור שאסרה תורה היינו אוכלים אותו אברים אברים רק מכח האיסור דרביע עלה א"א לאכול וא"כ חל האיסור אמה"ח מיד כשנולד דרק מכח האיסור אין אנו אוכלין אותה ומאן דס"ל לאו לאיברים עומדת סובר דגם בלא האיסור דרביע עלה נמי אין אוכלין אותה איברים וממילא אין לומר דהאיסור חל ומונע אכילת הדבר כיון שהוא נמנע בלא"ה בלי האיסור ע"ש ומעתה לפ"ז בער אנכי מלהבין הא דקאמר הש"ס דלמ"ד לאו לאיברים עומדת איסור טריפה קדים וחל הלא גם על איסור טרפה שייך סברא זו שבלי האיסור נמי אין אוכלין אותה כמות שהיא עד שתמות, ובשלמא לשטת רש"י א"ש דאף אי לאו לאיברים עומדת מ"מ לחתיכת בשר עומדת וא"כ לולי איסור טרפה היינו חותכין חתיכת בשר ואוכלין רק איסור טריפה דרביע עלה מונע מלאכול ושפיר חל משא"כ איסור אבר דבלא"ה לא היינו חותכין אבר ממנה שפיר לא חל אבל לשיטת תוס' דגם לחתיכת בשר אינה עומדת הדק"ל וא"כ עכ"פ מוכח מזה כדעת רש"י:
ואמנם כדי ליישב קצת דעת התוס' נ"ל בהקדם דברי ראב"ד שבריטב"א קידושין ע"ז שכתב ליישב דברי רש"י שכ' דאפילו נתנבלה ביוה"כ נמי אין איסור יו"כ חל על נבלה לר"ש והקשו תוס' שהרי הוא איסור ב"א ותי' ראב"ד דיש לנו שני מיני איסורין איסור גברא ואיסור חפצא והנה כל איסורי חפצא הוי נמי איסור גברא דמושבע ועומד מה"ס והנה ודאי דאיסור חפצא דנבלה לא הי' על בהמה זו בחייה אבל איסור גברא של נבלה הוא על האדם הזה משנעשה בן י"ג שהרי יש כמה נבלות בעולם אבל אי' גברא של יוכ"פ לא הי' עליו שהרי לא הי' שם יו"כ בעולם משנעשה גדול עד עתה וא"כ אי' גברא של נבלה קדים ואף דאי' חפצא חל על אי' גברא אבל יו"כ אינו אלא אי' גברא [ובמקו"א עשיתי סמוכין לדבריו מדברי הגמ' ובזה נסתלק מעליו קושי' ריטב"א שם כך למדתי מתורת האחרונים ע"ש] והנה כי כן שפיר קאמר הש"ס דלמ"ד לאו לאברים עומדת אי' טרפה קדים דודאי אי' חפצא דהאי בהמה ליכא כי קושיין אבל עכ"פ אי' גברא דטרפה קדים משעה שנעשה גדול דיש כמה טרפות בעולם אבל אי' לוקין דאמה"ח ליכא דאי לאו לאברים עומדת א"כ שום בהמה אינה עומדת לאברים ואין שם אמה"ח בעולם עד שיפרשנו ולכן א"א לחול אטרפה ודו"ק:
אולם דעדיין יש לפקפק דאכתי כיון דקיי"ל דנדר ע שבועה חל משום דאי' חפצא חל על איסור גברא כמבואר בנדרים ח"י וע"ש בר"ן ואם כן כשתלשו יבא אי' חפצא דאבר בב"א עם אי' חפצא דטרפה ויחול על אי' גברא דטרפה דאי' חפצא חל על אי' גברא, אך בזה י"ל לפי דברי תוס' רי"ד שהבאתי לעיל דכיון שבא אי' חפצא דאבר בפ"א עם אי' חפצא דטרפה ממילא אמרינן לענין אי' אבר כל שאינו בזאח"ז אפי' בב"א אינו משא"כ לענין אי' טרפה ל"ש זה דיש כאן אי' גברא מכבר ואי אפשר לדחות אותו ועכ"פ ל"ש הי מנייהו מפקית [הגם שמדברי הראב"ד שהבאתי לא נראה כן דא"כ לא הי' צ"ל דיו"כ הוי רק אי' גברא כמובן אבל באמת בדברי הראב"ד לא נזכר כלל דיו"כ הוי רק אי' גברא רק שהאחרונים כתבו כן כדי ליישב מדוע לא חל אי' חפצא דיו"כ על אי' גברא דנבלה ולכן הוצרכו לומר דיו"כ הוי רק אי' גברא אבל לפמ"ש א"צ לכל זה והבן], ובזה יש להוסיף תבלין על תי' תוס' חולין ק"ג ד"ה ומר סבר שכתבו דדרשינן כל מין שבשרו אסור ולכאורה טעמא בעי כיון שאמרה תורה לא תאכל הנפש עם הבשר אלא בשר לחודא כדאמרינן לעיל א"כ צריך דוקא שלא יהי' שום אי' על בשר בהמה זו ומה איכפת לן במין שבשרו אסור ולפי האמור א"ש דע"כ לא בא הכתוב למעט מי שבשר בהמה זו אסור דכיון דלאו לאברים עומדת אין כאן שם אי' על הבשר רק על הגברא כנ"ל וע"כ מי שבשרו אסור קאי על המין וא"כ גם מי שבשרו מותר קאי על המין ודו"ק:
ואחר הדברים האלה שזכינו להעמיד שיטת רש"י על תלה וגם הוכחנו דלדעת רש"י ז"ל אי' בשר מן החי אינו נוהג בב"נ מעתה יש לי לדון בדברי רבינו החת"ס חיו"ד סי' י"ט שזכרנו בתחילת דברינו במה שמוסיף להפליא העם הזה הפלא ופלא שמוכרים ונותנים בצים לנכרים באין פוצה פה ומצפצף ועיין ביו"ד סוס"י פ"ו דמשם בארה התירו מפורש יוצא והלא אסור להושיט אמה"ח לב"נ כמו שהאריך שם למעניתו, אמנם במה שהקדמנו יש לי לדון הרבה בדבריו דמה שהי' פשוט אצלו דכונת התוס' בחולין דס"ד לאסור בצים הוא משום אמה"ח ואני אומר דבמכ"ת הקדושה לא כן הוא דז"ל רש"י חולין ק"ב ע"ב ד"ה לא תאכל הנפש עם הבשר זה אמה"ח דאבר מן החי מקרי' נפש שאם יחתכנו אינו עושה חליפין שלא ישוב עוד כנפש הנטולה שאינה חוזרת וכו' ע"ש ועיין חולין קכ"ח ע"ב דלכולי תנאי עכ"פ אין נקרא אבר אלא מה שאינו עושה חליפין רק דשם לענין טומאה איתמר וא"כ הני בצים דחזינן שאם נפרשו מהעוף עושה אח"כ חליפין וחליפי חליפין עד עולם האיך הי' ס"ד כלל לאסור משום אבר מה"ח, ואין לומר דעכ"פ ביצה הנפרשת לא ישוב לעולם דא"כ הרי גם במה"ח אינו עושה חליפין ובפירוש אמרינן בחולין קכ"ח דאינה מטמאה משום דעושה חליפין אלא כונת תוס' דהוי ס"ד לאסור משום במה"ח וכן הא דמצרכי' בבכורות וי"ו קרא למשרי חלב אף שעושה חליפין היינו נמי שלא נאסר משום במה"ח ולא אמרו הני אמה"ח נינהו אלא כי אמה"ח רק שלא רצו לומר בשר מה"ח מפני התערוב"ת בש"ר בחל"ב ואשגירת לישנא הוא דנקט וזה ברור [ועיין בתשו' חת"ס יו"ד סי' עי"ן שהוא ז"ל בעצמו כ' כזה בכונת רש"י סו"פ כיסוי הדם דמ"ש רש"י אמה"ח ר"ל בשר מה"ח ואשגירת לישנא נקט אבר וכן בהאי דפסחים ע"ג ע"ש] ולפ"ז כיון שהקדמנו דלדעת רש"י אין אי' בשר מה"ח נוהג כלל בב"נ ממילא בצים שאינם אסורים אלא משום במה"ח אין כאן אי' כלל בב"נ וא"כ אפוא מצאנו תרופה למכור בצים לנכרי עד שאני תמה על מאור עינינו החת"ס שלא שת לבו לכל זאת:
אך דאכתי יש לחקור לדעת הרמב"ם דבשר מה"ח נמי נוהג בב"נ וא"כ בצים דעכ"פ הוו במה"ח האיך מוכרין אותם לנכרי אבל נחפשה דרכינו ונחקורה על שרשן של דברים דז"ל הרמב"ם פ"ט מהמ"א הי"א אחד האבר או הבשר הפורש מן הבהמה או מן החי וכו' וכבר תמה הכ"מ שם הלא ר"י יליף במה"ח מובשר בשדה טרפה וכן פסק הרמב"ם בפ"ד וה' ממ"א דאינו חייב על במה"ח רק משום טרפה וא"כ האיך אפשר שנוהג בב"נ דאין מוזהרין על הטרפה והנה הלח"מ מראה מקום מוצא דין זה מברייתא דר' אושעיא בפ' העור והרוטב קכ"א ע"ב אמנם הא גופי' קשיא ועכ"ח דברייתא אתיא כר"ל ולכן לחלק יצא דדוקא גבי ישראל דכתיב לא תאכל הנפש עם הבשר לכן לא ידעינן מיני' במה"ח אבל אף בשר בנפשו דכתיב בב"נ אדרבה קאי אכולה דהיינו נמי אבשר ושפיר ידעינן מיני' במה"ח ע"ש, ודבריו נפלאים ממני דלו יהיבנא דגילתה תורה דבמה"ח נוהג בב"נ מ"מ כיון דקיי"ל בסנהדרין נ"ט ע"א כל מצוה שנאמרה ונשנית לישראל ולב"נ נאמרה אבל כל שלא נשנית לישראל נאמרה ולא לב"נ וא"כ בשר מה"ח דנאמרה לב"נ משום לתא דאמה"ח נאמר ומשום לתא דאמה"ח לא נשנית בסיני לר"י אלא משום לתא דטרפה א"כ הוי כמו שלא נשנית בסיני ולא נאמרה לב"נ ואיך כתב הרמב"ם שיתחייב עליו משום במה"ח (בזה"ז), וביותר אני תמה עליו דאם בהאי קרא דכתיב גבי ב"נ נאסר במה"ח הנה עכ"פ לישראל ג"כ נאסר וא"כ האיך אמרינן לר"י באוכל בשר מן החי ובשר מן הטרפה אינו לוקה אלא אחת משום דמחד קרא נפקא ולמה לא ילקה שתים משום אך בשר בנפשו דכתיב גבי ב"נ ומשום טרפה והוא פליאה עצומה לכאורה, ואוסיף מיא ואוסיף קמחא דהנה רש"י ותוס' כתבו דהא דאר"י ובשר בשדה טרפה וכו' זה במה"ח היינו דובשר בשדה דריש דמשמע שפירש ממקומו וכבר הקשו תוס' הא קרא אצטריך לבשר שיצא חוץ למחיצתו כדאמרינן לעיל ס"ח ותי' דכולהו דרשי מיני' ע"ש, והנה תי' התוס' פליאה דעת ממני דהן אמת דכולהו דריש מובשר בשדה אבל אם כן אינם מפורשים בפסוק ואיך לוקין עליו הא הוי לאו שבכללות כיון שנכלל בתיבות ובשר בשדה בשר קדשים שיצא חוץ למחיצתו והוציא עובר את ידו לעיל בריש פרק בהמה המקשה ובשר מן החי וצע"ג לפענ"ד:
אמנם לדעתי אין אנו צריכין לכל זה ולא מובשר בשדה קדריש אלא הפי' ובשר בשדה טרפה זה בשר מן החי היינו כיון שאמרה תורה שטריפה אסורה באכילה וכל י"ח טריפות שנאמרו למשה מסיני הם בכלל ובשר בשדה טריפה וא"כ כשתולש חתיכת במה"ח ממילא ניטל מבשר זה הריאה וטחול וכליות ולב וקרום המוח ומרה וכבד וכל הטרפות שמנו חכמים כולם נתקיימו בחתיכה זו דמה לי אם ניטל הריאה או הלב מהבשר או ניטל הבשר מהלב והריאה ולכן אסור משום טרפה ודו"ק היטב בזה כי הוא קרוב לאמת דבזה יתרועעו אף יסורו הרבה קושיות שהקשו תוס' דף ק"ב ד"ה אכל אמה"ח שהקשו דבמה"ח הוי לאו שבכללות ולפמ"ש ניחא דהוי טרפה ככל טרפות שבעולם וא"כ לא הוי לאו שבכללות כלל, וגם מה שהקשו שם תוד"ה לר"י דלמה בנא ומבושל לקי שתים ובבמה"ח וטרפה אינו לוקה אלא אחת לר"י ולפי האמור א"ש דבמה"ח אינו שם איסור לעצמו רק במה"ח אסור משום דהוי טרפה והכל חד ושפיר אינו לוקה אלא אחת, ובזה יתיישב ג"כ קושית תוס' שם ד"ה שאין בו כזית שהקשו אהא דאמר ר"א אר"י אכל חלב מן החי מן הטרפה לוקה שלש ומוקי לה בנטרפה עם יציאת רובה ולאברים עומדת דכולהו בהדי הדדי קאתי ואי נימא דבחייה לחתיכת בשר עומדת א"כ למה נקט שנטרפה הלא בלאו טרפה איכא שלש דהיינו אמה"ח ובשמה"ח וחלב, ולפי דברינו א"ש דהתם לר"י קיימינן ולר"י אי' במה"ח הוא משום טרפה והיינו חתיכה הנפרשת שנטרפה בעת פרישתה א"כ נהי דלחתיכת בשר עומדת לולי האי' שאסרה תורה מ"מ לא נטרפה עדיין בעוד שהוא לאחדים עם כל האברים הכשרים ואיזה אי' במה"ח יחול עלה עד שעת פרישה ואז תו לא תוכל לחול על איסור אמה"ח וחלב ולהכי צריך לאוקמא בנטרפה עם יציאת רובה דחל מיד אי' טרפה עם אבר וחלב בפ"א ודו"ק היטב, ומעתה עפ"ז החזקנו בדקי הקושיות שעל הלח"מ דאית לי' פרכא, איברא שמצאתי ברשב"א חולין קכ"ט ד"ה לעולם אסיפא שהביא בשם הרמב"ן קושית כ"מ הנ"ל ומחלק ופסקי לקראי דכתיב בישראל לא משמע במה"ח כלל וקרא דכתיב גבי ב"נ יש במשמעותי' גם במה"ח ולפום ריהטא משמע דכונתו כדברי לח"מ שהבאתי והיו לאחדים ומעתה על הראשונים אנו מצטערים ג"כ ולא על הלח"מ לבדו יתמה האדם פעוט כמוני:
אבל מה שנלע"ד להצדיק ולקיים במאמרו של רבינו הגדול ז"ל להסיר מעליו תלונת הכ"מ שמצאנו לו חבר בקושיתו ברשב"א בשם הרמב"ן וגם ברייתא דר' אושעיא בחולין קכ"א על מקומה יבא בשלום אף אליבא דר"י ואקדים דברי רמב"ם בפ"ה מהמ"א ה"ה שכתב תלש אבר מן החי ונטרפה בנטילתו ואכלו חייב שתים משום אמה"ח ומשום טרפה שהרי שני איסורין באים כאחד וכל התולש חלב מן החי ואכלו לוקה שתים משום אמה"ח ומשום חלב תלש חלב מן הטרפה ואכלו לוקה שלש ועיין בלח"מ שם שהביא בשם מהר"ל בן חביב שתמה עליו דמדכתב תלש אמה"ח ונטרפה בו משמע דס"ל לאו לאברים עומדת דאי לאברים עומדת ל"ל שנטרפה בנטילתו הלא גם אם נטרפה ביציאת רובה שפיר חל אי' אבר ועוד דאי לאברים עומדת א"כ אי' אבר בא מיד כשנולד ואיך חל אח"כ איסור טרפה כשתלשו אע"כ דס"ל לאו לאברים עומדת וא"כ איך כתב מיד בתולש חלב לוקה שתים ואם הוא ג"כ טרפה לוקה שלש דהכי משמע לישנא דמן הטרפה שהי' טרפה מקודם וכיון דלאו לאברים עומדת אי' אמה"ח מאוחר והאיך חל על חלב וטרפה יע"ש שהאריך. ולפענד"נ ליישב דהנה הרשב"א בחידושיו ר"פ גיד הנשה סוד"ה אלא בולדות קדשים הקשה קושית תוס' אהא דקאמר לר"י באכל חלב מן החי מן הטרפה לוקה שלש ומוקי לה בנטרפה עם יציאת רובה וס"ל לאברים עומדת דכולהו בהדדי קאתי והלא אכתי אי' חלב קדים דר"י סבר לעיל בפ' בהמה המקשה דף ע"ה דתלש חלב מבן ט' חי חלבו כחלב בהמה דחדשים גרמי ולא אוירא וא"כ חל אי' חלב קודם שנולד ותירץ רשב"א בסברא חדשה דכיון שאם תשחט האם יהי' החלב מותר מכל בבהמה תאכלו ממילא אי' חלב מיתלי תלי וקאי שמא תשחט האם ויהי' לו היתר בשחיטה זו ומשו"ה עד שיולד או עד שיצא החלב לאויר העולם בחיי האם לא חשבי' לאיסור חלב שיחול עלה ע"ש שהאריך ולפ"ז קשיא לי בשמעתין דקאמר לר"י דבהמה בחייה לאברים עומדת ונטרפה עם יציאת רובה לוקה שתים משום אמה"ח ומשום טרפה דבהדדי קאתי דאי' אבר חל כשיולד ולפי סברת הרשב"א תקשי נהי נמי דלאברים עומדת מ"מ אי' אבר מיתלי תלוי וקאי דהא יש לו היתר בשחיטה וא"כ עד שיחתכנו א"א לומר שחל איסור אבר דהא יש לו תקנה עדיין ושמא יתקנו, ובהשקפה ראשונה אמינא לכאורה דזה שיבוש דהתם שפיר כתב הרשב"א דהחלב יש לו היתר כיון שגם אם ישחט האם יהי' חלב הולד חלב כמות שהיא עכשיו ואפ"ה יהי' מותר א"כ יש תקנה לאיסור וא"א לומר שחל עכשיו אבל כאן מה תאמר שיש תקנה לאי' אמה"ח בשחיטה ואינו חל עדיין ז"א דאם ישחטנו לא נאמר שניתר איסור אמה"ח רק נאמר שאין כאן אמה"ח בעולם כלל ונהפך לדבר אחר וא"כ אמה"ח לא יותר לעולם ושפיר חל מיד כשנולד וזה פשוט וברור, אמנם עדיין לא נחה שקטה דעתי בזה דהא קי"ל מפרכסת הרי היא כחיה לכל דבריה ועיין תוס' ריש חולין ד"ה ובמוקדשין ובר"פ העור והרוטב וא"כ מן הדין שתהי' אסורה משום אמה"ח כיון דאכתי חי' היא ואפ"ה אמרינן חולין ל"ג דמותר לחתוך כזית בשר מבהמה קודם שתצא נפשה ועדיין מפרכסת ולאכלו משום דבשחיטה תליא מלתא וכיון שנשחטה כהוגן נתקן איסור אמה"ח אף דאכתי חי' היא ועיין שם ברש"י ותוס' וראשונים ולפ"ז גם כאן כשתשחט ותהי' מפרכסת יהי' כאן אמה"ח רק שנאמר דניתר בשחיטת סימנים וא"כ ליתא לחילוק הנ"ל והדק"ל איך חל אמה"ח כשנולד הלא אפשר לתקנו בשחיטה וא"כ מתלי תלי וקאי וצ"ע:
ועלה בדעתי לומר דעכ"פ כיון דבהמה בחייה לאברים עומדת חל עליו אי' גברא של אמה"ח מיד כשנעשה גדול דהא עכ"פ יש אמה"ח בעולם אי ס"ל לאברים עומדת וכמש"ל, אבל באמת לא הועלנו בזה דהא עכ"פ אי' גברא וחפצא דטרפה של חתיכה זו חל מיד כשנטרפה ואיסור אבר מאוחר כשנחתך ואיך יוכל לחול על חתיכה זו ועיין ריטב"א קידושין ע"ב מה שהשיג על ראב"ד שהבאתי לעיל ותבין:
לכן נ"ל להכריע מכאן כשיטת רמב"ם פ"ט ממלכים הי"א דפסק כראב"י לעיל דף ל"ג דלא אמרינן מי איכא מידי וכו' ועיין בלח"מ שם מ"ש בדבריו וא"כ מפרכסת אע"ג דמותרת לישראל משום דלדידן בשחיטה תליא מ"מ לב"נ דבנחירה ומיתה תליא מלתא אסורה לו משום אמה"ח וכמ"ש שם רמב"ם להדיא ע"ש ולפ"ז בב"נ אי ס"ל לאברים עומדת שפיר חל מיד כשנולד דל"ל דהא אית לי' תקנה כי קושיין דז"א דאי מפרכסת באמת אסורה עדיין משום אמה"ח ולאחר שמתה אין כאן אמה"ח וכמ"ש לעיל ולפ"ז א"ש דאם אנו דנין מכח אי' החפץ הנה על החפץ יש כאן שם איסור אמה"ח מכח., ב"נ ואם אנו דנין מכח איסור גברא עכ"פ לישראל אינו אסור לפ"ז אם דנין מכח הגברא וכבר ביארתי דאי לאברים עומדת יש כאן איסור גברא משעה שנעשה גדול ושפיר קאמר דאתי בהדדי ודו"ק היטב, ועפ"י אלה הדברים יש ליישב שתי קושיות התוס' שזכרנו לעיל דאי נימא דלחתיכת בשר עומדת ילקה שתים לר"ל באכל אמה"ח וטרפה משום במה"ח ומשום טרפה וגם ל"ל למימר לר"י באכל חלב מן החי מן הטרפה דלוקה שלש הא בלא טרפה נמי יש שלש עם במה"ח ועיין היטב בתוד"ה שאין בו כזית, ולפמ"ש ניחא דכיון דכבר הוכחנו דלשיטת רש"י אין במה"ח נוהג בב"נ כלל ובישראל יש לו היתר בשחיטה א"כ נשאר קושיא הנ"ל לאמת דכיון דיש לו תקנה אינו חל עד שיפרשנה משא"כ לעיל כתב רש"י שפיר דכיון דאכלו בלא שחיטה חייב משום במה"ח דעכ"פ פ בשר מקרי והבן:
ומעתה לפ"ז נ"ל סברא נכונה דהנה גם בשנטרפה עם יציאת רובה חל איסור אמה"ח אף שאינו בא האי' לישראל עד שיפרישנה כמ"ש מ"מ חל אטרפה משום דאיסור חפצא של אבר חל עליו מיד בפ"א עם טרפה משום איסור דב"נ אבל עכ"פ גם בשנטרפה אח"כ יכול אי' טרפה לחול על איסור אבר משום ישראל דלדידי' לא נאסר עדיין ולא חל עליו איסור אבר וממילא יכול אי' טרפה לחול עליו לישראל והבן, והא דקאמר בשבנטרפה עם יציאת רובה היינו לאפוקי שלא טרפה בתלישתו דאז הי' גם לר"ל לוקה שתים ונקט נטרפה עם יציאת רובה משום אוקימתא שני' ויש ליישב עוד ומעתה לפ"ז דברי הרמב"ם צדקו יחדיו דאיהו ס"ל לאברים עומדת אבל עכ"פ לישראל אינו חל מיד כמ"ש ולהכי שפיר יכול איסור טרפה לחול עליו כנ"ל ומשו"ה נקט נמי ונטרפה בנטילתו לאשמעינן רבותא דאפי' טרפה מאוחר נמי יכול לחול על אי' אבר אבל עכ"פ כיון דלאברים עומדת ונאסר מיד לב"נ יכול ג"כ אי' אבר לחול אחלב ואטרפה ושפיר חייב שתים בחלב ושלש בטרפה וחלב וא"ש:
ומעתה כיון שזכינו לדין דשיטת הרמב"ם דלאברים עומדת נלע"ד לחדש דבר דבפ"ה מה' מ"א ה"ו כתב דלישראל חייב על כזית אמה"ח במשהו בשר גידין ועצמות משלימין אבל אם הפריש האבר אחר שתלשו מן החי והפריד הבשר מן הגידין ועצמות אינו חייב עד שיאכל כזית בשר ואין הגידין והעצמות מצטרפין לכזית כיון ששינה מברייתו ועיין במ"מ שם שפירש דכונת רמב"ם שזה הוא הפירוש בגמ' חלקו מבחוץ היינו שהפריד הבשר מגידין ועצמות ובלח"מ שם כתב דיליף לה מכ"ש דחלקו מבחוץ דהיינו שחתך האבר לשנים אף שבכל חלק יש משהו בשר גידין ועצמות ואפ"ה פטור מכ"ש כשהפריד הבשר מגיד ועצם ע"ש, ולפ"ז נ"ל כיון דהא דאמרינן דחלקו מבחוץ פטור כבר כתבו רש"י ותוספות סו"פ גיה"נ הטעם משום דאמה"ח חידוש הוא דבעלמא לא מחייב אגידין ועצמות והכא חייב ואין לך בו אלא חידושו כשהוא שלם ולא כשחלקו וא"כ התינח בישראל דבעי שיעור אבל בב"נ דכתב הרמב"ם פ"ט מה' מלכים ה"י דחייב בכל שהו דלא נתנו שיעורין לב"נ וא"כ לא מיבעיא חלקו מבחוץ לפי הבנת הלח"מ דהיינו שחתך האבר לשנים לא ודאי משכחת לה לחקור כלל בב"נ דאין שיעור לשלימותו שנדון בו דין חלוקה אלא אפילו דינו של הרמב"ם שהפריש הבשר מגידין ועצמות בלבד נמי חייב עליו משום אמה"ח ואפילו לא הי' איסור במה"ח בעולם כלל, לא מיבעיא לשטת המ"מ דהוא הדין שבגמ' דחלקו מבחוץ וחלקו מבחוץ דפטור היינו משום דאמה"ח חידוש הוא וא"כ בב"נ דליכא חידוש כלל דמחייב אגידין ועצמות כיון שגם משהו בשר יש בו כדי לחייב וא"כ וודאי דחייב בזה אלא אפילו לדעת לח"מ דמכש"כ דחלקו מבחוץ יליף לה מ"מ דיו לבא מן הדין להיות כנדון וחלקו מבחוץ גופא חייב בב"נ כיון דטעם הפטור הוא משום החידוש ובב"נ ליכא חידוש וא"כ ממילא בהפריד הבשר נמי חייב והבן, וראה לשון חכמים מחכים דבה"ב כתב אבל אם פירש מן החי הבשר בלבד חייב עליו משום טרפה כמו שביארנו לא משום אמה"ח ובה"ג גבי הפריד הבשר כתב אינו לוקה עד שיאכל כזית בשר מן הבשר ואין הגידין ועצמות מצטרפין ולמה לא כתב דאינו לוקה כלל משום אמה"ח אלא משום טרפה, אמנם הדבר נכון דזה ודאי אינה סברא שלא יחייב התורה אם אוכל כזית בשר מאמ"ה משום אמה"ח אלא דוקא אם יאכל גיד ועצם דזה נגד השכל הלא דיינו אם נאמר ש שחייב גם על גיד ועצם וזה ג"כ חידוש היא שחדשה תורה אבל שנאמר עוד שאינו חייב אלא גיד ועצם זה נגד הסברא והשכל, ולפ"ז בה"ג דקאי שנפרש אמה"ח והי' עליו שם אבמה"ח א"כ כשאוכל כזית בשר ממנו ודאי חייב משום אמה"ח אפי' אין אי' במה"ח בעולם רק דחידוש זה שחדשה תורה שגם גידין ועצמות מצטרפין זה דוקא אם הוא כבריתה ולא כשהפריד הבשר שאינו כבריתה דאז לא חידשה תורה ואינן מצטרפין אבל בהלכה ב' קאי שנחתך רק חתיכת בשר ולא הי' עליו אי' אבר מעולם לישראל כמש"ל כיון שיש לו תקנה לישראל כתב שפיר שאינו חייב משום אמה"ח אלא משום טרפה והבן:
והנה לפ"ז הדבר ברור דבב"נ חייב אכל שהוא משום דלא נתנו שיעורין לב"נ אפי' נאמר דבהמה בחייה לאו לאברים עומדת ואם נחתך אבר כברייתו מבהמה שהי' עליו שם אמה"ח ואח"כ אכל משהו בשר ממנו נמי חייב משום אמה"ח דמשהו לב"נ הוי כמו כזית לישראל ובכזית לישראל הרי הוכחנו מדברי הרמב"ם שחייב משום אמה"ח וה"נ במשהו לב"נ כמובן, ולפ"ז אומר אני כיון שכבר הוכחנו דדעת עה הרמב"ם דלאברים עומדת רק בישראל אינו חל עד שנחתך כיון שיש לו תקנה בשחיטה אבל בב"נ חל מיד כשיולד כמו שבארנו לעיל א"כ בב"נ יש על כל אבר ואבר שם אמה"ח וא"כ גם כשלא נחתך אבר כברייתו מן הבהמה רק חתיכת בשר בעלמא מ"מ כיון שגם במחובר הי' חל עליו שם איסור אבר וא"כ הוי האי בשר כמו אם הי' מפריד הבשר מאבר שנחתך שהי' חייב עליו משום אמה"ח וממילא השתא נמי חייב אבל לא משום במה"ח אלא משום אמה"ח, ולפ"ז הכל ניחא דלעולם פסקי' כר"י דיליף במה"ח מובשר בשדה טרפה גבי ישראל ונ"מ דאי משום אמה"ח אינו חייב אלא כשנחתך אבר ומאותו אבר נפרד הבשר דאז הי' עליו שם אבר אבל אם נפרש רק הבשר לחוד אינו חייב משום אבר אף דלאברים עומדת מ"מ לא הי' עליו שם אבר מעולם כיון שיש לו תקנה בשחיטה ומשום במה"ח חייב גם בנחתך הבשר לחוד, ובאמת גם גבי קרא דב"נ נמי לא ידעינן אלא אמה"ח ואפ"ה א"ש פסק הרמב"ם דפסק כברייתא דר' אושעיא בדף קכ"א דחייב ג"כ על בשר הפורש מן החי כיון דגבי ב"נ לית לה תקנתא בשחיטה ולאברים עומדת וחל עלה שם אבר במחובר וא"כ ממילא חייב על בשר הפורש משום אמה"ח כיון שהוא חלק מאבר וכו' רק לענין טומאה אף שב"נ מוזהר עליה משום אבר אינו מטמא חדא משום שאין ישראל מוזהר עליו ושנית דקראי ממעטי לי' מטומאה כיון שעושה חליפין או משום שאינו גידין ועצמות כדאמרינן בהעור והרוטב קכ"ח ע"ב ואפי' נחתך אבר מבהמה ונפרד הבשר מאבר נמי אינו מטמא דדוקא גידין ועצמות גורמין הטומאה או אם אינו עושה חליפין בדוקא כמות שהיא ולא באופן אחר והבן היטב:
ובא וראה פלא בלשון הרמב"ם פ"ט ממלכים ה"א שכתב הוסיף לנח אמה"ח שנאמר אך בשר בנפשו דמו לא תאכלו נמצאו שבע מצות, ולפי דברי הלח"מ שמונה אני יודע שהרי נצטוה גם על בשר מן החי ואפי' אם נדחק שבמה"ח אינו דבר שבמנין והי' לבשר אחד עם אבר מן החי מ"מ הרי לדברי הלח"מ במה"ח היא העיקר וא"כ הו"ל להרמב"ם לומר שהוסיף לנח במה"ח ולא אמה"ח אלא ודאי כמ"ש שלא נצטוה אלא על אבר ולא על במה"ח אלא שהבשר אסור משום אבר וכנ"ל, ואותיות מחכימות מצאתי עוד בלשון הרמב"ם שם בהי"ב גבי מפרכסת כתב אבר ובשר הפורשין ממנה אסורים לב"נ משום אמה"ח, ודברים אלו אין להם מובן לכאורה האיך בשר הפורש אסור משום אמה"ח הלא הוא אסור משום במה"ח ולפי האמור שפתיו ברור מיללו דגם בשר הפורש אסור רק משום אבר מן החי וכמ"ש:
ומעתה נחזור לראשונות ואומר אני דלפמ"ש אין בשר הפורש מן החי אסור לב"נ לדעת הרמב"ם אלא בבשר הפורש מאבר דהוי חלק מאבר ובמחובר ג"כ חל עליו אי' אבר דלאברים עומדת אבל בצים וחלב שאינם אבר כמו שבארתי ביאור רחובות כיון שעושים חליפין וגם אינם בשר הפורשין מאבר אלא במה"ח מודה גם הרמב"ם שאינם אסורין כלל לב"נ דבמה"ח לא נאסר להם כלל ולזה גם רש"י מודה דבשר הפורש מן החי אסור לב"נ משום אמה"ח רק לא משום במה"ח ובזה יתרועעו אף יסורו כל הקושיות שהקשיתי לשיטת רש"י וא"כ אין כאן מחלוקת כלל, ובזה מקרא אני דורש אך בשר בנפשו כלומר בשר שהוא כנפש דהיינו אבר לא תאכלו בנפשו בעוד שהנפש בו אבל בשר שאינו בנפש דהיינו אבר כגון ביצים וחלב זה לא אסרה תורה כלל, ואפשר לכווין זה גם בלשון הרשב"א שכתב אבל בב"נ דכתיב אך בשר בנפשו משמע לא תאכל הנפש עם הבשר בשנפשו בו והלכך אפי' במה"ח במשמע ולשונו מגומגם קצת כמבואר לכל מעיין בצדק, ולפמ"ש כונתו רצויה דמשמע לא תאכל הנפש היינו החיות עם הבשר בשנפשו היינו האבר שהיא כנפש שאינו חוזר בו בתוך אותו הבשר אבל לא אסרתי כשאין האבר בבשר כגון ביצים וחלב וממילא משמע דבשר הפורש מאבר אסור אבל אכתי רק משום אמה"ח ולא משום במה"ח, ונפשי יודעת מאוד שאין לשונו סובל היטב ביאור זה אך שגם אם כונתו לדברי הל הלח"מ אין לשונו מכוון ומוטב שלא יהי' לשונו לשון זהב טהור משיהיה כולו מוקשה מקושיות שהקשיתי למעלה וגם להשוות המחלוקת שיהיה דעתו ודעת רש"י והרמב"ם שווין ושפה אחת ודברים אחדים להם ואחר הדברים האלה הנה מצאנו מקום עכ"פ להיתר מכירת ביצים לנכרי ומנהג ישראל תורה והנח להם לישראל אם אינם נביאים בני נביאים הם:
ובהכי א"ש מה דהוי ק"ל לכאורה לדעת הלח"מ דגם במה"ח נרמז בפסוק אך בשר בנפשו וגו' אבל האי מיהת מודה שגם אמה"ח כתוב כאן בפסוק זה ואמה"ח לב"נ נאמרה ונשנית בכל הש"ס וכדכתב ג"כ הרמב"ם בכ"מ שהבאתי לעיל ולא אבין לאיזה תכלית כתבה תורה אמה"ח דהלא זה פשוט דעל גידין ועצמות לחודייהו בלא בשר ודאי אינו חייב משום אמה"ח והא דמצטרפין לבשר להשלים לכזית חידוש הוא כמ"ש רש"י ותוס' שלהי פג"ה ואפילו למ"ד בפ' העור והרוטב דארכובה שאין בה בשר כלל נמי מטמא משום אמה"ח היינו לענין טומאה אין קפידא על בשר אבל לא לענין אכילה וזה פשוט וא"כ בשלמא לישראל להכי פלגינהו קרא לחייב על אבר אע"פ שאין בו כזית בשר וגם ללקות שתים אי מתרי קראי נפקא אבל בב"נ דחייב אמשהו בלא אבר נמי חייב משום משהו בשר שיש בו ואי לחייב שתים ז"א חדא דהא מחד קרא נפקא ושנית דהא בב"נ אזהרתן זו היא מיתתן ובתרי קטלא אי אפשר למקטלא וא"כ אם כתבה תורה במה"ח לאיזה צורך כתבה אמה"ח, אולם למש"ל א"ש דהתורה לא כתבה רק אמה"ח וממילא בשר הפורש אסור משום אמה"ח ודו"ק:
עוד זאת אדרוש ממרן הגאון בעל חת"ס מ"ש באמצע דבריו דלהכי ביצים מותרים לנכרי משום דמשקה ומיחוי וגמיעה בעלמא הוא וממילא שריא דאכילת אמה"ח אסרה תורה ולא שתיה רק גבי ישראל דרבי רחמנא לאסור צירן ורוטבן איצטריך שריותא בביעי וחלב אבל לא בב"נ, ושוב דחה זה דהתינח ביצה חיה אבל צלויה ומבושלת אוכלים הם דמשקה שהוקפה מיקרי אוכל יע"ש שהאריך, ולפענ"ד הוא נגד דברי הש"ך בסימן פ"א סקי"ג שכתב להשיג על דברי הרא"ש שסובר דמי חלב אסורין משום אמה"ח דדוקא בחלב גילתה תורה שמותר ולא במי חלב עיין ברא"ש שלהי כ"ה וכתב שם הרא"ש ואין זה תימא שכן מצינו גבי דם אברים כל זמן שלא פירש מותר וכשפירש אסור וה"נ כאן כל זמן שהוא עם האוכל מותר וכשפירש אסור והש"ך השיג עליו דלא דמי דגבי דם האי' בא כשפירש אבל הכא האיסור הוא משום אמה"ח ואם נאמר שמי חלב בפ"ע אסורין משום אמה"ח ע"כ האיסור צריך לבא כשפירש מן החי דזה הוא איסור שלו א"כ גם כשהן עם האוכל יאסרו ומדהתירה תורה חלב אע"פ שמי חלב מעורב בו ע"כ בעת הפרישה לא נאסרה ואיך יאסרו אח"כ וממילא גם בפ"ע שרי ע"ש, ולפי"ז ה"נ כן הוא כיון דבשעת פרישת הביצה לא נאסרה דהוי משקה איך תאסור אח"כ כשנתבשלה משום אמה"ח וכבר הביא הוא עצמו דברי הש"ך ברס"י ע"ג וכאן בסי' י"ט עשה עצמו כאלו לא ידע ואין לומר משום שנאסר לישראל בשעת הפרישה דהא באמת אינו אסור לישראל משום אמה"ח דגלי קרא ואת בת היענה וצ"ע:
ובגוף דברי תוס' חולין ס"ד בשם בה"ג יש לי מקום עיון שכתבו דס"ד לאסור ביצים משום דפירש מן החי כמו חלב דאמרינן בבכור דהי' אסור אי לאו דגילתה תורה להתירא ע"ש, ולפענ"ד אין הנידון דומה לראיה דהא בביצת נבלה שכמוה נמכרת בשוק כבר העלו תוס' חולין נ"ח ד"ה ושוין דאפילו לב"ה במ"א פ"ה דעדיות דאסרי מ"מ מן התורה ודאי שרי אלא מדרבנן הוא דאסור וראי' מדמותר לבשלו בחלב כדאמרינן פ"ק דביצה ע"ש היטב מבואר מזה עכ"פ דביצה לאו גופא דתרנגולת הוא אלא כדבר בפני עצמו העומד בתוך התרנגולת וחיותו ממנה ולפ"ז בשלמא גבי חלב שפיר ס"ד לאסור משום דהוי כאמ"ה כיון דקי"ל דם נעכר ונעשה חלב וא"כ פירש החלב מעצם החי שמחובר בו והיו לאחדים מתחלה ועתה נתפרדה החבילה ושפיר יש לאסור משום דפרש מן החי אבל ביצה שהוא דבר בפ"ע. ואני אומר קשר לכל התרנגולת האיך הי' ס"ד כלל לאי' משום אמה"ח או משום במה"ח הלא אינה נפרש ונחתך מעצם החי ולא הי' מעולם חלק ממנה ועיין שם בחולין בתוד"ה והלכתא בתירוצם ותבין יותר וא"כ מהיכי תיתי לאסור משום אמה"ח ואין לומר דהוי פירש מן החי בשעה שנפרש הזרע מהזכר דז"א דחדא בספנה מארעא מא"ל ושנית דזה הוי רק פירשה בעלמא ועיין בכורות ז' גבי יאלא דחמורתא ובראשונים שם, אמנם באמת אחר העיון דברי בה"ג נכונים דודאי ליכא למימר דבשעה שנולדה הביצה אז פורש ונחתך מן החי שהרי אז פרושה ועומדת היא אבל הפירוש הוא כך דעכ"פ קודם שנגמרה והיא מעורה בגידין הרי היא גוף אחד עם התרנגולת ועיין בסוגיא הנ"ל ובשו"ע יו"ד סימן פ"ו ס"ד ובש"ך שם וסי' פ"ז ס"ה ובש"ך סק"ט וממילא (שלה) היא נפרשת מן החי ואז חשבינן לה כאלו אז נחתכה מה"ח ושפיר יש לאסור משום אמה"ח והבן היטב:
אלא דהא קשיא לי דתוספות בחולין ק"ג ד"ה דאי' חלב הקשו לר"י דאמר לעיל תלש חלב מבן ט' חי חלבו כחלב בהמה דס"ל חדשים גרמי ולא אוירא א"כ איסור חלב קדים לאי' אבר וטרפה ותרצו בתי' השני דגם לר"י דסובר חדשים גרמי היינו דלא בעינן אוירא דבהמה שיולד העובר דוקא אבל אוירא דחלב בעינן וכל זמן שלא יצא לאויר עולם אין אי' חל עליו ע"ש וברשב"א ריש פג"ה שהבאתי לעיל ולפ"ז כיון דקי"ל דכל ביצה דמתילדה האידנא מאתמול גמרה לה כמבואר ריש ביצה וא"כ פרישתה מהחי הי' אתמול כשגמרה כמש"ל דהפרישה מן החי אינו אלא בעת שנגמרה ואז א"א שתהי' הביצה אסורה משום אמה"ח דהא ליכא עדיין אוירא דביצה וכמו דבעינן אוירא דחלב ה"נ ודאי בעינן אוירא דאבר עיין בתוס' ריש פג"ה בד"ה אלמא וא"כ לא נשאר אלא שנאמר שכשנולדה דאיכא אוירא דביצה תהי' אסורה משום שנפרשה אתמול מן החי ולפי דברי הש"ך הנ"ל גם זה א"א דכיון דבשעה שנפרש מה"ח לא נאסר איך יאסר אח"כ הלא האי' יהי' משום אבר ובשר מן החי ואם בשעה שנפרד מה"ח לא נאסר אין לאסור אח"כ שהרי אז אינו פירש מהחי והדק"ל איך ס"ד כלל למיסר ביצים משום אמה"ח וצע"ג לכאורה, אמנם נ"ל פשוט דבה"ג קאי בשיטת הרא"ש דמי חלב אסורין משום אמה"ח ולא נחית לחילוק הש"ך הנ"ל אלא אף אם לא חל אי' אבר ובמה"ח בשעה שפירש אפ"ה יכול לחול אח"כ ושפיר יש סברא לאסור ביצים משום במה"ח כמובן, ולפ"ז כיון דקיי"ל דמי חלב שרי ודלא כראב"ן ורא"ש הנ"ל אלא כסברת ש"ך הנ"ל וכן עמא דבר א"כ ליכא בביצים שום חשש דאבר ובשר מן החי כלל כמ"ש א"כ שפיר מותר למכור וליתן ביצים לנכרים ואין כאן בית מיחוש והנח להם לישראל וכו':
אמנם מה דקשיא לפ"ז הוא דמשנה שלימה שנינו בריש פ' בהמה המקשה ס"ה דחותך מן הטחול או מן הכליות של בהמה אסור באכילה וכן פסקי' להלכה ביו"ד סי' ס"ב ולהנ"ל תקשי הלא בשעת פרישה א"א לאסור שהרי אוירא דאבר בעינן וכיון שלא נאסר בשעת הפרישה איך יאסר אח"כ וכסברת הש"ך הנ"ל, לכן נ"ל דבר חדש דדברי הרא"ש במי חלב ודברי תוס' בביצים שרירין וקיימין ודברי הש"ך ליתא דאמת דמשום אמה"ח א"א לאסור אלא בעת הפרישה אבל כיון שהחלב והביצים נפרשו מהחי קודם שחיטה איכא עליהו איסור א"ז שיוכל לחול אף שאינו בא בעת הפרישה ושפיר יש סברא לאסור ביצים ומי חלב ודו"ק דבהכי ניחא האי דחותך מן הטחול דשפיר אסור משום א"ז עכ"פ ועיין תוס' חולין ל"ג ד"ה אחד נכרי ותבין היטב כי קצרתי, ולפמ"ש לעיל דלר"י הפי' דכל בשר הפורש מהחי טרפה הוי שנטלו ונחסרו ממנו כל האברים שהבהמה נטרפת בהן יש להוסיף עוד דמלקות נמי איכא בחותך מן הטחול וכן במי חלב להלקות וכן בביצים אי לאו דגלי קרא שמותרים שכיון שנפרש מהחי נטרפו ולוקין עליו משום טרפה וזה יוכל לחול אף אם אינו חל בעת הפרישה כמובן ודברי תוס' והרא"ש נכונים, אמנם כל זה לישראל שנאסר להם א"ז וטרפה אבל בנכרים שאינם מוזהרין על אינו זבוח ועל טרפה וא"כ יאסרו הביצים רק משום אבר או במה"ח בזה שפיר י"ל כמש"ל דכיון דאינן יכולין לחול בעת פרישתם כמו שבארנו אינם יכולין לחול גם אח"כ כסברת הש"ך הנ"ל וא"כ שפיר יש לנו על מה לסמוך למכור ולתת ביצים לנכרים, וה' יסמכנו ויסעדינו כו וידין אותנו לכף זכות ויזכינו ללמוד וללמד לשמור ולעשות ולהביט מתורתו נפלאות עדי יחוש לנו ישועות הניבאות כחפץ נפשך היפה ונפש ש"ב ידידך הנאמן הדוש"ת באה"ר:
עמרם הק' בלוהם בק"ק הנ"ל